אנדרטת חטיבת הנגב שבבאר שבע מופיעה בשניים מספריה של גיא עד. כמו רבים שגדלו בבאר שבע, האנדרטה היא אחד המקומות המיוחדים שליוו את ילדותה של הסופרת. בספריה היא תופיע תמיד ברגעים של תפנית חשובה. כמו בפסלים סביבתיים רבים אחרים שיצר, שוחח קרוון עם הטבע עצמו ועיצב אותו בדרכים מקוריות. בכך הצליח להעניק לתושבים אתרים שמזמינים חוויות מיוחדות.
קרוון נולד בתל אביב בשנת 1930 ונפטר לפני כשנה וחצי. במהלך חייו הוא יצר כמה מהאתרים המרשימים בארץ, ביניהם כיכר התרבות בתל אביב, הקיר הדרומי במליאת הכנסת "שאי שלום ירושלים", נתיב השלום בניצנה ויצירות רבות ברחבי העולם.
הרעיון ליצור ספר שיציג את חייו לקהל קוראים צעיר נרקם עוד בחייו, וקרוון היה אמור לאייר את הספר. לאחר מותו נכנס לתפקיד חתנו, המאייר יזהר כהן, שנשוי לנועה, בתו של קרוון. עבור גיא עד זה היה טבעי לכתוב את סיפורו של האמן הנערץ. "נרתמתי לפרויקט בהתלהבות. לדני יש שפה אמנותית מאוד מיוחדת שאפשר לזהות בקלות. לא משנה איפה אתה נמצא בעולם, רואים ביצירות שלו את האותיות המיוחדות שלו. האנדרטה בבאר שבע היתה אתר עלייה לרגל עבורי. כשאבא שלי לקח אותי לשם לראשונה כילדה, פשוט התאהבתי בה. קוראים לה אנדרטה, אבל זה היה משהו שפירקו אותו לכל מיני מבנים ואפשרויות שיכולת לשהות בהם בצורה שהיא לא סטנדרטית לאנדרטה. יכולנו לחיות בה כילדים, לשחק ולהשתולל. כשבגרתי וקראתי על דני, זה הסתדר לי לחלוטין - זה העניין שלו, שהזיכרון לא יהיה מחוץ לחיים".
גיא עד בחרה שציור של האנדרטה יופיע על כריכת ספר פרוזה לנוער שכתבה, "דן קרוב רחוק" (כנרת זמורה דביר, 2018). מעבר לחוויות הילדות החזקות שהולכות איתה, המקום היה לה גם למפלט בעת צרה. "כשהייתי בת 17 נודע לי שאבא שלי חולה במחלה, שבסופו של דבר הובילה למותו, אז הלכתי לאנדרטה. זה היה הצורך הראשון שלי".
"נרטיב שמחובר למרחב הציבורי"
"האיש שגרם למקומות לדבר" (הוצאת אסיה ועמותת מרסל לקידום אמנות ותרבות) מספר על דרכו היצירתית של דני קרוון, שמתחילה בהיותו נער נמרץ וסקרן, שלא הסתדר בבית הספר. הוא מציג את רוחו הרחבה של האמן שהוביל קבוצות של אדריכלים, מהנדסים ובנאים להוציא לפועל יותר מ־80 יצירות שלו ברחבי העולם. "נקודת המוצא של דני בתור אמן היתה עבודה במרחב הציבורי עבור הציבור", מסביר חתנו יזהר כהן, מאייר הספר. "הדרך שבה הוא ראה את זה היתה כמו אמנים סוציאליסטים ריאליסטיים ברוסיה הסובייטית. הוא שם את זה לעצמו כמשימה, להשתמש באמנות שיש בה נרטיב שמחובר למרחב הציבורי".
מה נשאר איתך ממנו?
"מהיום הראשון שנפגשנו הוא פשוט נקט את מה שהיה הכי אינטואיטיבי בשבילו לעשות - לתת. הוא נתן לי את הזמן שלו, המבט שלו, פרגון חסר גבולות. הוא האמין בי הרבה יותר ממה שאני האמנתי בעצמי. חיינו יחד בצמידות עשר שנים בפריז, כשהוא עבד על 'הציר הגדול' בסרז'י פונטואז - שנחשב לפסל הגדול בעולם. בסופי שבוע הלכנו לתערוכות ולקונצרטים.
"היה משהו מאוד יהודי בדני, במה שאנחנו מזהים כאופי גליציאני. זאת היתה יהדות של להפוך ולחקור בדבר, לחפש כל הזמן משמעות נסתרת, שבעצם בתוך הגרעין שלה מסתתרת המוטיבציה האמיתית לדברים שקורים. הוא היה חילוני אדוק, אבל הוא היה מחובר לזהות היהודית שלו ולא הפסיק לצטט מהתנ"ך, משלונסקי ומאלתרמן. דני היה אביר של אמת שמוכן, בלי להגזים, למות בשם האמת האמנותית שלו ואמת של צדק אוניברסלי, שהיה מוציא אותו מדעתו בכל פעם שהוא מופר".
לא רק ספר העצמה
בסרטו התיעודי של ברק היימן מ־2020, שליווה את קרוון כשהוא כבר בן 90, רואים את המחויבות של קרוון ליצירותיו כשהוא נהג לבקר בהן ולהתרעם על הזנחתן אם מצא ציר דלת חורק או שכבת צבע מתקלפת. "הוא תמיד אמר שהעבודות שלו הן כמו הילדות שלו", מסביר כהן. "הוא היה הופך עולמות עד שהוא היה משיג את מבוקשו כדי שהדברים יהיו כפי שהוא התכוון שהם יהיו".
את הלהט הזה ליצירה ביקשה גיא עד להעביר בטקסט. "היה לי מאוד חשוב להעביר לקורא את דני הילד, שמקבל כלי אמנותי שדרכו הוא יכול לבטא את עצמו ולדבר עם העולם. במובן הזה דני היה כלי נוח - יש בו משהו ילדותי ופשוט בדרך שהוא עובר מעצמו ליצירה שלו. אצל דני היה ממש קל לראות את הילד־נער הזה שתמיד התקיים בתוכו, עד יומו האחרון. היה בו משהו שידע לשחק עם החיים. צריך להתחבר לאזור הזה, לא לאזור שמרצה, שמספר לילדים מי האיש, אלא לנסות לתת להם חוויה שלו".
ספר כזה מתחבר למגמה כללית של סיפורי השראה לנוער בעקבות יוצרים מפורסמים.
"בעיניי זו מגמה שצריך להמשיך אותה, לא צריך לחכות שאדם ימות כדי לכתוב עליו. המקומות שדני נתן לנו כאמן, הדבר הזה שילדים יכולים להיות בתוכו, שמשפחות עושות בהם פיקניקים, יש בזה גאווה פשוטה, פטריוטית, כמו שאיטלקים גאים במוצרלות שלהם. הוא היה אמן ישראלי לגמרי. אז המגמה הזו שהספר מצטרף אליה היא מבורכת לחברה שלנו, לתרבות שלנו ולילדים, שיידעו שיש כאן דמות כזו.
"דני אף פעם לא התפשר על מי שהוא, אבל ידע לעשות פשרות", מספרת עד. "כשמדובר בפרויקטים כל כך גדולים, תלויי תקציב והמון אנשים שעובדים עליהם, צריך למצוא את הדרך הנכונה להיות נאמן לעצמך כיוצר. יש בספר כמה דוגמאות נפלאות לדבר הזה - הוא נורא התנגד להתוויה שנתנו לו לתוכנית מסוימת, אז הוא ניסה למצוא דרך מנומקת, שקולה, הגיונית, כדי לעקוף את זה.
"תמיד אומרים לנו לא להתפשר, וזה אחד הדברים שדני שמר עליהם בכל מאודו וניסה להעביר אותו הלאה לילדים ולאמנים צעירים; שהדברים לא מיידיים. ממשיכים לעבוד על משהו עד שמגיעים לזיקוק".
השקת הספר לילדים תתקיים ביום שבת, 7 בינואר, ב"בית ליבלינג" בתל אביב, 10:00
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו