על סט של סרט פוליטי סאטירי, אמה תומפסון יושבת בחדר ההמתנה שלה, מרוכזת בטקסטים, כשפתאום הטלפון מצלצל. היא עונה, ומעבר לקו קול מוכר מדי: "הלו, זה דונלד טראמפ". היא כמעט מתפוצצת מצחוק, בטוחה שמדובר במתיחה. אבל לא, טראמפ בכבודו ובעצמו מציע לה להתארח באחד ה"מקומות היפים" שלו, ואולי גם להצטרף לארוחת ערב.
העיתוי? כמעט מושלם לסרט רומנטי מוגזם. בדיוק באותו היום, תומפסון קיבלה את מסמכי הגירושים מקנת בראנה: "הוא כנראה שלח את אנשיו לחפש גרושות טריות שיצעדו לצידו", היא זרקה בפסטיבל לוקרנו, מול קהל שנקרע מצחוק. היא הוסיפה: "יכולתי לשנות את מהלך ההיסטוריה האמריקאית".
עד היום, היא לא יודעת איך טראמפ מצא את המספר שלה. אולי זה היה אחד מהעוזרים הנמרצים שלו, אולי הוא בעצמו שיחק בבלש. מבחינתה, עצם העובדה שהגיע עד לטלפון שלה באמצע יום צילומים היא כבר סוג של "סטוקינג". היא הודתה לו, חייכה בנימוס, והבטיחה לחזור, הבטחה שנשארה בגדר פנטזיה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
