אחרי ששיתפה השבוע בצער המשפחתי שאיתו היא מתמודדת בשל מות סבתה, לינור סביניק כתבה אמש (רביעי) על התחושות בשבעה, על ההתקרבות למשפחה המורחבת, ועל הכאב שמלווה את התמיכה באביה שנפרד מאימו.
"אתם יודעים, אנחנו יושבים שבעה", ציינה לינור. "ואת הקשר שיש לי עם אבא שלי אני לא צריכה להסביר. ביטלתי כל מה שהיה לי השבוע, ואני פשוט יושבת איתו. כל יום, כל היום, מהבוקר ועד הערב. ופתאום גיליתי משהו, שלא עצרתי לראות הרבה זמן. איזו משפחה יש לי, כמה טוב לנו יחד, כמה אהבה יש בנינו גם מתוך הכאב. ואמנם עצוב לנו, כולנו שבורים, אבל יש רגעים שבהם את מרימה את העיניים ורואה נס קטן. כל שבעת הדודים שלי, כל הילדים שלהם, כל בני הדודים, כולנו יושבים ביחד, מאוחדים כמו שלא היינו שנים. הלוואי שזה יישאר ככה. הלוואי שלא היינו צריכים נסיבות כאלה כדי להתקרב ככה. תלכו למשפחות המורחבות שלכם, תתקרבו, תתחבקו. אתם יכולים לגלות שם עולם שלם שלא ידעתם כמה הוא חסר לכם. תודה בורא עולם, על הזכות".
בהמשך כתבה על ההתמודדות עם הכאב של אביה, ששכל את אימו. "אבא אמר לי ''לינור שלי, את לא יודעת כמה אני עצוב. אני כל כך מתגעגע לאימא שלי', והלב שלי נשבר איתו. אבא יקר שלי, עולם שלי, הלב שלך הוא הבית שלי מאז שאני ילדה, ועכשיו תורי להיות הבית שלך. אני איתך, לידך, מאחוריך, ומצדדך. לא עוזבת אותך בחיים, מלך שלי. לא ברגעים הקלים, ולא ברגעים ששורפים את הנשמה. יש לך אותי תמיד", הבטיחה.
