ארז איסקוב נכנס אל בית "האח הגדול" כמו בלם עם קבלות שמגיע ישר להרכב הפותח - עם נוכחות של קפטן, ביטחון של מאמן ראשי ומבט של מי שמבין שהוא כאן כדי לשלוט במשחק. אבל מה שנראה תחילה כמו כריזמה של מנהיג, התגלה במהרה כתצוגת תכלית של דיקטטורה רגשית. איסקוב לא רק שולט - הוא קובע את כללי המשחק, מחלק כרטיסים צהובים ואדומים לכל מי שמעז להרים ראש ובעיקר למי שמעזה להסתכל לו בלבן של העיניים.
כבר מהשבועות הראשונים, הבית הפך למגרש שבו איסקוב משחק על סף עבירה. כל דיירת - תרצה, מאי, שלקה, אנה מוצאת את עצמה בתפקיד אחר על הלוח אבל התוצאה תמיד דומה: פלירטוטים, הבטחות ריקות, הקטנות פומביות, שליטה מוחלטת.
תרצה, שמכירה היטב שדה קרב אמיתי משירותה הצבאי מסרבת להתקפל גם מול מי שמנסה לירות לעברה בבית. בתקרית האחרונה ביניהם איסקוב דורש ממנה "לתת גז" ותרצה מחזירה לו "אגזוז לפנים": "לא תדבר אליי ככה. אני לא חברה שלך מהשכונה".
וכאמור, ההתנהלות הזו לא נעלמה מעיני הקהל. ברשתות החברתיות, איסקוב הפך לסמל של גבריות רעילה. "הכוחנות שלו בלתי נסבלת. כל פעם שמישהו מעז לדבר הוא קוטע, צועק, מבטל", כתבו עשרות גולשים בזעם. "הוא מתעלל רגשית, במיוחד בנשים. זה לא בידור. זה דוחה".
"כל הכבוד ליוכי, רועי ומושיקו", החמיאו הגולשים אתמול (שבת) לדיירים החדשים שכבר פתחו חזית מול ארז. "סוף סוף מישהו אומר לו את האמת בפנים", "הוא לא מנהיג הוא דיקטטור קטן".
ועדיין, יש גם מי שמגן עליו: "בלי ארז אין בית. הוא היחיד שמניע את העניינים". "העליהום עליו מוגזם ואפילו מסוכן כבר". "לפחות יש לו אומץ להגיד מה שהוא חושב. לא כמו כל השאר שמתחבאים".
ואז נכנסה אל הבית יוכי אפוליאון - בלונדינית עם נוכחות שמביאה חמצן חדש לבית תרתי משמע אבל אפס כוונה להיות פרח קיר. כבר בכניסה, יוכי סימנה את איסקוב כמטרה כשהטיחה בו שהוא מייצג "מנהיגות שלילית, מכוערת וכוחנית ואמרה לא בפנים לפני כולם – "חורה לי הצורה שבה אתה מתנהל עם הבנות".
היא לא מסתפקת בסטטוס של ניצבת - יוכי באה להוביל והקהל מזהה את הפוטנציאל הדומיננטי שלה. "כל הכבוד ליוכי, סוף סוף מישהי אומרת לו את האמת בפנים", כתבו עוקבים בעוד אחרים כבר מהמרים על ברית נשית חזקה בינה לבין תרצה.
המשפט הפומבי שנערך לאיסקוב אתמול (שבת) עם הדיירים החדשים ובניצוחה של תקוה גדעון, היה לא פחות מקרקס ציבורי. רועי גרוס שלא הסכים שידברו אליו בלשון נקבה עצר את איסקוב מיד: "סוף סוף מישהו שם אותו במקום", נכתב בפיד.
מושיקו עג'מי, שמסרב להיבלע בצל של אף אחד, סיכם: "אתה מסתובב פה בתחושה של עליונות. אף אחד לא יכול להביע את הדעה שלו". ההאשמות היו חדות: כוחנות, דיכוי נשים, שליטה מוחלטת, אפס הקשבה. איסקוב, כהרגלו, לא הודה ולא התנצל - מבחינתו "הכול אי הבנה", "הומור פנימי", "רגישויות של אחרים", אבל הפעם, אפילו ה"חסידים" שלו בבית התחילו להסתכל הצידה.
אם יוכי ותרצה יהפכו לכוח נשי חדש ומוביל זו לא רק תקווה זו תגובת נגד מתבקשת, כי בבית שבו כל דיאלוג הופך לקרב ואינטימיות היא רק עוד כלי שליטה ברור שצריך חמצן חדש והפעם לא כזה שמבוסס על אגו אלא על אומץ אמיתי להגיד: "עד כאן".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
