היא חיה את החלום בלוס אנג׳לס: הרמסים, לוקים, אינסטגרם, שלושה ילדים ובעל רופא. אבל מאחורי הפריימים המסוגננים עומדת גם אישה שחוותה שלוש פריצות לאותו בית, כולל אחת בזמן שהמטפלת שלה ראתה הכול בלייב. לי אלון לא מתביישת לדבר על זה, וגם לא על הסיליקון, ההרמס או השטיק הישראלי של לדבר עברית באינסטגרם. "אם הגעתם לפה", היא אומרת בריאיון ל"סויסה + 1", "גם אתכם זה מעניין". צפו בריאיון המלא.
מכת גניבות
אני זוכר את הפעם הראשונה שנחשפתי אלייך. פתחת בוקר עם הרמס ונראית הכי מאושרת.
"כן, זה היה אחד הבקרים שפתחתי עם הרמס, הראיתי המון דברים והייתי נראית מאושרת. כמה רגעים אחר כך ראיתי במצלמות שפרצו לנו הביתה".
מה בדיוק קרה שם?
"אני טסתי לישראל, רק נחתתי בארץ, כולם שמחים ומאושרים, ופתאום קיבלתי שיחה מהמטפלת שלי שהשעה אצלה שתיים בלילה, והיא אומרת שיש אנשים בבית. נכנסתי למצלמות ואני רואה אנשים בבית, פירקו לי את כל הבית. אמרתי לה תתקשרי למשטרה והם כבר ברחו ולקחו הכול".
גנבו לך תיקים יקרים?
"גנבו לי הרבה דברים אבל לא הרמס ולא שאנל, הכול היה איתי. הם גנבו דברים פחות יקרים. בסוף יצא לי טוב, תבעתי את הביטוח וקיבלתי כסף מלא על הכול. גנבו לי כל תיק שאספתי כל חיי – מיו מיו, פראדה, קלואה".
ממה הכי התבאסת?
"קודם כל התבאסתי שנכנסו לי הביתה, הפכו לי את כל הבית, המדרגות נשברו. זה תחושה לא נעימה במיוחד שאתה בארץ".
הם ידעו שנסעתם?
"אני מאמינה שהם חשבו שנסעתי כי זה היה כשנחתתי בארץ.
"זה קרה לי עוד פעמיים מאז והייתי בבית בשתי הפעמים. לא גנבו כלום. פעם אחת הייתי בבית ולא ידעתי, ניסיתי להדליק את הגז והוא לא עבד. התקשרתי לבעלי, הוא אמר תנסי להדליק את האור – לא עבד. אז הוא אמר צאי החוצה לארון חשמל ופתאום אני רואה שהוא כבר פתוח. ניסיתי להסתכל במצלמות, אבל בגלל שאין חשמל אז לא רואים כלום. חשבתי שסתם קפץ הפקק, לא ייחסתי לזה חשיבות. בפעם השנייה הייתי בצהריים עם חברות והעוזרת שלי התקשרה אליי שיש אנשים בבית. הם ראו אותה וברחו".
"עברתי לאל.איי בשביל אהבה"
בת כמה את? ומתי עזבת לוס אנג׳לס?
"34. לפני שש שנים עזבתי. הכרתי את סאם ויש לנו שלושה ילדים".
את אחת המשפיעניות הבולטות היום, ובניגוד לאחרות, את עובדת מארצות הברית. איך זה מתנהל בעצם?
"קודם כל גם לפני שעזבתי לארצות הברית תמיד עבדתי בזה. תמיד הייתי אוהבת לשתף, לצלם, מאז שאני ילדה. איך שנפתח האינסטגרם אני זוכרת שהייתי כל יום מצלמת את הלוקים שלי ומעלה ולאט־לאט זה תפס תאוצה. עברתי לאל.איי, שלושה חודשים אחרי התארסתי, שבוע אחרי התחיל הקורונה, ואני פשוט התחלתי לעבוד. פתאום הגיעו הצעות לקמפיינים".
כשמגיע קמפיין, את מקבלת את המוצר לשם?
"יש לי סוכנת. מי שאין לו משלוחים לחו״ל שולח לבית של ההורים שלי, ויש לי חשבון ב-DHL ושולחים את זה אליי. תוך ארבעה ימים זה מגיע. בדרך כלל המותגים שולחים אליי לפני שזה עולה לאתר, כדי שאני אצליח להעלות באותו זמן".
זה סוג של דרך שלך לשמור על קשר עם הארץ?
"זה בול. אני גרה רחוק ואני בן אדם שהכי מחובר לארץ, לחברים, למשפחה".
"לא התחתנתי עם מישהו עשיר שכל היום קונה לי הרמס"
הצטלמת לפני מלא זמן לסדרה על ישראלים באמריקה שלא עלתה בסוף. מתבאסת?
"הצטלמנו עם מישהי ממש מפורסמת בארצות הברית ופתאום היא התפוצצה. היא התחילה לקבל הרבה תגובות רעות כי היא נשואה ליהודי, והיא החליטה שלא בא לה להיות מזוהה עם הסדרה. היא לא רצתה שתרד לה העבודה".
את מתבאסת?
"לא. כבר הגעתי לאן שרציתי להגיע בלי התוכנית".
הרבה חושבים שהתחתנת עם מישהו עשיר שכל היום קונה לך הרמס. זה נכון?
"זה לא הסיפור. בעלי רופא והוא מצליח, אבל זה לא שאני כל היום לוקחת לו את האשראי ומגהצת לו. אני תמיד הייתי כזאת שאוהבת להגשים לעצמי את כל החלומות. הוא מפנק אותי וגם אני מפנקת אותו. ברוך ה’ אני יודעת להרוויח לבד, גם לפני שהייתי משפיענית. אני אוהבת לייפסטייל מסוים ואני רוצה להמשיך ככה".
אבל בתחילת הקשר זה כן היה ככה?
"לא יודעת אם לקרוא לזה ככה, אולי. אני באתי מבית ממש טוב. עברתי לשם, הייתי בלי עבודה, אז כן, הוא היה צריך לדאוג לי. עזבתי את החיים שלי בשבילו. תוך כמה חודשים שגרתי שם התחלתי לעשות דברים בעצמי. הייתי עושה שידוכים, ערבי רווקים ורווקות. אני כל פעם מצאתי את עצמי והמצאתי משהו".
ועל ההרמס האחרון, מי שילם?
"אני. נגיד עכשיו הוא רוצה לקנות לעצמו בגדים, אז הוא קונה בהרמס כדי שהחשבון שלי יגדל ויוציאו לי תיק. אם יש לי יום הולדת, נישואים, אז הוא מפנק במתנה, אבל כל שאר הדברים אני עושה".
"זה לא שטחיות, זה אני"
מה הדבר האחרון שרצית לקנות ובסוף ויתרת?
"זה לא כזה קורה. אם יש משהו שבא לי, בסוף אני מוצאת את הדרך לקנות אותו. אני חיה באל.איי, אנשים שם חיים ברמת חיים מטורפת. לידם אני זבוב. אני מרוצה במקום שאני נמצאת בו היום ואני אסירת תודה".
ויש מי שיגיד – נו באמת, איזו שטחיות.
"הקטע שלי זה לא ההרמסים. זה מצחיק אותי כי אני אומרת את זה הרבה לאנשים בסרטונים שלי: אם הגעתם לפה, אז אתם גם שטחיים וגם אתכם זה מעניין. יש בי מעבר להרמסים. אני נותנת הרבה השראה לנשים מבלי להתכוון בכלל. עברתי שלוש לידות, יש לי היפרדות בטנית, ואני מראה את הכול, מדברת על הכול, לא ממקום של צפיות – פשוט זאת אני".
איזה תגובות את מקבלת באינסטגרם?
"הרוב אהבה. אני לא מקבלת הרבה ביקורות, אבל אם אני מקבלת – זה ממש בודדות. אני לא בן אדם מתנשא, ואני לא אתנהג אחרת כי אני שמה מותגים. זה לא מעניין אותי. כולם יקבלו ממני אהבה".
כמה הרמסים יש לך?
"יש לי שני בירקין ושני קלי".
"עשיתי סיליקון בשפתיים בגיל 16"
"להורים שלי היה מרכז רפואי לניתוחים פלסטיים, וכל דבר חדש שיצא אצלם הייתי הראשונה לנסות. עשיתי ניתוח אף, שפתיים. בהתחלה זה היה מושלם, אבל סיליקון זה עצם זר בגוף, ועם הזמן זה התחיל להיפרד וזה נראה כמו חתך".
חשבת להוציא את זה?
"חשבתי הרבה, אבל בגלל שעשיתי את זה לפני כל כך הרבה זמן, אז כבר התרגלתי לעצמי ולאיך שאני נראית. אני מפחדת שאם אני אוציא את זה אני פתאום לא אוכל להסתכל על עצמי. אני באמת ממש סבבה עם עצמי. אין מושלם".
מאז השביעי באוקטובר להיות ישראלית בארצות הברית, מה זה אומר?
"מטורף. חטפנו את זה הכי קשה בעולם. להיות רחוקים מהבית ולשמוע את הדבר הזה, ולפחד על המשפחה שלך. זה מאוד קשה, מאוד כואב. באל.איי יש קהילה יהודית ענקית".
אנטישמיות את מרגישה?
"לי אישית לא יצא. אני רואה את זה מסביב, זה בכל מקום. עצוב לי על מה שקורה לנו בעולם, וזה קצת מלחיץ אותי גם".
מה הלאה? תחזרי לארץ מתישהו?
"הלוואי. לא נראה לי בעתיד הקרוב, אבל מתישהו זה יקרה. אני ובעלי מדברים על זה. אם הילדים ירצו ללמוד בארץ, לעשות צבא – אנחנו הכי בעד".
