כותל המריבה

מרחק של עשרה ימים בלבד, נראית החלטת הממשלה ההיסטורית להכשיר רחבת כותל שוויונית לזרמים הפלורליסטיים ביהדות שברירית ומוצקה הרבה פחות. רוחות רבות מאיימות להפוך אותה להחלטה על הנייר בלבד. 

לכאורה, השיגו הרפורמים, הקונסרבטיבים ונשות הכותל הישג היסטורי: הכרה רשמית ראשונה במעמדם בכותל המערבי. הם אף זכו לשילוב של נציגיהם במועצה החדשה שתנהל את הרחבה הדרומית (האלטרנטיבית). אלא שהדרך למימוש ההסכם - כך התברר השבוע לגורמי המקצוע - עדיין ארוכה. הוא יצטרך לצלוח שורה ארוכה של בורות, מכשולים ומשוכות.

מתנגדי המתווה, השרים אורי אריאל וזאב אלקין, הצליחו ברגע האחרון לטמון בו מוקש ולשלב בו סעיף שקובע כי שר הדתות ולא גורם אחר יהיה אחראי להתקנת התקנות החדשות. שר הדתות הנוכחי, איש ש"ס דוד אזולאי, היה מוותר על התענוג. אזולאי אינו מתלהב מהרעיון שעל שמו תהיה רשומה ההכרה הרשמית במעמד של הרפורמים והקונסרבטיבים בכותל המערבי. הוא כבר הבהיר שאת תפוח האדמה הלוהט הזה בכוונתו להעביר להכרעתה של מועצת חכמי התורה של ש"ס. גם אם זו תאשר את המתווה - לאריה דרעי השפעה גדולה על החכמים - עדיין אזולאי מחויב על פי ההסכם והחלטת הממשלה להתייעץ עם הרבנות הראשית. 

הרב הראשי האשכנזי, הרב דוד לאו, מכנה את החלטת הממשלה "טעות". לאו זועם על כך שהתהליך שקדם להחלטה התעלם ממוסד הרבנות הראשית. הוא מתכוון להביא את הסוגיה לפתחה של מועצת הרבנות הראשית, ושם - הכל פתוח. עד שמועצת הרבנות הראשית לא תביע את דעתה בעניין, אזולאי לא יחתום על התקנות.

אם אזולאי ישתהה, ייתכן שהממשלה תעביר ליו"ר הסוכנות היהודית, נתן שרנסקי, את הסמכות למנות למועצת הכותל החדשה את ששת נציגי הציבור מטעם הרפורמים, הקונסרבטיבים ונשות הכותל. השר זאב אלקין העלה את הרעיון כדי לרכך את ההכרה הממשלתית בזרמים הללו, אלא שאז מתעוררת שאלה: האם הזרמים ידבקו במתווה, כאשר הממשלה עוקפת את הצורך להכיר בהם, בעזרתה של הסוכנות? האם ישובו לבג"ץ, ויתבעו לממש את השוויון ברחבת הכותל הרגילה?

 

עדיף ללכת ישר?

המכשול השני, שנחשב לקשה עוד יותר, נוגע לחובה ליישם את המתווה החדש על פי חוקי התכנון והבנייה. כבר עתה יש מחלוקת בקרב המשפטנים: האם כדי להכשיר רחבת כותל נוספת, ולשנות בפועל את פניו של אחד האתרים הארכיאולוגיים החשובים ביותר במדינת ישראל, מספיק לפעול בערוץ של היתר מהיר בהליך מקוצר? או שיש צורך לעבור את המסלול המקובל, דרך ועדת התכנון המקומית, הוועדה המחוזית ואולי - במקרה של עררים - גם הוועדה הארצית?

בפעם האחרונה שהממשלה ניסתה לקצר הליכים, היא רק האריכה אותם. ב־2007 הוכנה תוכנית להקמת גשר חדש שיוביל לשער המוגרבים. התוכנית הוכנה בהליך מקוצר. אחרי חודשים ארוכים הוא נמצא לא תקין. הממשלה נאלצה להגיש את התוכנית בפעם השנייה, במסלול הרגיל. גורמי מקצוע בעיריית ירושלים אומרים שעל בסיס הניסיון המר ההוא, "עדיף הפעם ללכת ישר ולא עקום".

רב הכותל שמואל רבינוביץ'. "הכותל הפסיד ועם ישראל הפסיד" // צילום: דודי ועקנין

אם תתקבל המלצתם - ויש סיכוי טוב לכך - גם הדרך הישרה עלולה להתברר כארוכה למדי. המתווה החדש כבר צובר מתנגדים רבים. אלה עתידים להשמיע את קולם במסגרת הליך ההתנגדויות. המרכזיים שבהם הם הזרם החרד"לי בבית היהודי, יחד עם אנשי ישיבת "הר המור" ונשיאם, הרב צבי ישראל טאו. הללו מפעילים לחץ כבד על השר אורי אריאל ועל ח"כים בבית היהודי לפעול נגד המתווה החדש, בעיקר בשל ההכרה התקדימית במעמד של הרפורמים והקונסרבטיבים בכותל המערבי. 

אנשי הר המור תובעים לערב בהחלטה את הרבנות הראשית ומזהירים מ"מדרון חלקלק" ומהאפשרות ש"ההכרה בזרמים הפלורליסטיים תגלוש לתחומים נוספים". 

החרד"לים של הבית היהודי מנסים לרתום לחזית ההתנגדות גם את החרדים שלכאורה בלעו את "הגלולה המרה". הנציגות הפוליטית של החרדים, אף שהצביעה נגד המתווה, השתכנעה שמדובר ברע במיעוטו; שאם היו מותירים את ההחלטה לבג"ץ - הוא היה מחייב את המדינה לאפשר לזרמים הפלורליסטיים ולנשות הכותל לקיים את מנהגיהם ברחבה הגדולה (הדרומית). 

שני מתנגדים נוספים למתווה - שהשפעתם רבה - הם הארכיאולוגים והוואקף המוסלמי. רשות העתיקות אמנם הוכנסה בסוד מתווה הרחבה החלופית. היא אף אישרה אותו, אלא שעל פי המתווה עצמו, לא מן הנמנע שידרשו "חפירות הצלה" של רשות העתיקות קודם שהמתחם יוכשר לשמש אתר תפילה פלורליסטי ושוויוני. 

במסגרת המתווה החדש שהממשלה אישרה, חלקו הצפוני של הגן הארכיאולוגי יעבור פיתוח נופי, יוסדרו בו שבילי גישה רחבים ותוקם שם במה חדשה לתפילה, שתהיה גדולה הרבה יותר מזו הקיימת. חפירות הצלה - אם יהיו - יימשכו לפחות כמה חודשים, ובמקרה של ממצאים חשובים יתארכו אף עוד. 

בינתיים חתמו בכירי הארכיאולוגים בישראל על מכתב מחאה חריף לרה"מ נגד תוכנית הרחבה החדשה. על המכתב חתומים שני חתני פרס ירושלים לארכיאולוגיה, פרופ' עמי מזר וד"ר גבי ברקאי; הפרופסורים דן בהט ועמוס קלונר; יושבי הראש בהווה ובעבר של המועצה לארכיאולוגיה - הפרופסורים רוני רייך ואפרים שטרן; מנהל החברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה הלל גבע; פרופ' ישראל פינקלשטיין; וד"ר אילת מזר, מהמכון לארכיאולוגיה באוניברסיטה העברית.

מזר סבורה כי מדובר בפגיעה דרמטית והרסנית במקום היחיד מעל פני הקרקע למרגלות הר הבית, שבו אפשר לראות בעין עדויות לחורבן הר הבית. היא מסבירה כי "בגן הארכיאולוגי למרגלות הכותל המערבי יש רק קטע אחד חשוף ממראות החורבן שאפשר לצפות בו ולהלך בתוכו". 

מזר מתייחסת ל־20 המטרים שבהם נחזות כיום אבני המפולת מחורבן הר הבית: "אלה בדיוק אותם 20 מטרים שעתידים על פי מתווה הרחבה החדשה לשמש עתה לתפילה. שנים עמלו כדי לחשוף את המפולת הזאת. אסור לגעת במקום הזה. אסור לכסות אותו ברמפה ואסור לעמוד שם על רמפה כאילו זו איזו מיני־מפולת. זה עלול להיראות כמו בדיחה ודוגמית קטנה לממצאים היסטוריים כבירים; לחסל את זווית הראייה הייחודית והיחידה במינה שקיימת שם היום".

 

הוואקף אינו מכיר

מתנגד נוסף שכבר השמיע את דעתו ברמה הוא הוואקף המוסלמי. החשש הגדול של ישראל הוא שמדובר בקדימון בלבד להתנגדות ירדנית, כפי שהיה בפרשת גשר המוגרבים. ירדן נמנעה עד כה ממחאה רשמית, למרות שסוכנות ידיעות ירדנית כבר ציטטה השבוע בעניין שרים בכירים בממשלת ירדן. הללו טוענים כי המהלכים המתוכננים עלולים לפגוע במה שמוגדר על ידיהם: "המורשת האיסלאמית של האזור".

תזכורת: ירדן כבר הצליחה לסכל תוכנית ישראלית למרגלות הכותל המערבי. רק לפני שנים אחדות נסוגה ישראל מכוונתה לבנות את גשר המוגרבים - גשר חזק, אסתטי והולם יותר מגשר העץ הזמני שהוקם בעקבות קריסת סוללת המוגרבים בחורף 2004. כך נותר על מקומו גשר העץ, שפוגם עד היום במראהו של הכותל המערבי. בירושלים מעריכים שאם ירדן תתנגד גם להכשרת רחבת תפילה נוספת למרגלות הכותל המערבי, ישראל תקפיא כנראה גם את התוכנית הזאת. במצב כזה - הוויכוח הקשה עם נשות הכותל והרפורמים יחזור לרחבה המוכרת והגדולה. 

בינתיים כאמור, רק הוואקף, שהוא זרוע של משרד ההקדשים הירדני, הרים קול צעקה. בישראל רוצים להאמין שזו מחאה שתכליתה לצאת ידי חובה. אלא שלא בטוח שגם בוואקף רואים כך את פני הדברים. המופתי הכללי של פלשתין, השייח' מוחמד חוסיין, וראש המועצה המוסלמית העליונה עכרמה סברי, טענו השבוע כי מדובר בחלק בלתי נפרד מההקדש האיסלאמי, "משום שהשטח הצמוד לכותל אל־בוראק (הכותל המערבי), הוא וואקף מוסלמי". מנהל מסגד אל־אקצא, השייח' עומר כסאוונה, אמר כי האו"ם הכיר בכך שרחבת הכותל היא חלק בלתי נפרד ממסגד אל־אקצא, ואילו אגודת 

אל־אקצא לטיפוח המקומות הקדושים לאיסלאם, הגדירה את החלטת הממשלה כ"פגיעה חמורה בהקדשים ובמקומות הקדושים לאיסלאם באזור כותל אל־בוראק".

ד"ר מזר. "יש רק קטע אחד ממראות החורבן שאפשר להלך בו" // צילום: דודי ועקנין

חוקית, אין לישראל בעיה להכשיר רחבת תפילה נוספת. אחרי מלחמת ששת הימים הפקיעה המדינה 144 מטרים מהכותל המערבי, שהיו רשומים על שם הוואקף, בין הפינה הדרום־מערבית שלו לבניין המחכמה. השטח המופקע כולל את אזור הגן הארכיאולוגי מדרום לשער המוגרבים ואת אזור רחבת התפילה הפתוחה מצפון לשער המוגרבים. 

אלא שהבעיה אינה חוקית, אלא מדינית. הוואקף וגם הירדנים אינם מכירים בישראל כמקור סמכות לעניין השטח הזה. הפשרה עשויה להימצא בדמות פרק נוסף ב"משחקי תן־קח", בין ישראל לבין ירדן, במתחם הר הבית.

ויש עוד מכשול פוטנציאלי: החברה לפיתוח הרובע היהודי היא על פי החוק החוכרת של השטח שבו מתוכננת הרחבה הדרומית, רחבת התפילה החלופית. השימוש בשטח דורש אפוא הסדרה מול החברה, שלאורך שנים נתונה להשפעה מתחלפת של ש"ס ואנשי הבית היהודי. העובדה שכשר השיכון - שתחתיו פועלת החברה - מכהן כיום יואב גלנט, עשויה לסייע לממשלה לצלוח גם מכשול זה.

 

החרדים חוששים מבג"ץ

רשימת המשוכות הארוכה שעל המתווה לצלוח, הביאה השבוע להערכה של חלק מגורמי המקצוע העוסקים בנושא כי במקרה הטוב, ההחלטה ההיסטורית של הממשלה מהשבוע שעבר תמומש רק בעוד כשנה וחצי. במושגי הפוליטיקה הישראלית, מדובר בכמעט נצח. עד אז ממשלות יכולות ליפול ולקום וגם שרים, החלטות ותוכניות יכולים להתחלף ולהשתנות. 

בינתיים עורכים הצדדים בוויכוח רב־השנים הזה מאזן ביניים, ומתברר שבמאבק על הכותל המערבי, איש כמעט לא נותר כשמלוא תאוותו בידו. טורי הרווח וההפסד של כל הצדדים מאוזנים למדי. רה"מ נתניהו הרוויח זמן, צבר נקודות בקרב הרפורמים והקונסרבטיבים, בלי להסתבך עם החרדים, ואף הצליח למלט עצמו ממלכודת בג"ץ. ההערכה המקובלת על המשפטנים היא שאלמלא ההסדר, בג"ץ היה כופה על המדינה הנחיות שמשמעותן מתן מעמד שוויוני פי כמה לנשות הכותל ולכל הזרמים ביהדות ברחבת הכותל הגדולה. במקרה כזה היה מתרגש על נתניהו משבר קואליציוני לא פשוט.

תגובת החרדים על ההסדר שבפעם הראשונה מעניק לרפורמים ולקונסרבטיבים מעמד פורמלי בכותל, היתה רפה ומינורית. למעט ח"כ מאיר פרוש, שזעק מעל דוכן הכנסת כי יש להשליך את הרפורמים לכלבים, הח"כים האחרים התבטאו במתינות יחסית. ח"כ גפני למשל הגדיר את הרפורמים כ"קבוצת ליצנים, שלעולם לא יזכו בהכרה", אך הוא וחבריו לא איימו במשבר קואליציוני. ביהדות התורה ובש"ס בחרו בדרך כלל בזכות השתיקה. הסיבה: אימת בג"ץ, וההערכה כי מדובר ברע במיעוטו. 

אגב, בבית משפט השלום בירושלים תלויה ועומדת תביעת נזיקין של כמה מנשות הכותל נגד המדינה מכוח "חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים". התביעה הוגשה לאחר שנמנע מהנשים לשאת ספרי תורה אל תוך רחבת הכותל לצורך תפילה. אותן נשים גם עתרו לבג"ץ נגד נוהל "הכנסת ספרי תורה לרחבת הכותל המערבי". שני ההליכים המשפטיים הללו תלויים ועומדים. מנקודת מבט חרדית הם פוטנציאל ל"אסון", שהמתווה החדש יוכל אולי לעכבו.

 

מי פה האינקוויזיטור?

לפני מעט פחות מ־50 שנה ניהלו הרבנים והארכיאולוגים קרב איתנים, מלווה בהפגנות ובחיכוכים רבים, על אופייה ותחומיה של רחבת התפילה בכותל המערבי. הפשרה קבעה ששער המוגרבים, הקבוע בחלקו העליון של הכותל המערבי, יהיה קו הגבול: מצפון לו - יחפרו הארכיאולוגים. מדרום לו - יתפללו. המתווה החדש מוחק את הגבול הזה. מהיום - יתפללו גם מדרום למוגרבים.

אלא שמבחינתם של רב הכותל, הרב שמואל רבינוביץ', והרבנות הראשית, שנאבקה אז בארכיאולוגים, זהו ניצחון פירוס. עדיף היה להם בלעדיו. מצד שני, במסגרת המתווה החדש, הזרם האורתודוקסי זכה לבלעדיות רשמית ברחבה הגדולה (הצפונית). רבינוביץ' עצמו, שהסכים לפשרה, אומר ש"הכותל הפסיד", וכי "עם ישראל הפסיד את האחדות הנדירה שנוצרה סביב הכותל המערבי. ליבי כבד", אמר רבינוביץ', "לנוכח הפשרה שהינה הרע במיעוטו".

מנקודת מבטם של הארכיאולוגים מדובר בהפסד נטו. הם הפסידו בלעדיות על שטח עתיקות מן החשובים בירושלים ובארץ. לעומת זאת הרפורמים והקונסרבטיבים יכולים להיות מרוצים. הם זכו בפעם הראשונה בהכרה רשמית של המדינה במעמדם בכותל המערבי, ואף יקבלו ייצוג מכובד במועצה שתנהל את הרחבה החלופית (הדרומית). מצד שני, הם הודרו פורמלית מרחבת הכותל הרחבה והוותיקה יותר.

ומה לגבי טובת כלל הציבור? זו עדיין תעלומה. אם אכן תוכשר רחבה חלופית, ייתכן שנהיה עדים למצב שבו הציבור החילוני הרחב, שכיום פוקד את רחבת הכותל המוכרת - למשל במסגרת חגיגות בר מצווה - ידיר את רגליו ממנה ויעדיף את הרחבה החלופית. ספק אם לכך כיוונה הפשרה.

עד שיתבררו הדברים, ועד שאכן תוכשר רחבה חלופית על פי המתווה שהממשלה אישרה, ימשיכו נשות הכותל להגיע לעזרת הנשים הקיימת. הדבר מבטיח, כנראה, עימותים נוספים. 

ייתכן שבקרוב יידרש גם בג"ץ לפשרה, כתוצאה מעתירות של ארכיאולוגים או ארגונים כ"קולך", שהבטיחו להמשיך לבוא לרחבה המוכרת של הכותל. מייסדת "קולך", חנה קהת, אף כינתה את רב הכותל "אינקוויזיטור". היא סבורה שמה שבאמת מבזה את הכותל היא המחיצה שמכריחה נשים לעמוד על כיסאות, כדי להיות שותפות לתפילה ולטקסים דתיים".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו