סכנות האמוניה – מה לא מספרים לכם?

בשנים האחרונות מועלות טענות הגורמות לחשש מפני האמוניה והסכנות האפשריות הגלומות בשימוש בה. הגיע הזמן לברר אחת ולתמיד: עד כמה הטענות האלו נכונות ומדויקות? על מה הן מתבססות, ומדוע הן מופצות?

 

למה בכלל צריך אמוניה? האם אי אפשר בלעדיה?

 

לפני שבודקים את נכונות הטענות המועלות בדבר סכנות האמוניה, נשאלת השאלה: מדוע ממשיכים לעשות בה שימוש, למרות הטענות?

 

כדי לענות על השאלה הזו, חשוב להבין מהי בעצם אמוניה ולמה היא משמשת. מדובר במולקולה המורכבת מאטום חנקן ושלושה אטומי מימן. האמוניה היא אחד החומרים הנפוצים והחיוניים ביותר בעולם, והיא מצויה בצורתה טבעית בקרבו של כמעט כל יצור חי. למעשה, בכל אחד מאיתנו שוכן מפעל קטן לייצור אמוניה במעי, שמסייע לתהליכים חיוניים בגוף.

 

במשך למעלה מ- 100 שנה, האמוניה משמשת ברובה לייצור דשנים החיוניים להזנת הצומח. כמה חיוניים? ייצור מסחרי של אמוניה גרם להגדלת התנובה החקלאית בשיעור של 300%-600%, באופן שמאפשר לגדל באותו תא שטח הרבה יותר יבולים, ולהאכיל את אוכלוסיית העולם הגדלה במהירות. על התפקיד המרכזי שממלאת האמוניה אפשר ללמוד מהנתון הבא: עפ”י מחקרים והערכות שונות, ללא האמוניה והסיוע שלה להגדלת הפריון החקלאי, כמחצית מאוכלוסיית העולם (3-3.5 מיליארד איש) לא הייתה יכולה להתקיים. לצד השימושים החקלאיים, האמוניה משמשת גם לייצור תרופות, ביגוד, חומרי טיפוח וניקוי, יצירת תוספי דלק ועוד. בשל חיוניותה, מחסור חמור באמוניה עלול להוביל לשיתוק תעשיות רבות, להפסדים של מיליארדים ולפגיעה באלפי עובדים ובני משפחותיהם.

 

המסקנה היא פשוטה: קשה לדמיין איך האוכלוסייה האנושית הייתה יכולה להתקיים ללא האמוניה. אז נכון, האמוניה חיונית לקיום המין האנושי. אך האם היא מסכנת אותנו?

 

אמוניה – סכנות אפשריות: האם האמוניה מזיקה לסביבה?

 

ההיפך הוא הנכון. לצד השימוש באמוניה לצורך ייצור דשנים שמגדילים את הפריון החקלאי והופכים את הכדור לירוק יותר (במלוא מובן המילה), בשנים האחרונות מתבררת תרומתה לשמירה על איכות הסביבה: גופים שונים ברחבי העולם, דוגמת בית הנבחרים האמריקאי, הכריזו על אמוניה כדלק דל פחמן (פחמן נחשב לגז חממה התורם להתחממות כדור ארץ). בשל יתרונותיה הסביבתיים האמוניה משמשת כתחליף לדלקים מזהמים, ששריפתם מובילה לפליטת מאסיבית של פחמן. בין היתר נעשה שימוש באמוניה כמקור להפקת חשמל, כתחליף לדלקים המזהמים בענף הספנות והתחבורה וכתחליף לנוזלי קירור תעשייתיים הפוגעים באוזון.

 

אז למה האמוניה סובלת מבעיות תדמית בישראל?

 

ברחבי העולם לא מתייחסים לאמוניה כחלק מהבעיה אלא כחלק מהפתרון, שמסייע להגנה על הסביבה ולהפחתת הפליטות של גזי החממה. מדוע היחס בישראל שונה?

 

התפנית ביחס הציבורי לאמוניה החלה בשנת 2017, אז פורסם דוח וועדה בראשות פרופ’ אהוד קינן, המתריע בפני סכנות האמוניה המאוחסנת במכל ייעודי בנמל חיפה. עפ”י הדוח, פגיעה במכל האמוניה עשויה להוביל לדליפת אמוניה ולגבות את חייהם של מאות אלפי אנשים. הדוח עורר חששות והדים ציבוריים, אך ככל שחלף הזמן מאז פרסומו, התרבו סימני השאלה סביבו מהימנותו.

 

הסדקים באמינות הדוח החלו להיפער בעקבות הביקורת שמתחו על ממצאיו מומחים מובילים, שטענו כי הדוח מטעה, מבוסס על הנחות שגויות ואינו עומד בסטנדרטיים מדעיים של דו”ח הערכת סיכונים. טענה זו מקבלת חיזוק לנוכח העובדה שבכתיבתו אכן לא לקחו חלק מומחים לחומרים מסוכנים. גם השר להגנת הסביבה טען שהדוח חסר בסיס מדעי ומקצועי.

 

מדוע אם כך הוחלט לפרסם דוח המכיל עפ”י גורמים מקצועיים כל-כך הרבה חורים? סיבה אפשרית נחשפה בתחקיר של תכנית המקור, לפיו הדוח נופח מתוך אינטרסים שיווקיים. עפ”י התחקיר, בזמן כתיבת הדוח, רמת המעורבות של הפרופסורים החתומים עליו הייתה נמוכה. פרופסור דן שכטמן, אחד הפרופסורים שחתמו על הדוח, אף הודה בראיון כי “הייתי מעורב מעט מאוד בכתיבת הדו”ח. חתמתי עליו מכיוון שלא מדובר במסמך מדעי”.

 

האם ישנם גורמים המנסים לגרוף הון שיווקי ופוליטי מניפוח הנתונים? דבר אחד בטוח: ישנו פער גדול בין התדמית שניסו להדביק לאמוניה לבין המציאות.

 

מה השורה התחתונה? האם האמוניה מסוכנת או לא?

 

אמוניה מצויה כאמור בטבע וביצורים חיים, ובכמויות קטנות היא אינה מזיקה לבריאות. אז מדוע היא מוגדרת כחומר מסוכן? מכיוון שבדומה לחומרים אחרים, חשיפה בלתי מבוקרת לריכוזים גבוהים שלה עלולה להזיק לבריאות. כדי להימנע מכך, ננקטים אמצעי בטיחות מחמירים המתייחסים לכלל הבטי האחסון, השינוע והטיפול באמוניה. אמצעים אלו מסייעים למניעת דליפת אמוניה ומקטינים למינימום את האפשרות לחשיפה לא מבוקרת אליה בישראל ובעולם כולו. אם השימוש לא היה בטוח, לא היו מייצרים 170 מיליון טון אמוניה מדי שנה ומשנעים אותם ברחבי העולם.

 

עד כמה השימוש באמוניה נפוץ? בעבר, לפני סגירת המפעל הצפוני, עמד ייבוא האמוניה לישראל על כ- 105 אלף טון בשנה. טיפה בים ביחס למדינות אחרות.

 

כפי שהסכנות האפשריות של שימוש בדלק לא מונעות מאיתנו לתדלק ולנסוע ברכב, כך הסיכונים האפשריים העלולים לנבוע מחשיפה בלתי מבוקרת לאמוניה לא מונעים מהמשק והכלכלה העולמית ליהנות מיתרונותיה. בשני המקרים, טיפול קפדני ומחמיר הוא המפתח לשימוש בטוח.

 

 

 

ומה לגבי הפיצוץ בלבנון? האם הוא קשור לאמוניה?

 

בתחילת חודש אוגוסט התרחש פיצוץ רב עוצמה בנמל ביירות, שגרם לנזקים ולפגיעות רבות בגוף ובנפש. מקור הפיצוץ הוא במחסן שהכיל אלפי טון של אמוניום חנקתי. למרות הדמיון השמי בין אמוניום חנקתי לאמוניה, מדובר בחומרים בעלי מאפיינים שונים לחלוטין. אחד הבולטים שבהם הוא מידת הנפיצות: האמוניה הרבה פחות נפיצה. כמה פחות? לשם המחשה, האמוניה הרבה פחות נפיצה מגז הבישול שנמצא בכל בית או אפילו מאבק קמח, המצוי בריכוזים גבוהים בכל תחנת קמח.

 

בשל כל אלו, לא ידוע על תיעוד אירועי אמוניה שגרמו לנזק משמעותי. לעומת זאת, אמוניום חנקתי גרם לפיצוץ משמעותי בשנת 1947, בטקסס סיטי. אוניה ועליה 2,100 טון של אמוניום חנקתי עלתה באש והתפוצצה בנמל העיר. בעקבות אירוע זה שונו באופן דרסטי תקנות אחזקת האמוניום החנקתי. כל האינדיקציות מעידות על כך שתקנות וכללים אלו הופרו בנמל ביירות.

 

כשלוקחים בחשבון את העמידה בתקנות המחמירות, הסטנדרטים הנוקשים והפיקוח הרגולטורי ההדוק הקיים בישראל ובמדינות ה- OECD, מבינים שהסיכוי להישנות אסון דומה בישראל הוא קלוש.

 

אז מה באמת מסוכן? השימוש באמוניה – או הצגת טענות לא מבוססות, שעלולות להפחית את השימוש בה ולפגוע בחקלאות, במזון, בכלכלה ובמשק כולו?

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו