אם לרגע חשבתם שכדורגל, אהבה, טראנסופוביה, לק ג׳ל והרצאות להייטקיסטים לא משתלבים באותו סיפור – תחשבו שוב. ספיר ברמן עשתה את מה שלא קרה לפני כן במגרש הישראלי: לא רק יציאה מהארון, אלא גם יציאה לחיים שלמים, גאים, גלויים. בריאיון אינטימי עם ערן סויסה לפודקאסט "סויסה +1", היא חוזרת לרגעי השיא (והשפל), לאנשים שאהבו (ולא קיבלו), לחששות שלפני – ולשופטת שהיא היום. יש גם טוקבקים, דנה אינטרנשיונל, תהליך פוריות עם בר, והרבה תשובות לשאלות שלא אמורים לשאול. צפו בריאיון המלא (שהוקלט לפני המלחמה עם איראן).
החלטנו שבחודש הגאווה יהיו פודקאסטים להט״ביים, והיה לי ברור שאני רוצה ייצוג של טראנסית. השם הראשון שעלה לי לראש זאת את. כששמעתי על הסיפור שלך ישר בדקתי עם כתב, כי לא האמנתי. זה היה נשמע לי הזוי ומוזר.
"כן, זה נשמע לא אמין. שזה לא יכול לקרות. ואם זה קורה זה קורה רחוק, לא בארץ".
היו הרבה השוואות באותה תקופה לדנה אינטרנשיונל באירוויזיון.
"הקהילה הגאה לא נכנסת לעולם הכדורגל, לאצטדיון, ליציע, לחדר הלבשה".
״המשפחה שלי קיבלה אותי – וזה לא מובן מאליו״
ברמן אולי חשבה שיש לה את כל הזמן שבעולם לצאת מהארון בקצב שלה, אבל היקום חשב אחרת. "אני חושפת בפני המשפחה, השמועות מתחילות לרוץ. מוטי פשכצקי, שאני חייבת להגיד שהתגלה ככתב עם הרבה אנושיות, אכפתיות, חמלה, רצה להוציא את זה החוצה וכמה ימים לפני הוא שאל את מנכ״ל איגוד השופטים והתקשר אליי כדי לשאול אם זה נכון. אמרתי לו שיחכה עם זה כי אפילו הדודים שלי עוד לא יודעים ואני רוצה לעשות את זה מולם כדי שלא יגלו את זה דרך כתבה, והוא באמת חיכה".
כמה זמן מהרגע שאת משתפת את המשפחה עד הרגע שזה יוצא? נרדמת בלילה לפני?
"עברה חצי שנה. אני הודעתי להם בתחילת אוקטובר, ובסוף אפריל הייתה מסיבת עיתונאים. לא ישנתי כמעט בכלל".
תמיד שואלים איך ההורים הגיבו. אז?
"אמרתי לאמא שלי – אמא, אני רוצה להיות אישה. היא לא התעלפה. אבא שלי שאל מה עושים עם זה. הכי כאב להם שהסתרתי את זה, שלא ידעו כמה שנים כואב לי".
וסבא?
"קיבל את זה הכי בקלות. בגיל 75 כבר לא נלחמים, רק רוצים שתהיי בריאה".
דיברת על זוגיות. מתי בר נכנסת לתמונה?
"אחרי מסיבת העיתונאים הכרנו. הטיימינג היה מושלם. היא עזרה לי לראות את עצמי מחדש. פעם קראתי טוקבק לא נעים והיא אמרה, למה את עושה את זה לעצמך? בזכותה אני קוראת היום תגובות בלי פחד".
הקשר ביניכן הפך לשותפות מלאה, גם עסקית.
"פתחנו עסק יחד, ואנחנו בעיצומו של תהליך פוריות. רוצות לפחות שלושה ילדים. לראות את בר, איך שהיא מתמודדת עם ההורמונים, עם הכוח, זה מעורר השראה. נשים עוברות את זה בלי שאף אחד יידע. אני גאה בה".
את מרגישה שזה שינוי שלא מצופה מנשים טראנסיות?
"לגמרי. לא מצפים שנחיה חיים מלאים, עם חתונה, עם משפחה. אבל אנחנו בחרנו בזה".
״בהרצאות תמיד יש את השאלה״
את מרצה היום. איך זה מתקבל?
"אני פותחת הכול. מספרת על התהליך, על ההתחלות. ותמיד, תמיד יש מישהו שישאל – 'אבל למה את מדברת על העבר בלשון נקבה?'"
אז למה באמת?
"כי תמיד ראיתי את עצמי כילדה, כאישה. וזה לא קל לאנשים. לוקח זמן עד שהפאזל מתחבר להם".
מה את לא מוכנה לקבל?
"לשאול על איברי מין. זה 100% חטטנות. זו גם הטרדה מינית. זה מקום שמופנה רק לנשים טראנסיות, כאילו יש לגיטימציה לחדור לפרטיות שלנו. זה לא קורה עם אף אחד אחר".
תתארי את הרגע שבו עלית לשפוט לראשונה.
"עליתי עם לק ואיפור. כאישה. הרגשתי שאני במקום הנכון. הכול התחבר".
מה קורה אחרי המשחק?
"הלכתי לחדר ההלבשה, סימנתי וי – שזה קרה. זה היה רגע מכונן".
שחקנים קראו לך בלשון זכר?
"זה קרה. יש סרט שמתעד את זה. אבל מבחינתי על המגרש אין מגדר – אני שופטת כדורגל".
ומה עם הקהל?
"אני אוהבת אוהדים. גם כשהם מקללים, גם כשהם מאוכזבים. זה אומר שהם רואים אותי כשופטת, מתייחסים להחלטות שלי. זה חיבור אמיתי".
״לא עשו לי קוקיות״
מה דנה אינטרנשיונל בשבילך?
"היא היתה שם כשהייתי ילדה. בגיל ארבע היה לי דיסק שלה. לא הבנתי אז מה זה טראנסיות, אבל היתה תחושת אור".
את מדברת הרבה על ילדות שנלקחה ממך.
"נכון. לא עשו לי קוקיות או צמות. לא הלכתי עם שמלה לנשף. זה חסך שאני עדיין נושאת".
פחדת לצאת מהארון?
"אח שלי ניסה לשכנע אותי שלא לספר לאיגוד השופטים. אמר לי – את רוצה להמשיך לחיות? אמרתי לו – כן, אבל בשבילי להמשיך לחיות זה להישאר בכדורגל".
והיום?
"אני שופטת העונה. בינלאומית. אני מאוהבת, בונה משפחה. הסיפור שלי הוא סיפור טוב".
״מפורסמים – יש לכם אחריות״
מה היית אומרת למפורסם שעדיין בארון?
"זה מפחיד, ברור. אבל יש בזה גם עוצמה. ברגע שאתה בוחר בעצמך – אתה מראה לכולם איך אפשר לחיות".
את שומעת שזה משפיע?
"כן. ילדים, מבוגרים. כשעדן חסון או אני יוצאים מהארון – מישהו אחר אומר, אולי גם אני יכול".
ויקיפדיה – השם הקודם שלך מוזכר שם. זה מפריע לך?
"לא. אני לא מפחדת מהעבר שלי. הוא הביא אותי לליגת העל. אני ספיר גאיה ברמן, נשואה לבר, שופטת כדורגל, ואישה טראנסית. זה טייטל. לא נטל".
