מי מאיתנו חשבו עד לפני כמה חודשים שאי פעם נחוש כמיהה בלתי נשלטת לצאת לפארק העירוני הסמוך כדי "לראות טבע", שנקום לקול ציוץ הציפורים או שפשוט ניהנה משיטוט אקראי בשכונת מגורינו בשקט יחסי? התחושות החריגות שרובנו חווינו בחודשים האחרונים, תוצאות משבר הקורונה, הן בוודאי שיקוף של רוח התקופה.
בנקודת הזמן הזו, יום איכות הסביבה העולמי, שיצוין ביום שישי, עשוי להיות לא רק מועד פורמלי שנקבע כדי להעלות את המודעות לאתגרים סביבתיים, אלא חלק מנקודת מבט מעודכנת של הציבור על הנושא. הנושא הרשמי שנבחר השנה הוא חשיבות המגוון הביולוגי, אבל מי קבע שהמועד או הנושא מיועד רק ל"ירוקים"? להפך: משבר הקורונה הוא בדיוק הזמן עבור כולנו לנסות ולהגדיר מחדש את מאזן היחסים שלנו עם הסביבה - ועם עצמנו - ולשאוף לזמן לעצמנו ביומיום את השינויים הגדולים שכדאי לאמץ ביום שאחרי המשבר.
הנה כמה ענייני סביבה שהגיעו אלינו לאחרונה עד פתח הבית. למשל, הצורך במרחב, רצוי ירוק, ליד הבית. "יש שורת מחקרים שממצאיהם מורים באופן ברור על החשיבות הבריאותית הנובעת מכך שלכל אזרח ואזרחית תהיה אפשרות לצאת באזור מגוריהם לגינה או לשטח פתוח, כך שיוכלו פשוט לחוש את הטבע ולהירגע", מסבירה ד"ר קרן אגאי־שי, חברת סגל בפקולטה לרפואה ע"ש עזריאלי באוניברסיטת בר־אילן.
שיפור משמעותי בבריאות
אגאי־שי מתייחסת לשורת מחקרים משלושת העשורים האחרונים, שבחנו את ההשלכות של מגורים בסביבות עירוניות ירוקות, ובכלל זה ליד שדירת עצים, גינות קהילתיות ופארקים מקומיים. "הנתונים המחקריים מהארץ ומהעולם בנושא חד־משמעיים:
רמת ההשפעה החיובית על האדם נעה החל משיפור במדדי לחץ דם וכולסטרול, עבור בירידה לסיכון לתמותה ממחלות כלי דם ולב, ירידה בסוכרת סוג 2, ירידה ברמת הלחץ הכללי ועוד. קרבה לסביבה ירוקה וחשיפה אליה תורמות גם לירידה בסיכון ללידת תינוקות במשקל לידה נמוך". בנוסף, "הצמחייה והטבע בעיר מורידים את רמות זיהום האוויר והרעש, ומקטינים את אפקט החום העירוני שעלול להתגבר בעקבות שינויי האקלים. בנוסף, ישנן עדויות שסביבה ירוקה מעלה את החשיפה שלנו למגוון ביולוגי, התורם לבריאותנו, בתוספת הדחיפה שהיא מעניקה לפעילות גופנית". מעל הכל, סביבה ירוקה תורמת להשפעה חיובית על הורדת לחץ ושיפור ההרגשה. מחקרים מעלים, כי מספיקות 10 דקות של ישיבה או הליכה בפארק ובטבע כדי לשפר מדדים נפשיים, גופניים ואפילו קוגניטיביים. "זה קל להבנה, צריך להקשיב לטבע".
אז מה צריך בעצם לעשות? "צריך להגדיל את כמות הפארקים והגינות, ולא פחות מכך - את הנגישות אליהם. ככלל, נטיעת עצים (המייצרים הצללה), נוף וצמחים אינה צריכה להיות פריבילגיה רק עבור הרשויות החזקות בישראל, אלא לכולן. זה מדעי: בנפשנו הדבר - וגם בגופנו". הנה למשל, במחקר שהתפרסם לאחרונה במגזין Lancet Planetary Health חוקרים חישבו, שתוספת של כ־5% בכיסוי עצים תגרום לירידה של יותר מ־300 מקרי מוות בטרם עת בפילדלפיה, בעיקר בשכונות החלשות".
סוגיה מדידה נוספת שאליה מתייחסת אגאי־שי היא מציאות העבודה מהבית. הכוונה בכך היא להפנמה הציבורית שלפיה לא כל העובדים חייבים בהכרח לנסוע לעבודה, לפחות באופן חלקי, וכך רמת זיהום האוויר והרעש מתחבורה יירדו מהותית ובהתאמה גם מספר התאונות. "אין סיבה שנחזור כעת לאחוז הנסועה בכבישים שחווינו עד לפני המשבר. הרווח יהיה כולו שלנו. נשאיר את תאונות הדרכים, הלחץ והפקקים האיומים, שחלקם אכן ניתנים למניעה, מאחורינו. נוסף על כך, יש לתעדף תחבורה ציבורית על פני שימוש במכוניות פרטיות, ולהגביר את תכיפותה בצורה משמעותית".
כאן מעלה אגאי־שי את החשיבות של תכנון עירוני. "הרחבה מאסיבית של שבילי אופניים ושבילי הליכה, גם במובן של הקטנת סיכויי הידבקות ביחס לכל כלי תחבורה אחר וכמובן בגלל הפעילות הגופנית, שמומלצת ומאוד חשובה לבריאות הנפשית והפיזית. האם אנחנו באמת רוצים לייצר שינוי התנהלותי־תודעתי?".
"קריאת השכמה"
לא היתה זו הפתעה עבור העוסקים בתחום המחלות הפנדמיות והזואונטיות (המועברות מבעלי חיים לבני אדם), כי מגפה כמו הקורונה צפויה להגיח בשלב זה או אחר. מעבר הנגיפים ש"קופצים" מחיה לאדם הוא בבחינת עובדה ידועה. למעשה, ההנחה היא שברגע זה ממש ישנם נגיפים חריפים יותר בטבע (ממש כמו הסארס ב־2002 וה־Mers ב־2012), דבר המעורר שאלות סביב הדגשת מקומו של המדע ביומיום והנגשתו לציבור.
"זו דוגמה קלאסית ל'פרדוקס המניעה'", מסביר פרופ' נדב דוידוביץ, ראש בית הספר לבריאות הציבור באוניברסיטת בן־גוריון בנגב.
"הכוונה היא שהאמצעים שאנו משתמשים בהם למניעת תחלואה באופן כללי, ובאופן ספציפי כעת למניעת התפשטות המגפה ושמירה על בריאות הציבור - יכולים להיות האויבים של עצמם. זאת, במובן שברגע שהצלחנו במשימה המיידית, אנשים נוטים לשכוח שיש לפנינו בעיה שמצריכה מחשבה ארוכת טווח".
בהקשר המדעי, "אנו צריכים לראות כיצד אנשי מדע ואנשי בריאות הציבור מקבלים ביטוי משמעותי יותר מבחינה ציבורית, בעיקר בחשיבה קדימה. למשל, בקשר שבין שינוי אקלים לבריאות, כמו גם הצורך לבחון בשנית עד כמה תאגידים ושיקולים כלכליים קודמים לשיקולים בריאותיים. הדגשת הצורך בקידום מחקר בתחום הבריאות ומתן שקיפות, מאפשרים דיון ציבורי ראוי, מפחיתים את רמת הפאניקה הנובעת לא פעם מהיעדר ידע, וגם מעוררים את האמון הנדרש לצורך תפקוד הציבור במצבי משבר, כמו זה הנוכחי, וחלילה לקראת מצבים עתידיים".
ההנחה הרווחת היא שהמגפה הבאה היא לא שאלה של "אם" אלא "מתי". מובן כי בגלל שמדובר במניעה ובהשקעה לטווח הארוך, התוצאה אינה מיידית והנושא לא קיבל מקום מספיק גבוה בסדר העדיפויות, אבל בסיכומו של דבר כדאי לזכור, שמניעה היא גם הרבה יותר נכונה, מצמצמת פערים ויעילה יותר. דוידוביץ מסכם: "קיבלנו כעת קריאת השכמה לחשוב מחדש על סדרי עדיפויות גם בהשקעה בבריאות ובמניעה, ולא פחות מכך - חשיבה על הקשר שבינינו לבין הסביבה.
הסיפור הזה לא תם, המצב הנוכחי, מבחינת מקדם ההדבקה, החולים הקשים והנפטרים, מאפשר לנו לקחת צעדים מחושבים קדימה של חזרה לשגרה, אך צריך לזכור שמדובר בתהליך, ואנחנו אחרי שלב אחד בלבד. לטווח הרחוק קיבלנו קריאת השכמה: ברמת הפרט־הקהילה, עלינו לבחון כיצד לשמור על סביבה בריאה יותר ופחות מתערבת באקולוגיה, ובכך מפירה את האיזון העדין בין בני האדם לבעלי החיים ולגורמי תחלואה. כמו כן, עלינו לבחון כיצד לייצר סביבה בריאה יותר עבורנו, אשר מייצרת פחות נזקים אקולוגיים, כולל נגישות לשטחים פתוחים".
האיזון העדין הזה בין האדם לטבע, שאותו מציין דוידוביץ, נתפס לא פעם כדבר מופשט למדי. בכל הנוגע למקומות המועדים לפריצת המגפה הבאה, מדובר בדיוק בנקודות הממשק שבין השניים: זו יכולה להיות תוצאת החקלאות המתועשת שמגבירה את הסיכוי של נגיפים להדביק אותנו, יער שבו מקימים אזור כרייה, ובהיעדר תחליף צדים חיות בר, או כל מקום שבו יש סבירות גבוהה יותר שיעבור נגיף אל בני האדם. גם אם המגפה הנוכחית היא אכן תוצאת טעות שנגרמה במעבדה, תשומת הלב עשויה לגרור מבט אחר על שווקים של בעלי חיים, ובייחוד על מוטציות שעלולות להיווצר בנגיפי החיות ולעבור לבני האדם.
העובדה כי לאור המשבר היו בטווח המיידי שיפורים מסוימים במדדים סביבתיים (ירידה בפליטות גזי חממה, כמו גם ברמת זיהום האוויר והמים, הפחתת הרעש ועוד) מובנת מאליה, אלא שמתחת לפני השטח, המשבר העמוק יותר - שינויי האקלים - לא ניכר במדדים אלה. וזה לא הסוף: ההערכות הנוכחיות של מדעני סביבה מעלות, כי השפעת הירידה הנוכחית באחוזי פליטות גזי החממה זניחה למדי, ואיננה מהותית ביחס לשינויי האקלים והאתגר שהם מציבים לפתחנו.
"משבר הקורונה הוא הצלצול המעורר למגפה הבאה שבדרך, והיא כבר מתרחשת - מגיפת האקלים", מתריע עו"ד עמית ברכה, מנכ"ל אדם טבע ודין. "בניגוד לקורונה, יש לנו די והותר נתונים לדעת מהן התחזיות בעניין, ובפרט שבישראל, בשל אופיה החצי־מדברי ולאור היותה מדינת חוף, השלכות כמו שיטפונות, גלי הגירה, אובדן קו החוף, אובדן גידולים חקלאיים, פגיעה במקורות מים ועוד, יהיו הרי־גורל וקיומיים".
מגפת אקלים
ברכה מגלה כאן אופטימיות זהירה, וזאת בהנחה שישראל תשנה את ההתנהלות המוסדית־הפוליטית בעניין. "אנו מקדמים בארגון בימים אלה 'הצעת חוק אקלים' בתמיכת המשרד להגנת הסביבה, שיתייחס, בין היתר, לחובה להכין תוכנית לאומית ארוכת טווח להפחתת פליטות גזי חממה ולהצבת יעדי הפחתה שאפתניים, להיערכות לנזקי האקלים, לתמריצים כלכליים ופיננסיים ולתמריצים לחדשנות טכנולוגית".
לדידו, חשוב שהסדרה נכונה תכלול גם הטלת מס פחמן על התעשייה המזהמת. "אם לצורך העניין נקבו בסכום של 80 מיליארד שקלים לחילוץ המשק מהמשבר, אין ספק שחלק הארי שיושקע בענייני סביבה צריך ללכת להשקעה במשק אנרגיה נקייה".
ברמת ההתנהלות השוטפת מציע ברכה, כי הדיונים הצפויים בקבינט הקורונה בממשלה "יכללו בהכרח גם נציגים מתחומים של חשיפה סביבתית, אפידמיולוגים וכלכלנים, לצורך הכנת תוכנית רב־שנתית שאותה אנו מכנים 'תוכנית אסטרטגיית חיים'".
ברכה מסכם: "אם נמשיך להתנהג באותו האופן בזלזול בחשיבות הטבע סביבנו, משבר הקורונה יהיה רק הפרומו למה שיתרחש כתוצאה משינויי אקלים. זיהום אוויר מאסיבי, בירוא יערות וצעדים הרסניים אחרים של המין האנושי, גישת ה'כאן ועכשיו' כדי לספק את צרכינו המיידיים ללא חשיבה על העתיד של ילדינו וההשלכות הגלובליות - תפגע בנו אנושות".