הראיון הזה לא מיועד לרגישים – הוא מיועד למי שחושב שריאליטי זה רק בידור. מייד אחרי גמר עונת הזוגות של "הישרדות", התייצבו ציון מקנזי ודודיק לניאדו בפודקאסט "סויסה +1" של For Real, ובמשך שעה ארוכה פתחו את כל מה שהצטבר מאז התחרות על האי. הרבה כאב, הרבה זעם, לא מעט צמרמורת – והמון ביקורת על ההפקה, העריכה, ועל הגבול הדק בין מציאות לטלוויזיה. צפו.
"באתי לגמר רק בגלל ציון"
דודיק לניאדו לא מסתיר מהרגע הראשון, שיש רק סיבה אחת שבגללה בכלל הגיע לגמר. "לא הבת שלי, לא ההפקה – רק ציון. הוא ביקש ממני, ואני מכבד אותו", אמר. "כל היתר? לא היה משכנע אותי".
"אין לי תלונה על אף אחד מהשורדים, השורדים זה אנשים שבאו מהבית עם האופי שלהם, עם החינוך שלהם, עם הקול שלהם וזה. הבעיה העיקרית שלי עם הקטע של איך לקחו אנשים והציגו אותם. אני תמים, אני לא מבין, ידעתי שאני בא לפה, אז מה שרואים זה מה שרואים, אבל היו רגעים שפתאום נעלמו. רגעים של מוסר, רגעים שאנשים מדברים, באנו עם הרבה דברים מהבית, עם הרבה זה. איפה ההפקה, למה העלמתם את זה? למה לא הרמתם?".
"היו בתוכנית הזאת שני סוגי אנשים: האנשים שהם אותנטיים לאורך כל הדרך - עם מצלמה או בלי מצלמה. ואנשים שהם, כל הכבוד להם, הם מבינים שכשיש מצלמה צריך טאק לשנות דרך.
"אני, אם תהיה מצלמה או לא תהיה מצלמה, בחורה תיפול, אני הראשון שילך וירים אותה. וזה לא משנה אם היא מהקבוצה שלי, מהקבוצה שלו. וזה, דרך אגב, כל השורדים יוכלו להעיד על הדבר הזה, שזה היה לאורך כל הדרך.
"אבל קשה לי להבין מדוע ההפקה ממנפת אנשים שהם ראו במו עיניהם שזה אנשים בלי טיפת מוסר. ואני לא אגיד שמות, ואני לא אגיד אנשים, אבל בלי טיפת מוסר. היו באים להעיר אנשים בלילה, לידי, לכל מיני טסטות. איזה פה, איזה לכלוך, בחורות בכו שם. דחיל רבאק. אנשים כאלה אתם ממנפים?".
אז אני אגיד לך משהו, דודיק. בסוף, אתה לא מהעולם הזה, ואתה לא צופה ריאליטי קבוע, נכון? בסוף זה ריאליטי. ולא סתם ריאליטי, זה "הישרדות." אין ערכים, הכל הולך, הכל כשר, לא רואים בעיניים. ותוסיף לזה שבסוף יש גם מיליון שקל. אז אני יכול להבין, אבל מה הצופים בבית לא יודעים, דברים שקרו בצורה מסוימת ושודרו בצורה אחרת?
ציון: "בוא נגיד שכל הנרטיב, אחרי שעובר את העריכה, בהחלטות של ההפקה הזאת, יוצא הפוך לגמרי. בוא נגיד שיש דברים שתלושים מהמציאות לחלוטין. בוא נגיד שמדביקים לפעמים שם כמה מילים שאמרת, בקטעים מסוימים, שמוציאים דברים מהקשר לחלוטין. וצריך להבין, אנשים שבאו לשם להיות אותנטיים, ולהיות הם עצמם, נעשה להם רצח אופי. בעצם לקחו אותם לכיוון הפוך לחלוטין.
"בתגובות מהקהל איחלו לי למות, איחלו לי לחזור להשתמש, איחלו לי כל דבר שהוא הכי גרוע בעולם שיכול להיות. בעקבות התוצר שהעריכה מוציאה החוצה לקהל בבית, הרסו לי את הנתיב שלי, הישר, הכנה, האמיתי בחיים שלי. עשו איזה טובה, נתנו איזה קטע של ירד בעריכה, שאני מדבר עם הנובה. אני הגעתי לעונה הזאתי, התנאי שלי היה, אני רץ עם חולצה של נרצחי הנובה".
רצת איתה? היית איתה?
ציון: "כן, הייתי איתה בעונה. פעם ראית קלואוז-אפ על החולצה? אני לא ראיתי כל העונה. חשוב להבין שלנו באו ואמרו, תשמעו, עוד בשלב האודישנים, העונה הזאת מצולמת ברוח התקופה. אנחנו מחפשים להעביר משהו אחר. יותר אחדות, יותר משפחתיות, יותר חמלה, יותר אהבה. באיזה רוח ואיזה תקופה, נתתם לזה שבוע צ'אנס, ואחר כך הלכתם לג'וס הרגיל, התחלתם עם הסכסכת ועם הלרלרת".
אתה מדבר על פערים בין איך שיצאת, לבין הבן אדם שאתה, או לבין הבן אדם שהיית על האי. כלומר, אתה מרגיש שהעריכה לא עשתה איתך חסד?
ציון: "העוול הכי גדול בעולם. אני בשבע השנים האחרונות בניתי את דרך החיים שלי ואת המקום שהגעתי אליו בשתי ידיים. אני בא מחיים לא פשוטים בכלל, בחיים הקודמים שלי בהתמכרות. והייתי עבריין, ובריון, ומקלל ואלים. הייתי בכל המקומות האלו. זה חלק ממני בעבר. ושנים אני עובד על הדבר הזה. ופתאום העריכה לקחה אותי במצבי לחץ, ההפקה, העריכה, אני לא יודע, תקראו לזה איך שאתם רוצים, היא הוציאה את הנרטיב הזה השלילי לקצה. אוקיי? היא הוציאה משם מ-24 שעות צילום היא לקחה את ה-14-15 דקות שהבן אדם מתפוצץ לשמיים ובחרה דווקא את זה לשדר, דווקא את זה להביא.
דודיק: "אני כאילו לא מבין למה. באמת, אני לא בתחום כמו שאמרת. אני לא מבין למה, למה לעשות את זה? אני לא שחקן, מה שאני מדבר זה מה שקורה. אני עשיתי הרבה החלטות בחיים שלי, שהן החלטות די גורלות על חיי אדם של אחרים. אם זה בתקופה שהייתי בצבא, אם זה בתקופה שהייתי ביחידה, ואם זה בתקופה שהייתי נהג אמבולנס והלכתי לחלץ אנשים לבד. בחיים שלי לא הצטערתי. פעם אחת בחיים שלי, הנה אני מדבר ועכשיו יש לי צמרמורת, שהצטערתי, ואני עד היום לא מבין למה לא עשיתי את זה. משהו קרה לי. ביום שהדיחו את ציון, אני התחננתי להפקה. זה הרגע היחידי שאני לא הבנתי איך אני נשארתי שם. עד היום זה הדבר היחידי שאני מצטער עליו בחיים."
שי, הבת שלך, הייתה פה לפני כמה ימים, והיא סיפרה שאתה והיא הגעתם ואמרתם, "אנחנו רוצים לעזוב".
דודיק: למה לא קמנו והלכנו? תשמע, אני אומר לך את זה מעומק ליבי, והנה ציון לידי, זה לא שאני מנסה פה לטייח. כנראה שאני לא יודע, או שהייתי לא אני באמת. היו דברים שזה לא אני. אני לא מבין. לא מבין מה גרם לי. הם גם לא ניסו, לא יו הדע, אני לא יכול להפיל את זה עליהם. אני לא מבין איך לא קמתי".
לפני שנמשיך, להלן תגובתה של הפקת "הישרדות": "בעלת הפורמט המפיקה את הישרדות, דואגת לשמירה על כללי המשחק. דודיק וציון היו מתמודדים דומיננטיים במהלך העונה ואנו מודים להם על השתתפותם בתוכנית. מפאת כבודם ופרטיותם לא נתייחס לטענות בפומבי. ב'הישרדות' יש מנצחים ומפסידים, ואנו מכבדים את כולם".
"לא פרשתי. הודחתי"
אחת הטענות המרכזיות של ציון נגעה לנסיבות עזיבתו את התוכנית: "שידרו כאילו פרשתי, אבל אני הודחתי. הודחתי. אתה רוצה לשמוע למה הודחתי? בגלל סיבה מאוד מאוד פשוטה שקרתה לפחות שלוש-ארבע פעמים לפני כן. לא היתה שם אלימות. הנה אני בא ושם את זה כאן. לא היתה שם אלימות פיזית. אני לא הרבצתי לילדים שלי מעולם, אני לא בן אדם שמרים ידיים. אני גדול, עם קעקועים וצועק ויש לי קול, ואני בן אדם אסרטיבי, כן, ואני גם לא פראייר, אבל בחיים שלי לא הרמתי יד. זה לא בסדר להוציא אותי איזה בן אדם אלים ולתת לנרטיב הזה להתפתח.
"מה שקרה באותו יום זה כך: הגענו למועצת שבט, הושיבו אותנו על האי בהפרדה, היינו שבעה מתמודדים. לקראת הסוף, במצב קשה מאוד, גם נפשי, גם מנטלי, כולם. עקצו אותנו יתושים ברמה מטורפת, אחרי 3-4 שעות שלא באים אלינו, לא יוצא אלינו אף אחד, לא מביאים לנו לא מים, לא את החלבון שנתנו לנו שם בשביל לחיות קצת. אני הייתי עם דיזנטריה ברגליים. אני ודודיק היינו מטופלים בשלושה כדורי אנטיביוטיקה ביום, וקיבלנו חמישה כדורי אנטי היסטמין כל יום. אני רק רוצה שתבינו משהו, הרגליים שלי היו חבושות, ודודיק היה חובש לי את הרגליים בגלל הלחץ מהפצעים.
"ישבנו על החוף ביום הזה שעות, אקסטרה ממה שיושבים בדרך כלל. מחכים להיכנס למועצה. המתמודדים ליטרלי התחרפנו. אור התחרפנה. קמה, התחילה לבכות, התחילה לצעוק. באו אליה, ניגש אליה איזה מישהו מההפקה שעושה שם שמירה, רק שלא נדבר בינינו. אמרה להם, אני לא מעוניינת לדבר עם אף אחד חוץ מציון, תביאו אותי לציון. באה, בוכה לי על הכתף, 'אני משתגעת, אני מתחרפנת, אני עומדת לאבד את זה, אני כבר לא יכולה, כולי עקוצה'. אור ניצן, רץ כמו ליצן, אותו דבר. 'נמאס לי, אני רוצה ללכת, זה לא מעניין אם אני מודח היום או לא מודח היום'. בית משוגעים. איתמר, דופק את הראש בקוקוסים. הבן שלי, כמו משוגע, שי אותו דבר. דודיק צועק, יא מניאקים, תביאו לי את האנטיביוטיקות שלי, אני מתפוצץ פה, אני רוצה את התרופות שלי".
לא קיבלת תרופות?
דודיק: "לא, זה היה כבר לקראת הסוף, אני מדבר איתך כמה שעות, כמה שעות לפני כן".
ציון: "היה שם מצב של כאוס טוטלי של אנשים. מי שמכיר אותי בחיים יודע מי אני. אני תמיד זרקתי את הגוף שלי בשביל אנשים. כל חיי, זה סיפור חיי, ערן. בשלב הזה, אני מבקש לקרוא למישהו מהשני אנשי ההפקה שעמדו שם. הולכים, חוזרת הפסיכולוגית של התוכנית, מביאה שני כיסאות פלסטיק. אמרתי, למה הבאת כיסאות? אני לא באתי בשביל עצמי. אנשים פה משתגעים. מה זה הדבר הזה? לא יוצאים אלינו, כבר חמש שעות עברו. אף אחד לא יוצא אלינו, לא אומרים לנו, כן, יש תקלה. אוקיי, תקלה, למה אתם לא יוצאים לאנשים לדבר איתם?. היא אומרת לי, אוקיי, אני מבינה, אני הולכת לדבר. היא הולכת לדבר, לדאוג שיבואו".
"באיזשהו שלב, כשאני רואה את כל הכאוס הזה, אני מקבל החלטה. אני קם, רץ דרך היער לתוך האזור שמצלמים בו, נכנס לבפנים ונותן צעקה. צעקה רצינית מתוך מצב של אובדן שליטה. ואני צועק, מה קורה לכם?!
"מי שיוצאת מרחוק, יש לציין, ממרחק של איזה 100 מטרים, וצועקת, זו המפיקה הראשית. צועקת לי, 'חתיכת חוצפן, תחזור למקום שלך', בצעקה, כאילו היא מאיימת עליי. ואז באותו רגע אני אומר לה, אם תדברי עוד מילה, אני אנשך לך את האוזן, בצעקה כנגד.
"צריך להבין, יצרתי פרובוקציה מטורפת, מכוונת, מתוך המצב שכולנו היינו בו, ובשביל שייחתך הדבר הזה. על זה עפתי מהמשחק. על זה הודחתי מהמשחק. לא פרשתי. הודחתי. ברגע שהיא אמרה לי, אחרי 40 דקות, כיבו את האור, הורידו את האורות, עשו דרמה. עוד שעה חיכינו.
דודיק: "אמרתי כמה פעמים, למה אתם לא באים להגיד? תשמעו, זה אנשים, זה ילדים".
"מניפולציה רגשית מהיום הראשון"
לטענת ציון, "מהיום הראשון בהפקה הפעילו עלינו מניפולציות רגשיות. הכול בשביל ליצור סכסוכים, מתחים, ולמנף דמויות שהצופים יאהבו לשנוא. אני אומר לך שאנשים שנראה שהודחו מהתוכנית, פרשו מהתוכנית".
מי למשל?
ציון: "בן ומיכה. ממני ביקשו לביים את ההדחה של בן אצלי באי".
מה זאת אומרת? כלומר, אתה הובלת את מהלך ההדחה שלהם?
"תקשיב, הוציאו אותי בלילה הזה, שידרו את הפרק שהייתי כל כך רגיש לבן בשיחה על אבא שלו, בלילה הזה משדרים את הפרק הזה, ולמחרת מראים שאני מדיח את בן. מה רואה הקהל בבית? ציון המזויף הזה, בא ומראה רגשות לכל אחד. בן אדם צבוע, נוכל, מחבק אותו מצד אחד, שם לו סכין בגב מצד שני.
"הסיפור האמיתי הוא לא כזה. הסיפור האמיתי הוא ציון, ליבו יוצא לבן לאורך כל הדרך, ובן למחרת בא ואומר לו, אחי היקר, אני מבקש ממך להדיח אותי".
את זה לא מראים.
"ברור שלא מראים. הוא מתחנן אליי שאני אעזור לעורכת לביים את ההדחה שלו. ולמה? מכיוון שדקה לפני כן פרשו שתי אחיות, נטע-לי וסיון, וההפקה לא יכולה להרשות לעצמה יותר מדי פרישות".
מישהו מטעם ההפקה גם ביקש ממך להדיח אותו?
"העורכת באה ואמרה לי, אני מבקשת ממך, בוא נביים כמה סצנות, תעשו שיחה כזאת, שייראה הדחה אותנטית. בן לא הודח מהמשחק, אחי, בן פרש. אתה יודע למה? היו לו ריבים עם ההפקה כבר בשלב הזה. הוא זיהה משהו שאנחנו לא זיהינו".
"ציירו אותי כאבא נוראי"
בדיעבד אתם קצת מקנאים בו? הוא עושה בשכל לדעתך?
"אם אתה שואל אותי, למה מקנאים בו? אני מצטער שהשתתפתי בעונה הזאת. ואני מפה רוצה להגיד לכל אדם שמוזמן, או החלום שלו להופיע בריאליטי, בשביל איזה שנייה וחצי של כוכבנות או 200 עוקבים, אל תעשו את זה. אל תעשו את זה לעצמכם. בטח לא אם יש לכם בחיים מה להפסיד. אם אתה ילד בין 21-22, אני מבין אותך, אולי אתה מחפש איזה קרש קפיצה לחיים. אבל גם לגבי הבן שלי, אני חושב שמה שקרה זה עוול".
הוא גם מצטער שהוא הלך?
"יש מקומות שאני מאמין ששליו מצטער. אתה יודע, אני מאוד אוהב אותו, אני לא רוצה לדבר בשמו. אני מאמין שהוא יגיע ליום שתהיה לו את האפשרות לדבר על הדברים. אני רק יכול להגיד שאני והוא ניצחנו בסופו של דבר. ניסו לגרום לנו עוול לאורך כל הדרך".
לקשר שלכם?
"בוודאי, כל מה שקורה מהיום שעלתה התוכנית לאוויר, זה עוול לקשר שלי ושל הילד. אם אתה תראה את התגובות שאני והוא מקבלים ברשתות, ואת מה אנשים מדברים, ויש כבר אנשים שמדברים בבמות ובאולפנים מסוימים ומנתחים, כמה אבא חרא אני".
אגב, הוצגתם שם כאבא ובן שלא נמצאים בקשר תקופה מאוד ארוכה.
"בלוף. בחיים שלי לא ניתקתי קשר עם הבן שלי. בלוף, אחי. אתה מבין? זה בשביל לקחת משהו ולהקצין אותו. אנחנו חיברנו אבא ובן, הם באו להישרדות, כאילו זה מה שהקהל אוכל. מעולם לא ניתקתי קשר עם הבן שלי. מעולם. נכון שלא הייתי אבא הכי נוכח בעולם, בהתמכרות הפעילה שלי, וגם מפאת הסיטואציה. היתה משמורת על הילד, הוא היה בא אליי. איך אומרים דבר כזה? אתה מבין? מה שנמכר לקהל, זה סיפור תלוש מהמציאות לגמרי".
וכשאתה צופה בזה, מה אתה מרגיש?
"לא טוב. לא טוב".
דודיק: "אני לא מבין, כאילו, באמת, תעזרו לי. אתם אנשים שבתחומים האלה. אני חייב להבין משהו. אני גם שאלתי את השאלה הזאת. תראו, אני זקן, חתיאר, אולד פאשן, אבל אני לא מבין. אתם באים בוחרים אנשים לבוא לתוכנית הזאת. אתם לא רואים את כל הדברים האלה? כמה בן אדם הזה משפיע על אנשים, כמה הוא עוזר. למה לא ממנפים את הדברים האלה?".
ציון: "יש רק נקודה שאני רוצה להגיד עליה משהו. אני לאחר השביעי באוקטובר, התחלתי את הפעילות שלי עם עמותת נובה. חברים טובים שהם ראשי השבט, פנו אליי, כבן שבט טראנס, שלושים שנה אחורה, באתי ונרתמתי כל כולי. יזמתי, והקמתי תוכנית לשורדי נובה ביוזמה משותפת עם העמותה".
"שיא השיאים היה, שבמהלך העונה לאחר שידור רגעים אגרסיביים שלי, כותב שורד למישהי שנמצאת אצלי בקורס נוכחי, 'תסביר לי רק איך את יכולה לעבור קורס מנטורינג עם הבן זונה שאני רואה על המסך. אין סיכוי שאני ארשם לתוכנית הזאת'. אתה יודע, היום יש לי 130-140 מעבר לילדים הביולוגים, זה הילדים שעברו אצלי במשך שנה וארבעה חודשים אחרונים בתוכניות בנובה, בתוכנית המנטורינג. וברגע שזה הגיע למצב כזה, זו הייתה דקירה בתוך הלב. אמרתי, העוול שנגרם לי מהתוכנית הזאת, מההפקה הזאת, זה אין לתאר את הדבר הזה".
אני רוצה לחזור רגע לערב ההדחה שלך. אתה בא, אתה צועק לה את המשפט עם האוזן. זה לא מקובל. אתה מצטער על זה?
"בטח שאני מצטער על זה. יכולתי לעשות אותו דבר בלי להגיד את זה. ברור שאני מצטער. לי לא היתה בעיה עם השחקנים, לי לא היתה בעיה עם האסטרטגיות במשחק. אני את המשחק, שיחקתי בגאון. אני בא מעולם של תככים ומזימות, בסדר? אנשים שמבינים עניין ראו כמה קל היה לי לנהל את הדברים. זו לא היתה הבעיה. מיום א' הבעיה שלי היתה ההפקה. אני יצאתי חוצץ על ההפקה ומועצת שבט נעצרה, והייתה פנייה למחלקה משפטית בגין איזה משהו שהתרחש שם שהם טעו בו. וניסו באותו סגנון, באה המפיקה ואמרה לי 'מי אתה יא חוצפן? אני 16 שנה עושה הישרדות'. ואמרתי לה, 'אני 30 שנה התעסקתי בהימורים ושורד החיים'. הלכו ובדקו, חזרו, ואמרו לי 'אתה מניאק של פרטים' ופתחו להצבעה חדשה. זה רק מקרה אחד שהיה".
"למה לא תובעים? פחד. וחרדת חוזים"
אני רוצה לחזור לסיפור הקודם. הלכתי לברר, ומישהו כתב לי 'הוא באמת הקאסט הכי טוב, אבל הטיל אימה ופחד על נשות ההפקה, ונשות תוכן ממש פחדו להיות בקרבתו. הבליגו לו כי הוא קאסט ואי אפשר היה לוותר עליו, אבל בסוף הוא התפרץ על אשת צוות בכירה ולא היתה ברירה אלא להעיף אותו'. היו עוד אירועים שקדמו לתקרית הזו עם המפיקה?
"לי היו תקריות לאורך כל הדרך עם ההפקה. אני לא רוצה להגיד דברים שאסור לי להגיד. אבל אני יכול הגיד שהייתה הזנחה פושעת בהרבה דברים. היחס היה מחפיר רוב הזמן".
שקלת להגיש תביעה?
"אני שוקל. ואני רוצה להגיד לך עוד דבר. יש איזה משפט שמישהו טבע אותו, אחד המתמודדים, ואמר, 'דרך ארץ קדמה לתורה'. ואני מוסיף, 'עד הרגע שנכבית מצלמה'. אוקיי? צביעות באה לפני דרך ארץ, במיוחד אצל המתמודד הזה. והעניין של עורכות שהיו שם, מפיקות שטענו על אלימות, זה בא מכולם. מה זה אלימות?".
דודיק: "היו הרבה, אני אומר לך, מה זה אלימות? אלימות מילולית. אף אחד לא הרים... גם לא אלימות, הרמת קול".
ציון: "הרמת קול, יש הבדל".
של מתמודדים אחרים נגד ההפקה?
"ועוד איזה דברים היו שם".
דודיק: "אני, זה הרג אותי. אני באתי להפקה, אמרתי, תגידו לי, איך אתם, למה אתם לא עושים כלום? אני כמעט התפוצצתי, אני לא הייתי רחוק".
ציון: "אני אגיד לך יותר מזה. נכחנו באיזשהו לילה, אני ודודיק, בשבט קלאגן, באקט שאם היה צ'אנס שתהיה אלימות פיזית, בכל העונה הזאת, זה היה האקט הזה בלילה הזה. וזה דווקא היה אל מול מתמודד, ואת זה שיבואו ויספרו לך, שקם והתנהג בצורה מחפירה מול בחורה מהעריכה ומההפקה, מישהי שבאה להעיר אותו, ואני ודודיק קמנו. אני קמתי ונעמדתי כבר על הרגליים, והייתי צריך למנוע התפתחות של הדבר הזה. זה האקט היחידי שהיה. אני מול מתמודד אחר, מול שורד אחר שהיה איתנו בה, אני לא אנקוף בשם שלו, שהתנהג בצורה מחפירה".
מה זה אומר בצורה מחפירה?
דודיק: "מחפירה זה שעוד רגע גם היה מעיף לה סטירה".
בגלל שהעירה אותו?
"כן, בגלל שהעירה אותו, בגלל שלא היה אוכל".
רגע, האירוע הזה שאתה קם ועוצר את הסיפור הזה – הוא מתהפך עליך?
ציון: "כן, הוא מתהפך עלינו – גם עליי וגם על דודיק – ואומר: מה אתם מתערבים? מי אתם? מה אתם? אבל הוא חוזר לשפיות. אנחנו מצליחים להחזיר אותו לשפיות, כי עומדים כבר שני גברים, והוא לא יכול להמשיך. הוא לא יכול להתנהל בצורה הזאת".
דודיק: "אני לא ציון. הפתיל שלי קצר, אני לא רואה בעיניים. זה לא מעניין אותי. מזל שלי שהיה את ציון, שלקח את הפיקוד והוריד אותו. וזה לא פעם אחת, וזה לא פעמיים – זה קרה כמה מקרים כאלה".
ציון, אני רוצה רגע לחזור איתך לערב של ההדחה. אוקיי, אתה צועק לה את מה שאתה צועק לה, ואז מה קורה? קוראים לך לשיחה?
ציון: "לא. ניצן היה עם שישה קולות בכד. עשיתי עסקה עם אור, איתמר, עם כולם. ניצן – יש לו שישה קולות בכד. כן, ניצן הולך הביתה. הפקה יודעת את זה. הם שואלים לפני. הם יודעים הכול מראש".
הצופים בבית לא יודעים שלפני שאתם מצביעים, איש הפקה בא ושואל אותך עבור מי אתה הולך להצביע, ואז אתה מתחיל לשים בכד.
דודיק: "המקצוענים בהישרדות יודעים שזה עובד ככה".
ציון: "מי שיודע – יודע. הרבה אנשים מדברים על זה. אבל כשיש למישהו שישה קולות בכד, והוא אמור ללכת הביתה, ודווקא ביום הזה קורה מה שקורה – יש שיגידו, ואמרו, מתמודדים ואנשים שהיו בתוכנית, שזה נעשה בכוונה. שמתחו אותנו לקצה בכוונה. כבר מספיק זמן ציון היה שם כדי שינתחו את הדמות אופי שלו, וידעו שהוא יתפוצץ ברגע שאנשים יתפרקו. לימים אמרו לי שניגשו לניצן ואמרו לו: 'מה שלא יהיה, אתה לא הולך הביתה היום'. באותו הערב.
"חד־משמעית אני אומר: הדברים התנהלו בצורה עקומה. לא פעם ולא פעמיים. דברים התנהלו קונספירטיבית, בצורה לא תקינה. ובכל פעם שהיו לי מריבות עם ההפקה, זה תמיד היה סביב עיקרון אחד: המשחק הוא בידיים של השחקנים – לא של ההפקה. לא תיקחו ממני את הזכות שלי לשחק – לא את האסטרטגיה, לא את הפיזיות, לא את החשיבה. החלטות? אלה אנחנו – לא אתם. זה היה הבסיס למריבות שלי עם ההפקה".
דודיק: "כשהוא הודח – כל הכלים שלו, כמו הצבעה כפולה, נלקחו. נעלמו פתאום. התאדו. כשרון הודחה, הווטו הועבר בצורה רגילה. אבל הוא לא הודח כמו שרון הודחה".
ציון: "אבל הקהל לא יודע מה באמת קרה. למה לא הבהירו שפרשתי? הסתירות האלו – הקהל לא מבין אותן. ואז אותם אנשים שולחים לי תגובות מגעילות. נכנסים לי לעסק, לטיקטוק העסקי שלי. אתה חושב שאני אתן לגוף כלשהו – יהיה זה אנדמול או דיסני – לרצוח לי את האופי ככה?".
דודיק, איך אתה עם האחים ירושלמי?
דודיק: "ראיתי שיש כאסח. ניסיתי לבוא אליהם בגישה חיובית. גם לניצן אמרתי: אני אוהב אתכם, בוא נפסיק עם זה. ולמחרת ראיתי איך מדברים, איך מטנפים. אבל אני לא רוצה להיכנס לזה. הם לא האישיו. שיהיו בריאים."
ציון :"שאלה: אם הייתם עכשיו במשימת בוץ – האם היית נכנס למקלחת לפני בחורה?".
ובמקרה הזה – הבחורה גם זכתה במשימה.
ציון: "לא, לא מקרה אחר. אבל 'דרך ארץ קדמה לתורה'. ולתת לבחורה בוכה לרוץ למקלחת ולא לתת לה להיכנס? אין בזה דרך ארץ."
דודיק: "וזה מה שקרה. זו אחת הפעמים שהתפרצתי. זה כשאין מצלמה – אני מתנהג אותו דבר. הייתי בשוק. אולי אנחנו מיושנים."
ציון: "אולי אנחנו מנדטוריים. אולי העולם החדש לא עובד ככה. אבל הערכים שלנו אומרים: לאישה נותנים כבוד, יחס, עדיפות".
"מי שצריך לנצח – זו שי"
מבאס אתכם שניצן ניצח?
ציון: "מאוד. אותי מבאס מאוד. קודם כול – שאפו ענק. כי אני אומר: בתפיסת עולם שלי, גם אם הדברים הם כמו שאני היום מכיר אותם, ואתה צולח את השיגעון הזה – כל הכבוד. אתה מנצח. ושתדע לך – שאני חבר איתו. מה זה חבר איתו? אנחנו ביחסים סבבה. כמה וכמה פעמים הייתי אצלו בחנות, קניתי אצלו בגדים, אנחנו נפגשים."
אז למה זה מבאס אותך?
"כי הוא לא ראוי בעיניי. והקהל בבית מקבל איזושהי מצגת, וה־200 חשבונות פקטיביים שאח שלו – הילד בן 20, משהו – קנה, מקבל איזשהו נרטיב שהוא לא מדויק. הוא לא מדויק. תראה – אני את הלב של שי ואת הראש שלה מכיר. אגב, גם את של אור. ואגב, גם את של רון. ואגב, גם את של כולם".
מי צריך לנצח?
ציון: "אני הייתי רוצה שאור או שי ינצחו. מי שניצח – שיהיה לו לבריאות. אני רק אומר – זה ביאס אותי כי הוא יצא דמות לא כמו שהוא. כי יש הרבה דברים שלא יודעים עליו. כי אנשים – אני רואה נשים שכותבות ומדברות – 'ערכי', 'מלח הארץ' – אחי, זה רחוק מלהיות שם. יש שם המון צביעות".
תגיד לי, התלוננת בזמן, אחרי השידור, להפקה? כלומר, באת בטענות? כלומר, אתה העלית פה הרבה טענות.
ציון: "ברור שבאתי. שמת לב שאני לא נמצא בסושיאל שלהם חודש וחצי כבר? תראה – אני לא נמצא, כי אני לא נתתי יותר קטעי סושיאל. אני אמרתי: אותי – אתם לעולם לא תשדרו (בקטעים) ערוכים יותר. אז מה הם עשו? הביאו אותי מאולפני טלוויזיה, והתחילו לערוך קטעים שאני אומר. גם לאולפני טלוויזיה הפסקתי לבוא. ומה הם עשו? לקחו ושמו אותי בפרומו. מתי ראית מתמודד שעף מתוכנית, ובשידור אחרי עשרה ימים – הוא בפרומו לפרק של שבת? תגיד לי – זה אמיתי?".
למה בעצם הסכמת להיות בגמר? סבלת שם כל כך הרבה, היו לכם כל כך הרבה טענות...
ציון: "אני אגיד לך – אני חושב שכל חוויה, גם הגרועה ביותר בחיים שלנו – מהמקום שאני רואה את הדברים – צריך לעשות לה קלוז'ר. בעצם זה שאני ודודיק לא נשב שם בגמר – כי בוא נגיד שאנחנו לא מעוניינים לשבת במושב לצים, אני חושב שאנחנו צריכים לעשות קלוז'ר על הדבר. בכל זאת, אני ודודיק זכינו להכיר בזכות הישרדות. יש דבר שאני אספור לזכותם – זכינו בחברות. אני זכיתי בחבר לכל החיים. זו חצי הכוס המלאה, ואני צריך לדעת להסתכל על זה ולהודות על זה שבכלל יש כוס. בוא, אני לא אתכחש – קיבלתי חשיפה. יש מקומות שאני כן מקבל אהבה. אמרתי לך – זה לא שאני הולך וזורקים עליי ביצים ברחובות. בוא, לא נגזים. מצד שני – נחשפתי להמון המון קהל שלא מכיר אותי, בצורה מאוד מכוערת, ואני מקבל ממנו המון שנאה, וחבל."
מה היית עושה אחרת?
ציון: "הייתי עושה הכול אחרת. בעיקר – לא הייתי משתתף בעונה. יש להם... אתה יודע – כל העונה, כל שעות הצילום נמצאות אצלם בחדר, מוקלטות. יש שם חומר טוב – שישתמשו בו. אולי יעלה להם איזה אחוז רייטינג בחיים".
איך אתה מסביר את זה שכל כך הרבה אנשים, באמת עשרות של אנשים, טוענים את אותן טענות – כל אחד ממקום אחר, אבל בגדול זה חוזר על עצמו – שלא קם מתמודד שתבע את ההפקה?
ציון: "אני אגיד לך למה – החוזה שאתה חתום עליו הוא חוזה דרקוני. בגלל שהם הפרו את החוזה – אני מרשה לעצמי לשבת פה. ופה זו לא המילה האחרונה. אנחנו ניפגש בהמשך, אוקיי? אבל אף אחד עוד לא אמר את המילה האחרונה. אבל אני רק אומר – אנשים נורא מפחדים. זאת אומרת, המערכת הזאת בנויה פסיכולוגית ברמה כזאת – אוי ואבוי לך אם תזוז חצי סנטימטר. זה מתחיל בנהלים של 'שקט, שקט', 'אל תזוז', 'שב פה', 'אל תלך', ו'אתם הכוכבים'. תתביישו לכם. ההחדרה הפסיכולוגית. 'אתם כוכבי העתיד', 'אתם אלה שהולכים להיות מפורסמים' – זה מתחיל שם.
זה מה שאומרים לכם?
ציון: "בטח! 'תתביישו לכם, אתם כוכבים. תכף חוזרים לארץ ואתם כוכבים. תעשו מה שצריך, תעשו מה שאומרים לכם. אתם באים בטענות אלינו?', אבל זה קורה עוד שם, וזה ממשיך פה, וזה ממשיך הלאה גם אחרי. זה לא יעזור שום דבר. זה הנרטיב, זה הכיוון, זו הפסיכולוגיה".
בראייה כוללת – הגעת להיות המתמודד האידיאלי מבחינת ההיסטוריה והרקע שלך.
ציון: "מה שנקרא – מצד ההפקה, המתמודד הכי אידיאלי. השורד האולטימטיבי שיעשה את השואו שלא נעשה מעולם. את זה הם קיבלו. אבל כן – היתה מודעות מלאה למי אני: מכור מחלים, שהולך לעזוב את מקורות ההחלמה שלו לטובת התוכנית הזאת, ושאמר מראש שהוא יזדקק לתמיכה ולתנאים מסוימים".
קיבלת את התמיכה הזאת? מעבר לכל מתמודד?
ציון: "אני יכול להגיד שהבן אדם שהיה הכי אנושי איתי שם ודאג לי, שאל עליי, בא לדבר איתי, בדק אותי – זאת הייתה הלית (לוי - ע.ס), העורכת הראשית. צריך לומר לזכותה – לאורך כל הדרך היא לא עזבה לי את היד. כל הזמן בדקה אותי. אם זה עזר בסופו של דבר? כנראה שלא – אם זה הגיע לאן שזה הגיע. אבל היא עשתה את הבסט שלה. היא, הבן אדם הזה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
