ערן סויסה פתח הפעם את "סויסה + 1" עם וידוי: בשנייה שנועם בתן התחיל לשיר באודישן של "הכוכב הבא לאירוויזיון", סויסה החליט שזה "המתמודד שלי". בתן לקח את המחמאה, ואז פירק את המחיר: להיות מסומן זה כיף, עד שמבינים שמאותו רגע כל ביצוע עומד למשפט. צפו בריאיון המלא בווידאו שבראש העמוד.
מסומן מהשנייה הראשונה, ואז מגיע הלחץ
זה מתחיל כמו אגדה של ריאליטי. אודישן חזק, קונצנזוס, תחושת פריצה. אבל בתן מתעקש להפוך את הסיפור למשהו פחות מצוחצח ויותר אמיתי: מה קורה אחרי שמסמנים אותך, כשהשידור נגמר והראש נשאר דולק. הוא מדבר על שבוע וחצי של חשבון נפש, על ציפיות לא הגיוניות, ועל החלטה אחת שהוא מגדיר כבסיס לכל השאר.
היה לך אודישן וואו. זה גם היה קונצנזוס, כמעט מאה אחוזים, 98%. לפעמים אודישן כזה טוב שמסמנים אותך הוא גם יכול להיות מלחיץ?
"כן, יש בזה אלמנט של לחץ. בסופו של דבר זה גם תקף אותי אחרי האודישן הראשון. הרגשתי שהיה פה הרבה אחוזים ועכשיו אני צריך לעמוד אולי באיזשהו רף. זה כן מציף לחץ".
מה עשית עם זה בין אודישן לאודישן?
"עברתי עם זה חשבון נפש גדול במשך שבוע וחצי במרווח בין האודישנים. המסקנה שהסקתי היא שאני לא יכול לצפות מעצמי להיות מושלם. אני חייב להיות אנושי. וזה אומר שלפעמים יכול להיות יותר טוב ולפעמים פחות טוב, ולהיות בחמלה עם כל הדבר הזה ולדעת לאהוב את כל הצדדים שלי".
מה זה אהבה עצמית אצלך, בפועל?
"אהבה עצמית זה כל המכלול. גם כשאני יוצא מביצוע, והיו כאלה, יצאתי מביצוע והיה לא טוב כמו שאני יכול להביא. אז גם את המקומות שאני יותר קשה עם עצמי, ללמוד יותר לחבק".
איזה ביצוע היה פחות טוב מבחינתך?
'"מון אמור" לא היה בשיא, לא הייתי בשיא שלי, לא הרגשתי הכי מחובר. אבל לקח לי איזה יום יומיים ואמרתי אוקי, זה בסדר, אני בן אדם. בחוץ אהבו את זה אז זה מה שחשוב ואני שמח".
הכוכב הבא בסוף זה אירוויזיון. פה אין מקום לטעויות. אתה מסומן מההתחלה, חייב לתת בראש כל הזמן
"נכון. אבל באירוויזיון, קודם כל בעזרת ה' נגיע לשם. אני כרגע פול בתהליך עצמו ואלוהים יחליט והקהל, וזה ממש לא בידי. אבל בסופו של דבר באירוויזיון יש חזרות וזמן להתכונן. פה אתה בלחץ זמן מטורף של 3 שירים שצריך ללמוד בשבוע. זה לוז אחר. יש הרבה יותר ריסק".
למה הוא הגיע רק עכשיו, ומה ה-7 באוקטובר עשה לכוונות שלו
איך אתה מגיע לתוכנית?
"את האמת שהמלהקת מתקשרת אלי איזה 4-5 שנים להגיע וזה משהו שפחות רציתי לעשות במשך תקופה ארוכה ואני ממש שלם עם זה ובאתי בזמן, כי הייתי בעלייה הדרגתית שטובה לנשמה שלי ובריאה לה".
רצית את הדרך האמיתית, לא קיצורי דרך של ריאליטי.
"כן. עכשיו אני מרגיש שבאתי בטיימינג נכון. אני מרגיש ברמה הכי פשוטה וכנה. לא הייתי גדול מדי מבחינת השם שלי כדי שזה יראה מוזר. אני כן עם איזשהו קהל מסוים שיש לי והולך איתי המון זמן, וצברתי ניסיון מסוים כדי לבוא מספיק חזק לתחרות הזאת ומשופשף קצת ולאו דווקא חדש ואוכל את כל זה בזבנג".
למה עכשיו זה מרגיש לך נכון?
"אני חושב שאחרי כל השנים האלה שעברנו יש פתאום מקום לשמחה בלי אשמה וזה כאילו הרגיש לי נכון לבוא עכשיו".
כמה שנים אתה עושה את זה כבר?
"אני 8 שנים עובד וכותב וטוחן, ואני חושב שיצא שיר ראשון לפני 6 שנים".
למה זה לא התפוצץ עד עכשיו, לדעתך?
"זה משהו שבמהלך הדרך היה יכול להיות יותר קל אם הייתי מביא אייטמים כאלה ואחרים. אבל אין לי סיפור קורע לב. מה שאתה רואה זה מה שיש. והדרך היתה יכולה להתקצר אם הייתי בוחר ללכת בדרך של לתת אייטם משוגע בשביל לתת חשיפה, אבל רציתי שהמוזיקה תדבר וללכת בדרך אמיתית ביני לבין עצמי. לא רציתי להיות מזויף".
מה קרה בתקופה הזאת, רגע לפני התוכנית?
"עשינו טור ועבדנו וההופעות התמלאו וסולד אאוטים ואיזה כיף. אמרתי אני חייב חופש כי לא עשיתי טיול אחרי צבא. סיימתי צבא ועבדתי. כבר במהלך הצבא התחלתי לעבוד במוזיקה. פתאום אמרתי אני אעשה איזה תאילנד חודש נוריד שנייה לנשום ואז אני אחזור. וה-7 לאוקטובר תפס אותי שם".
איך התקופה שאחרי ה-7 באוקטובר השפיעה עליך?
"נכנסנו לתקופה ארוכה שהיו המון דברים אחרים להתעסק בהם, וזאת היתה תקופה שהיתה מהולה בהמון עצב. אבל זאת תקופה שהכי פיתחה את הכוונות שלי של למה אני עושה מוזיקה. פתאום תרמתי בלי להסתכל על עצמי. פתאום אני לא הייתי העניין יותר, והמוזיקה באמת קיבלה את המקום שלה ואת המשמעות שלה שזה נתינה, לרפא, לעזור, לשמח".
רוצה לפרוש, צריך לשלם, ועדיין להישאר בחיים
סויסה שם אצבע גם על הצד שאף אחד לא אוהב לדבר עליו בריאליטי. הכסף. הבסיס. הוא מקבל תשובה על אלוהים. "ברוך ה', יש מסביבי צוות שמאוד מאוד מאמין בי וזה באמת השגחה פרטית. אני באמת מרגיש שאלוהים הביא לי יד והלך איתי בדרך, ונותן לי דחיפות כאלה כל פעם שהייתי צריך. הדרך לא היתה קלה, אבל כל פעם כשהיתה נפילה - טאק היתה דחיפה, והוא ציוות אליי אנשים שעזרו לי גם מהמקום הזה".
במה עבדת לאורך התקופה הזאת?
"עד לפני 'בובה', אפילו גם במהלך 'בובה', עדיין מלצרתי. הייתי מלצר כל החיים שלי כמעט".
ומזהים אותך תוך כדי?
"כן. הייתי מוכר את המוזיקה שלי בשולחנות ותבואו להופעה. אבל לפני שנתיים שלוש הצלחתי לעזוב את המלצרות וזה היה בזכות אנשים שמקיפים אותי. שאמרו לי אנחנו רוצים שתעשה את המוזיקה במאה אחוז".
אתה מפחד מההצלחה, מהקצב?
"קודם כל במהלך המון המון שנים רציתי להצליח אבל פחדתי מההצלחה, מהקצב של זה. אני לא רוצה להיות מהאנשים שנהיים וורקהוליק וטובעים בעבודה ואין להם זמן בעתיד לילדים שלהם. אני רוצה להיות בעל טוב ואבא טוב כשזה יקרה. אני רוצה שיהיה לי גם מקום להתעסק בחיים ובמשפחה".
זה טבעי לך, להיות מוכר?
"זה טבעי ולא טבעי לי. מצד אחד אני מאוד אוהב אנשים, לדבר איתם, קשר עם אנשים. הקשר שלי עם הקהל אני חייב את זה. אבל יש רגעים שנורא חשוב לי הפרטיות שלי, חשוב לי השקט שלי. אני לא גר בתל אביב, אני גר ברמת השרון. בשכונה סופר שקטה".
אתה גם מטופל?
"כן. מאוד חשוב לי. היו תקופות שפחות אבל אני משתדל להיות באיזשהו דבר יציב עם זה".
פסיכולוג?
"פסיכותרפיסט. אמא שלי היא פסיכותרפיסטית, היא מטפלת מדהימה במה שהיא עושה. גדלתי בסביבה טיפולית, היא מחנכת אותי לדבר הזה איכשהו. במיוחד בתקופה הזאת אני מנסה להגדיל מינון, שיהיה לי רגע שמחזיק אותי, קצת לרפד את כל הדבר הזה".
"מאדאם". חודש של אהבה, חודש של פירוק, וקשר שנשאר עדין
כאן הריאיון מעלה הילוך. "מאדאם" הוא לא רק שיר. הוא סיפור אהבה שהוא מתאר כמסובך כבר מהשורה הראשונה. אישה מבוגרת ממנו, גרושה, אמא לשני ילדים, דתייה, גרה רחוק, והכול נגד הסיכויים. ובכל זאת, התאהבות.
התחלתם לדבר בתוכנית על "מאדאם". מה הסיפור שם?
"וואו. מאדאם זה עניין. היה לי סיפור עם מישהי שגדולה ממני, אמא לשני ילדים, גרושה, דתייה בכלל, גרה מאוד רחוק. הכל היה נגדנו, כל הנסיבות היו נגדנו ונפגשנו במקום שאני הכי אוהב בעולם שזה זיכרון יעקב".
איך נוצר הקשר מלכתחילה?
"אינסטגרם כזה. אני חושב שהתארחתי פעם בפודקאסט שמדבר על רוח והיא נורא בתדר הזה ואוהבת, ואז כזה איכשהו התחברנו לדבר ואז דיברנו וניפגשנו".
כמה זמן זה היה?
"זאת היתה ההתאהבות הכי חזקה שהרגשתי מאז שאני הייתי ילד, לדעתי. זה היה באמת קשר מאוד קצר של חודש. בסופו של דבר זמן זה לא כזה פקטור. יש לך קשר שאתה יכול להיות בו שנה והוא מרגיש ככה ויש קשר של 3 חודשים והוא ירגיש פי 100 יותר אינטנסיבי".
בת כמה היא?
"34".
ולמה לא?
"כי חשבנו על זה ויש משפחה. היא כבר עם משפחה ואני הסתכלתי רגע, צריך לאזן את הלב עם השכל, והאהבה זה לא מספיק. ההתאהבות פה היא מאוד חזקה ומאוד עמוקה, וזה להיכנס למשפחה שכבר קיימת, ואני לא בטוח שאני רוצה את החיים שלי ככה. אני רוצה לבנות עם אשתי לעתיד שתבוא בעזרת ה' לבנות מאפס, שנחווה את הילד הראשון ביחד".
איך קיבלת את ההחלטה לעצור?
"דיברתי עם המטפל שלי בזמנו. הוא אמר נכון זה חשוב לאזן את השכל והלב, אי אפשר רק עם הלב, צריך איזון. היא גרה מאוד רחוק, החיים שלה כבר שם, יש גם את המרחק, גם את העניין של המשפחה. יכול להיות שזה היה נגמר אחרי כמה חודשים וזה היה עוד יותר כואב".
היו דמעות?
"ברור, מה זה דמעות. התפרקתי על זה איזה חודש. קשר מאוד קצר, בשום סיטואציה אחרת זה לא היה נוגע בי ככה אבל משהו פה היה באמת עמוק".
בשיחה איתה גם היו דמעות?
"כן. אני באופן כללי לא גבר שעוצר מעצמו לבכות או להוציא או מה שצריך. אני דוגל בזה אפילו. אני חושב שצריך לתת לזה מקום ולשחרר ולהוציא ולפנות מקום חדש".
ואז מגיע פרט שמייצר מיד אי שקט. הם עדיין בקשר. "אנחנו מדברים לפעמים עד היום. לפני שבועיים דיברנו. היתה לנו שיחה מדהימה, והיא הזכירה לי איך אני רוצה להרגיש כשאני אפגוש את הבת זוג העתידית שלי".
בין השורות הוא מספר גם מה הקהל החזיר לו בעקבות השיר. "מאז מאדאם אני מקבל תגובות של אמהות שחוו את זה מהצד השני, שחוו את זה מהצד של האישה הגרושה שהיה לה קשר עם גבר צעיר. משום מה, היו הרבה כאלה".
מה יש במשיכה לנשים מבוגרות יותר?
"אני מבין למה גברים נמשכים למישהי יותר מבוגרת, היא נותנת להם איזושהי בגרות ואיזשהו סנטר. זה דבר שהוא מושך באישה, איזשהו סנטר, ביטחון שקט כזה".
זה שהיא דתייה הפריע?
"לא. אני זוכר את הרגע הראשון שראיתי אותה, פתאום היא באה עם הלוק הדתי והרוחני והטהור הזה, והיה לי ממש איזושהו ויז'ן של אני רוצה את הצבע הזה בחיים שלי. יש לי זיקה מאוד חזקה ליהדות. אני מאוד מחובר לקב"ה, עושה את מה שנעים לי ואיך שאני יכול. כשהסתכלתי עליה וראיתי אותה ככה אמרתי, זה מדבר אליי הטוהר הזה, המידות, העבודה על המידות. אז דווקא אפילו חיבר וקירב אותי".
כל פעם שאני מפרסם עליך, שואלים אם אתה רווק. אז מה המצב?
"כרגע אני לא בזוגיות, כרגע אני רווק, ואני מאוד רוצה אהבה. אבל אני יודע שאני בתקופה שחיכיתי לה המון שנים בקריירה ואני מאוד מנסה להשאר מפוקס".
אירוויזיון, במה עוינת, והאמונה כדרך להחזיק את הראש מעל המים
בתן אומר שהוא לא גדל על אירוויזיון. לא עקב, לא חלם. אבל עכשיו, כשהמסלול ברור, משהו שם נהיה עמוק יותר. בעיקר דרך ההורים, שעלו מצרפת, והרעיון של להניף דגל. "היתה לי שיחה עם אמא שלי ועם אבא שלי, הם מאוד ציוניים. אבא שלי אומר לי, 'אתה קולט שאם אתה תניף את הדגל אתה לא מבין איך אני אהיה גאה?'. היה גם ריאיון ב'כוכב' שההורים שלי דיברו על זה, וכל פעם שאני מסתכל על זה אני יכול לבכות".
מה אתה רואה כשאתה מדמיין את הבמה הזאת?
"כשאני מרשה לעצמי לפנטז, ואני אומר לעצמי אם אני אהיה על הבמה הזאת, אמן, ואני פתאום מסתכל על הקהל וזה מפחיד כי שונאים אותנו. בגדול שונאים אותנו. ואתה פותח את הלב שלך ויכול לקבל קריאות בוז. זה כמו לפתוח את הלב באהבה ולהיפגע".
מה נותן לך אומץ מול זה?
"כשאני מזיז את הפוקוס מעצמי, כי אני לא העניין פה, ואני שם את הפוקוס על זה שבאים לייצג פה את העם שלנו שכל כך צריך שישמעו אותו. כשאני מזיז את הפוקוס ממני אני מתמלא באומץ ובכוח".
סויסה מדבר גם על ההימורים לקראת האירוויזיון, ועל תנודות באווירה סביב ישראל, אבל בתן לא נכנע לאופטימיות. הוא חוזר לקו שלו: לעבוד, לתת מאה אחוז, ולהשאיר מקום למה שלא בשליטתו - לפחות עד שנדע את תוצאות הצבעת הגמר של "הכוכב הבא לאירוויזיון", שישודר ביום שלישי, 20 בינואר, 2026.
אם זה יהיה אתה, מה היית רוצה להביא לבמה?
"אני חושב שהגיע הזמן להאיר פנים קצת. אנחנו אחרי שנים קשות. פתאום אפשר לשמוח רגע בלי להרגיש אשמה גדולה. אם זה יהיה אני, זה צריך גם לרגש, גם לשמח ולהאיר פנים, וצרפתית ועברית ואנגלית צריך לשלב את כל הדבר".
היית רוצה לכתוב בעצמך?
"כן. אני כבר עובד על שירים. בין אם זה יהיה אני או מישהו אחר, אני כבר עובד על שירים לאירוויזיון".
אם לא אתה, את מי היית שולח לתחרות?
"נראה לי שגל דה פז. אני חושב שהיא מטורפת. היא מדהימה, יכולה להחזיק את זה בטירוף. היא עשתה דרך ארוכה, היא משופשפת, מקצועית, חזקה, היא אישה שיכולה להחזיק את הדבר הזה".
איפה אתה במאי הקרוב?
"התוכניות פתוחות כרגע, בעזרת ה' אמן. אם צריך לקרות זה יקרה".
