ילדה שלי, זו לא הפעם הראשונה שאני כותבת לך על חברות, ובטח לא הפעם האחרונה. את יכולה לראות במכתב הזה מס שנתי שעלייך לשלם. חברות היא עניין חשוב בעיניי, לעולם לא יימאס לי לדבר או לכתוב עליו, ולא משנה כמה אי-מיילים אני צריכה לשלוח כרגע לחברותיי (סמס יספיק-). חברות בגיל שנתיים היא לא חברות של גיל 6 ולא של גיל 16. בגילך חברה היא מישהי שאני מזמינה אלינו הביתה ומבקשת ממך להציע לה עוגייה. כשאת במצב רוח עליז את מציעה, כשאת נרגנת אני מציעה במקומך, ובזה פחות או יותר מסתכם הקשר ביניכן. חברה טובה מבחינתך היא זו שהולכת הביתה אחרי שעתיים לכל המאוחר, בלי שגרמה לך חבלות רציניות ובלי ששאלה ציוד שלך. בהמשך ישתנה מעט אופי החברות. כשימלאו לך 6 אני מקווה ומאמינה שתהיה לך חברה קרובה, ילדה בת גילך שתוכלי לדבר איתה על בית הספר, על ההורים (נכון שהם מהממים? הורסים!) ועל החיים. מאוחר יותר תזדקקי לחברת בנות. עם כל ההערכה שלי לידידים צעירים (הממ... בגילי זקוקים להם יותר), בת 16 בלי חברות היא בעיניי נפש בודדה. אני לא מדברת על חברות וירטואליות אלא על חברות שאת יכולה להתחבק איתן ולתת להן בלונים - אמיתיים, לא כאלו שעשית בפוטושופ - ביום ההולדת שלהן. אני לא יכולה לדמיין אותך מעבירה את חייך בלי חברות, כשם שאני לא יכולה לדמיין את עצמי בלי חברותיי. הייתי מישהי אחרת בלעדיהן. אישה טובה פחות, אמא טובה פחות, בן אדם טוב פחות ("אבל עם הרבה יותר זמן לבעל שלך!" טוען פה אבא שלך ברקע). ככל שאני גדלה - אני לא מזדקנת, רק אתם - אני מבינה את ערכן האמיתי של חברויות. כמה הן יקרות. כמה אהבת אמת של חברה היא דבר נדיר וכמה היא לא מובנת מאליה. * * * יש אהבות שזכית בהן ברגע שנולדת. בשביל מעגל קרוב של אנשים את תמיד תהיי אדם אהוב, חשוב ומוערך. קרובי המשפחה יביטו בך ויראו בך בעיקר את הטוב - זה לא אומר שאנחנו לא רואים את הצד הממזרי שלך, זה שמטפס על כיסאות, על שולחנות ועל מיטות. אנחנו פשוט אוהבים גם אותו - אבל אנשי המעגל השני כבר יבחנו אותך בעיניים אחרות, ביקורתיות. זו אחת המשימות המאתגרות המונחות עלי כאמא שלך, להכין אותך לעולם. אני שואלת את עצמי איך אוכל לגדל ילדה חברותית, שיהיו לה חברות אמת. אני מתלבטת בשאלה העתידית, כמה חברות ילדה בכלל צריכה? חברה טובה אחת? שתיים, שלוש? עשר? 150 חברות פייסבוק? 600 עוקבות בטוויטר? אני רוצה לשגר לעולם ילדה מלאת ביטחון עצמי, ידע וסקרנות, שאינה הופכת לשחצנית או לכוחנית. אני רוצה לגדל ילדה שמכירה בחזקותיה ובחסרונותיה - כרגע אין לך בכלל, אבל מי יודע, אולי בעתיד יהיה אחד (רמז: זה קשור באבא) - שמסוגלת לוותר, להודות בטעות ולהתנצל כשצריך, אבל גם עומדת על שלה ואינה הופכת לסמרטוט לניגוב הרגליים של חברותיה. האמת היא שאין לי מושג איך עושים את זה. אני לא חושבת שיש אמא אחת שיודעת. כמו הרבה דברים אחרים באמהות, בסופו של דבר אני איאלץ ללמוד תוך כדי תנועה. עיצוב החיים החברתיים שלך, את זה אני מבינה כבר עכשיו, ייקבע בעיקר על ידך. אני אעמוד מן הצד. אצפה, ארחרח (סליחה, זכותי! החדר שלך הוא גם שלי!) ואייעץ, אם תבקשי. אני מקווה שאדע מה לומר על חברותייך, ובעיקר מתי לא לומר דבר ולתת לך לגלות בעצמך. אני יודעת שבתיאוריה, הדבר הנכון לעשות הוא לתת לך להתמודד עם קשרים טובים ואומללים בדרכך. מצד שני, קשה לי להאמין שאוכל לצפות במישהי שוברת את ליבך, כפי שפה ושם חברות שברו את ליבי. במבט לאחור אני מבינה שכל זה גרם לי להתחסן, מה שמוביל אותי שוב למסקנה שהדרך הנכונה ביותר ללמוד על חברויות היא פשוט לחוות אותן, על כל צדדיהן. * * * אני אהיה מאושרת אם תהיה בחייך מישהי שתצחיק אותך. שתחשוב שאת חכמה ושתרצה לשמוע מה שיש לך לומר, תמיד, על כל דבר. מישהי שתכבד את השקפותייך גם אם היא לא אוחזת בהן, שתכיר לך בנים (לא לפני גיל 18, ורק אחרי שווידאת שכל ההורים שלהם מוצאים חן בעיניי). מישהי שתרצה לספר לך את סודותיה, שלא תנסה לשנות אותך ושתאהב אותך, פשוט כי את - את. הייתי שמחה לדעת שתוכלי להבחין בין חברה אוהבת למתחזה, ובין חברויות סתמיות ומזויפות לחברות אמת, כזו שתחזיק מעמד שנים ותשרוד קריירות, כישלונות, חתונות, משברים ולידות. כשצפיתי לפני שנים בהצגה "חברות הכי טובות" שכתבה ענת גוב המופלאה ז"ל, חשבתי על החברות שלי. הטקסטים המפוכחים שחיברה מזכירים לכל אישה שגברים, ילדים וקריירות זה באמת נחמד מאוד, אבל עדיף שיהיו לצידך שתי נשים שמכירות אותך, עבור הרגע שבו באמת תרצי לחלץ מתוכך משהו אמיתי. לא כל החברויות שלי שרדו בשנים שחלפו מאז, וברור לי שרק החשובות שבהן ישרדו את העשורים הבאים. אני מתכוונת לאחוז בחברות הטובות שלי חזק ולשמש לך דוגמה אישית: אל תיתני לאף חברה טובה ללכת, ולעולם אל תחזיקי בכוח מישהי שלא רוצה להישאר לידך. נ"ב החברה הכי טובה שלך היא זו שתגיד לך בכל יום: "הלוואי שהיתה לי אמא כמו שלך". נ"ב 2 ולא, אתן לא יכולות להתחלף.
הכי טובות שיש
ההצגה "חברות הכי טובות", שכתבה ענת גוב הכישרונית ז"ל, הזכירה לי שגברים, ילדים וקריירה זה באמת נחמד מאוד, אבל מה שאישה צריכה זה חברות אמיתיות
Load more...
