בשנה שעברה שבתי וקראתי את "סיפורה של שפחה" של מרגרט אטווד. זהו סיפור דיסטופי על חברה תיאוקרטית שקמה על חורבותיה של ארצות הברית, חברה שבה בעקבות ירידה ניכרת באחוזי הילודה, שולטת היררכיה טוטליטרית המבססת את שלטונה על־פי פרשנות רדיקלית לקודים נוצריים. בחברה הפונדמנטליסטית הזו נשים משועבדות בהתאם למעמדן בחברה. הזרקור בספר מופנה אל השפחות הניתנות למשפחות המעמד הגבוה שבהן הגבירות עקרות, על מנת להקים זרע לגבירים בעלי הבית. לאחר ששפחה יולדת, הילד ניתן לגבירת הבית והשפחה עוזבת.
קשה להתחמק מהאנלוגיות שבין הסיפור הדמיוני הזה לבין סיפורי האבות והאימהות בספר בראשית. קשה אף יותר לחזור אל סיפורי המקרא מבלי שהד ספרה של אטווד ירצד מעל.ספר בראשית שרה מעמידה את הגר לרשות אברהם כדי שזו תיבנה ממנה, ומערכת היחסים המתוארת בין שתי הנשים לאחר עיבורה הוא כפרק בדיוני של אטווד, אלא שבסיפור המקראי שרה לבסוף יולדת בן ועל כן הצאצא של הגר לא מקבל את ייחוס אביו ושניהם מגורשים.
לא כך בפרשת ויצא. בעקבות תחבולותיו של לבן, יעקב מוצא את עצמו עם שתי נשים. לאה, שעיניה רכות ורחל, יפת התואר ויפת המראה. יעקב אוהב את רחל והיריבות בין האחיות מקבלת ביטוי גשמי־ממשי בתחרות ילודה: לאה יולדת ליעקב ארבעה בנים: ראובן, שמעון, לוי ויהודה, והכאב והסבל של לאה באים לידי ביטוי בשמות שהיא מעניקה לבניה. אי אפשר שלא לחוש בכאבה. על מנת להדביק את הקצב של לאה, רחל נותנת ליעקב את בלהה אמתה כדי שתלד על ברכיה (מוכר?) וכדי שייבנה מבלהה זרעה של רחל. כך מצטרפים לסיפור, או לספירה, דן ונפתלי, והגענו לתוצאת ביניים של 4:2 ללאה.
לאה מביאה את זלפה שמצרפת את גד ואשר למניין (4+2:2). לאה מתעברת עם יששכר ולאחר מכן עם זבולון (6+2:2) היא מולידה גם את דינה, אך דינה לא נכללת במניין. לבסוף רחל מביאה לעולם את יוסף ומתה בלידת בנימין. התוצאה הסופית היא שישה בנים (ובת) ללאה ועוד שניים לבלהה, כנגד שניים כל אחת לרחל ולזלפה. שנים עשר בני יעקב – שנים עשר שבטי ישראל, כאשר ארבעה מתוכם הם בנים של שפחות. בתרבות המזרח הקדום בנים של שפחות היו עבדים, והד לזה נשמע בהמשך הסיפור בפרשת ויחי. אולם, בהשתלשלות הסיפור של בני ישראל, אין הבדל בין בני לאה ורחל לבני בלהה וזלפה – כל אחד מהם הוא אבי שבט בישראל. עם זאת, דבר זה לא התקבל בטוב אצל חז"ל ואני מוצאים כמה מקרים שבהם חז"ל מונים שש ולא ארבע אימהות: "ויביאו קרבנם לפני ה' שש עגלות וגו' כנגד ששת ימי בראשית. שש כנגד שש ערכי המשנה. שש כנגד שש האימהות. ואלו הן, שרה רבקה רחל ולאה בלהה וזלפה" (פסיקתא דרב כהנא א':ז).
אין אנו יודעים מה אירע בהמשך חייהן של בלהה או זלפה. הן חוזרות עם יעקב ומשפחתו לכנען וחוצות את היבוק לפני המפגש הדרמטי עם עשיו. לא מסופר על מיתתן ומקום קבורתן אינו מוזכר. התלמוד במסכת ברכות שואל מדוע אנו מונים שלושה אבות בלבד, ומשיב משום שאין אנו יודעים אם אנו צאצאיו של ראובן או שמעון. משכך, מכיוון שאין אנו יודעים אם אנו צאצאיהן של רחל או לאה, התלמוד מסיק שהטעם לסגירת רשימת האבות ביעקב היא שעד אליו האבות היו חשובים ולאחריו כבר לא היו חשובים "אלא עד הכא חשיבי טפי לא חשיבי" (בבלי ברכות טז עמוד ב). לעניין האימהות – נשאלת השאלה מדוע הרשימה נסגרה עם רחל ולאה – אולי בשל קיבוע המספר ארבע בשיר "אחד מי יודע". מי יודע...
בברכה המסורתית לילדים הנאמרת בבתי רבים בערב שבת, הנוסח לבנים נוסח בהשראה של ברכת יעקב לנכדיו "ישימך אלוקים כאפרים וכמנשה" ואלו הנוסח לבנות מברך אותן שתושמנה כשרה רבקה רחל ולאה – ארבע האימהות. בקהילות רבות בארץ ובעולם אף מקפידים להוסיף את ארבע האימהות לנוסח תפילת העמידה, אולם אינני מכירה קהילות רבות שמגדילות ומוסיפות גם את בלהה ואת זלפה. ישנו יחס אמביוולנטי במסורת לשתי הנשים הללו שעוד לא בא על פתרונו, ובלהה וזלפה עדיין שקופות בזיכרון הקולקטיבי. הן מזכירות לי שישנם עוד נשים ואנשים רבים סביבנו שאנחנו לא משכילים ולעיתים אפילו לא מנסים לראות באמת. הסיפור של בלהה וזלפה הוא תזכורת למאמץ הנדרש מאיתנו כחברה לא לראות את הסובבים אותנו באופן טריוויאלי, אלא לראות כל אדם וכל אישה באשר הם, להוקיר להם על תרומתם הייחודית לחברה ולאפשר להם להיראות גם בעיני אחרים.
ד"ר פארי סינקלר היא מנכ"לית קרן תל"י, גוף פדגוגי שמנחה בתי ספר וגני ילדים ומפתח משאבי למידה מגוונים בארץ ולחו"ל, במטרה לפתח ולהעשיר את החינוך היהודי ציוני ברוח פתוחה, סובלנית ופלורליסטית.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו