לרה מיטודי: ידעתי שמשהו רע קרה

מספרים שאימהות מרגישות כשמשהו רע קורה לילד שלהן. מין תחושת בטן כבדה, חוסר מנוחה והרבה מחשבות לא טובות שמשתלטות על המוח. ואז גם הגיע הקצין במדים, זה שאף הורה לא רוצה לפגוש, ואיתו הגיעה הבשורה הנוראה מכל.

"קמתי באותו היום והלב שלי לא היה רגוע", משחזרת לרה מיטודי, המוכרת מהעונה הקודמת של "האח הגדול", את אותו בוקר שהיתה מעדיפה לשכוח. "כתבתי בוואטסאפ של הפלוגה שלו אם אחד ההורים שמע מהילדים שלנו היום, ובאמת אמרו לי שקורה משהו בעזה אבל לא ידעו להגיד מה".

זה הלחיץ אותך עוד יותר?

"לא הייתי רגועה בכלל, אבל ‏באותו יום החלטתי שאני ממשיכה את היום, והלכתי לעשות קעקוע עם הבת שלי, וביקשתי לשתות אלכוהול כי רציתי רק להרגיע את תחושות הבטן שלי. בחמש בערב, כשחזרתי הביתה, ראיתי את הקצין מהצבא. הוא היה כבר בתוך הבית שלי, ‏ואמרתי לו, 'רק תגיד לי שהוא במצב אנוש ולא נהרג'. מהר מאוד הבנתי שהוא קיבל את כל עוצמת הפיצוץ ולא היה לו סיכוי".

הקצין במדים הגיע

את זוכרת את השיחה עם הקצין?

‏"כן, אני זוכרת, שגם הקצין בעצמו היה בשוק. הוא אמר לי שהוא מצטער. מה הוא עוד יכול להגיד לי? גם ‏דיברתי עם הרופא שהגיע לטפל בניתאי בעזה. הוא מספר שהוא הגיע לניתאי, הוא היה כבר בלי דופק בכלל, ולא היה מה להציל. אתמול ביקרתי את שלושת החיילים שנפגעו איתו בתקרית בבית החולים, והרגשתי שאני מקנאה ‏שהבן שלי לא קיבל את הצ׳אנס הזה להילחם על החיים שלו.

‏אני באמת לא יודעת איך אני אמשיך".

‏איך הגבת כשראית את קצין הנפגעים אצלך בבית?

"‏נפלתי על הרצפה וצעקתי, ומפה אני כבר לא זוכרת. מאז, הקצין הזה בא לי בחלומות. אני אפילו לא חולמת על ניתאי, חולמת רק עליו. ‏קשה לי מאוד. אני רק רוצה להיות חזקה בשביל כולם, אבל אם לא היו לי עוד שני ילדים לחיות בשבילם הייתי עושה משהו לעצמי. רק בשבילם עכשיו אני חיה".

היה לכם קשר מיוחד.

"אני תמיד אומרת לאנשים ששי וניב, הילדים שלי, תמיד היו איתי בתוך הבית, והם מאוד אהובים, אבל ניתאי היה הבית עצמו. כשניתאי היה חוזר לקידוש ביום שישי, זה היה מרגיש כמו מאה איש בתוך הבית. הוא תמיד היה עושה צחוקים. היה מודה לי על האוכל הטעים שאני מכינה לו, הוא היה נותן לי אנרגיות אחרי הגירושים שעברתי. הוא היה באמת מיוחד".

‏מתי דיברתם פעם אחרונה?

"‏יום לפני. ביום חמישי בבוקר הם היו בהתארגנות בבסיס לפני הכניסה לעזה. שמעתי המון רעש ברקע של שיחה, והוא אמר לי שאין זמן לדבר. אמרתי לו שהוא לא חייב להיות גיבור, ולא ראשון, כי לא מחלקים שם מדליות".

לא רוצה שהבן שלי יישכח

הראיון הזה מתקיים שמונה ימים אחרי נפילתו של ניתאי. "אני אעשה הכל כדי להנציח אותו, כדי שיזכרו מי הוא", מסבירה לרה איך הסכימה לראיון על אף הקושי לדבר כשהפצע כל כך טרי. ‏"זה כמו חלום רע. אני מסתכלת ימינה-שמאלה, ואומרת איך אני פה והוא לא פה", היא אומרת. "אבל אני יודעת למה אני הייתי צריכה להגיע לפה, כי אני באמת לא רוצה להרגיש שהבן שלי נפל בסטטיסטיקה בשביל המדינה שלנו. הוא הנופל ה-698. אני לא רוצה שאף אחד ישכח מי היה ניתאי מיטודי. הוא היה גיבור, צדיק. הוא חלק ממני עכשיו ולתמיד. זה המעט שאני עוד יכולה לעשות".