זיכרונות פלדמן

לפעמים סיפורים גדולים מתחילים בגלל פרט אחד קטן שגרם להיסטוריה לשנות את מסלולה והסיט את גורלם של דורות שלמים. במשפחת פלדמן, שמייצרת גלידה כבר 68 שנים, חבים את השינוי לחולצה רקומה אחת שגרמה לברכה ולפדיה פלדמן, זוג עולים חדשים מפולין, לעזוב את הקיבוץ בסוף שנות ה־30 ולעבור לרחובות - שם הקימו את בית הקפה הראשון של העיר וזרעו את הזרעים שיובילו כעבור שנים לאחת מחברות הגלידה הגדולות והטובות בישראל.

ברכה ופדיה עלו ארצה מפולין בשנת 1935 והתמקמו בקיבוץ מענית. כדרכם של הקיבוצים - גם הם נאלצו להפקיד את כל החפצים הפרטיים לשימוש הכלל. אבל בין הבגדים שנאלצו לחלוק היתה גם חולצה שרקמו בני משפחתה של ברכה שהיתה יקרה לליבה. כשראתה את בנות המשק לובשות את החולצה הבינה ברכה מייד איך הדברים מתנהלים ושיכנעה את פדיה שזה לא בשבילם. פרק הקיבוץ נגמר מהר והשניים עברו לרחובות, מושבה קטנה של פרדסים ושדות שקיבלה אותם בזרועות פתוחות, והם, מצידם, תרמו את שלהם והקימו את מה שהפך למקום המפגש של בני העיר - קפה קפולסקי.

"סבא שלי היה יזם מטבעו. הוא צבע שלטים לכל החנויות בעיר, שיכנע את העירייה למספר את האופניים ואת העגלות, וכך הם הרוויחו מהרישיונות והוא עשה את השלטים עם המספרים וגם העלה את הרעיון של לוח המודעות העגול - הראשון ברחובות", מספר שי שלו, נכדו של פדיה ומנהל השיווק של גלידות פלדמן.

"אחרי שעבד כצבע בתל נוף וראה את בית הקפה של הבריטים, הוא החליט שצריך להכניס קצת חיים לעיר רחובות, וב־1945 הלך לבית האחרון ברחוב הרצל, רחובה הראשי של רחובות, אז והיום, ושיכנע את המשפחה שגרה שם להשכיר לו את סלון ביתם שפנה לרחוב, והפך אותו לבית קפה קטן ואינטימי שקראו לו קפולסקי - על שם העוגות מבית הקפה המפורסם שהביא מתל אביב", מספרת דינה שלו, הבת שירשה את העסק ומנהלת אותו עד היום.

הגלידה מתה בחום

ההצלחה היתה מיידית וקפה קפולסקי הפך לחביבם של תושבי העיר וגם למקום מפגש של גדולי האומה, אשר ניצלו את העובדה שזה היה בית הקפה האחרון בדרך לירושלים, וניהלו שם ישיבות חשובות לא אחת. פדיה, שאהב גלידה ורצה להגיש אותה עם העוגות, גילה מהר מאוד שלהביא גלידה מתל אביב זה לא דבר פשוט באותם ימים. "היו עם זה הרבה בעיות. זאת היתה תקופת הפדאיון, היו התקפות בדרכים, הרבה פעמים היה עוצר והיה קשה לשמור על אספקה קבועה של גלידה טרייה. וחוץ מזה שהחום הכבד היה הורג את הגלידה שהיתה מגיעה לרחובות בצורת מילקשייק", מספרת דינה.  

מאחר שהם היו בבית הקפה המון שעות - פתחו ב־7 בבוקר, סגרו ב־12 בלילה ועד שגמרו לנקות ולפזר את העובדים זה היה כבר 2 לפנות בוקר - החליט פדיה לנצל את הזמן ולייצר גלידה לבד. הוא נסע לאיטליה עם בן דוד, הזמין מכונה גדולה להכנת גלידה ביתית והתחיל לעבוד. 

הגלידה הגיעה לרחובות, התושבים חגגו ועם ההצלחה גדל גם הייצור. פדיה הביא עוד מכונות ולצד בית הקפה פתח חלון גדול לרחוב ומכר גלידה. בקומה העליונה הוא בנה עליית גג והתחיל לייצר גם חבילות ביתיות והתחיל למכור לבתים - הרבה לפני שעשו את זה בישראל. רכב קטן וכרכרה אחת שהיו מסתובבים באזור רחובות מכרו גלידה פלדמן לחנויות ולבתים.

ב־1963, כשהתפתחה העיר וגם המפעל הקטן מעל בית הקפה כבר הכיל יותר מדי מכונות, עברו ברכה ופדיה לאזור התעשייה החדש של רחובות. ברכה אמנם המשיכה עוד כמה שנים לנהל את בית הקפה, כשפדיה הפך את גלידות פלדמן למפעל מודרני הפועל עד היום באותו מקום. בתחילת שנות ה־70 הפסיקו ברכה ופדיה להפעיל את בית הקפה והתרכזו בניהול המפעל, שהפך לאחד הגדולים בארץ.

למרות כל מיני הצעות, במשפחת פלדמן מסרבים להשתנות והמפעל נותר עסק משפחתי לכל דבר. פדיה וברכה כבר נפטרו, אבל את המפעל מנהלת היום בתם דינה ועובדים בו הילדים, בני הדודים וקרובי משפחה בכל התפקידים. 

"הטועמת הראשית בחנות ובמפעל היתה אמא. היא ידעה לפרק את הטעם לכל המרכיבים ונתנה הערות וטיפים - מה צריך להוסיף או לשנות והיא לימדה את כולנו איך לטעום. עד היום כל מוצר חדש עובר את הטעימות של אנשי המפעל ושל המשפחה, שנותנת טיפים, הערות וביקורת", אומרת דינה.

לוקס ומנבו

המשפחה גם אחראית לכמה מהטעמים הייחודיים של המפעל, דוגמת שלגון היוגורט המצופה בסורבה רימונים שפותח לאחר שבעלה של דינה, חקלאי במקצועו, נותר עם כמויות גדולות של רימונים ופשוט הביא משאית גדולה למפעל ואמר: "תעשו עם זה גלידה".

עם כ־10% משוק הגלידה בארץ ועם עשרות טעמים אהובים, ובהם גם כאלה שמחזיקים מעמד עשרות שנים (גלידת לוקס המיתולוגית, גלידה ביתית בקופסת קרטון ו"מנבו" - הקרמבו המפורסם של פלדמן), בגלידות פלדמן אוהבים את מה שהם עושים ואוהבים להצליח. לאחרונה הם עידכנו קצת את הלוגו והפכו אותו ל"גלידות של פלדמן", אבל הטעמים נותרו כמו שהיו.

ואף שהם כל היום רואים גלידה מול העיניים, הם עדיין נהנים לאכול ממנה. "אנחנו אוהבים גלידה ועדיין אוכלים גלידה. וכשיוצאים לטיול הדבר הראשון שאנחנו קונים זה גלידה", אומרת דינה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו