שבוע האופנה: המסלול ממשיך כרגיל, ומה עם הצביעות?

שבוע האופנה יודע לייצר תמונות יפות. השמות הנכונים בשורה הראשונה, הלוקים הנכונים על המסלול, המצלמות במקום. ואז מגיע רגע אחד שלא תוכנן מראש ומקלקל קצת את הפריים.

בתצוגת H&M בלונדון ישבו בשורה הראשונה שחקנים, מוזיקאים ואנשי תרבות, בהם לורה הרייר, טמס, קים פטרס, קרוז בקהאם, גרייס ואן פאטן וג'קסון וייט. כלומר, לא עוד ערב קטן שבו כמה בגדים עולים על מסלול, אלא אירוע תרבותי שלם שמביא איתו את השמות, המצלמות וההילה שהופכים קולקציה לדבר שכולם אמורים לדבר עליו.

ואז שלושה פעילים של PETA, ארגון בינלאומי לזכויות בעלי חיים שמוכר בזכות קמפיינים פרובוקטיביים נגד שימוש בפרווה, עור וצמר, עלו למסלול עם שלטים נגד השימוש של H&M בצמר.

וזה לא הגיע משום מקום. ימים קודם לכן פעילי PETA עלו גם למסלול של COS בניו יורק, מותג ששייך לקבוצת H&M. שם האירוע הפך לסיפור גדול עוד יותר כשסטיבן קולב, מנכ"ל מועצת מעצבי האופנה של אמריקה, ניסה לרסן את המפגינים בעצמו. בהמשך הוא התנצל על ההתנהלות שלו ויצא לחופשה מרצון בזמן שה-CFDA הודיע על בדיקת האירוע.

H&M מסרה שהיא מחויבת לרכישה אחראית של סיבים מן החי ולשימוש בחומרים מוסמכים או ממוחזרים ככל האפשר. אבל שתי המחאות האלה פתחו שאלה הרבה יותר רחבה על תעשייה שכבר מכירה מצוין את כל המילים הנכונות.

קיימות? ברור. רק אל תעצרו את התצוגה

היום כמעט קשה למצוא מותג אופנה גדול שלא מדבר על קיימות, מעגליות, ייצור אחראי או הפחתת השפעה סביבתית.

קלווין קליין, אחד השמות הכי מזוהים עם האופנה האמריקאית, מפעיל תוכנית שמקבלת בגדים, נעליים ואביזרים ישנים ומנתבת אותם לשימוש חוזר, מיחזור או טיפול אחר.

המעצבת טורי ברץ', שמאחוריה עומד אחד ממותגי הלייף סטייל האמריקאיים הבולטים, מדברת על מוצרים שנועדו להישמר לאורך זמן, על שימוש בחומרים בעלי השפעה נמוכה יותר ועל מעקב אחר מקור חומרי הגלם.

קרולינה הררה, מעצבת ותיקה ואחד השמות המזוהים עם עולם היוקרה, מדברת על ייצור מדוד, פריטים שנועדו להחזיק מעמד ושיתוף פעולה עם תוכנית למחזור טקסטיל.

אלה לא דברים שצריך לבטל בזלזול. יש כאן צעדים אמיתיים, לפחות לפי המידע שהמותגים עצמם מפרסמים. אבל באותו זמן, כל המכונה עדיין צריכה דבר אחד פשוט מאוד. שנרצה לרכוש את הדבר הבא.

השורה הראשונה היא לא רק כיסא

קל להסתכל על השורה הראשונה ולהגיד ששם נמצאת הצביעות. השחקנים, הזמרים, העורכים ואנשי האופנה יושבים במקום הנכון, לובשים את הדבר הנכון ומצטלמים ליד האנשים הנכונים.

אבל לשורה הראשונה יש תפקיד. היא נותנת למותג תשומת לב, סטטוס ורגע תרבותי. היא הופכת קולקציה מעוד בגדים לאירוע, ואירוע לדבר שכולם אמורים לרצות להיות חלק ממנו. וזה כבר הרבה מעבר לסלבס.

עולם האופנה אוהב לדבר בשם האמנות. בשם היצירה. בשם החופש. בשנים האחרונות גם בשם קיימות, אחריות וערכים מתקדמים. ולפעמים נדמה שברגע שאומרים "אמנות", הכול מקבל פטור.

עוד קולקציה היא חזון. עוד קמפיין הוא אמירה. עוד פריט הוא יצירה. אבל מישהו עדיין צריך לתפור את היצירה הזאת.

מאחורי השמלה שמקבלת פלאשים, מאחורי התיק שכולם רוצים ומאחורי ה"חזון" שעליו המעצב מקבל מחיאות כפיים, יש עובדות ועובדים שגזרו, תפרו, חיברו וגיהצו את הדבר עצמו. והם כמעט אף פעם לא חלק מהסיפור.

פה אולי נמצאת הצביעות האמיתית. לא בזה שאנשים אוהבים בגדים יפים, אלא בזה שתעשייה שיודעת לדבר כל כך יפה על אמנות, חופש ואחריות מצליחה להשאיר מחוץ לפריים דווקא את האנשים שעושים את העבודה שמאפשרת לכל הדבר הזה להתקיים. בשם האמנות אפשר לספר הרבה סיפורים. אבל בזמן שהשורה הראשונה מוכרת את החלום, מישהו אחר תופר אותו.

המחאה כבר חלק מהלוק

אולי זה השינוי הכי מעניין בעולם האופנה בשנים האחרונות. הוא לא התעלם מהביקורת. הוא למד לדבר אותה. קיימות נמצאת באתרי המותגים. אחריות בדוחות. מיחזור בקמפיינים. אפילו המילה "נצחי" מופיעה שוב ושוב לצד קולקציות חדשות שמגיעות כדי להסביר מה נכון ללבוש עכשיו.

הביקורת כבר לא נשארת מחוץ לאולם. היא הפכה לחלק מהשפה של התעשייה.

ואז מישהו מגיע בלי הזמנה ועולה למסלול. פעם ב-COS בניו יורק. כמה ימים אחר כך ב-H&M בלונדון.

פתאום הביקורת כבר לא כתובה יפה באתר ולא ארוזה בתוך דוח קיימות. היא עומדת באמצע התצוגה ומחזיקה שלט. ושם כבר נהיה פחות נוח.

המחאות האלה לא מוכיחות שכל עולם האופנה צבוע, וגם לא מוחקות צעדים אמיתיים שנעשים בו. הן פשוט שמות לרגע את הסתירה באמצע המסלול, מול המצלמות ומול השורה הראשונה.

כי הרבה יותר קל לדבר על אחריות כשהיא כתובה יפה באתר. קצת פחות כשהיא עולה למסלול ומפריעה לתצוגה. ושלא תטעו. אני מאוד אוהבת אופנה, אני פשוט קצת פחות אוהבת צביעות.