הממסד של ערביי ישראל בלחץ: יותר ויותר צעירים נוצרים מתנדבים לצה"ל • הם דורשים לאפשר להם מסלול זהה לכל צעיר יהודי - והמפלגות הערביות רותחות • מנהיגם, הכומר גבריאל נדאף נתון לאיומים אך לא מוותר: "אנו רואים עצמנו כאזרחים שווי זכויות - וגם חובות"
הכומר גבריאל נדאףצילום:מישל דוט קום
אנחנו רוצים שהצעירים הנוצרים ישתלבו לגמרי בחברה הישראלית, וזה אומר גם שוויון בנשיאה בנטל. העתיד שלנו כמיעוט נוצרי כרוך בעתידה של מדינת ישראל. אנחנו רוצים לתת יותר לחברה ולתרום את חלקנו כמו האחרים". הדובר הוא גבריאל נדאף, בן 39, כומר ערבי־נוצרי, שגם נרדף על ידי הממסד של ערביי ישראל. ולמרות זאת, המספרים אומרים שהרוב איתו.
באחרונה מנסים להשתיק אותו. דיברנו איתו בתחילת השבוע, לפני שנאסר עליו לשוחח עם עיתונאים. רק יהודים בודדים מתייצבים לצידו, אבל הכומר נדאף אומר: "אנחנו רוצים להתחבר אל החברה היהודית בישראל. אנחנו מרגישים ביטחון בישראל, רואים עצמנו כאזרחים שווי זכויות - וגם חובות. רוב הצעירים הנוצרים מרגישים שזו המדינה שלהם. זו תקופת מבחן. אם הצעירים שלנו יראו שישראל תומכת בהתחברותם של הנוצרים עם החברה הישראלית - הבשורה תתפשט. אבל אם המדינה תפנה אלינו את גבה, המסיתים ינצחו".
* * *
כמה מילים של רקע. אירועי האביב הערבי ובעיקר מלחמת האזרחים בסוריה שהופכת למלחמת עדות - סונים נגד שיעים - יוצרים תחושה של דעיכת הלאומיות הפאן־ערבית, זו שטופחה על ידי הנשיא המצרי בעבר, גמאל עבד אל־נאצר, וחאפז אל־אסד, אביו של נשיא סוריה בשאר אסד. בשם הלאומיות הערבית, החילונית והסוציאליסטית נדחקו בעבר גורמים איסלאמיסטיים קיצוניים ממעגלי השלטון עד כדי רדיפתם והשלכתם אל בתי הכלא. כעת האיסלאם עולה שוב.
קריסת התפיסה הפאן־ערבית מורגשת גם בקרב ערביי ישראל. יותר ויותר בני נוער בוחרים שלא לציית להוראות מנהיגי המגזר הערבי בישראל שמחרימים את המדינה, הצבא וכל מה שקשור בממסד. במקום כל זאת הם בוחרים להתנדב לשירות אזרחי במקום מגוריהם, לשירות לאומי ואף לשירות צבאי. הם עושים זאת למרות התגובות הנזעמות מצד רוב החברה הסובבת אותם ולעיתים גם מצד חלק מבני המשפחה.
בני העדה הנוצרית היוונית־אורתודוקסית בישראל, מי שאנו מורגלים לכנות "ערבים־נוצרים", מרגישים היטב את קריסת הפאן־ערביות. בישראל חיים יותר מ־130 אלף מבני העדה - רובם בחיפה, בנצרת ובגליל, ואחרים בירושלים ובסביבתה.
בשנים האחרונות, בעיקר מאז פרוץ האירועים במדינות ערב, שהחלו ב־2010 בתוניסיה והמשיכו במצרים ובלוב, עולה מספרם של הצעירים והצעירות בני העדה הנוצרית המבקשים להתגייס לצה"ל - רבים מהם בעידוד "הפורום לגיוס בני העדה הנוצרית", שהוקם לפני כשנה על ידי קבוצה של צעירים נוצרים יוצאי צה"ל.
החבר'ה האלה סבלו מהתנכלויות מצד החברה הערבית בשל שירותם בצה"ל. כעת הם מדברים על רצון למסלול גיוס מתאים יותר לצעירים בעדה, שמבקשים להתגייס לצבא ורואים עצמם אזרחי מדינת ישראל וחלק בלתי נפרד מהחברה, כבעלי חובות וזכויות.
הדמות הבולטת ביותר בפורום הוא הכומר האב נדאף מנצרת. הוא הוסמך לכמורה מטעם הכנסייה האורתודוקסית־יוונית, שימש חבר בית הדין של העדה, דובר הפטריארך בישראל ואף שימש כומר בכנסיות בחיפה, בעכו ובנצרת.
בקרב הצעירים הנוצרים תומכי הגיוס, נוכחותו נחשבת לנכס עצום לנוכח מעמדו בקהילה. הוא מעודד בגלוי זה זמן רב את הצעירים הערבים־נוצרים להתגייס לצה"ל, יחד עם חבריו בפורום, חלקם קצינים וחיילים נוצרים במילואים, ולצידם גם אנשי עסקים נוצרים שתומכים גם הם בהשתלבותם של הנוצרים בחברה היהודית. האחרונים תורמים מכיסם לעידוד הגיוס, והם אכן הצליחו להעלות בעשרות אחוזים את מספר הצעירים והצעירות בני העדה הנוצרית המתגייסים לצבא.
הכומר נדאף הדגיש בפנינו בסיפוק כי לא רק בנים נוצרים מתגייסים, אלא גם בנות. בצה"ל משרתות כיום שתי קצינות ערביות־נוצריות. יש כמובן קצינים רבים בקרב הבנים.
נדאף מסביר: "אנחנו תומכים בהשתלבות של בני העדה בחברה הישראלית, בשוויון ובנשיאה בנטל. ישראל היא פסיפס רב־תרבותי, לא כזה שמורכב רק מיהודים ומערבים. אנחנו רוצים להתחבר אל החברה היהודית בישראל. אנחנו מרגישים ביטחון במדינת ישראל ורואים עצמנו כאזרחי ישראל עם חובות וגם עם זכויות.
"בעדה הנוצרית יש פוטנציאל גיוס גבוה, ורוב בני העדה רואים עצמם ישראלים. אנחנו חלק מהחברה לכל דבר. רוב הצעירים הנוצרים, ולא רק בנצרת, מרגישים שזו המדינה שלהם. זו ההרגשה האמיתית שלהם. הם רוצים לתת והם רוצים לקבל. זה הרצון של הצעירים הנוצרים, ואני מדבר על רובם. אמנם הנושא של הגיוס החל לקבל הבלטה רק לאחרונה, אבל טוב שהוא יצא, כי עכשיו כולם מדברים על זה. למרבה הצער, תמיד היתה תחושה שאסור לנוצרים לומר בגלוי את דעתם; כאילו אסור שהנוצרים ידברו. אבל זה משתנה".
נדאף ממשיך: "הימים הללו הם תקופת מבחן. כולם מסתכלים איך מדינת ישראל פועלת בנושא ההגנה על הנוצרים. אם יראו שישראל ניצבת לימינם של הנוצרים המעוניינים בחיבור עם החברה הישראלית - הבשורה שיוצאת מכאן תתפשט הלאה. אם המדינה תפנה את גבה אלינו, המסיתים והמתנגדים ינצחו".
אל מול הכנסייה
נדאף נשוי ויש לו שני ילדים בגילי העשרה. הנכונות שלו לקרוא בגלוי לגיוסם של הערבים הנוצרים לצה"ל לא היטיבה עימו ועם משפחתו, שלא יודעת שקט וביטחון.
עמדותיו ועמדות חבריו בפורום לגיוס בני העדה הנוצרית מתריסות בגלוי נגד עמדת ראשי המגזר הערבי, וכמובן גם נגד נציגיו בכנסת ואף נגד ועדת המעקב העליונה של ערביי ישראל. כל אלו שוללים בתוקף כל הזדהות של החברה הערבית - מוסלמים ונוצרים - עם הממסד הישראלי. הם נגד התנדבות לשירות לאומי או אזרחי גם בתוך היישובים הערביים, ובוודאי בוחרים בשלילה מוחלטת של גיוס לצה"ל או כל פעולה אחרת במסגרת משרד הביטחון הישראלי.
האב נדאף מוחרם על ידי רבים מבני העדה הנוצרית שאינם מזדהים עם עמדותיו. הוא ומשפחתו מקבלים איומים יומיומיים על חייהם. קללות נשמעות לעברם כשהם הולכים ברחוב, והוחתמו נגדו עצומות. בין החותמים על העצומות גם נציגי הפטריארך, שטענו כי האב נדאף מייצג את דעתו ואת עמדתו האישית ולא את דעתה של הכנסייה. וכמובן, כרוזים בגנותו, הכוללים את שמו, פורסמו ברחבי העיר ועל לוחות המודעות. בשל החשש לחייו נאלץ הכומר נדאף להגיע לכנסייה שלו בנצרת כשהוא מלווה במאבטחים. החשש לשלום אשתו וילדיו אינו פוסק.
אבל הוא אינו מוותר. בימים האחרונים הוא התראיין לאחת מתחנות הטלוויזיה הערביות וניסה להסביר את דעותיו בעד שילוב החברה הנוצרית בישראל, ובעד גיוס של נוצרים צעירים לצבא ולשירות לאומי. כתוצאה מראיון זה, הזעם עליו רק הלך וגבר. למרות זאת, הוא לא חשב לוותר ודיבר על כך גם עם ישראלים.
אל האיומים מבית הצטרפו שונאים ומבקרים נוספים, גורמים נוצריים ואיסלאמיסטיים שהחליטו לחבור ולעשות יד אחת נגדו. גורמים אלה אינם עוד מסביבתו הקרובה. מדובר בגורמים ברשות הפלשתינית ובמדינות ערב, שהזהירו את נדאף בצורה חריפה כי אם יאונה רע לנוצרים בעזה, ביריחו, בבית לחם ובמדינות ערב - האשמה כולה תוטל עליו היות שהוא זה שדוחף את הנוצרים לשרת ב"צבא הציוני", ובכך העלה את חמתם את המתנגדים לישראל.
רק לא לסגת עכשיו
החשש כי גורמים ערביים עוינים יפגעו בנוצרים החיים בשטחי הרשות הפלשתינית ובמדינות ערב השונות, כנקמה על פעילותו של האב נדאף וחבריו בפורום לגיוס בני העדה הנוצרית, הביא את הפטריארך בירושלים לזמן את האב נדאף לשיחת שימוע. היא התקיימה השבוע ביום שלישי ונמשכה שעות.
מייד בצאתו מהשיחה הודיע הכומר כי: "על אף הלחצים מצד גורמים פלשתיניים וגורמים נוספים שהפטריארך יפטר אותי וישלול ממני את תפקידי - זה לא קרה. נשארתי במעמדי ובתפקידי".
עם זאת, הדגיש האב נדאף, כי נאסר עליו להתראיין וכי פעילותו בפורום תהיה על דעתו האישית בלבד ולא תייצג את עמדת הכנסייה.
"אני יכול להבין את הפטריארך ואת בקשתו מהאב נדאף להנמיך את הלהבות ולצמצם התבטאויות בגלל הדאגה לאחינו הנוצרים במדינות ערב וברשות הפלשתינית", סיפר ל"ישראל היום" שאדי חלול, מקורבו של האב נדאף, לאחר השיחה בין נדאף לפטריארך.
"הפטריארך אמר לאב נדאף שהוא אינו נגד מדינת ישראל. להפך, הוא מאוד מעריך את הביטחון שיש לנוצרים בישראל, אולם ביקש מנדאף להוריד את מפלס ההתבטאויות בכל הנוגע לפעילות שלו בפורום לגיוס בני העדה הנוצרית כדי להבטיח את שלומם של בני העדה ברשות הפלשתינית ובמדינות ערב".
לדברי מקורביו של נדאף, על אף הלחץ מצד הכנסייה וגורמים אחרים - הפעילות שלו תימשך כל עוד הוא ירגיש ביטחון ולא יחשוש לחייו: "כבר עכשיו הכומר נדאף חושש לצאת מביתו בגלל האיומים על חייו. החשש שלנו הוא שהכומר ייכנע לאיומים ולהסתה נגדו ויודיע שהוא מתפטר מכל תפקידיו ופועלו, או שהפטריארך ייכנע ללחץ מצד גורמים פלשתיניים וגורמים אחרים ויודיע לאב נדאף שהוא מפטר אותו.
"אסור שזה יקרה. אם הכומר נדאף יחליט שנמאס לו - ההפסד כולו יהיה של מדינת ישראל. הכומר הוא התמיכה, העידוד והגושפנקה לצעירים שלנו שרואים עצמם ישראלים לכל דבר, רוצים להשתלב בחברה הישראלית ולהתגייס לצבא ולתרום. הם יודעים שיש דמות רוחנית מאחוריהם ויש לכך חשיבות עצומה".
שאדי חלול מפסיק לרגע, ואז ממשיך ואומר: "הפעילות של הכומר במסגרת הפורום חשובה מאוד. אנחנו מלווים את הנוצרים והנוצריות המועמדים לגיוס בכל השלבים. לפני הגיוס, במהלך הגיוס ולאחר שהם משתחררים. הסיוע של האב נדאף הוא עצום. הם פונים אליו כמעט בכל דבר.
"אנחנו רואים עצמנו כישראלים לכל דבר ומבקשים שהמדינה תפעל למעננו יותר ותעניק יותר סיוע. הצעירים שלנו צריכים לדעת שיש דמות רוחנית שמלווה אותם כשהם הולכים לצבא כמו אצל הדרוזים, הבדואים והצ'רקסים".
לדברי חלול, אחד המהלכים שמוביל הכומר נדאף הוא ביטול ההפרדה בין מגויסים יהודים לבני העדה הנוצרית: "אנחנו לא אוהבים לשמוע את הצעירים שנפלטים מהצבא מספרים שהם עזבו כי הציבו אותם בגדוד הבדואי ואין להם שום קשר לבדואים. המנטליות שלנו, הנוצרים, היא אחרת לגמרי. ההתנהגות שונה.
"בזכות הפעילות של הכומר נדאף והפורום, בני העדה הנוצרית שיגויסו, ישרתו במסלול כמו היהודים ולא באמצעות האגף למיעוטים בצה"ל. גם אני וגם הכומר חושבים שאם אנחנו חיים במדינת ישראל ומקבלים עלינו את כל הזכויות - יש לנו גם חובות למלא. אם לא נהיה אזרחים נאמנים ונשרת, למעשה נהיה בוגדים".
חלול ממשיך ואומר בנחרצות: "אני בן הארץ הזו ואנו רואים עצמנו כישראלים לכל דבר. ועדת המעקב של ערביי ישראל לא מייצגת אותנו ואין לנו דבר וחצי דבר עם הנרטיב הפלשתיני. לצערי, בעבר הרבה מבני העדה הנוצרית הלכו שבי אחר סיסמאות של פלשתינים שניכסו לעצמם כחלק מהנרטיב הפלשתיני גם נרטיבים נוצריים, כמו עקורי בירעם ואיקרית".
חלול מבקש לסכם: "אני שואל את כל אלה שמסיתים נגדנו גם בתוך העדה הנוצרית - איזה ביטחון נותנים לכם הערבים המוסלמים? תראו איך הם שוחטים זה את זה בסוריה ובשאר מדינות ערב. מדוע שיהיה להם אכפת מאיתנו הנוצרים? אנחנו צריכים לדאוג לעצמנו ובינתיים מי שמעניקה לי ביטחון היא מדינת ישראל.
"הבעיה היא שהמדינה לא מבינה עד כמה אנחנו נמצאים בסכנה. אני קורא להנהגה ולמנהיגים - תעזרו לנו ותסייעו לנו להיות שווים לשאר אזרחי המדינה. אל תפנו לנו עורף. בני העדה הנוצרית בישראל הם אזרחים נאמנים שאוהבים ומוקירים את המדינה.
לא סתם אנחנו מתגייסים ותורמים. אנחנו נמשיך להתגייס, בגאווה, ולתרום למרות הכל ובמספרים יותר גדולים".
