חוויאר ברדם על ישראל: "יש לי זכות לגנות"

חוויאר ברדם לא ידוע כביישן בנוגע לדעות שלו - גם על ישראל. בריאיון שער ל-Variety, השחקן הספרדי דיבר על התמיכה הפומבית שלו בפלסטין, על היחס לישראל אחרי 7 באוקטובר, על פרויקטים וקמפיינים שלדבריו שמע שלא קרו בגלל העמדות שלו, וגם על פנלופה קרוז, שאחרי שנים ארוכות יחד עדיין גורמת לו להישמע כמו נער מאוהב עם אוסקר ביד. 

"איך ייתכן שלא אדבר?"

ברדם סיפר כי לפני שעלה להציג באוסקר את פרס הסרט הבינלאומי לצד פריאנקה צ'ופרה ג'ונאס, הוא חשב על ונסה רדגרייב, שזכתה באוסקר ב-1978 וספגה קריאות בוז אחרי שהתייחסה לפלסטין בנאום שלה. לדבריו, הוא היה מוכן לתגובה דומה.

בפועל, כשאמר על הבמה "לא למלחמה, ופלסטין חופשית", התגובה באולם היתה הפוכה. "התגובה בתיאטרון היתה תשואות", אמר. 

כשנשאל מה גורם לו לדבר, ברדם הפך את השאלה. "זה מצחיק", אמר, "כי השאלה צריכה להיות: איך ייתכן שלא אדבר?". לדבריו, "תמיד הרגשתי שיש מיקרופונים ומכשירי הקלטה שמקליטים את הקול שלי, ויש לי את הזכות לגנות את מה שאני חושב שהוא לא בסדר".

"פשע נורא שבוצע על ידי חמאס"

החלק החשוב, במיוחד לקהל ישראלי, הוא שברדם לא מדבר רק בסיסמאות. בריאיון הוא מבקר את התגובה של ישראל לאורך השנים ל-7 באוקטובר, אבל באותה נשימה מכנה את מתקפת חמאס "פשע נורא שבוצע על ידי חמאס - אין מספיק עיתונים וטלוויזיות כדי להגיד את זה".

זו הבחנה שחשוב לשים על השולחן. ברדם עומד מאחורי הביקורת שלו על ישראל ועל המלחמה בעזה, אבל הוא לא מדלג על גינוי חמאס. 

לטקס האמי, שבו היה מועמד על תפקידו ב"מפלצות: הסיפור של לייל ואריק מננדז", הוא הגיע עם כאפייה ואמר על השטיח האדום כי הוא "לא יכול לעבוד עם מישהו שמצדיק או תומך בג'נוסייד" בעזה. 

"האולפנים האמריקניים הם לא המקום היחיד"

ברדם לא מתאר את הבחירה שלו כחסרת מחיר. כשנשאל אם ספג פגיעה מקצועית בגלל ההתבטאויות שלו, הוא אמר: "כן, שמעתי דברים: הם התכוונו להתקשר אליך לגבי הפרויקט ההוא, אבל זה נעלם. או: המותג הזה התכוון לבקש ממך לעשות את הקמפיין, אבל הם לא יכולים. זה בסדר. אני חי בספרד. האולפנים האמריקניים הם לא המקום היחיד".

עם זאת, הוא נזהר לא לקבוע עובדות שאין לו. "יש אנשים שיכניסו אותך לרשימה שחורה. אני לא יכול להגיד אם זה נכון או לא - אין לי את העובדות. מה שיש לי עליו עובדות הוא האנשים החדשים שמתקשרים אליך כי הם רוצים אותך בפרויקט שלהם". לדבריו, זה גורם לו להרגיש ש"הנרטיב שהם השתמשו בו כל כך הרבה זמן משתנה".

ברדם לא מציג את עצמו כקדוש מעונה. הוא אומר ששמע על דלתות שנסגרו, אבל גם על דלתות שנפתחו דווקא בגלל אותה עמדה. הוליווד, כידוע, אוהבת אומץ בעיקר אחרי שמחלקת השיווק אישרה אותו.

פנלופה קרוז, הבית והילדים בלי רשתות

אחרי הפוליטיקה מגיע החלק הרך יותר, וגם הוא לא בדיוק חלש. ברדם וקרוז הכירו בצילומי "חאמון חאמון", כשהוא היה בן 21 והיא בת 16, ובהמשך התאחדו שוב על המסך ב"ויקי כריסטינה ברצלונה". בבית, לדבריו, הם משתדלים לא לחיות בתוך התעשייה.

"בבית אנחנו לא מדברים הרבה על עבודה", אמר. "אין לנו פוסטרים או תמונות או שום דבר שמזכיר לנו ממה אנחנו מתפרנסים". הוא הוסיף: "אנחנו לא מבזבזים יותר מדי זמן בלדבר על עבודה, אף שאנחנו אוהבים את מה שאנחנו עושים. אנחנו מנסים לשים גבול בין החיים לבין הפיקציה".

על קרוז עצמה הוא נשמע, איך לומר, לא בדיוק אדיש. "היא אישה שאני כל כך מבורך שהיתה לי ההזדמנות להיות איתה באותו זמן, באותו מקום, בחיים", אמר. "חשוב לכבד ולתמוך בבן או בת הזוג שלך, אבל גם להעריץ את האדם הזה על מה שהיא, על מה שהיא עושה".

ואז הוא המשיך: "פנלופה היא בן אדם מדהים, יפה וטוב - בדרך שבה היא מתייחסת למשפחה שלה, לחברים שלה, לילדים שלנו, אליי, לעצמה. עברו הרבה שנים, ולא ראיתי בה אפילו רמז לרוע". ומעל כל זה, לדבריו, "היא פאקינג יפה בצורה מדהימה!".

ברדם סיפר גם שהבן שלו, בן 15, קיבל את הטלפון הראשון שלו לפני פחות משנה, "בלי רשתות חברתיות, כמובן". לדבריו, הוא וקרוז מנסים ללמד את הילדים "את החשיבות של להשתעמם, לבזבז זמן, לשבת ולהסתכל על התקרה". בעולם שבו גם סלבס עושים סטורי מהשקט שלהם, זו כבר כמעט עמדה.