האופורטוניזם של אובאמה

לפני שני עשורים, ב-12 בספטמבר 1991, במסיבת עיתונאים שכינס, שבר נשיא ארה"ב ג'ורג' בוש האב את אחד מחוקי הברזל המושרשים ביותר בפוליטיקה האמריקנית - ותקף בחריפות יוצאת דופן את השדולה למען ישראל בוושינגטון.

דבריו, בגנות ראייתם הצרה והסקטוריאלית של נציגי השדולה, המתעלמים לכאורה מן האינטרסים הלאומיים הרחבים של אמריקה, העלו מתהום הנשייה התבטאויות לעומתיות קודמות שהושמעו על ידי "כל אנשי הנשיא" אייזנהאואר בימי השפל והסגריר של יחסי ארה"ב עם ישראל בשנות ה-50 של המאה ה-20.

כתוצאה ישירה ממתקפה זו צנחו שיעורי התמיכה היהודית בנשיא בוש מ-35 אחוזים בבחירות 1988 ל-11 אחוזים בלבד בחלוף ארבע שנים - ותרמו בכך לתבוסתו במירוץ נגד המועמד הדמוקרטי ביל קלינטון.

שלשום, בנאומו רווי התמיכה והאהדה לישראל בעצרת האו"ם, הוכיח הנשיא אובאמה שלקחה של פרשה היסטורית זו נצרב עמוק בתודעתו. ייתכן גם שהנשיא, המתפאר חדשים לבקרים בידע העמוק שרכש בכל הקשור להיסטוריה האמריקנית ולאירועים מעצבים שהתרחשו במהלכה, העלה מתהום הנשייה גם את פרשת "ההערכה מחדש" של המדיניות האמריקנית כלפי ישראל בעידן הנשיא פורד, שהעכירה את מסכת היחסים שבין שתי בעלות הברית ב-1975, ושמשקעיה תרמו אף הם להפסדו הדחוק של הנשיא בהתמודדותו עם המועמד הדמוקרטי ג'ימי קרטר שנה וחצי מאוחר יותר.

מכל מקום, בחלוף כשנתיים וחצי של התנהלות צוננת, ולעיתים גם לעומתית, של הבית הלבן כלפי ישראל, נרשם מהפך בהתנהלות הנשיאותית. זאת, על רקע העובדה שאמריקה של ספטמבר 2011 שרויה כבר רובה ככולה בעיצומה של עונת הבחירות, כאשר הטוענים לכתר, הרפובליקנים, יוצאים לאחרונה מדי יום ממש בהצהרות תמיכה נחרצות וגורפות בישראל. זאת, תוך הטחת ביקורת חריפה בנשיא בגין מדיניותו במרחב הישראלי-פלשתיני.

* * *

גם העובדה ששני בתי הקונגרס יזמו לאחרונה מהלכי חקיקה נגד הרשות הפלשתינית ונגד מוסדות האו"ם, לנוכח יוזמת ההכרה החד-צדדית; העובדה שמהלכים אלו זכו לתמיכה דו-מפלגתית רחבה - תרמה את תרומתה לתמורה הדרמטית שהתחוללה שלשום בגישתו של אובאמה כלפי ציר היחסים המיוחדים.

אף שדפוס פעולה פרגמטי, המתאים עצמו לנסיבות פוליטיות ואסטרטגיות חדשות, מעיד במקרים רבים על פתיחות מחשבתית ועל היכולת הראויה להערכה להתנתק ממחדלי העבר, וכך להימנע מקיבעון מחשבתי, במקרה שלפנינו מדובר באופורטוניזם מובהק.

זאת, משום שרק לפני ארבעה חודשים נשבו מכיוונה של וושינגטון הרשמית רוחות אחרות לחלוטין. נכון שכבר אז, במאי 2011, חל מפנה מסוים בהגדרותיו של אובאמה את "גבולות 1967" בתוך שלושה ימים בלבד, והן עברו תהליך של ריכוך לאחר שהוצגו לראשונה בצורה לעומתית ובוטה ב"נאום מחלקת המדינה", שנשא ב-19 במאי.

עם זאת, הימנעותו מאזכור מפורש של מכלול זה בנאום עצרת האו"ם שלו מחזירה את הנשיא ה-44 לימי מערכת הבחירות שלו ב-2008, כאשר מהצהרות התמיכה החמות והגורפות שלו בישראל נדף ניחוח חזק של בחירות.

מבחינה זו, ולמרות הושטת היד הלבבית ומפגש הקברניטים החם בניו יורק, צריך האופורטוניזם הנשיאותי להדאיג את ישראל בטווח הארוך, וזאת - כמובן - אם יעלה בידיו של אובאמה לזכות באמונו המחודש של הציבור האמריקני למשך ארבע שנים נוספות.

שכן, נשיא החושף רגישות כה רבה למסכת האילוצים מבית עלול גם, ובאותה מידה של קלילות ואלסטיות, לעלות שוב על נתיב מחשבתי והתנהלותי אחר לחלוטין כאשר ישתנו הנסיבות וייפתח עבורו חלון של הזדמנות לקדם מהלכים מדיניים גם על חשבונה של ישראל.

* * *

מאחר שהשקפת עולמו הבסיסית של אובאמה לא נצרפה בכור ההיתוך של היחסים המיוחדים ולא התגבשה בתוככי הנרטיב האמריקני, שהזיקה הערכית, הדתית, התרבותית וההיסטורית העמוקה לישראל מהווה חלק בלתי נפרד ממנו, תהא זו טעות לפתח ציפיות מרחיקות לכת מן הבית הלבן גם לנוכח המסרים החמים ורוויי האהדה וההזדהות שהשמיע הנשיא שלשום.

אכן, אין מדובר באישיות דוגמת לינדון ג'ונסון הדמוקרטי, שהזדהותו עם האתוס הישראלי המכונן היתה מוחלטת, או דוגמת ג'ורג' בוש הבן שהבנתו את הבעיות וצורכי הביטחון של השותף הישראלי היתה עמוקה ובלתי ניתנת לערעור.

בניגוד לנשיאים אלה, שדפוס פעולתם הבסיסי כלפי ירושלים היה מעוגן ב"תנאים של חיבה" ובהכרה לא רק בנכסיותה האסטרטגית של ישראל אלא גם בנדבך האידיאולוגי, החברתי והנורמטיבי, המחבר, מקשר ומגשר בין שתי האומות - התנהלותו של אובאמה נגזרה במישור הישראלי באופן בלעדי מחישובי תועלת-עלות קרים ונטולי סנטימנטים כלשהם.

וכך, באותה מידה שהחל את תקופת כהונתו במסע של לחצים על ישראל, ששיקפו את הערכתו הראשונית שוויתורים מצידה (במיוחד בסוגיית הקפאת ההתנחלויות) יעניקו לו מנוף חיוני לשם כינונו של ציר דיפלומטי ואסטרטגי סוני, כך עלול אובאמה לעלות שוב על נתיב כוחני ולעומתי כאשר יחוש שהאופק הפנימי או הבינלאומי יוצר עבורו שוליים חדשים של תמרון.

בסיכומו של דבר, גם לנוכח היד המלטפת ודברי הנועם המושמעים לפתע מן הבית הלבן, אין מקום לאופוריה או לשאננות. הגם שתשתית התמיכה, שלה זוכה ישראל בקרב דעת הקהל האמריקנית והקונגרס, ממשיכה להיות רחבה ומוצקה ויש בה כדי להעניק לה רשת ביטחון מגוננת ומסוככת, אין להסיק מכך שהמימשל שינה לחלוטין את אורחותיו. יש להיערך, איפוא, ובאופן מפוכח וחסר אשליות, אל מול כל תסריט נשיאותי אפשרי.

אחרי ככלות הכל, המדובר - מבחינתו של אובאמה - בנישואים של נוחות ולא במסכת ארוכת טווח של יחסים מיוחדים.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו