ההתחקות אחר התפתחות הקריירות של כריסטיאנו רונאלדו וליונל מסי מבהירה עד כמה העולם היה צריך אותם כניגודים. הגישה הביישנית המופנמת לעומת האגואיזם המוחצן, אדוניס הנחוש מול ההוביט החיוור. אבל התיאור של רונאלדו כרובוקופ מפוסל ואתלטי, בניגוד למסי, הגאון הצנום בעל הכישרון הטבעי, התגלה עם השנים כפרשנות פשטנית של שני סיפורי חיים שיש ביניהם הצטלבויות וקווי דמיון, כפי שיש ביניהם הבדלים.
שניהם חוו קשיי הסתגלות בשורשי ילדותם. לשניהם שיחק המזל - אולי השדים שעמדו בצל המשפחות המכובדות שלהם הוסתרו מהם. שניהם אפשרו לאחרים להיות נושאים ונותנים קשוחים ולהשיג עבורם עסקאות יוקרתיות. ושניהם נעזרו במאמנים מעוררי השראה ובמדע (תזונה, אימונים והורמוני הגדילה המפוקפקים שנטל מסי), שהפכו אותם לשחקנים שעינגו את אוהדי המשחק כפי ששום כוכב עבר לא עינג אותם.
אבל גם זו ראייה פשטנית של הדברים. בעוד לרונאלדו היתה ילדות קשוחה יותר מאשר למסי, הוא מעולם לא נאלץ להילחם כמו מסי כדי לקבל את ההכרה מבני ארצו. "מסי תמיד רצה להיות יותר ארגנטינאי מאשר הארגנטינאים, אבל הוא תמיד נחשב ארגנטינאי לא שלם, אחד שחי רחוק ומרחוק", אומר העיתונאי סנטיאגו סגרולה.
הם מחוברים זה לזה, נעים קדימה ואחורה במשך כעשור, משאירים בצל כל שחקן אחר בדור שלהם. עכשיו, לראשונה, כשניימאר משחק בפריז סן ז'רמן וכש־2017 היא השנה הראשונה זה שבע שנים שבה רונאלדו או מסי אינם הזוכים ב"כדור הזהב" האירופי, ייתכן שאנחנו נכנסים לעידן חדש, עם היחלשות כוחם. אבל השאלה שממשיכה ונשאלת היא אם אחד מהם הוא השחקן הכי גדול בכל הזמנים.
זקן השבט של כתבי הכדורגל, בריאן גלנוויל, שהחל לסקר את טורנירי גביע העולם בשבדיה 1958, מספק קצת פרספקטיבה היסטורית. אם לוחצים אותו, הוא מדרג את פלה ואת אלפרדו די סטפנו מעל השאר, אבל בסופו של דבר הוא לא אוהב דירוגים היסטוריים כאלה. "השוואות זה מבחיל", אומר גלנוויל, "אנשים שוכחים את די סטפנו. הוא בסופו של דבר היה ההשראה של ריאל מדריד ההיא. רונאלדו הוא שחקן התקפה מבריק. די סטפנו ניהל למעשה את כל המגרש. רגע אחד הוא הציל כדור מתוך שערו במשחק המדהים ההוא נגד איינטרכט פרנקפורט, ורגע אחרי הוא היה בקישור, שולח שחקן אחר להבקיע. הוא היה טוטאל פוטבול עוד לפני שמישהו אחר שיחק את זה".
לכולנו יש את רגעי הכדורגל המועדפים עלינו, אבל בשבילי יש אחד שבולט יותר מכל האחרים עד עצם היום הזה, והוא מקיף את הטוב והיפה ביותר של הספורט. היו אלה בובי מור ופלה מתחבקים, אחרי שברזיל הדיחה את אנגליה מגביע העולם 1970. לא היה שום סימן לכעס או לטינה מצד מור, ולא יוהרה מתנשאת מהצד השני - רק כבוד הדדי ללא תנאי בין אחד משחקני ההגנה האנגלים הטובים בהיסטוריה, לברזילאי שכבר הוכרז כשחקן הטוב בכל הזמנים. רק פלה והאגדה האחרת, דייגו ארמנדו מראדונה, קיבלו את הכבוד להיות מוכרים על ידי פיפ"א כשחקנים הגדולים ביותר בהיסטוריה של המשחק.
לעיתים קרובות אנו שופטים את הכדורגלנים הגדולים ביותר בעולם לפי השאלה איזה סוג של אנשים הם, מה הם מייצגים. גם בהקשר הזה, רונאלדו ומסי פועלים במרחב מודרני שמעוּות על ידי כוחות השיווק העולמי. הביוגרף הוותיק גיים באלאגה התלונן על כך שלז'ורז' מנדש ולאחרים שמורשים להיות קרובים לרונאלדו יש תפקיד אחד - להרחיק את הביקורת או לשלוט בה, ליצור נרטיב ולהשאיר את רונאלדו במעמדו.
"נדהמתי מהסיפור ששמעתי ממקור, שעל פיו הצוות שצילם את הסרט התיעודי על רונאלדו הופתע מהמסתורין של חדר אחד בביתו. הוא נותר מלכתחילה - יחד עם כל שאלה על חייו הפרטיים - מחוץ לתחום. כאילו הוא מכיל משהו שעשוי להיות שנוי במחלוקת, שיפגע במכירות המוצרים שלו או בתדמיתו המשווקת. גם אם הסיפור מפוקפק, זה מרגיש כמו מטאפורה אולטימטיבית לשחקנים בעידן המודרני הנוצץ: תאפשר לצוות צילום להיות זבוב על הקיר שלך בכל עת, אבל שמור על חדר אחד בבית סגור ומחוץ לתחום".
כפי שחשבונות המדיה החברתית חסרי התחרות שלו מראים, סוג אחר של מעריצים מתחברים לרונאלדו, האתלט הרווחי ביותר לשנת 2016 על פי המגזין "פורבס". הוא יוצר רושם של דמות אגוצנטרית מבודדת, אבל חוצה תרבויות ומגדרים בעולם הדיגיטלי, עד כדי כך שהוא בנה מוזיאונים והזמין לעצמו סרטי תעודה. לעומת זאת, סרט התעודה הנצפה ביותר על מסי מציג אותו כנושא לשיחה על ידי אחרים במסעדה. כמעט בלתי אפשרי למצוא מישהו מהמעגל הפנימי של מסי שידבר על חייו הפרטיים.
* * *
רציתי לנסות להבין יותר את הצד הזה של רונאלדו, וביקשתי לדבר עם האיש שטוען שהוא מבין אותו יותר מכל אחד אחר: נשיא ריאל מדריד, פלורנטינו פרס. לפגישה שלנו התקבלתי בידי מאבטח בכניסה למשרדים הראשיים של חברת הבנייה ACS הענקית, ואז הובלתי על ידי משרת, באמצעות מעלית מהירה, לקומת ההנהלה העליונה.
המשרת, לבוש רשמית בחולצה מעומלנת ובמעיל שחור, לא רק שלא אמר מילה, אלא שלא היה שם שום סימן אחר לפעילות אנושית. השתיקה הורגשה ביתר שאת אחרי ההמולה של השדרות המרכזיות העמוסות של מדריד, ובניגוד מוחלט לאווירה המטורפת שמלווה את מר פרס במשך רוב חייו היומיומיים, שעוד מתעצמת כשהוא סוגר עניינים בעסקים גדולים, פוליטיקה וספורט - ונראה שנועדה לגמד את המבקר בפני הקיסר.
כשפרס נכנס לברך אותי בחדר הישיבות, הוא היה חנוט בחליפה כחולה מחויטת היטב, מהסוג שלובשים השחקנים שלו, ונראה קטן יותר מכפי שזכרתי אותו. הפעם האחרונה שביליתי זמן רב איתו היתה בימי דיוויד בקהאם בריאל מדריד, כשהוא ניהל את אצטדיון סנטיאגו ברנבאו מהתא הנשיאותי כמו קיסר רומי בקולוסיאום. מאז מעמדו השתפר.
"תופעת רונאלדו". פרס // צילום: אי.אף.פי
עכשיו הוא נראה רגוע להפתיע, בהיעדרם של דוברים רשמיים, של עיתונאים או של יועצים אחרים, אף שהיה ברור לו שאני כותב ספר לא רק על כריסטיאנו רונאלדו, אלא גם על יריבו העיקרי לתשומת הלב העולמית, ליונל מסי, כוכב הקבוצה היריבה ברצלונה.
ידעתי שמאחורי הגינונים האנושיים הלא ראוותניים שפרס ליטש כדי להתמודד עם אוהדים ושחקנים, מסתתר אחד מאנשי העסקים החזקים ביותר בספרד, שגילם את היקפו ואת קנה המידה של הכדורגל המודרני בשאפתנותו האכזרית. כעיתונאי ידעתי, דרך שנים של מעקב הדוק אחר העולם העסקי הפוליטי הספרדי, עד כמה ענפה היא רשת האינטרסים הכלכליים של ACS, שמתמקדת במיזמים בענף הבנייה הבינלאומי, ושחיברה אותה לאורך השנים לחברות גדולות אחרות, לתאגידים ולבנקים בספרד, כולל בנק החיסכון הראשי של ברצלונה "לה קאשה", ואלברטיס, המפתחת של כביש האגרה הקטלאני - קשרים שמעולם לא השפיעו על הרטוריקה הפוליטית שאפיינה את היריבות בין ריאל מדריד לבארסה.
ראיתי את פרס מציג לראווה את קשריו הציבוריים בתא הנשיאותי ביציע של הברנבאו, מוקף בראשי מוסדות ותאגידים שהם המיקרוקוסמוס של ספרד, רשת של פוליטיקאים וסלבריטאים, אנשי עסקים ומממנים, סוכני מכירות ומאכערים, שנאספו שם כמו דבורים סביב צוף.
* * *
המפגש שלנו התקיים באביב 2016. ריאל מדריד היתה אז בעיצומה של תקופה מצוינת - בראש טבלת הליגה המקומית ובשלבים מתקדמים בליגת האלופות, עם סגל חזק ומלוכד של שחקני בית ושחקני רכש, מאומנת על ידי גלקטיקו חד־פעמי, האסטרטג המוצלח והמאמן זינדין זידאן. מדריד של עידן בקהאם - ללא ספק בוננזה שיווקית, אבל נחותה מבחינת תארים - עברה כברת דרך מאז השתלטותו של עידן רונאלדו, מי שמוגדר בדפי ההיסטוריה של ריאל במונחים אפיים.
העידן הזה מתאפיין גם ביריבות האייקונית עם מסי, שהלהיבה מיליוני אוהדים בכל העולם. הוא מגדיר את נקודת הייחוס של היריבות ההיסטורית בין ריאל מדריד ל"אויב" מברצלונה, שרק כמה ימים קודם לכן חזרה והעפילה ורשמה ניצחון בלתי נשכח במשחק הגומלין נגד פריז סן ז'רמן, וכאשר ליונל מסי כבר קיבע מזמן את המעמד האגדי שלו.
ובכל זאת, ריאל מדריד נותרה מוקד כוח בכדורגל העולמי, שממחיש את השפעתה גם על שוק ההעברות העולמי. כשעונת 2016-2017 הגיעה לשבועות האחרונים שלה, המוזיאון רב־המבקרים שלה הציג לראווה 11 גביעי אירופה לאלופות - ארבעה יותר ממילאן ושישה יותר מברצלונה, מבאיירן מינכן ומליברפול. שניים מהגביעים נקטפו בשלוש השנים האחרונות, והמועדון היה בדרך להביס את יובנטוס בגמר ליגת האלופות בקרדיף באותה עונה.
בהקשר זה שאלתי את פלורנטינו פרס אם יוכל לשפוך אור על חשיבותו של כריסטיאנו רונאלדו לריאל מדריד, לכדורגל וליקום. התשובה שחזרה שוב ושוב היתה חד־משמעית: "כריסטיאנו רונאלדו הוא הסמל שלנו. לדעתי הוא השחקן החשוב ביותר בהיסטוריה של הכדורגל".
למה?
"ההקשר חשוב. היה שחקן יוצא דופן בשם אלפרדו די סטפנו, ששינה את ההיסטוריה של ריאל מדריד ואני חושב שגם את ההיסטוריה של הכדורגל כולו. כשאני צופה בכריסטיאנו רונאלדו אני רואה שיש לו אותה נחישות, אותה אמונה עצמית להגיע לגבהים חסרי תקדים של הישגיות. הייתי אומר שהוא אדם אובססיבי לכדורגל, שחי רק עבור הכדורגל, שעובד קשה כדי להיות השחקן הטוב ביותר בהיסטוריה של הכדורגל.
"בכל הנוגע ליחסיו עם ריאל מדריד, הזדהותו עם ערכיה מוחלטת: מאמץ, רוח צוות, ענווה והמנטליות של 'לעולם לא להיכנע'. בשבילי הוא דוגמה בתוך ומחוץ למגרש. הוא מעולם לא התנהג רע עם השחקנים שלנו, עם המועדון או עם צד שלישי. הוא תופעה שראוי לנתח. הייתי מסכם ואומר שכל ילד בעולם רוצה את התצלום שלו עם כריסטיאנו רונאלדו".
* * *
מחויבות בוודאי, אבל רוח צוות וענווה הן לא מאפיינים שמבקריו של רונאלדו יסכימו עליהם בקלות. למרות שמראש היה ברור שתחת זידאן הוא ישתלב יותר במשחק קבוצתי, היה זה לא מעט בגלל הכבוד שרוכש רונאלדו לזידאן כאדם, בתור שחקן גדול לשעבר, ולאחרונה גם כמאמן מעורר השראה. וזה גם בגלל ההבנה של המנג'ר, שגיל מתקדם פירושו ירידה במהירות ובזריזות וקושי לשחק בכל משחק.
בסוף אותה עונה דלף הסיפור על כך שלשחקנים בריאל מדריד יש לכאורה קבוצת ווטסאפ, שבה חברים כולם חוץ מרונאלדו. אף על פי שהמקורות מיהרו להכחיש את הטענות, זה היה אחד מאותם דברים שיכלו להיות אמת. כמו שכל מי שראה את הסרט התיעודי על כריסטיאנו יודע, הדיבור העמום על "הבחור השני" חשף עד כמה חשובה לו התהילה האישית. עד כמה השבחים שהוא מרעיף על חבריו לקבוצה, והתודות שלו לצוות המסייע, גורמים לתחושה מטרידה שבשבילו זה לא יותר ממהלך אסטרטגי, כמו מעבר ממועדון למועדון - למצוא את המקום שבו הוא יכול להיות השחקן הגדול ביותר של כל הזמנים. וזה בזמן שמסי נותן את התחושה שאצלו המהלכים האסטרטגיים הם תוצאה ישירה של מה שהוא אוהב יותר מכל - להיות שחקן מרכזי וחלק מקבוצה גדולה.
אחד הפרשנים הרהוטים והנוקבים ביותר של הכדורגל הספרדי, חורחה ולדאנו, שהיה בעבר שחקן, מאמן ומנהל ספורט של ריאל מדריד, דיבר איתי על רונאלדו כשנפגשנו כמה ימים קודם לכן כדי לדון ביריבות האייקונית.
כמו פרס, ולדאנו אינו מאמין בתשובות קצרות. הוא עונה על כל שאלה לא בסלוגן שיווקי, אלא בתזה פילוסופית. "כריסטיאנו רונאלדו הוא נציג ראוי של ימינו. הוא בן עשיר ומפורסם של דור ה־Y. אינדיבידואליסט בעל תחושה של שלמות, המתחילה בגופו ומסתיימת במקצוענות שראיתי רק לעיתים רחוקות.
"אבל מלבד זאת, הוא היה זמן רב בריאל מדריד ועשה מספיק דברים רלוונטיים כדי לזכות בעמדה של כבוד בהיסטוריה של המועדון - רק תסתכל על הנתונים הסטטיסטיים. ואז תסתכל על הכריזמה שלו...
"אבל אני מדבר יותר על מנהיג טכני מאשר על מנהיג חברתי. הוא מסנוור אותנו יותר במה שהוא עושה מאשר במה שהוא אומר, והשפעתו היא כזו כי הוא עושה את זה למופת. כשהכוכב של הקבוצה הוא הראשון להגיע לאימון והאחרון לעזוב, קורע את התחת בחדר הכושר ותמיד רוצה לדחוף את עצמו עוד יותר, כל זה מהווה דוגמה שלא מאפשרת לאחרים את הזכות להתבטל.
"וכשמדברים על נקודת התייחסות היסטורית, אני מדבר על הפוטנציאל המדהים שלו כשחקן ועל מקצוענותו המוחלטת. בכל תקופתו בריאל מדריד הוא לא עורר בעיה אחת. אנחנו מדברים על אגדה של ימינו. לא תמצא אותו אחרי 11 בלילה בשום מקום מלבד במיטתו. יש לו חדר כושר בביתו.
"בוודאי, יש אלמנט נרקיסיסטי שהוא חלק ממצבו האנושי כשחקן. הוא דואג לעצמו, שואף לשלמות. אין לדעת אם הוא מסנוור את עצמו במראה או רוצה לסנוור את ההמונים, אבל הוא משיג את שניהם. לכן אני אומר שכנראה רלוונטי יותר לדבר עליו כעל גאון, ולא כעל נרקיסיסט".
* * *
כמה תובנות מעניינות נוספות על האיש מאחורי השחקן, שהשאירו יותר שאלות מאשר תשובות, סיפק הסרט התיעודי "רונאלדו" שיצא ב־2015. שני כוכבי הסרט הם האב והבן - כריסטיאנו רונאלדו ובנו כריסטיאנו ג'וניור. מערכת היחסים ביניהם אידילית ומתוארת כפי שמתוארות תולדותיהם של קדושי הכנסייה. האב המסור והאחראי מכין לבנו ארוחת בוקר באזור שנראה נקי מאלכוהול. זו סצנה שתדבר לליבם של אבות רבים, שאינם מתגוררים בבית מפואר ועתידני כזה שרונאלדו מתגורר בו מחוץ למדריד.
סצנות אחרות מראות את רונאלדו ג'וניור חולק את אהבת אביו לכדורגל ולמכוניות יוקרה, וגם מתנהג בטבעיות מול המצלמה, במיוחד כששניהם משתתפים בטקס "כדור הזהב".
"תמיד חלמתי שיהיה לי בן", אומר רונאלדו, "רציתי להיות אב צעיר בגיל 25. להיות שם כדי ללוות את התפתחותו כאבא". הניגוד לחוויית הילדות של הכדורגלן עצמו לא יכול להיות גדול יותר. רונאלדו נותן לבנו את תשומת הלב שאביו האלכוהולי הנעדר מעולם לא נתן לו.
ובכל זאת, מה שהיה יכול להיות גורלו אלמלא כוח הרצון להוציא את עצמו מהבור המקומי, הודגם על ידי אחיו הגדול הוגו - פועל בניין עם כישרון אמיתי לכדורגל, שכמו אביו בשלב מסוים, מכר חולצות של רונאלדו במדי מנצ'סטר יונייטד כדי לממן את התמכרויותיו.
"אין לי הרבה חברים בכדורגל". רונאלדו עם בנו כריסטיאנו ג'וניור ובת זוגו ג'ורג'ינה רודריגס בזכייה בליגת האלופות // צילום: אי.פי.איי
שלא כמו אביו, הצליח הוגו להציל את עצמו באמצעות גמילה, ולאחר מכן קיבל מאחיו עבודה לנהל את Museu CR7, מוזיאון רונאלדו בפונשל, בירת מדיירה - תזכורת מתמשכת של רונאלדו ואמו שהגאולה אפשרית.
מיהי אמו של בנו הראשון? "אנשים אמרו שזו האישה הזו, או האישה ההיא או אם פונדקאית", אומר רונאלדו בסרט, "אף פעם לא סיפרתי לאף אחד, ולעולם לא אעשה זאת". שום אזכור של מה שכריסטיאנו ג'וניור יודע על הנסיבות שבהן בא לעולם.
עבור רבים שצפו בסרט התיעודי, משהו נראה מוזר אצל רונאלדו האב. אנוכיות שהשתרשה במעשה ההורות, שכן הוא למעשה סילק את האם מכל תפקיד מרכזי בעיצוב ילדו. רונאלדו משכפל את עצמו בכריסטיאנו ג'וניור. במראהו, בתנועתו השחצנית, באימוני הכושר ובאהבת הכדורגל; הילד לומד, כשהוא מבקר בחניון של אביו, איך מבטאים את המילה "למבורגיני".
* * *
הוא צולם בחברת דוגמניות לאורך השנים, בעיקר מפגשים קצרים, המקובצים בתצלומים בטקסי פרסים. בין יחסיו הארוכים המפורסמים היתה הדוגמנית הרוסייה אירינה שייק, שהתחילה להצטלם איתו מייד אחרי שנפגשו על הסט של קמפיין לארמני ב־2010, לאחר הגעתו לריאל מדריד. הם המשיכו לצאת לפני הפרידה הפומבית שלהם חמש שנים אחר כך, בעקבות דיווחים שהוא יוצא עם נשים אחרות.
אחרי שייק היה לו עוד קשר - עם ג'ורג'ינה רודריגס, עובדת לשעבר של גוצ'י, שפגשה אותו במסיבה של דולצ'ה וגבאנה, או כך לפחות טענו הצהובונים. הדוגמנית הספרדייה הצעירה צולמה לראשונה עם כריסטיאנו בסתיו בדיסנילנד פריז. למרות שהתחפש, זוהה רונאלדו "מתכרבל עם מושא האהבה החדש שלו", כפי שניסח זאת העיתון הבריטי "סאן".
אלא שאף לא אחת מופיעה בסרט התיעודי.
לאמא של רונאלדו, דולורס, יש תפקיד בסרט, כמו גם לחורחה. היא מוסיפה לדימוי של רקע משפחתי רעוע כשהיא נזכרת בבעלה השיכור, וכיצד כמעט הפילה את כריסטיאנו כשהיה בבטנה. היא מכירה בכך ש"כל מה שיש לי אני חייבת לבן הזה", אם כי תהילתו הביאה לה גם אתגרים חדשים. היא מצולמת קונה לעצמה כדורי הרגעה, ובנה מתקשר לבדוק אם לקחה אותם. "זה די מסובך להיות אמא של שחקן שצריך לנצח", אומרת לנו דולורס, "אני סובלת הרבה".
כסף, כמובן, לא יכול לקנות אושר. הוא יכול לקנות לך הערצה, כמו שמראה הסרט "רונאלדו". למשל בסצנה שבה נערה צעירה היסטרית רצה על פני מגרש האימונים במונדיאל בברזיל ישירות לזרועותיו, והוא מחבק אותה בצייתנות רק לאחר שנעצרה על ידי מאבטח.
"הוא יודע שאני קיימת!", היא קוראת. כשכתב טלוויזיה שואל כמה דקות אחר כך מה הוא אמר לה, היא עונה: "הוא ביקש ממני להישאר רגועה ולהפסיק לבכות". הכתב שואל אותה מה היא אמרה לו, והנערה משיבה: "ביקשתי ממנו לעקוב אחריי בטוויטר".
רונאלדו נראה הכי בנוח בחברת קבוצה קטנה של חברים, כולל מנדש, בעוד חבריו לנבחרת פורטוגל נראים נבוכים ומאוד לא משועשעים כשהוא מראה את כישורי השירה שלו בקריוקי מאולתר במטוס הנבחרת.
"בכדורגל אין לי הרבה חברים", הוא אומר, "אנשים שאני באמת סומך עליהם? לא הרבה. רוב הזמן אני לבד. אני מחשיב את עצמי לאדם בודד". ובכל זאת, הפופולריות שלו נמדדת מרחוק ובמרחק דיגיטלי באמצעות מדיה חברתית, והפרטיות שלו רק מדגישה כי הוא עצמו, יותר מכל אדם אחר, נמצא במרכז היקום שלו.
* * *
גם אם למסי יש פחות עוקבים בטוויטר, בפייסבוק ובאינסטגרם, יהיה לא מדויק לומר שהוא אדיש למדיה החברתית. גם הוא מודע לפוטנציאל הכלכלי שלו. הוא כנראה לא מרגיש טבעי לפני המצלמות, ונשאר נבוך לפני המיקרופונים, כך גם כשהוא שולח הודעות לאנשים שהוא לא מכיר.
אבל בין קטעי הפרסום באינסטגרם שלו יש תמונות אינטימיות, שבהן הוא קורא סיפורים לבניו. זה בניגוד לרונאלדו, שרק לעיתים נדירות משתף תמונות משפחתיות פרטיות, ותמיד מעדיף צילומים מבוימים של ילדיו. בין שרואים בכך את האנוכיות המפורסמת של רונאלדו ובין שרצון להגן על ילדיו מפני חדירה תקשורתית - זו עוד פיסה מהעמימות המעניינת סביבו.
נראו בחתונתם כמו זוג חסר יומרות, פשוט מאוהב. מסי עם אשתו אנטונלה ושלושת ילדיהם // צילום: מתוך חשבון האינסטגרם של ליונל מסי
פרסונת האיש הפשוט של מסי מסתירה סמכות ממשית שהוא בנה במהלך השנים. הילד הביישן, שהיה עוד שחקן במועדון ברצלונה, הפך למרכיב המשפיע ביותר של פרויקט הכדורגל והעסקים של הקבוצה ושל נבחרת ארגנטינה. הוא כפה את האישיות שלו לא רק באופן שבו הוא משחק, אלא על ידי מצבי הרוח הרגזניים שלו לפרקים. הוא גם הפגין יותר ויותר מודעות ציבורית ל"מותג".
בקעקועים שלו מסי ניסה מגוון של תֶמוֹת: מישו הנוצרי לאבהות; מהמספר 10 האייקוני ל"רגל מושחרת", שבאה במקום כל מה שהיה לפני כן. קעקוע זה אמור להזכיר את השורשים של הלוחמים המאורים, השראתם של ה"אול בלאקס", שחקני נבחרת הראגבי של ניו זילנד. את הרעיון פיתח אמן הקעקועים הארגנטינאי רוברט לופס, שמסי מטיס לברצלונה בכל פעם שהוא צריך אותו.
בקיץ 2017 נישא מסי בעיר רוסריו לאנטונלה, אהבת נעוריו ואם שני ילדיו. בקנה המידה של חתונות סלבריטאים לאורך השנים, כולל זו הידועה לשמצה של מראדונה בבואנוס איירס בתחילת שנות התשעים, זו של מסי היתה צנועה יחסית, גם אם לא נטולת אבק כוכבים. היא נערכה במלון־קזינו מודרני עם 250 אורחים (לעומת 1,500 אצל מראדונה) - בני משפחה וחברים וכמה מוזמנים מעולם הכדורגל.
אנטונלה נולדה למשפחה מהמעמד הבינוני בשנת הולדתו של מסי והפכה לאישה נבונה, יפה ובטוחה בעצמה. היא למדה רפואת שיניים לפני שלמדה תקשורת חברתית באוניברסיטה בארגנטינה, ולאחר מכן עברה לברצלונה כדי להצטרף למסי. היחסים ביניהם פרחו ב־2007, אחרי שהוא טס חזרה לרוסריו כדי לנחם אותה על מותו של חבר משותף בתאונת דרכים.
אנטונלה נקלטה ללא מאמץ בעולמו של מסי בברצלונה. בהתחלה הם שמרו על הקשר ביניהם מחוץ לאור הזרקורים, ויצאו בפומבי רק אחרי שהתחייבו לעתיד ארוך יותר יחד. הם נראו מחוברים בזכות הניגודים - ביישנותו התפוגגה בנוכחותה, האינטליגנציה שלה התחברה לתשוקה האינסטינקטיבית שלו כשחקן ולסירובו להתפתות למנעמי התהילה.
כשהתבגר והתפרסם, היא פיתחה בשמחה את קו נעלי האופנה שלה וילדה את שני בניהם: טיאגו, שנולד ב־2 בנובמבר 2012, ומתיאו, שנולד ב־11 בספטמבר 2015.
ביום חתונתם הוביל סרחיו אגוארו משלחת של נבחרת ארגנטינה, אבל היו אלה הכוכבים של בארסה שמסי קידם בברכה חמה. בראשם היו הבוגרים הוותיקים של לה מאסיה, שאיתם הוא גדל והפך לכוכב - פיקה וססק פאברגאס, שחברתו היה שושבינת הכלה.
מסי אסר בקפידה הכנסת טלפונים ניידים לחתונה וביקש שכל אורח יתרום כסף לאחד מארגוני הצדקה שהקים כדי לעזור לילדים עניים ברוסריו לפתח את כישורי הכדורגל שלהם. זה היה אקט אנושי יפה ממניעים כנים, שלא לצורך מיתוג ויחסי ציבור.
עם כל הזוהר והלחץ התקשורתי, ליאו ואנטונלה נראו בחתונתם כמו זוג חסר יומרות, פשוט מאוהב. מסי היה האיש הקטן שנקלע לאירוע כאילו במקרה, אחרי מקלחת מהירה בסיום משחק כדורגל, אך זוהר בחברת האהבה היפה והתומכת של חייו.
הורים, אחים ואחיות היו שם, כולל הכבשה השחורה של המשפחה, מתיאס, שהתנהג בצורה דיסקרטית ונראה בלתי נפרד מאורחים אחרים, שקוע באירוע חברתי תרבותי, כאילו הרומן שלו עם "האחווה הפלילית" של רוסריו נגמר. רק חודשים ספורים לפני כן, בספטמבר 2016, דיווחו כלי התקשורת המקומיים כי בית משפט ביטל נגדו תביעה על שנשא באופן לא חוקי אקדח 22 מ"מ. במקום זאת, הוא נצטווה להעביר שיעורי כדורגל במשך ארבע שעות בשבוע במועדון המקומי, לשלם קנס של 8,000 פסו ולהימנע מסמים ומאלכוהול.
כשמסי התכונן לחתונתו, רונאלדו הודיע כי נולדו לו עוד תאומים, באמצעות אם פונדקאית, וחגג את הזכייה ה־12 של ריאל מדריד בליגת האלופות יחד עם בנו הצעיר כריסטיאנו ג'וניור וחברתו ג'ורג'ינה רודריגס, שהיתה בהיריון למרות הכחשותיה של אם השחקן.
נדמה היה שכל דורות משפחתו של רונאלדו התחזקו יחד עם ההתרחבות שלו. כששחקני ריאל מדריד חגגו את התואר האירופי העשירי שלהם בסוף האביב של 2014, מעט אנשים הבינו את המחווה המיוחדת של רונאלדו באצטדיון בליסבון. בעוד חבריו לקבוצה רקדו על המגרש, הוא ניגש למקום שבו ישב אחיו הגדול הוגו ואותת לו לבוא למגרש כדי לקבל את החולצה שלו, לפני שחיבק אותו.
רונאלדו עשה מזמן דיל עם הוגו, שאם ייפטר מהרגלי השתייה והסמים שלו, הכוכב יקדיש לו את הזכייה בליגת האלופות. הוא קיים את ההבטחה אחרי שהבקיע 17 שערים בדרך לזכייה בליגת האלופות באצטדיון שעד אז הביא לו יותר אכזבות מהצלחות.
קשר מעניין נוסף בין השניים - הקשיים של אחיהם - הוא תזכורת לחיים האחרים לגמרי שיכלו להיות לרונאלדו ולמסי, אם גורלם לא היה מוביל אותם אל מחוץ לסביבה שבה נולדו. הוגו הוא הבן הפחות מוכשר של אב אלכוהוליסט, שעשה מעט בחייו מעבר להיותו חייל סדיר. עבור רונאלדו, כישלונותיו של אביו גרמו לו מוטיבציה; עבור הוגו, הם היו נטל. מתיאס בחר להישאר ברוסריו, ובסופו של דבר ניסה להתפרנס בחברה המושחתת והאלימה שממנה ברצלונה הצילה את אחיו.
* * *
נושא מיניותו של כריסטיאנו רונאלדו ממשיך לרתק סוג מסוים של אוהדי כדורגל, ולמרות שהנושא עולה במסגרת של עלבונות שמוטחים כלפיו מהיציע, הרגשתי שאני חייב לשאול את מי שקשורים ביותר למותג. מקורות אלה, שנמצאים בעמדה שמאפשרת להם לשפוך אור, מציירים תמונה מעורפלת.
בריאל מדריד זה היה בבירור נושא שנבדק מקרוב על ידי אנשים בדרגים גבוהים של המועדון, כשאחד הבכירים אמר לי כי המודיעין קבע שרונאלדו "שכב עם נשים, אבל לא עם גברים". לעומת זאת, איש שיווק שלא קשור לריאל מדריד אבל היה בקשרים מקצועיים עם השחקן, משוכנע שהוא הומוסקסואל.
אף אחד מהמקורות לא יודע על יחסים ארוכי טווח של רונאלדו עם אף אחד מחוץ למעגל משפחתי אינטימי, שבו אמו דולורס קיבלה תפקיד מטריארכלי מרכזי יותר ויותר מאז תקופתו במנצ'סטר יונייטד. דולורס גרה איתו במדריד ועזרה לו לטפל בבנו. היא בנתה לעצמה תפקיד ציבורי בנרטיב של רונאלדו על ידי פרסום זיכרונותיה ועל ידי נוכחות מפתיעה באירועים ציבוריים בפורטוגל, שאליהם מוזמנים קרובי משפחתו של רונאלדו, יחד עם השחקן.
"דולורס מופיעה בתוכניות הסלבריטאים עם הרייטינג הכי גבוה", סיפר לי פרנסישקו פינטו בלסמאו, ראש ממשלה לשעבר ואחד מטייקוני התקשורת של פורטוגל, "היא מובילה את משפחתה לשטיח האדום, היא ראש השבט".
במפגש שלי עם פלורנטינו פרס הוא התעלם כשאמרתי שאנשים תוהים אם כריסטיאנו רונאלדו הומו או לא. העמימות היא כוח שיווקי. "אנשים כותבים עליו הרבה דברים לא נכונים. אנשים מקנאים בו. אבל אני דבק בעובדות. אין דבר מרגיע יותר מהעוקבים הרבים שלו במדיה החברתית. כל העולם איתו".
אני חייב לומר שנראה לי מוגזם לסמוך על היושרה העובדתית של המדיה החברתית, בשנה שבה הבוחרים האמריקנים והבריטים נחשפו בהמוניהם ל"פייק ניוז". אבל אנחנו מדברים על כדורגל, לא על גוספל.
"אתה עשוי לחשוב שאני סובייקטיבי בשיקול הדעת שלי, אבל העובדה האובייקטיבית היא שיש לכריסטיאנו רונאלדו 285 מיליון עוקבים בתקשורת החברתית, הכי הרבה בעולם", אמר פרס, לפני שהושיט לי כמה דפי מידע ממחלקת השיווק של ריאל מדריד. הם הראו כי רונאלדו נמצא הרבה לפני כוכבי ספורט כמו לברון ג'יימס, סטף קארי, טייגר וודס, רפאל נדאל, יוסיין בולט וליונל מסי. למעשה, לכולם יחד יש עדיין פחות עוקבים מאשר לכריסטיאנו רונאלדו.
"עכשיו תגיד לי שזו לא תופעה", המשיך פרס, "אני לא אחראי לארגון העולם כך שהוא יעריץ את כריסטיאנו רונאלדו בדרך הזאת". אחר כך הוא הוסיף כי רונאלדו מנצח גם כוכבות כמו שאקירה, ביונסה, ג'ניפר לופז וליידי גאגא. יש לו אפילו יותר מאשר לברק אובאמה.
אז הוא אייקון של דור ה־Y. האם הוא חוצה גבולות חברתיים?
"בטוח. מדיה חברתית היא כמו מדחום והיא מראה שכריסטיאנו רונאלדו חוצה את כל גבולות העולם", ענה פרס, "אתן לך דוגמה. נער סורי נמצא במקום של מלחמה איומה. אנחנו מביאים אותו למדריד, הוא פוגש את כריסטיאנו ומתמלא דמעות של התרגשות. אותו דבר קורה כשילד ממשפחה אמריקנית עשירה פוגש את כריסטיאנו.
"הוא הפך לגורם החברתי הגדול ביותר בעולם... אני באמת מאמין בזה. לא ראיתי דבר כזה בעולם המדע, התרבות או הפוליטיקה".
"מה עם האפיפיור פרנסיסקוס?", שאלתי. כביוגרף האחרון של האפיפיור, היה לי עניין בנושא.
"אההההה, אני בטוח שלכריסטיאנו יש הרבה יותר עוקבים... האפיפיור אינו בין הגדולים, אם כי לומר את האמת, השיווק שלנו לא מתעניין בו", הודה פרס, קצת מבולבל, "אני אצטרך לבדוק".
הוא הרים את השפופרת וביקש לקבל את המידע בהקדם האפשרי. כשזה הגיע, הוא אמר שהאפיפיור נמצא קרוב - במקום השני.
"בוא נדבוק בעובדות. בריאל מדריד כריסטיאנו הבקיע 391 שערים ב־382 משחקים (נכון לאפריל 2017). בשמונה עונות איתנו הוא הפך למלך השערים של המועדון בכל הזמנים, זכה ב־19 תארים ב־13 עונות בשני מועדונים, מנצ'סטר יונייטד וריאל מדריד, בארבעה תוארי 'נעל הזהב', וכו'. כולם אוהבים אותו, עבורי הוא בין בן לחבר. מעולם לא היתה לי בעיה איתו, וחוץ מזה, יש לו ממד אנושי ענק: תחושת הסולידריות שלו עם מטרה ראויה".
השאירו בצל כל שחקן אחר בדורם. מסי ורונאלדו במשחק בין בארסה לריאל // צילום: אי.פי
עשרות אנשים אחרים שראיינתי אישרו את תמיכתו של כריסטיאנו רונאלדו במטרות צדקה, אישיות וארגוניות. חלק גדול מהתמיכה הזאת לא פורסם, על פי בקשתו; באופן רשמי, האנונימיות היא משום שאינו רוצה להיראות כמרוויח תדמיתית מהפילנתרופיה שלו. ייתכן שהיה גם רצון שלו להגן על עצמו - הוא לא רצה להיראות כמי שאפשר לחלוב אותו בקלות או להפוך מטרה לבקשות סיוע, שלא כולן נובעות מצורך אמיתי.
בין המטרות שרונאלדו היה מעורב בהן היה המקרה של נוהאזט, נער צעיר מלאס פאלמאס, שחלה בסרטן ב־2012. המקרה הובא לראשונה לידיעתו של מאנו סאינז, עיתונאי בעיתון הספורט "AS", שהיה ידיד ותיק של ז'ורז' מנדש.
סאינז נזכר: "חברה שמנהלת את האגודה למלחמה בסרטן בלאס פאלמאס סיפרה לי על הילד. החלום שלו היה לראות את ריאל מדריד בברנבאו. היא צלצלה יום אחד ואמרה: 'מאנו, יש את הילד הזה שהרופאים אמרו שהם לא יכולים לעשות שום דבר בשבילו ונתנו לו שלושה חודשים לחיות. להוריו יש טיסה למדריד, אבל לא כרטיסים לאצטדיון. דיברתי עם כמה שחקנים בריאל מדריד, שלא הצליחו לסדר כרטיסים. אני נואשת, אתה יכול לתת לי כרטיס לילד ולאבא?'
"דיברתי עם מנדש ועם כריסטיאנו, והם אמרו לי להביא את הילד לפגוש אותם במלון. כריסטיאנו נתן לו חולצה חתומה וכרטיסים. בהמשך הם שילמו עוד 70 אלף יורו עבור הטיפול שלו במרפאה במדריד. הוא חי עוד תשעה חודשים".
* * *
"אז מה עם הערך המסחרי של כריסטיאנו?" שאלתי את פלורנטינו פרס.
"כל מה שהוא נוגע בו הופך לזהב", השיב פרס, "מבחינה מסחרית ותדמיתית יש לו פוטנציאל עצום. זה לא רק שהוא עבר את בקהאם, הוא מקדים את כולם".
כאן נראה כי המסחריות הגלויה יותר של רונאלדו והפיזיות שלו קשורות זו בזו. אם אפשר לטעון שעבור האוהדים יש במסי משהו חביב יותר, קסום יותר - הוא לא מראדונה, שרצה להפוך את העולם. מסי בורח מתשומת לב.
אולי זה פשוט קשור לפיזיות שהטבע העניק לרונאלדו, שמפרידה בינו לכמעט כל אחד אחר על פני כדור הארץ. כישרון הכדורגל שלו נראה משוואה פשוטה יותר, שנבנתה על תאי גוף וגידים. בכל פעם שהוא מוריד את החולצה שלו, חושף את הגוף, אנחנו יכולים להרגיש את הסנכרוניזציה המושלמת של מכונה פיזית ושיווק.
אצל מסי, לעומת זאת, אנחנו יכולים להרשות לעצמנו, גם אם בתמימות, לדמיין שהכישרון בא מתוך איזו נשמה כדורגלנית. זו הסיבה ששערוריית המס פגעה בו כל כך: זו היתה תזכורת שהוא אינו שדון כדורגל טהור, מנותק מעניינים ארציים, אלא כוכב ספורט עשיר מאוד, שמעורב בעניינים פיננסיים גלובליים מורכבים כמו כל אחד.
בקיץ 2017 הודיעה רשות המסים בספרד כי היא חוקרת את כריסטיאנו רונאלדו על אי־תשלום לכאורה של מסים בסך 14.7 מיליון יורו על זכויות צילומים בשנים 2014-2011. בהודעה שהוציא הסוכן שלו הוא הכחיש את ההאשמה, בעוד ריאל מדריד הצהירה כי יש לה אמון מלא בשחקן, והיא מבינה שהוא מילא את חובות המס שלו באופן חוקי. זה היה טיעון שונה מזה של מסי, שטען להגנתו כי אין לו מושג איך ענייני המס שלו טופלו באמצעות צד שלישי, וכי הוא עצמו לא היה מעורב בהם אישית.
כמה אוהדי בארסה ופרשנים קטלאנים ראו בהודעה נקמה של ריאל על הדרך שבה מסי הועמד לדין ונקנס בגלל סכום נמוך בהרבה של מסים שלא שולמו. רונאלדו טען לחפות והודיע כי מצפונו נקי. גם מסי הכריז על חפותו, אבל השופטים לא האמינו לו.
מצידו, מסי נלכד שלא בטובתו במשבר הפוליטי הגדול ביותר שהשפיע על ברצלונה מאז מותו של פרנקו - ההכרזה החד־צדדית על עצמאות קטלאנית, ולאחר מכן הטלת שלטון ישיר זמני, אחרי שממשלת ספרד קבעה כי משאל העם שבחר בעצמאות היה מנוגד לחוקה.
מתוך המשחקים הרבים שראיתי במהלך השנים, מעטים יישארו חקוקים בזיכרוני זמן רב יותר מאשר המשחק בין בארסה ללאס פאלמאס בקאמפ נואו באוקטובר 2017. המשחק התנהל ללא קהל, בעת שהאוהדים הקטלאנים מחו על אכזריות המשטרה נגד אלה שהצביעו "כן" לעצמאות. התבוננתי במשחק מגובה המגרש, לבדי, למעט כמה עיתונאים שגורשו ליציע העיתונות.
המשחק היה סוריאליסטי, עם שחקנים חסרי מוטיבציה ומנותקים. ובכל זאת, בשתיקה הענקית, העמוקה, של האצטדיון הכמעט ריק, ספגתי את הזכות לא רק להיות קרוב למשחק, אלא גם את היכולת לשמוע את קולות השחקנים כפי שלא שמעתי אותם מעולם. נדהמתי עד כמה הם דיברו, לפעמים צעקו זה לזה, כולם חוץ מאחד - השם שנדמה היה כי השחקנים משני הצדדים ניסו להעביר אליו את הכדור או להפריע לו. השחקן שבמרכז המשחק המשיך להיות ממוקד לחלוטין, בלי להוציא מילה מפיו.
מסי בוודאי הושפע עמוקות מהאלימות ומההפגנות של אותם ימים, ולו משום שהן הזכירו לו זמנים אפלים בארגנטינה. אבל הוא לא הראה זאת, ולא דיבר על כך בפומבי. ואכן, הוא בלט בחוסר מעורבותו הפומבית במשבר הקטלאני, שומר מרחק מהלאומנות, שכמהגר מדרום אמריקה מעולם לא התחבר אליה.
לעומת זאת, אוהדי בארסה רבים הם תומכים נלהבים בעצמאות, כפי שמעידים הדגלים הקטלאניים וקריאותיהם במשחקי הבית; שום מועדון אחר בעולם לא היה מושפע רגשית יותר מברצלונה מהמשבר הפוליטי שהשתרר בספרד סביב השאלה הקטלאנית.
למרות שגר שנים רבות בברצלונה, מסי, שדובר ספרדית וארגנטינאי בתרבותו, לא הרגיש רצון ללכת אחרי המנטור שלו, פפ גווארדיולה, או אחיו לנשק, ג'רארד פיקה, עוד תומך ידוע של העצמאות הקטלאנית, שיום אחרי המשחק מול לאס פאלמאס מסר הצהרה נרגשת של סולידריות עם אלה שנפגעו מאלות המשטרה.
זה לא רק שמסי הוא א־פוליטי. הוא משחק רק בשביל הכדורגל שלו ויודע באיזה צד של הלחם מרוחה החמאה. למרות כל זהותה הקטלאנית - כשמדובר בקלאסיקו, ברצלונה הפכה למיזם עסקי עולמי גדול כמו ריאל מדריד, והחסויות וההכנסות של שני המועדונים צמחו הודות ליריבות ולחלקם של מסי ורונאלדו.
הספקולציות שעלו במהלך משאל העם, שלפיהן בארסה עלולה להיות מסולקת או לפרוש מרצונה מהליגה הספרדית ולהצטרף לליגה הקטלאנית הקטנה, נראו חסרות בסיס. לא חשוב מה יקרה פוליטית, סביר להניח כי מדריד וברצלונה לא יבקיעו שער עצמי על ידי ניתוק הקשר שלהן. אבל הסיכוי שמסי או רונאלדו יעזבו את לה־ליגה מסיבות שלהם יכול לסמן את סופה של אחת היריבויות האישיות הגדולות והממושכות ביותר בהיסטוריה של הספורט.
* * *
בזמן שכתבתי את הסיכום הזה, חתם מסי על חוזה חדש שמטרתו לשמור עליו בברצלונה עד עונת 2020-2021. סעיף השחרור שלו נקבע על 700 מיליון יורו. כשהחוזה יפקע, מסי ישלים 17 שנה במועדון. ברצלונה ניסתה כמיטב יכולתה לשמור פרטים מהחוזה בסוד, אבל לפי דיווח בתקשורת הספרדית והקטלאנית, יש בו סעיף הקובע כי השחקן יהיה חופשי לעזוב את המועדון במקרה של עצמאות קטלאנית, שתשלול מבארסה את ההשתתפות בכל התחרויות האירופיות הגדולות, כולל הליגה הספרדית.
אחד החששות בתוך משפחת מסי הוא שהדור השני של המשפחה ייאלץ לדבר קטלאנית. זו היתה הסיבה שבגללה בחרה אמו שלא לגור בברצלונה, אלא לקחה את עצמה ואת בתה בחזרה לרוסריו שבארגנטינה.
בינתיים, דווח הסיפור הרב־שנתי כי רונאלדו אומלל ומבקש לעזוב. בפעם הראשונה זה שנים רבות נדמה כי היריבות יוצאת הדופן שלהם עומדת להשתנות באופן יסודי. הילד הרזה והמטופש מפונשל והאיש הקטן־גדול מרוסריו עומדים אולי להיכנס למערכה הסופית של הקריירות שלהם.
מפתה להסתכל אל העתיד שלהם. בקצב הנוכחי של הבקעות, שניהם יעברו את גרד מילר ופלה בשלוש השנים הקרובות. בשלב זה הם נמצאים מחוץ לכל הקשר שראינו עד כה. שני חריגים, שיכולים להשוות את עצמם רק לעצמם, ויעברו מעבר לגבולות שהכרנו, אל מקום חדש לגמרי. √
--------
ג'ימי ברנס הוא סופר ועיתונאי בריטי, שעבד במשך שנים בפורטוגל, בארגנטינה, בבריטניה ובספרד. בין השאר, חיבר את הביוגרפיה של דייגו מראדונה "יד אלוהים". ספרו "כריסטיאנו וליאו" יוצא בהוצאת כנרת זמורה־ביתן.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו