אשתו של ברוס ויליס חושפת את המציאות הקשה

ברוס וויליס, כוכב הוליוודי שפרש ממשחק בשל דמנציה נדירה, מתמודד עם מציאות חדשה לצד אשתו אמה המינג ויליס. היא מתארת את השינויים הדרמטיים שחלו בו, מהאישיות החמה והחברותית שהכירו כולם ועד לריחוק המפחיד. ההחלטה להעביר אותו לבית נוסף עם מטפלים 24/7 הייתה מהכואבות שקיבלה, אך נועדה להגן על הבנות. לצד הקושי, היא מוצאת נחמה ברגעים קטנים של צחוק וחיוך שמחזירים אותה אחורה. בספרה החדש היא משתפת את סיפורה ומציעה כלים למטפלים אחרים.

ההידרדרות והסימנים הראשונים

אמה חשפה שהשינוי אצל ברוס התחיל עוד לפני האבחנה הרשמית. לדבריה, האיש שהיה תמיד חברותי, מלא אנרגיה וקשוב, הפך לפתע שקט ומרוחק. "למישהו שהיה מאוד דברן ומאוד מעורב, הוא פשוט נהיה יותר שקט. כשהמשפחה הייתה מתכנסת, הוא כאילו היה נמס פנימה. זה הרגיש קר ומרוחק, לא כמו ברוס החם ומלא החיבה. לראות את ההיפך הגמור מזה היה מפחיד ומדאיג", היא אמרה.

היא שיתפה שגם גמגום ילדות חזר להופיע: "הוא איבד מילים, והגמגום שהיה לו כילד חזר. זה פשוט לא היה ברוס שאני מכירה". האבחנה הראשונית, אפאזיה, ניתנה ב-2022, ורק כעבור שנה הגיע האישור שמדובר בדמנציה פרונטו-טמפורלית. מבחינת אמה, הרגע הזה היה שבר גדול: "לעזוב את חדר הרופא בלי כלום, רק עם שם של מחלה שלא יכולתי אפילו לבטא, זה היה כמו ליפול בצניחה חופשית. הייתי בפאניקה מוחלטת".

ההחלטות הקשות והחיים החדשים

השלב הקשה ביותר במסע, כפי שאמה מתארת, היה ההבנה שברוס כבר לא יכול להישאר בבית באופן מלא. היא החליטה להעביר אותו לבית נוסף שבו מטפלים בו 24/7, החלטה שהיא מגדירה כ"הכי קשה שקיבלה בחייה". היא סיפרה: "ידעתי שברוס היה רוצה שהבנות יגדלו בבית שמותאם לצרכים שלהן, לא לצרכים שלו".

על התקופה ההיא היא מספרת בכנות: "הרגשתי שזה כבר לא נישואים. שאלתי את עצמי איך אפשר להישאר במערכת יחסים שלא נראית כמו מה שהיה לנו. זה לא הרגיש כמו נישואים יותר".

גם ההתמודדות היומיומית הפכה מורכבת: "הייתי חייבת לחשוב על הכל: על התנור, על המקרר, על הדלתות. כל רעש חזק יכול היה להצית אצלו תגובה. הפסקתי להזמין חברים ומשפחות. לא רק אני הייתי מבודדת, בודדתי את כולנו, גם את הבנות".

ניצוצות של אור

למרות ההידרדרות, אמה מספרת שיש עדיין רגעים בהם היא זוכה להציץ בברוס המוכר והאהוב: "אנחנו מקבלים רגעים... לפעמים תראה את הניצוץ בעיניים שלו, או את החיוך הקטן הזה, וזה פשוט מחזיר אותי אחורה. אבל כמו שזה מופיע, זה נעלם. זה קשה, אבל אני אסירת תודה. אני אסירת תודה שבעלי עדיין כאן".

גם הקשר הפשוט שנשאר ביניהם הפך למשמעותי במיוחד: "אני לא צריכה שהוא ידע שאני אשתו, או מתי התחתנו. אני רק רוצה להרגיש שיש לי חיבור איתו, ויש לי. כשהוא מחזיק לנו את הידיים, כשהוא מחבק אותנו, זה כל מה שאני צריכה".

היא גם הודתה: "אני מתגעגעת לצחוק הגדול שלו, לצחוק המדבק שכולם זוכרים. הוא עדיין צץ לפעמים, וזה רגע שאני מחזיקה בו חזק".

ספר, מסר ותקווה

המינג לא עוצרת בסיפור האישי שלה. היא כתבה ספר בשם "המסע הבלתי צפוי", שייצא לאור בספטמבר, שבו היא משתפת את הקשיים וגם מציעה כלים למטפלים אחרים. מבחינתה, זו שליחות: "המטפלים הם הגיבורים. זו מחלת הציוויליזציה שלנו. אם אני יכולה לתת דרכי התמודדות למישהו אחר, זה שווה את הכול".

כשנשאלה מה היא הייתה רוצה לדעת מבעלה אם הייתה יכולה, היא ענתה: "הייתי שואלת אם הוא בסדר. אם הוא מפחד, אם הוא מודאג. הייתי רוצה רק שיחה אחת איתו, להבין מה עובר עליו".

בינתיים, המשפחה ממשיכה להקיף את ברוס באהבה: הבנות הצעירות, בנותיו מנישואיו הקודמים ודמי מור שעדיין חלק בלתי נפרד מהמעגל הקרוב. בתוך כל אלה, אמה בוחרת להיאחז במה שנשאר: " אהבה היא להיות שם. אהבה היא פשוט לא לוותר עליו".