נמו, שזכה בתחרות שהתקיימה במאלמו עם השיר "The Code", פרסם הצהרה נוקבת שבה הסביר את החלטתו: "למרות שאני מלא תודה על הקהילה שסביב התחרות הזו ועל כל מה שהחוויה הזו לימדה אותי כאדם וכאמן, היום אני כבר לא מרגיש שהגביע הזה שייך למדף שלי".
מהגאווה לגועל
לפני שנה נמו, הזוכה הא-בינארי הראשון בתולדות התחרות, היה הסנסציה הגדולה של האירוויזיון, סמל לשוויון, קבלה וחדשנות. היום הוא הפך לקול המצפון של הזירה האירופית. "האירוויזיון טוען שהוא מייצג אחדות, הכלה וכבוד לכל אדם", כתב, "אך השתתפותה המתמשכת של ישראל מציגה ניגוד ברור בין הערכים הללו לבין ההחלטות שמתקבלות על ידי ה-EBU".
בפוסט ארוך ומדוד, נמו הבהיר שזה לא צעד של שנאה, אלא של עקרונות. לדבריו, הוא "מלא תודה לקהילה שסביב התחרות", אך לא מוכן שהערכים שהופכים את האירוויזיון לייחודי יהפכו לסיסמה ריקה. במילים אחרות, הוא אהב את האירוויזיון עד שהוא הפך לפוליטי מדי, לדעתו.
מאחורי הקלעים, הדרמה בשווייץ כבר רועשת. מקורבים לתאגיד השידור SRF טוענים כי נמו לא עדכן אותם מראש. אחרים טוענים כי החלטתו מגיעה בעקבות הלחץ הציבורי העצום במדינות סקנדינביה ומערב אירופה, שם גובר הזעם על החלטת ה-EBU לאפשר את השתתפות ישראל למרות מחאות מדינות כמו איסלנד, ספרד וסלובניה.
גביע של מחאה
בהצהרתו נמו כתב: "זה לא על אמנים או יחידים... התחרות שימשה שוב ושוב כדי לרכך את תדמיתה של מדינה שהואשמה בעוולות חמורות", והוסיף כי באותה עת התאגיד האירופי "המשיך לטעון שהאירוויזיון אינו פוליטי".
View this post on Instagram
המסר חד וברור: אם התחרות דורשת אחדות, עליה לעמוד בסטנדרטים שהיא מטיפה להם: "זו הסיבה שהחלטתי לשלוח את הגביע שלי חזרה למטה ה-EBU בז'נבה... עם מסר ברור: תחיו את מה שאתם טוענים לו".
הגביע, אותו סמל של ניצחון ופיוס, הופך פתאום לחפץ טעון. ברשתות החברתיות התגובות נחלקו: מעריצים מצדדים במהלך האמיץ, אחרים מאשימים את נמו בצביעות ובכניעה ללחץ פוליטי ואילו ב-EBU? דממה רועמת, לפחות לעת עתה.
בין אידיאלים למציאות
"אם הערכים שאותם אנחנו חוגגים על הבמה לא מתממשים גם מחוץ לה, אז גם השירים היפים ביותר מאבדים את משמעותם", כתב נמו, ובכך סיכם את תמצית מחאתו: פער בלתי נסבל בין המסך למציאות. לדבריו, הוא עדיין מאמין במוזיקה כמחברת בין אנשים: "המוזיקה עדיין מחברת בינינו. האמונה הזו לא השתנתה".
אבל האמונה הזו עומדת למבחן קשה. אחרי פרישת איסלנד, אירלנד, ספרד, הולנד וסלובניה והדיונים הסוערים בז'נבה על השתתפות ישראל, נמו רק מוסיף שמן למדורה. ההחלטה להחזיר את הגביע הפכה לסמל למאבק גדול יותר על ערכי התחרות עצמה.
עד שה-EBU יגיב רשמית, נמו מסיים את דבריו בפשטות ובאלגנטיות: "אני מחכה לרגע שבו המילים והמעשים יעלו בקנה אחד. עד אז, הגביע הזה שלכם".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
