תוך פחות מדקה עבר טל קאופמן (31) מרגע שיא של ריאליטי מתוקשר לכניסה בהולה למרחב מוגן בעקבות מטח טילים מאיראן. מאז חלפו רק כמה ימים, והפוסט-טראומטי המוצהר כבר הספיק להסתער על אולפן "סויסה + 1" ולפרק לגורמים את כל מה שלא הספקתם לראות על המסך. גם, ובעיקר, את משולש טל-מאי-ארז. צפו בריאיון המלא.
מהבית לממ״ד
בין הדחה מפתיעה לשיגור טילים, קאופמן חווה את אחת היציאות הכי סוערות בתולדות "האח הגדול". "היתה הדחה סופר-מהירה, ומהקיצון לקיצון יצאתי והייתי בשוק מכל המצב עם איראן. אני חושב שזה אחד הדברים שהכי עברתי מאפס ל-100 בחיים. אני מוצא את עצמי עם כל ההפקה נעול בממ"ד וזה היה מאוד סוריאליסטי".
המעבר הזה מקהה את תחושת האכזבה, או דווקא מעצים אותה?
" בתור פוסט טראומתי אפשר להגיד שהטורים יותר גבוהים, והיה קונסטלציה של הרבה מאוד רגשות, מלצאת מהבית לבחוץ, מעצב לאנחת רווחה, הכול היה כמו רכבת הרים. השעות הראשונות הרגישו כמו סרט רציני".
כשהשם שלך הוקרא להדחה, הופתעת?
"אני חושב שכל דבר זה היה שיעור לחיים, והקהל כנראה הבין שאני צריך ללכת. קיבלתי את זה באהבה. ברור שהייתי רוצה להמשיך עוד בתוכנית, אבל כנראה השיעור שלי הסתיים שם, ואני מסתכל על זה במבט של 'כל דבר קורה לטובה בחיים'. בסוף הקהל מחליט".
ניסית לנתח למה יצאת כל-כך מוקדם?
"כשאתה נמצא בתוך הבית הזה אתה לא מבין. רק בחוץ התחלתי להבין מה היה בסדר, מה לא, איזה צדדים ראו בי ואיזה לא, אני חושב שעשיתי עם עצמי שיעורי בית. בחיים לא ראיתי האח הגדול, תמיד עניין אותי להיכנס לשם אבל לא באמת ידעתי לאן אני נכנס. אני בן אדם שמונע מרגש יותר ממוח, לא הצלחתי לווסת בין המשחק לבין הרגש וזה היה שיעור טוב".
בראי ההדחה
בדיעבד, טל מודה שהיה משנה כמה דברים. במיוחד את הדרך שבה ניסח את עצמו מול הדיירים. "בשבוע הראשון הייתי באופוריה, הסתכלתי. רגע המפנה שלי התחיל בריב בין מאי ומאור ראיתי את הלב שלה וראיתי כל כך הרבה מעבר. אני כן מצטער על דברים שאמרתי שהצטיירו לא טוב, לדוגמא שאמרתי לה, 'אני אחנך אותך', והקטע של הבגדים. הכוונה היתה טובה, אבל הביצוע לא".
אתה מתחרט על הסגנון?
"הרגשתי שאני סוג של מגן. אני לא האביר על הסוס הלבן. כנראה שלקחתי את זה צעד אחד יותר מידי במקום להתרכז בעצמי. הסתכלתי על הטוב לב של הילדה נטו".
אז הקשר עם מאי הזיק לך?
"מה שהזיק זה שהפסקתי להיות טל ששומר על סנטר. הלכתי עם הרגש עד הסוף. לקחתי את זה בחשבון, הבנתי שאו שזה יתפוצץ לטובה או שזה לא, היו כל מיני רגעים".
משולש לא קדוש
מה באמת קרה בין טל, מאי ערב וארז איסקוב? קאופמן לא מתחמק. "כשפלירטטה עם ארז, זה שלה בלבד. לא היה לי נעים. כשנכנס איזשהו רגש באח, הוא מאוד חזק ואין לך לאן ללכת, היו סיטואציות שלא היה לי נעים לראות".
היית מאוהב?
"הייתי עם רגש, פתחתי את הלב ונתתי הזדמנות. עדיין יש בי קצת רגש, אני לא אצעק לה ואגיד לה מה לעשות עם ארז. היא קיבלה ממני את הקלף של הרבי מלובביץ', שזה דבר מאוד סנטימנטלי וזה מספיק מבחינתי כדי להראות ששמתי משהו כדי שהיא תבין. מפה זה שלה, ברור שזה לא נעים לי שהיא הולכת עם ארז אבל אני לא יכול לדרוש כלום".
התדמית שדבקה בך בחוץ היתה 'אובססיבי’. זה פגע בך?
"זה יצא בקטע לא טוב, וראיתי את האמירות והמילים שאמרתי, והתווית שהוציאו לי בחוץ, התוויות הזאת של אובססיבי, דגל אדום, היא לא אני בכלל. נתתי שם את הלב. בכל מקרה אני מבין ולקחתי לתשומת ליבי".
אין אשמים
הריב המתוקשר עם גלעד פרץ, והפיוס שאחריו, קושרו אצל רבים מהצופים לפוסט-טראומה עמה מתמודד טל. "הסיטואציה עלתה מ-0 ל-100", הוא מסביר. "קפצתי כדי שלא תהיה סיטואציה יותר רצינית. אין קשר לפוסט טראומה בעניין הזה. גלעד הוא חבר טוב שלי ולא רציתי שזה יירד לפסים אחרים, אני לא יודע מה היה קורה, עשיתי את זה מתוך אינסטינקט של חיבוק".
התנצלת בפניו?
"הוא היה החבר הכי טוב שלי שם וכשהוא יצא היה לי נורא קשה. אבל אי אפשר להחזיר את הגלגל לאחור. אני וגלעד שוחחנו, ומה שהוא בוחר להגיד ביחס לתוכנית זה שלו, ופה נגמרה הסיטואציה".
גלעד קרא למערכת היחסים של מאי וארז 'פח ופחית’. התחברת לניסוח?
"גלעד בוחר את הדרך שלו, אני חושב שהוא מאוד מזדהה איתי במה שנוגע לארז. אני כן יכול להזדהות עם מה שהוא כתב על ארז, אבל מה שגלעד בוחר לעשות זה שלו".
בוא נדבר על הקלף של הרבי מלובביץ׳. למה נתת אותו דווקא למאי?
"זה הקלף שתמיד הגן עליי ונתתי אותו למאי שתרגיש שיש עליה ביטחון. אני עושה דברים מהלב, וכשאני מחליט שאני נאמן לבן אדם זה עד הסוף. הבנתי שהיא עברה הרבה בחיים ואני יודע את הסיפור שלה, ראיתי הכל מההתחלה ולכן באינסטינקט עשיתי את זה, באמת מהלב. הרבי ליווה אותי בצוק איתן כשנכנסתי להילחם, שמרתי את הקלף שלו בפנים. היו סיטואציות שחשבתי שזה נגמר ואני זוכר שפשוט הייתי מציץ ומסתכל עליו והייתי מרגיש מן אופוריה וביטחון, והרבי הוליך אותי בסיטואציות הכי קשות שלי בלחימה".
ואז מישהו צעק לך מבחוץ 'הרבי מלובביץ''. מה עובר לך בראש ברגע כזה?
"אחד החברים הכי טובים שלי צעק 'הרבי מלובביץ'' וזה נתן לי איזושהי סטירה, שאמרה לי להתעורר, וכנראה זה היה מאוחר מדי. היו עוד צעקות שאמא שלי צעקה לי, וכולם חשבו שזה למאי, וכנראה שלא קיבלתי את הצעקות שהייתי צריך לקבל".
הפצע שלא מגליד
כמי שמתמודד עם פוסט־טראומה מאז שירותו בצוק איתן, קאופמן ביקש להראות שגם עם משקעים נפשיים אפשר לתפקד, להיחשף ולהיות דייר בבית הכי מתועד בישראל. "תמיד הייתה סטיגמה שפוסט טראומטי זה אנשים שהם כמו זומבים, ואני שמעתי את הדברים האלה וחשוב לי להגיד שכולנו במדינה הזאת חיים בטראומה וסוחבים איזשהו כאב".
איך זה בא לידי ביטוי ביום-יום שלך?
"אני בן אדם מאוד רגיש, עם כל החספוס ומה שעברתי, עדיין יש בי צד מאוד רגיש. כשאני רואה מדבקות של חיילים שנפלו אני בוכה. זה מחזיר אותי אחורה, ואני מבין שאני יכולתי להיות על המדבקה הזאת. והאזעקות והפיצוצים כמובן".
ספר על חוויה מצוק איתן שהולכת איתך.
"סיטואציות שאתה בכלי ממוגן ואתה שומע צעקות שיכולים להוריד אותך עם טיל בכל שנייה, ואתה אומר לעצמך אני הולך למות. זה סיטואציות שהחבר הכי טוב שלך נופל, ועוד חברים מהפלוגה שנופלים, וחצי שעה לפני אתה יושב ומדבר איתם. זה משהו שאתה לא יכול להעלים מהחיים שלך".
נשים מתחילות איתך?
"כן. כרגע אני מתרכז נטו בעצמי מכל המסע הזה שעברתי. אני משתדל לענות לכולם ולהעריך את מה שהם כתבו לי. גם אם הייתי זוכה מקום ראשון עדיין הייתי עוצר ועונה למי שכתב לי".
מי ינצח לדעתך?
"כרגע, כמו שאני רואה את הדברים, יובל מועמד חזק. הוא בן אדם ערכי. אני מאוד מאחל לו שייזכה. גם לנתנאל ומאי. מאחל להם שיגיעו רחוק".
