ספיר בורגיל סימנה יום הולדת בפוסט חשוף ברשתות. "בפעם הראשונה בחיים שלי לא התרגשתי ממנו", היא כתבה, ותיארה שנה קשה עם בקשה אחת: חופש. המידע והציטוטים כאן מתוך הפוסט שפורסם ברשתות.
"השנה שינתה לי את הלב"
בורגיל פתחה רחוק מ"מזל טוב לי" קליל. "השנה הזאת שינתה אותי", היא כתבה, והדגישה שזה לא רק חיצוני: "לא רק בסטטוס, לא רק בכתובת, לא רק במציאות, היא שינתה לי את הלב".
היא שמה על השולחן את מה שנשמר בדרך כלל מאחורי פילטרים: "חייכתי מול מצלמה כשבלב התפללתי לשקט". וגם הבחירה לשתוק מקבלת הגדרה חדה: "בחרתי לשתוק, לא כי אין לי מה להגיד, אלא כי אני יודעת מי אני, וזה מה שחשוב באמת".
רגעי שבר ואז "עוף החול"
אין פה ייפוי. בורגיל כותבת על ימים שבהם הרגישה "האישה הכי קטנה, לכודה", ועל רגעים שבהם ניסתה להחזיק את עצמה שלא להישבר. ואז מגיע דימוי של עוף החול, בלי נצנצים: "עברתי שנה שבה התפרקתי לרסיסים, וכמו עוף החול בניתי את עצמי מחדש". המסר שלה חוזר: לא צריך אישור לערך. והיא גם מנסחת חופש בצורה הכי פשוטה: "חופש הוא לא רק מקום פיזי, הוא תחושה בנשמה".
"אני מבקשת חופש"
המשפט המרכזי השנה הוא: "אני לא מבקשת עוגה גדולה. אני מבקשת חופש". ומה זה אומר מבחינתה? היא כבר מפרטת לבד: "חופש להחליט, לבחור, לאהוב, לנשום בלי פחד". וגם: "חופש להיות ספיר בלי מאבקים מסביב. להיות אני, בלי רעש, בלי מלחמות".
היא מוסיפה גם ניסוח שמכוון לחוץ: "אני אולי עדיין לא חופשייה לגמרי על הנייר, אבל הנשמה שלי כבר בדרך לשם". ומיד אחר כך היא חותכת: "ואין כוח בעולם שיעצור אישה שהחליטה לבחור בעצמה". מי שמבין בסלבס יודע שזה בדיוק הרגע שבו פוסט נהיה הצהרה.
המשפחה, החברים, והקהילה שנשארו
אחר כך מגיעות התודות. על המשפחה: "העוגן שלי, הלב הפועם שלי... בלעדיכם לא הייתי שורדת את השנה הזאת". על החברים: "גם כשלא היה נוצץ", ואז עוד אחד שחזק ממנו: "תודה שאספתם אותי כשנפלתי, שנשארתם גם כשהייתי שבורה ולא זוהרת". ועל "הקהילה שלי, האחיות שלי כאן": "ששלחתם לי אור גם כשלא ביקשתי, שכתבתם לי אני איתך גם כשלא הסברתי כלום".
בסיום היא מסכמת ככה: "יום הולדת זה לא רק לספור שנים, זה לספור כמה פעמים קמתי כשנפלתי. ואני קמתי. שוב ושוב". ואז היא סוגרת עם ברכה לעצמה: "הלוואי שהשנה הזאת תביא איתה אור גדול. שנה של חופש אמיתי. של נשימה עמוקה. של אהבה טהורה".