חיתולים בצמרת

"כל הזמן מגיעות אלינו פניות מהורים. פונים אלינו בטלפון, באי-מיילים... פונים גם הורים לתינוקות שזה עתה נולדו, והם הכי יפים ומתוקים, וההורים רוצים שכבר תהיה להם סוכנות, כי איך זה לא אפשרי? הם מושלמים! אבל אני אומר להם לחכות". אכן, כשדודי שמיר, מנכ"ל סוכנות TAKE2, מספר על ההורים הנרגשים המציעים לו להפוך לסוכן בר המזל שייצג את הזאטוט המופלא שלהם בתעשייה, אפשר לחוש בהסתייגות שלו. כ-100 ילדים בני שנה עד שלוש מיוצגים על ידי מחלקת הילדים של TAKE2, אבל דקה לפני שאתם רצים לבדוק את הנתונים שלהם ולהשוות אותם לאלה של צאצאיכם, מוטב להאזין לשמיר. "החוק אוסר על ילדים מתחת לגיל שנה להשתתף בפרסומות, ולכן הם חייבים להיות בני שנה ומעלה. הורים שפונים אלינו מתבקשים לשלוח תמונות וכמה מילים על הילד. מטבע הדברים, לילדים קטנים אין ממש רזומה, וזה בסדר. כשאנחנו מתרשמים מהתמונות שיש ילד עם פוטנציאל אנחנו קובעים פגישה אישית, שבמסגרתה אומרים להורים מה הילד יכול לעשות, מה אפשר להציע לו. התעשייה זקוקה לילדים הקטנים - חברות חיתולים, מגבונים, חברות פארם או אופנת ילדים, הלבשה והנעלה. גם סדרות טלוויזיה משתמשות בהם".

יש לי ילדה מדהימה, ונשמע שיש פה הרבה עבודה. איפה נרשמים-

"כל ההורים שבאים לסוכנות אומרים: 'יש לי ילדה מדהימה'. זה נכון - הילדה יפה ביחס לסביבה שלה, בבית, עם הסבא והסבתא, עם הביטחון שיש לה שם, אבל זה לא אומר שהיא בהכרח תהיה מדהימה באודישן או כשהיא תהיה בתחרות מול בנות גילה היפות והמוכשרות ביותר במדינה. הילדות תמיד יפות ומדהימות בעיני ההורים, אבל כששמים אותן ליד ילדות אחרות, לא פחות יפות ומדהימות, זה נראה אחרת".

אתה לא מבין, שלי באמת מקסימה. (שליפת סלולר, הצגת תמונת היורשת).

"יש המון ילדים מקסימים ומדהימים שלא בהכרח מתאימים לעולם השואו ביזנס".

חלום בר (השגה-)

בכל אשמה, כמובן, בר רפאלי. ליתר דיוק, ציפי לוין, אמה של בר, שהזניקה את הקריירה של הילדה כשמלאו לה שמונה חודשים, ולא עצרה מאז. תפקידים בפרסומות והופעות בסרטי טלוויזיה ובקלטות גדשו את חייה הפוטוגניים של בר, שגם בעונות שחונות ואחרי משברי לב לא מפסיקה לחייך אלינו מהאיילון. רפאלי הפכה לחלום בר השגה עבור כל אם יהודייה, המאמינה שבתה או בנה (רפאלי, לצורך העניין, היא מותג מצליח יוניסקס) ניחנו בכל מה שצריך כדי להפוך לכוכבים בינלאומיים. ההשוואה לרפאלי, מתברר, מתחילה כבר בעגלה.

"'היא תשים את בר רפאלי בכיס הקטן'", מתארת קרנית שפר-לידור, אמה של מיה בת השנה וחודשיים, תגובה אופיינית לצעידה עם הדוגמנית ברחוב. "אני כל הזמן מקבלת על מיה תגובות כמו 'זו ילדה לפרסומות', ו'איזה עיניים, איזה שיער, היא בר רפאלי'", אומרת שפר-לידור, משועשעת. כאם לשתי בנות גדולות יותר, רומי (10.5) ויולי (6), היא גם יודעת לאן זה מוביל. "רומי היתה תינוקת יפה, ואחותי שלחה בזמנו תמונות שלה לסוכנות אימאג'. היא מייד התקבלה, ויום אחד התקשרו ואמרו שיש אודישן לחברת ביגוד. הגענו בסוף היום, נכנסנו אחרונות, בשולחן ישבו שמונה אנשים ששאלו אותי אם היא כבר עבדה. היא היתה אז בת שנה וחצי, מה עבדה? איזה עבדה-" שפר-לידור התגלגלה מצחוק, ומהר מאוד גילתה שבתה השיגה את הג'וב הראשון שלה: צילומי קטלוג עבור חברת פוקס בייבי.

רומי צולמה לקטלוג הבכורה של החברה בישראל, קטפה גם את השער ("לא ידענו עד שהקטלוג יצא, כי צילמו המון ילדים"), והפכה לחביבת מוכרות הרשת, שזיהו את היפהפייה הרכה כשזו נכנסה לאחד הסניפים. כשמלאו לה 4 כיכבה רומי בפרסומת למשקה חלב נורבגי, ומאז צללה לעולם שכולו חברות, לימודים ושיעורי פלמנקו. בדיוק כשהיה נדמה שבר רפאלי יכולה לנשום לרווחה, התגלתה בבית שפר היורשת. "התקשרו מהסוכנות לומר שהתמונות של רומי ישנות, ושנבוא לעשות תמונות חדשות. ברקע נשמע קולה של מיה, שהיתה אז בת שנה. מייד התבקשתי לשלוח תמונות שלה. כעבור יומיים הודיעו לי מהסוכנות שרוצים אותה לפרסומת של ד"ר פישר. הגענו לפגישה עם נציגי החברה, צלם, מפיקה, והיתה ילדה נוספת שהגיעה מלווה באמה. צילמו את מיה, ראו שהיא משתפת פעולה, ואמרו לי שיתקשרו. למחרת המפיקה הודיעה לי שהם רוצים אותה".

מיה שמעה על זה ומייד החלה לפתח מניירות של דיווה-

"היא לא, אבל יום לפני הצילומים התקשר אלי מישהו שהציג את עצמו בתור 'המלביש של מיה'. נקרעתי מצחוק. הוא לא ידע איזו מידה של בגד גוף לבן להכין לה לצילומים".

היא לא עשתה בעיות על הסט? בכל זאת, תינוקת בת שנה וחודש - הבת שלי בטח היתה מנסה לאכול את המוצר. ואת המצלמה.

"אני מודה שחששתי מהצילומים. הם רצו לצלם תמונות של מצבים משפחתיים, הביאו דוגמנית ששיחקה את אמא שלה, והיתה ילדה מחליפה על הסט, שזה היה נורא מלחיץ. חשבתי שאם אני אראה בסוף ילדה אחרת על המוצרים של ד"ר פישר אני אתבאס מאוד, אבל מיה שיתפה פעולה באופן יוצא מן הכלל. עשו לכבודה סאונה, חיממו את הסטודיו למקסימום, וחבורה של מבוגרים קיפצה עבורה, שיחקו מולה ברעשנים ובמשחקים. היא נפתחה וצחקה, והכל עבר חלק".

אפשר לשאול כמה הילדות הכניסו לקופה המשפחתית-

"עם רומי בזמנו קיבלנו תלושים, אבל קניתי לה את כל הקולקציה בזכותם. על הפרסומת למשקה החלב היא כבר הרוויחה 1,000 שקלים, ומיה הרוויחה על הצילומים האחרונים בסביבות 1,500 שקלים על שעתיים עבודה. אנחנו סוגרים לבנות את הכסף בצד, מבחינתנו אלו לא סכומים שיעלו או יורידו אותנו מבחינה כלכלית".

אם שום דבר לא ישתבש, מיה שפר תככב על הבקבוקים והמגבונים של ד"ר פישר החל מהחודש עד היום שבו אמא אחרת תחליט לשלוח תמונות של בתה לסוכנות. שפר-לידור חתמה על סעיף המתיר "שימוש לתקופה בלתי מוגבלת" בתמונות של בתה הרכה, מה שמבטיח שבחברה ישתמשו בהן לפחות עד שבעלת העיניים הכחולות תתגייס.

כשרואים את אמא קרנית מבינים מהיכן הבנות ירשו את יופיין. גם כאן, כמו במקרה של ציפי לוין-רפאלי, הדוגמנות עוברת בגנים. "כשהייתי בת 5 אמא שלי שלחה תמונה שלי לתחרות כזאת של ילדים יפים. מתוך 2,800 תמונות שהתקבלו, אני ועוד ילד אחד זכינו. זו היתה מודעה בעיתון, פרסומת לרהיטי ילדים. קיבלנו בתמורה מערכת ריהוט. הייתי ילדה יפה, אבל לא הרגשתי שאני משהו מיוחד. בבית דחפו אותנו ללמוד, היופי לא היה אישיו. אני גם מלמדת את בנותיי שהיופי הוא לא העיקר, העיקר זה להיות בן אדם".

בסדר, בסדר, אבל תודי שלהיות אמא לילדות יפות זה כיף.

"היה כיף לראות את רומי על השער של פוקס, ואני בטוחה שיהיה כיף ומרגש לראות את מיה בסופר-פארם, אבל אני לא אדחוף אותן לתעשייה הזאת. אני לא אמא כזאת, וזאת לא המטרה שלי בחיים. אין לי רצון לרוץ לאודישנים, אני אחנך אותן לדברים אחרים. מצד שני, לא אעצור בעדן. אם הן ירצו לדגמן או לשחק כשהן יהיו גדולות, אז בכיף".

הפרסומת משודרת ברוסיה

גם קרין גוזלן-דדון שמעה, מהיום שבו אופיר (בן שנה וחצי) נולד, שיש פה משהו מיוחד. "כל הזמן אמרו לי: 'זה ילד לפרסומות', 'ילד מדהים', 'ילד האגיס יש לך'". במקרה הזה, המציאות הוכיחה שהרחוב אכן ניחן בחושי ליהוק מחודדים: מכר של גוזלן-דדון קלט את תמונות הילד הממלאות את משרדה וקישר בינה לבין חברת החיתולים. "כשלאופיר מלאו שנה ושלושה חודשים הלכנו לאודישנים בתל אביב. התלהבו ממנו, חבל על הזמן. זה היה אודישן קצר, חמש דקות בערך, שבמהלכן הבמאי, הלקוח, אנשי ההפקה ומפעיל ילדים התרשמו ממנו. בעיקרון הם חיפשו תינוק זוחל, אבל כשנתנו לו כדור אופיר ישר בעט בו כי הוא כדורגלן קטן, והמפעיל התלהב ממנו. למחרת כבר ידעתי שהוא התקבל. אחרי יומיים כבר היו הצילומים".

איך היה על הסט? הוא התחיל עם הדוגמניות-

"היה יום צילומים נחמד. הוא צולם עם מבוגרים, הביאו לו הורים פיקטיביים: אמא רוסייה ואבא שחקן ישראלי ממוצא רוסי - וכולם עמדו בדרישות של הילד. כשהוא היה רעב הוא אכל, כשהיה צריך הפסקה נתנו, חיממו היטב את הסטודיו, לא היו בעיות. הילד פשוט זרם, מבחינתו זה היה כמו ג'ימבורי, ומבחינתי, זו היתה חוויה מאוד נעימה".

אופיר כבר יכול לשלם על החיתולים שלו-

"הוא עבד שעתיים וחצי, וקיבלנו 1,200 שקלים, שזה מאוד נחמד. הכסף יכסה קצת את המינוס, אבל תכל'ס, למרות שזה באמת שווה כלכלית, אם הייתי רואה שהוא סובל, לא הייתי עושה את זה. קודם כל טובת הילד".

את מרגישה שהסביבה מושפעת מהיופי שלו-

"הוא מקבל אהבה עצומה בכל מקום בגלל המראה. בגן, בכל מקום שאליו הוא הולך, אפשר להרגיש את האהבה והפינוקים שהוא מקבל בגלל שהוא כזה יפה ומתוק. אומרים לי כל הזמן שהוא יהיה דוגמן ושחקן, אנחנו גם רואים שהוא מאוד נמשך לכדורגל, אבל זה לא החלום שלי שייכנס לתחום. אני בעד שיהיה רופא חתיך".

די, נו, על מי את עובדת. אם יציעו עוד פרסומת לא תקחי אותו-

"הייתי שמחה ללכת איתו לעוד פרסומות, אבל יש לי חששות. אני חושבת שזו תעשייה קשה ולא פשוטה. כרגע הוא לא רשום באף סוכנות, אין לו בוק, וטוב לנו ככה. אם המכר שלי לא היה פונה אלי, אופיר לא היה משתתף גם בפרסומת להאגיס. בסך הכל זרמתי. אין לי בעיה שישתתף בעוד פרסומות, אבל אנחנו עם רגליים על הקרקע, ומאמינים בדרך שהילד צריך לעבור ולא בכוכבות אינסטנט. אני רוצה ללמד אותו שלא הכל בא בקלות".

את לא חלמת במקרה על קריירה בשואו ביזנס-

"אני? לי לא היו הנתונים בשביל זה, ואף פעם לא חלמתי להיות מפורסמת. כשמחמיאים לי על אופיר אומרים לי גם: 'מאיפה אימצת אותו, הוא לא דומה לך'".

אגב, פרסומת הטלוויזיה להאגיס שבה אופיר השתתף לא שודרה עד כה בישראל. היא שודרה ברוסיה.

בוק זו לא מילה גסה

אז מה צריך כדי להפוך זאטוט ל"ילד פרסומות"? דודי שמיר מונה כמה קריטריונים כבסיס להצלחה. "אני מחפש אישיות, ביטחון עצמי של ילד, ילד שאוהב להיות במרכז תשומת הלב, ואם הוא מעל גיל 3 - אז גם בגרות. בנוסף, אנחנו מחפשים מראה וכישרון. מראה בא לידי ביטוי בתמונות, ואנחנו שולחים את ההורים לעשות בוק. בוק זו לא מילה גסה. אנחנו לא מבקשים בוק מקצועי של דוגמן שעולה אלפי שקלים. הילד צריך תמונות סטודיו מקצועיות, כי את התמונות האלה אנחנו שולחים אחר כך ללקוח, למלהקות, למפיקות ולצלמים. מבחינתי, תמונות שצולמו במקום יחסית רגוע וטבעי, על ידי צלם מקצועי שהצליח להוציא מהילד את האישיות שלו, זה מצוין".

יש מראה מסוים שהלקוחות שלך אוהבים? בת שנה עם שיער חום ועיניים חומות, אולי-

"אנחנו מחפשים מאפיינים ייחודיים: ג'ינג'י, תלתלים פרועים, ילד שחור, אסיאתי או מולאטי, מראה לא שגרתי".

מה לגבי סעיף הכישרון? איזה כישרון יכול להיות לתינוק בן שנה-

"כישרון זה בונוס. אצל בני שנה עד 3 אין ממש כישרון, יש אופי נוח ומראה מתוק, ואפשר לראות שיש ילדים שעומדים מול מצלמה ונהנים. הם מספקים את הסחורה כי הם נולדו לזה. לפעמים רואים גם ילדים שיש להם את זה - הם פשוט שובי לב ומצליחים בלי מאמץ לכבוש את כולם על הסט. אני מדבר על ילדי פלפלים כובשים, מהממים וחמודים. ילד עם חיוך ממזרי, עם כריזמה, ילד שלא רק ההורים נופלים ממנו. לי מספיק ילד עם אישיות ומראה לקטלוג, הכישרון יאפשר לילד להתבלט ולהחזיק תפקיד מרכזי. אגב, יש גם תפקידי רקע".

שני שחר, מנהלת מחלקת ילדים בקבוצת TAKE2, מתנדבת להסביר למה הרקע אינו גרוע כפי שהוא נשמע. "להורים יש פנטזיה שהילד יהיה מרוח על שלטי חוצות, אבל אין ממש ילדים כוכבים, ילדים שהם סלב. אסור להורים לבנות על זה. יש הרבה תפקידים קטנים מאוד, המכונים תפקידי רקע. אולי הילד לא יעשה אריזות להאגיס אבל הוא ישתלב בתפקיד רקע, כמו ילד בכיתת גן, למשל".

זה נשמע קצת מעליב.

"לא. אני גם אומרת להורים את האמת, שיש המון ילדים ויש מעט הצעות עבודה, שלא יצפו לעבודה בלתי נגמרת או להצעות יום-יום. הפניות שאני מקבלת תמיד מתחילות ב'יש לי ילד מדהים, הורס, עוצרים אותנו ברחוב ושואלים למה אתם לא עושים שום דבר עם הילד הזה'. אבל ההתלהבות נגמרת כשההורים מבינים שהילד לא מתאים או כשהם מגלים שזה כרוך בעבודה מצידם".

והנה, מתגלה הקאץ'. חייב להיות כזה. בר רפאלי לא הצמיחה קריירה בן לילה, והורים לפעוטות שמעוניינים לראות אותם מככבים בקטלוגים ומפציעים בערוץ 2 בין הפרסומות צריכים לדעת למה הם מכניסים את עצמם. יש שיקראו לזה משרה שנייה, יש שיכנו זאת סיוט. "מאחורי ההצלחה והזוהר יש עבודה קשה, נכונות והקרבה", אומר שמיר. "ילדים צריכים הורים שיעבדו קשה עבורם, הורים עם הרבה סבלנות - גם עבור עצמם וגם עבור הילד. ההורים צריכים להתאמץ, בפירוש".

באיזה מין הורים מדובר-

"ההורים שהכי מתאימים לנהל ילד בענף הם הורים עם רגליים על הקרקע. זה בסדר שיש לי תינוק מדהים, אבל אני מציאותי. הורים שרוצים שהילד יצליח צריכים להיות אנשים נחמדים, עם סבלנות ויכולת הקשבה, אנשים שיודעים לקבל הנחיות, מוכנים להתמסר, להקריב, ובעיקר לשתף פעולה. אנחנו עושים תיאום ציפיות, לא תמיד זה מספיק".

אני בטוחה שיש לך דוגמאות מצמררות.

"יש הורים שבאים ממקום של שופוני. יש אבא לבן 5, ילד מקסים, והאבא לא מבין למה הילד עוד לא כוכב. זה הורה שרוצה לנהל את העניינים, שמסביר לי איך לנהל את העסק ולאן לדחוף את הילד שלו. רגע, קצת צניעות. ויש גם הורים מסוג אחר, שיושבים מולי עם הילד: 'נו, מה אתה חושב-' כאילו הילד הוא חפץ, ואני צריך לתת לו ציון. והילד יושב פה, מולנו. אנחנו לא נותנים ציונים, ואני גם לא מתרשם כשהם אומרים לי: 'זה לא אנחנו, זה הילד רוצה'. אני מצפה שהילד ירצה את זה, ושיגיד לי את זה בפגישה. אם הילד לא רוצה - זה לא יקרה".

וכשהילד רוצה, מאוד רוצה, זה קורה. לצד רפאלי, שמיר מציין עוד שתיים שהתחילו את הקריירה שלהן בגיל צעיר וזכו להצלחה רבה: מיכל ינאי ויעל בר זוהר. "כשיש התמדה, הקרבה וכישרון יש תוצאות. אפשר לראות על בר זוהר וינאי שמישהו זיהה בגיל צעיר שיש שם את כל מה שצריך ועזר להן לצמוח. ילד קטן מאוד יכול להתחיל בהשתתפות בקלטת ילדים, לעשות פרסומת, עוד קצת קלטות ילדים... צריך להיות קשוב לילד, ואם הוא מראה עניין לתת לו הזדמנות. לפעמים יש יחידות סגולה, ילדות קטנות, שנולדו לעולם הזה. הן מאוד מוסיקליות, רוקדות, שרות, משחקות - ולא להכניס אותן לאור הזרקורים זה עוול".

חנה לסלאו סבתא בכאילו

מי שכנראה לא תוכל לטעון בעוד כמה שנים שנעשה לה עוול היא לירי שדה, בת השנתיים ושבעה חודשים. בשנה שעברה כיכבה בפרסומת לסופר-פארם, ובקרוב תוכלו לראות אותה בסידרה "תנוחי" בהוט, שאליה היא מצטלמת בימים אלו. אמה, דנה בארי, קלטה את הפוטנציאל הגלום בבתה, וכשמלאה לילדה שנה היא מיהרה לשגר תמונות שלה לסוכנות. "שלחתי בעיקר מקטע של סקרנות, לראות אם זה מצליח. חזרו אלי תוך 30 שניות, זה היה מאוד מחמיא. אמרו לי שהילדה מצטרפת למאגר, ושאשלח תמונות של בוק מקצועי. במקרה היה לנו בוק שעשינו עבור המשפחה, שלחתי, וככה נכנסנו לעסק".

אחרי ששמעה ברחוב כמה הילדה יפה, נהדרת וחייכנית, הגיע זמנה של לירי לפרוע את השטרות. כלומר, להפוך אותם לאמיתיים. ההזדמנות הגיעה בדמות אודישנים לפרסומת לסופר-פארם. לירי ניגשה אליהם עם דודתה וקיבלה את התפקיד. ליום הצילום היא כבר הלכה עם אביה אמנון, שדיווח לאשתו על חוויה חיובית. "היא גילמה בן. הלבישו אותה בכחול, ושמו אותה בלול. השחקנית שגילמה את האמא הרימה אותה והלכה איתה קצת, היא היתה אמורה לבכות, אבל היא לא בכתה. הם ניסו לקחת לה דברים מהיד, אבל הילדה לא בכתה - היא פשוט ילדה שלא בוכה - אז בסוף הם הסתפקו בפרצוף עצוב". יום הצילומים הארוך הסתיים עם ילדה עייפה אך מרוצה, ועם הורים מרוצים שאחר כך הפכו למרוצים קצת פחות.

"החוויה היתה טובה, ובעקבותיה הלכנו לאודישן נוסף למותג בגדי ילדים, וזה התגלה כסיוט", מספרת בארי. "נתקענו יותר משעתיים באיזה מרתף נידח בדרום תל אביב עם טונות של ילדים, מכל הסוכנויות. היה שם ברדק שאין כדוגמתו, משהו נורא ואיום. אני ואמא שלי, שבאה איתנו לאודישן, הזדעזענו".

אחרי החוויה הזאת החליטה בארי להרגיע. "יש הורים שיש להם דרייב יותר גדול משלנו, אנחנו בקטע של 'יגיע - יגיע, לא יגיע - לא יגיע'". אבל זה הגיע: ממש לאחרונה נבחרה לירי לגלם את בתה של אפרת בוימולד ונכדתה של חנה לסלאו בסידרה "תנוחי". את האחרונה היא אפילו מכנה "סבתא בכאילו". "לא היה אודישן", מספרת האם הגאה, "לירי פשוט נבחרה על פי תמונה ועל פי הדמיון שלה לאפרת בוימולד. בעיקרון זה היה תפקיד לילדה שלא מדברת, אבל לירי מדברת בלי סוף".

נשמע שאת מגדלת כוכבת. איך היא על הסט? יש כבר גינוני דיווה-

"היא נהנית להיות במרכז העניינים, היא תמיד אהבה להיות, וזה נחמד עבורה. נותנים לה שוקולד על ימין ועל שמאל, היא נהנית כשמסתכלים עליה, עושים לה קצת פן, והשיא מבחינתה היה כשאיפרו אותה באיזה יום וציירו לה כוכב ורוד על היד. הילדה היתה מאושרת. ברור שהיא נהנית מתשומת הלב ומזה שכולם אומרים לה שהיא נהדרת".

מישהו מכם ניסה לסלול את דרכו בתעשייה לפניה-

"אני ובעלי מעולם לא היינו בקטע. הוא לא מתאים מבחינת גובה, ואני לא מבחינת משקל. אני שונאת שמצלמים אותי ושונאת לראות את עצמי בווידיאו. האמת, אנחנו לא מבינים איך יצא לנו יצור כזה יפה. אנחנו לא מכוערים, אבל יצא לנו משהו נדיר".

יש לך טיפים להורים שרוצים להכניס את ילדיהם לביזנס-

"ההקרבה קשורה אך ורק לעניין הזמן. צריך זמן כדי ללכת לאודישנים וזמן כדי ללכת לצילומים שנופלים על ימי עבודה. אנחנו מתחלקים. מבחינתנו, כל עוד היא מרוצה אנחנו מרוצים".

איפה את רואה את לירי בעתיד-

"פסגת השאיפות שלי היא לראות אותה בקטלוג של פוקס או של שילב, אבל כרגע זה רק סוג של תחביב. אנחנו לא רואים את זה כקריירה, לא נותנים לזה לשבש לנו את החיים. העתיד שלה בתחום תלוי במה היא תרצה, אני לא יכולה להגיד שאתמוך או אתנגד באופן גורף. יש גם הבדל בין דוגמנות למשחק, אני יותר אנטי למה שקורה בטלוויזיה, בעיקר לדברים כמו ריאליטי".

אילו תגובות את מקבלת בעקבות הפרסומת, ועכשיו ההשתתפות בסידרה? אנשים מפרגנים או מקנאים-

"יש תגובות מפרגנות, כי חברות קרובות ומשפחה תמיד יפרגנו, ויש גם הרמת גבה, כשאנשים חושבים שאני דוחפת את לירי. אבל רוב התגובות יפות, ואנחנו גם לא משוויצים יותר מדי. היתה אמא בגן שרשמה את בתה לסוכנות אחרינו, ולא קרה שם כלום בינתיים".

מבחינה כלכלית, הילדה יכולה כבר לפרוש-

"אנחנו אומרים שהיא תשתמש בכסף מהדוגמנות כדי לממן את לימודי הרפואה, ואז זה בסדר מבחינתנו. את הכסף שהיא מרוויחה אנחנו שמים בצד, יש לנו רישום של מה שהיא הרוויחה עד היום - לא סכומים פנומנליים, אבל יש לה נקודת התחלה לאוניברסיטה".

מהצד השני של הקטלוג נמצאים הלקוחות. אלה מקבלים את התמונות, חושבים, שוקלים, ומקבלים החלטה גורלית עבורם, לעיתים הרבה יותר גורלית מזו שעושים ההורים שמקבלים את שיחת הטלפון המיוחלת. "פעוט שמדגמן צריך להיות מאוד נוח, קשוב, סבלני ומוכן לשתף פעולה", אומרת המעצבת הילה סגל, בעלת בוטיק האופנה לילדים "נויה אנד טוש". "ההורים לרוב מאוד לחוצים, ואנחנו תמיד מפנים אותם לחדר השני ומרגיעים אותם שהילדים שלהם בידיים טובות. הם מציצים לעיתים, רוצים לצלם מזכרת, לוודא שהילד עומד בציפיות. יש לפעמים אפילו שאלות כמו - 'הוא הצטלם טוב? היא היתה בסדר-'"

איזה סוג של ילדים את מחפשת-

"אני מחפשת אופי שיוצא בצילום יותר מאשר פנים הרמוניים או תלתלים מושלמים. אני מחפשת ילדים שההורים ירגישו שהם יכולים להתחבר אליהם - חמודים, שובבים, בעלי דמיון. דברים כאלה יוצאים בצילומים".

"חמוד אבל מכוער"

מי שמצננת את הסט היא האנתרופולוגית ד"ר דיאנה לוצאטו מהמכללה האקדמית תל אביב-יפו. "ילדים צריכים להיות נטל, ולא משאב", היא אומרת. "חלק מההורים מתייחסים לילד כאל משאב שאפשר להשתמש בו ולהגיד, 'הילד בטלוויזיה', אבל ילד הוא לא מכשיר עבור המבוגרים, ולא צריך להיות. כשהתחרות היא על גב הילדים, יש לתפיסת הילד כמשאב מחיר ותוצאה. החברה כיום רגישה לדברים שטחיים, יש החצנה מאוד גדולה, ואז שומעים דברים כמו: 'הילד שלי חמוד, אבל הוא מכוער', שאנשים אומרים באכזבה. הילד הפך לעוד מושא לתחרות, במקום שיתעסק במשחקים ובהנאה".

אבל כולנו רוצים פידבקים. אנחנו מעלים תמונות של הילדים בפייסבוק ומחכים ללייקים.

"היום התחרות בכל מקום. באינטרנט, בטלוויזיה, אי אפשר למנוע את זה. אבל ההורים צריכים לא לתת לזה לגלוש לדברים בלתי מוסריים. הם צריכים לחכות עד שלילד תהיה שליטה בדבר הזה, בפרסום שלו. לבדוק כמה הילד מוערך בפייסבוק זה עצוב בעיניי. זאת לא הורות, זאת סוכנות דוגמנות".

מה לדעתך הבעיה העיקרית בהכנסת ילדים לתעשייה-

"אובדן הגבולות. השאיפה שלנו היא שיהיה לנו ילד מוצלח, בולט, באיזשהו תחום, לא משנה במה. היום גם ילד בן שנה יכול להתפרסם, וההורים יכולים לאבד את הגבולות. הרבה מהילדים היפים בגיל שנה כבר לא יהיו יפים בגיל 6, והילד עשוי לקבל מסר כמו 'היית פעם ילד יפה, היום אתה פאסה'. הילד יבין שהוא לא רלוונטי, שהוא היה כוכב, ויש כבר כוכב חדש, ו-15 דקות התהילה שלו חלפו. זה נורא".

אז אין יתרונות בלהיות ילד יפה-

"בוודאי שיש. ברגע שהילד מצליח אנשים מעריצים אותו. עוצרים את העגלה, מתפעלים, והלב של ההורים מתנפח מגאווה. אין ספק שלילד יפה יהיה קל יותר בחיים, כי הוא עונה על הקריטריונים שהחברה מכתיבה, וכנראה שהוא לא יהיה ילד הכאפות של הכיתה. חשיפה יכולה לבנות את הביטחון העצמי של ילד קטן, אבל היא גם עשויה לבודד אותו מהסביבה - תלוי איך עושים את זה. אם עושים את החשיפה בדרך נכונה, ואם יש ילד מוכשר שרוצה להשתתף בפרסומת ועושה את זה בכיף, אז זו יכולה להיות חוויה נהדרת ונפלאה. הכל בתנאי שזה מדוד ושהילד עושה כיף שלא תלוי במבוגרים".

shirz@israelhayom.co.il

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו