בקרוב אצלכם

היסטוריה בערוץ 2: שיתוף פעולה חדשני בין אייל גולן למפיקי חתונות. "כבר סגרנו לך חופה חבוב", בישר בתום הסיבוב הראשון אסי עזר לאחד הפיינליסטים. ההגעה לחפלה השתלמה. דקות לפני תחילת המסיבה של גולן, שנקראה גם "ההחלטה של אייל" - כאילו שלבחור דוגמנית זה לא מספיק קשה - הבטיח עזר, מנחה הגמר, "ערב של הצדעה ואהבה למוסיקה הים תיכונית". כל המי ומי של ערוץ 24 לדורותיו הופיעו - טיהור המרגול הושלם - ואחרי שעתיים וחצי נמצאה גם זוכה. עדן אבוטבול מלאת הכישרון זכתה בפרסים (גם מלגה ללימודים ברימון? באמת?), אבל אי אפשר להתבלבל: המרוויחה הגדולה מהערב היתה "קשת", שעדיין לא עושה חתונות, אבל יודעת לתרגם כל חלטורה קיקיונית לשואו גרנדיוזי. בקרוב גם בריתות ובר מצוות. 

באדיבות קשת

צילום: משה בן שמחון

"אני גאה להיות זמר ישראלי וזמר מזרחי", אמר אייל גולן רגעים ספורים לפני מטח הקונפטי. דבריו התקבלו בתשואות. אפשר להתווכח עם הצלחה, אבל לא כדאי. גולן איש אהוב ואותנטי, וכשהוא נפרד משלושה מתמודדים, ניכר על פניו הכאב. אייל גולן הוא כבר מזמן קונצנזוס. מותג, כולל חיקוי ב"ארץ נהדרת". אמש הוכיח גולן שהוא דובר ערוץ־שתיימית שוטפת, כשמתח את הרגעים עד להכרזת העולים לדו קרב, והזוכה בסיומו. כמו לאורך העונה, ששודרה בערוץ 24, מי שאהב את הסגנון, הסלסולים, השופטים (דודו אהרון: "אני אומר פשוט וואו", עדי ליאון: "איזה ביצוע של הוואווים") - התמוגג מהדרמה קורעת הלב, שנחתה בפוטו פיניש בערוץ 2. מי שלא התרגש מהביצועים והתגרד מול הטקסטים של עזר ("זמרת יפה וגם אופה"? ב־2013? בערוץ 2?), מצא עצמו מתגעגע לקדם אירוויזיון. כך או כך, היעדרם של ארז טל, מריה קבישר ועילגות לא הורגש. מיני ניצחון מעניין, והיסטורי באמת, נרשם כשאבוטבול זכתה בתואר דווקא אחרי ביצוע בערבית ל"רוח ים". ורוח פלורליסטית תנשב מעל התהום. המהפך הושלם, יחי המהפך.

*   *   *

האמן איקס

מחפשים את שוגרמן, yes דוקו, 22:00

האוסקר שהוצמד לסרט התעודה של מאליק בנג'לול הופך את "שוגרמן" להרבה יותר מעוד מותחן בלשי מוסיקלי. הסרט המעוטר עוקב אחר התחקותם של שני מעריצים דרום־אפריקנים אחר עקבות אלילם, זמר פופולרי ואנונימי בשם סיקסטו רודריגז, שהוגדר "יותר טוב מבוב דילן" ונשמע כמו אחיו האובד של ג'וני קאש. העלילה נעה קדימה ואחורה על ציר הזמן - משנות השישים ועד ההווה - ומתרחשת בו זמנית ברחבי דטרויט, קליפורניה וקייפטאון. בניסיון למצוא תשובות באשר לחייו של המוסיקאי המסתורי, אוספים מעריציו כל בדל מידע, ומחברים חתיכה לחתיכה עד להשלמת הפאזל. הנעלם הגדול נחשף בסופו של דבר, אך עמימות רבה ממשיכה ללוות את הגיבור. 

לא מעט שאלות בסיסיות אינן מקבלות מענה בסרט. אפשר לזקוף זאת לזכות או לחובת אישיותו של הגיבור, רודריגז. יחד עם זאת, אפשר להבין מדוע קטף "שוגרמן" שלל פסלונים. בנג'לול מציג אוסף של קלישאות שפועלות היטב: סיפור אנושי גדול על חלום בלתי אפשרי - והגשמתו, עלילת משנה קטנה על חיים בצל החמצה, וחיבור פוליטי מסעיר, לשחרור מעול האפרטהייד, עניין שגם לו תרם רודריגז - ללא ידיעתו. בסופו של דבר, העלילה של "שוגרמן" טובה, אך זו השירה שהופכת את הסרט ממעניין לסוחף. ועכשיו, איך משיגים את הפסקול?