פיליפה גרגורי, מלכת הרומנים ההיסטוריים, חוזרת בספר חדש

ב־2007 היתה לרשת הטלוויזיה האמריקנית שואוטיים תובנה מאירת עיניים: היסטוריה זה סקסי. זאת, בהנחה שלכל התפקידים מלהקים שורת שחקנים טובי מראה (כל קשר בין מראם לזה של המקור מקרי בהחלט), מוסיפים מנה יפה של עירום ועוסקים בפוליטיקה רק אם זו מקדמת את הדרמה בין הגיבורים. וכך הפכה ״שושלת טיודור״, סדרה בת ארבע עונות על תקופת מלכותו של הנרי השמיני, להצלחה מסחררת. אך פיליפה גרגורי היתה שם קודם.

גרגורי, דוקטור לספרות עם תואר ראשון בהיסטוריה, כבר נהנתה מהצלחה כסופרת של רומנים היסטוריים, כשב־2001 הוציאה את מה שהפך, והינו עדיין, הרומן המצליח ביותר שלה: ״נערת בולין האחרת״. הספר מתאר את עלייתה ונפילתה של אן בולין, אשתו השנייה של המלך הנרי השמיני, שניתק את אנגליה מהכנסייה הקתולית רק כדי שיוכל להתגרש מאשתו הראשונה ולהינשא לה.

כשמאס בה לאחר כמה שנים, ערף את ראשה והמשיך לארבע נשותיו הבאות. העלילה מסופרת מבעד לעיניה של מרי, אחותה של אן, גם היא פילגשו של המלך ואם שניים מילדיו הלא חוקיים.
הסיפור העסיסי, בשילוב התמקדותה של גרגורי בתככים וברומנים השערורייתיים של חצר המלך, עשו את העבודה, והשאר היסטוריה. ״נערת בולין האחרת״ היה הראשון בסדרה של 15 ספרים על נשות בית טיודור לדורותיו (שגם עובד לסרט מצליח בכיכובן של סקרלט ג׳והנסן ונטלי פורטמן), ופיליפה גרגורי הפכה למלכה הבלתי מעורערת של הסיפורת הבריטית ההיסטורית.

ב־2019 גרגורי החליטה שדי לה בתככי חצר המלוכה, ועברה לכתוב את ״סאגת פיירמייל״ - טרילוגיה על משפחה ענייה מאזור הביצות של דרום אנגליה, המפלסת את דרכה מעלה לחיים טובים יותר. הספר הראשון בטרילוגיה, ״טיידלנדס״, יצא לאחרונה בתרגום לעברית.

השנה היא 1648, ובאנגליה מתנהלת מלחמת אזרחים בין נאמניו של המלך המודח צ׳רלס הראשון לבין נאמני הפרלמנט שהדיח אותו. גיבורת הספר, אלינור ריקי בת ה־27, היא אישה ענייה וקשת־יום, הנאבקת לפרנס את בנה ובתה מאז שבעלה השיכור והאלים ספק־טבע וספק־נטש את המשפחה. במקצועה היא מיילדת ומרפאת, בזמנים שבהם יותר ויותר נשים נחשדות בכשפים ונענשות על כך באלימות.

הרומן נפתח כאשר אלינור מגיעה לבית הקברות בליל חג אמצע הקיץ. שם היא מקווה לפגוש ברוחו של בעלה המת, כדי שתוכל להכריז על עצמה סוף־סוף כאלמנה. במקומו היא פוגשת בג'יימס, צעיר נאה שמתוודה בפניה במהירות מפתיעה וצורמת־משהו על היותו כומר קתולי (אמונה אסורה באותה העת), ועל כך שהוא מרגל התומך במלך. אלינור הנועזת והשאפתנית מסתירה אותו, ומאוחר יותר לוקחת אותו אל אדון האחוזה, שגם הוא נאמן למלך בחשאי.
בשלב זה עולה השאלה המתבקשת - אם לא נעסוק בתככי חצר המלוכה, אז במה כן? והתשובה: ביצות.

הטיידלנדס, ״ארצות הגאות״, שעל שמן נקרא הספר - הן חלקת אדמה (כזו שנמצאת בסמוך לחוף), שמשתנה תדיר על ידי הים, אשר מציף אותה ויוצר בה אגמים וביצות חדשים. וכמו על אותה האדמה, שלה הגיבורים קוראים בית - הביצות משתלטות גם על כל השליש הראשון של הספר.
כך, גיבורתנו והכומר החתיך מהלכים בהן הלוך ושוב, שוב והלוך, ואנו זוכים לתיאורים על גבי תיאורים לגבי מראן, עומקן, בעלי החיים שחיים בהן והצמחייה שגדלה בהן. בשני השלישים הנוספים מניחה גרגורי לביצות, תודה לאל, אבל מתמידה בז׳אנר המוכר לעייפה, ״בואו ואוכיח לכם שעשיתי תחקיר״. וכך, אנו למדים על חביצה, ייבוש צמחי מרפא ועוד כהנה וכהנה מלאכות יום־יום של התקופה.

בתמורה לסיכון שלקחה אלינור כשהצילה את ג׳יימס המורד, ניתנות לה ולמשפחתה הזדמנויות להתקדם בעולם, אבל כל זה רק ממקד את תשומת הלב של הקהילה בדמותה יוצאת הדופן ומבליט את שונותה. בד בבד, ג׳יימס, שהוא כומר קתולי שנאסר עליו להיות עם אישה (ומתברר בהמשך כאציל במסווה), לא יכול שלא להתאהב באלינור היפה והאמיצה שהצילה את חייו, למרות האיסור ועל אף פער המעמדות ביניהם. אלינור, שמוקסמת מכך שגבר שכמותו רואה אותה גם מבעד לנסיבות חייה, מחזירה לו אהבה, ושניהם נפגשים בסתר, במעמקי הביצות, כמובן. בעוד הרומן האסור בין השניים מלבלב, ג׳יימס, שמתגלה כרב־מרגלים בכיר, ממשיך בתוכניתו להציל את המלך. בינתיים, אלינור הנחושה ממשיכה לבסס את מעמד משפחתה ולמשוך אליה תשומת לב לא רצויה, עד לשיאו של הספר.

הרומן בין אלינור לבין ג׳יימס חלש מאוד. בעוד כל אחד מהם מעניין כדמות בפני עצמה - סיפור האהבה הסוחף לכאורה בין השניים שטוח ולא מתעלה מעל תבנית ה״גבר פוגש אישה יפה שנחותה ממנו, ומתבאס מכל העניין".

דווקא אותם חלקים היסטוריים־פוליטיים, שבהם אנו נחשפים מקרוב למלך המנותק, לירידתו מגדולה ולמאבקו מול הפרלמנט - מעניינים מאוד (מי שלא עברו במערכת החינוך הבריטית, רצוי שיתעדכנו טרם הקריאה בוויקיפדיה כדי להבין את המצב הפוליטי המורכב).

״טיידלנדס״, כאמור, הוא ספר ראשון בטרילוגיה, והסיבה להשקעה הרבה בבניית העולם והאווירה, על חשבון העניין העלילתי, היא כנראה ההכנה לספרים הבאים. פיליפה גרגורי היא עדיין כותבת שניכר שיודעת את עבודתה, אבל אין ספק ש״טיידלנדס״ מיועד למעריצים ולחובבי הז'אנר, כאלו שקראו כבר מספריה הקודמים ויקראו גם את הבאים. למתחילים, עדיף לנסות משהו עסיסי יותר. ״נערת בולין האחרת״, למשל.