הדסה בן ארי פרצה בבכי: "אין לי זכות"

הדסה בן ארי שיתפה היום (רביעי) במפגש המיוחד שקיימה עם אלמנות המלחמה, שכלל מנעד רגשות. בן ארי סיפרה על רגעי בכי, צחוק, מבוכה, וגם רגע אחד שבו התנצלה על כך שהעזה לצאת מעמדת העיתונאית ולהרגיש את הכאב. בנוסף היא שיתפה בחשיבות שהיא רואה באהבה, והבטיחה לעזור בעניין למי שאיבדו את היקר להן מכל, את החצי השני שלהן. 

"צפוף בצמרת השכול. קשה לדרג מה כואב יותר. התקווה היא לפעמים פואטיקה מתוקה, ולפעמים ביב שופכין של ציניות דלה. כן, גם עבורי", התוודתה בן ארי. "בבוקר ערב יום הזיכון הגיעו אליי לחצר אלמנות מלחמה. הסיפור הוא שבכיתי בסוף סבב השמות והכאבים. בכיתי וצחקתי, ואמרתי שאני מנצלת על התעוזה לבכות. הרגשתי שאני נוגסת בעוגת הכאב ומיישרת פינה למרות שאין לי זכות. אני לא קשורה לשכול, רק עושה שכול".

בהמשך סיפרה על רגע שהצחיק אותה בתוך כל העצב. "זה לא מצחיק שפנו לאחת מאלמנות 7 באוקטובר בפייסבוק והציעו לה להיות חלק ממערכת יחסים פוליאמורית?", שאלה. 

בהמשך עברה לכתוב על אהבה. "'תגידי לי איך מכירים בחורים!", אמרה לי א'", סיפרה בן ארי על אחת השיחות עם אחת האלמנות. "רואים עליה שהיא רוצה אהבה. מתה לאהבה כי היא נשארה בחיים. ואמרתי לה 'מאמי, אני לא יודעת מה חילוניות עושות. אצל דתיים יש שידוכים. יש שדכניות שיום ולילה חושבות על האלמנות ומשדכות להן בחורים ומלוות אותן עד החופה, ומן הסתם גם אחר כך". בן ארי המשיכה ואמרה לא': "כשאני רואה אותך אני לא רוצה לחשוב על אלמנות ממלחמות קודמות שכבר מעל לעשר שנים מחפשות אהבה ולא מוצאות. פותחות אפליקציות, מקבלות כאפה וסוגרות, ופותחת בערב הבא שבו הבדידות חונקת אותן". כשא' הציעה לבן ארי לסייע לה, היא הבטיחה לעשות זאת. "אמרתי לה שאכתוב פוסט, ואפנה למשרד הביטחון ולכל מי שאוכל. אהבה היא כמו לחם ומים וחמצן, לא?", שאלה הדסה. "אז איך נשאיר אותן בלי? יש רעיונות?".