ספר בשם "Gwyneth: The Biography", מאת העיתונאית איימי אודל, שופך אור חדש (ומסנוור למדי) על חייה של אחת הדמויות הכי מעוררות מחלוקת בהוליווד. הספר מבוסס על יותר מ-220 ראיונות עם מקורבים, בני משפחה, חברים ועובדים. מהילדות המוקדמת על סטים ועד לאימפריית "Goop". כל השערוריות, ההחלטות השנויות במחלוקת והרגעים האנושיים ביותר של גווינת' נחשפים לראשונה במלוא תפארתם.
ילדות של פריבילגיה, נעורים של תשומת לב
מהרגע שפאלטרו יצאה מבית החולים, היה ברור שהיא נולדה לאור הזרקורים. בגיל שבועיים בלבד היא כבר הייתה על סט צילום עם אמה בליית' דאנר. בהמשך, בתור נערה בבית הספר היוקרתי ספנס במנהטן, היא כבר הפכה לדמות שחברות בכיתה נמשכו אליה באופן כמעט מגנטי. אחת מהן אף טענה: "לא היה לאף אחד ספק שהיא תהיה מפורסמת".
אבל לא הכל היה חלק. היא אמנם הצטיינה על הבמה, אבל התקשתה בלימודים עד כדי כך שמורה נתן לה לעבור רק בגלל שהיה בטוח שתזכה באוסקר (היא לא ממש הודתה לו בנאום, אם תהיתם). בינתיים בספר המחזור, בזמן שחברות לכיתה קיבלו תיאורים מחמיאים, גווינית' קיבלה פשוט את המילה "שמנה". דקירה קטנה לעתיד מלכת הדיאטות.
פיט, אפלק, ושאר הגברים שלא ידעו להתמודד עם גווינת'
כמו בסרט הוליוודי, המפגש הראשון עם בראד פיט, שיהפוך בעתיד לבן זוגה, התרחש באודישן ל"אגדות הסתיו". היא לא קיבלה את התפקיד, אבל קיבלה את הבחור. הרומן פרח, הם החזיקו ידיים על הסט של "שבעה חטאים" והיו הזוג הכי נוצץ בעיר. אבל מאחורי הקלעים, פאלטרו חשבה שפיט לא מספיק מתוחכם ופלטה פעם: "אני צריכה להסביר לו מה זה בלוגה ומה זה אוסטרה".
אחרי שנפרדו (שמועות על בגידה עם שחקן מ"דלתות מסתובבות", אגב), היא עברה לבן אפלק. המוחות נפגשו, הסקס היה מעולה (לטענתה) אבל הוא היה עסוק יותר במשחקי וידאו ובאלכוהול. היא סיפרה לחבר קרוב שהיא אוהבת כשהוא יורד לה. כן, זה באמת היה הציטוט המדויק. הרומן נגמר וכשהיא נשאלה על גברים, ענתה: "אני אוהבת גברים, גם כשהם שקרנים, בוגדניים וחראות".
מאהבת השייקים, האויבת של מדונה
אחרי כמה שנות משחק אינטנסיביות,פאלטרו החליטה לשנות כיוון והקימה את "Goop", אימפריה של לייף-סטייל, בריאות (או משהו כזה) ורוחניות בתיבול קוורץ. היא קידמה נרות בניחוח איבר המין הנשי, המליצה להכניס ביצי ג'ייד פנימה והטיפה לניקוי רעלים שלדבריה הציל אותה מצ'יפס ויין או לפחות מהתקף חרדה אחד. הרופאים שלה? במירכאות. המדע? פחות. אבל הקהל? שילם.
באופן מקביל לטיהור הרוחני, היא הספיקה להתחתן עם סולן קולדפליי כריס מרטין, להפוך לאמא לשני ילדים ולחולל שערוריית גירושים פוטוגנית במיוחד כשהכריזה שהם לא נפרדים אלא בוחרים ב"היפרדות מודעת". בחזית החברויות, גם שם הכול נשאב לוואקום של דרמה.
גווינת׳ ניתקה קשר עם מדונה לאחר חופשה בה הזמרת הגיעה לאי שבו היא וכריס נופשו, כנראה מבלי שזומנה ואז ארגנה ארוחת ערב שבה צעקה על בתה לורדס לעיני כולם. כריס לחש לה בזעזוע, "היא נוראית", וגווינת׳ הנהנה. כמו כל פריט בארון שלה, גם החברות עם מדונה נשלחה למחזור. הפסגה הקולנועית של גווינית’ הגיעה בדמות "שייקספיר מאוהב", קומדיה רומנטית עטורת שבחים, תפקיד ראשי שנשמט מידיה של לא אחרת מווינונה ריידר, שלפי השמועות גילתה שגווינת’ פשוט לקחה את התסריט מהשולחן שלה. פאלטרו כמובן הכחישה, ריידר נעלבה, והצהובונים חגגו.
כששמה הוכרז בטקס האוסקר של 1999, היא פרצה בבכי היסטרי, הודתה לכל עץ ובן אנוש שחלף בדרכה ואז נעלמה לעשרה ימים של התמוטטות טוטאלית מתחת לשמיכה. מה עם השמלה הוורודה שהפכה לסמל של אותו רגע? ובכן, זה היה כמעט אסון תפירה. גווינת’ ירדה כל כך הרבה במשקל, שבמהלך המדידות דרשה להנמיך עוד ועוד את המחשוף, עד שהצוות של ראלף לורן פשוט שלח את השמלה בלי המחוך הפנימי. בלילה הגדול, הבד התעקם, הקווים התבלגנו, ורק דבר אחד נשאר ברור: ראלף לורן התחרט על כל רגע. גווינת’? היא רק רצתה פחות בד ויותר תשומת לב.
מלאכית או שטן? תלוי את מי שואלים
ב-2017, הכוכבת ארגנה פורום בריאות בו הוזרקו לנוכחים מי מלח, נוגנו צלילים להרגעת הנשמה והוצעה להם "מתיחת פנים בעשר דקות" עם חוט סוכר אורגני לתוך הלחי. תוך כדי, פאלטרו עצמה חוטפת עירוי באמצע ישיבת צוות, ושולחת חיוך של אחת שראתה את האור. או לפחות את השטרות. אבל מה אומרים עליה מבפנים? קשה, קרירה, חסרת סבלנות. מי שמעז להיכנס למשרד שלה מקבל יחס מבזה. המשרד רווי קנאה, מאבקים על יחס מועדף, והיא מודעת לזה. מצד שני, בישיבת צוות אחת, כשנשאלה מה יש לה שאף אחד אחר בחדר לא ענתה: "זכיתי באוסקר". ואז אמרו לה, במילותיהם: "גווינית׳, לכי תזד**ני". האיזון המושלם בין הארה להתנשאות.
האם גווינית' פאלטרו היא גיבורת תרבות מודרנית או גורו שיווקי נטול מעצורים? כנראה גם וגם. כי אם יש דבר אחד שהספר החדש מוכיח, זה שגם אם העולם לא תמיד קונה את מה שהיא מוכרת, הוא ממשיך להקשיב.