נוסע לבד

יש משהו מטעה בקול ובצורת השירה של ג'וני שועלי. משהו ילדותי ותמים שגורם לך להרגיש שהוא מין ילד מזדקן (או זקן מתיילד) שמרחף לו בעולם משלו שאינו קשור למציאות העכשווית. אבל ג'וני (שנקרא כך משום שהוריו העריצו את לנון) כבר בן 43, עם משפחה על הצוואר ואחרי שני צנתורים בשנים האחרונות. האיש כבר לא ילד.

בשיר הנושא של אלבומו החדש, "צעיר חופשי ואנוכי", וגם קצת בשירים נוספים, אפשר לשמוע אולי געגוע לימי הנעורים חסרי האחריות, אך ברוב שירי האלבום המבט הוא דווקא מבוגר ומפוכח ועם זאת אופטימי וחיובי. הוא מבקש מאהבתו (הגשמית או הרוחנית) שתרפד אותו בזיכרונות ורוצה להעביר מסר לדורות הבאים - האהבה מנצחת:

אני ואת כמו זוג יונים
איך אנחנו יחד מזדקנים
מכירים שנים ושינויים
אז איך זה שאנחנו עדיין רבים ומתפייסים
שילמדו הצעירים שככה זה בחיים
שילמדו הצעירים ככה מצליחים בחיים (מתוך השיר "זוג יונים")

באחד הראיונות איתו הסביר ג'וני שהכוונה בשיר יכולה להיות גם לזוגיות שבין אדם לשכינה, שכן ג'וני חוזר בתשובה כמעט מאז הכרנו אותו לראשונה, בראשית שנות ה-90. אך בניגוד לחלק מחבריו למגמה, הביטוי להתחזקות הדתית בשיריו מרומז בלבד. בלי לחץ. זה המוטו של שועלי, לפחות ביצירה שלו. כך הוא כותב ומלחין את השירים שלו (13 כאלה באלבום החדש), מלודי, חם ומאוד יפה. וכך, בעיבודים הרגישים והחכמים של רע מוכיח, הוא נשמע. אמיתי, בלי פוזה, שלם עם עצמו בתוך הצלילים שעוטפים אותו. אפילו לא מתרגש מהחברים הטובים שמשתתפים איתו: רע מוכיח, אדם שפלן, יובל ליבליך, אסף אמדורסקי, אייל קליין, ברי סחרוף, אמיר קרטס, שחר בלומנטל, חן שנהר ויועד ניר. חלק גדול מהשמות האלה שלטו ברוק הישראלי החדש של שנות ה-90, מה שמזכיר לנו מהיכן ג'וני שועלי מגיע אל אלבום הסולו השלישי שלו.

רעש לבן

בראשית שנות ה-90 הקים שועלי, זמר ונגן בס, את להקת "רעש" עם עודד פרח (תופים), אמיר קרטס (פסנתר) ורע מוכיח (גיטרה). אחרי אלבום כאסח שנגנז הוציאה הלהקה ב-1993 אלבום בכורה בשם "רעש רק רעש ק" ובו בלטו דווקא שיריו היותר מלודיים של שועלי: "חנן", "נוסע לבד" והלהיט הגדול מכולם, "לעיתים" (מה את מבינה), שהפך לאחד מהבולטים בשירי התקופה. אפילו שלמה ארצי חשב כך וחידש אותו ל"עבודה עברית".

עוד לפני הוצאת האלבום של "רעש" החל לעבוד על אלבום סולו, תחילה בהפקת אסף אמדורסקי ובהמשך בהפקת עודד פרח ובשותפות חברי "רעש" בנגינה. האלבום, "האלף ואחד", שיצא בראשית 1995, כלל שירים שכתב והלחין שועלי, חלקם עם ידידו ארל'ה (שלא מזדהה בשם משפחתו), בהם "עכשיו", "אלף ניגונים", "זוג צפוף", "אתן לך פרח" וגרסה ל"נוסע לבד".

בהופעות המעטות של להקת "רעש" באותה תקופה שולבו גם להיטיו של שועלי כסולן, והוא הופיע גם ללא הלהקה, בהופעות אקוסטיות עם ידידו הזמר-החוזר-בתשובה עדי רן. "רעש" שינתה את הרכבה, כשאת רע מוכיח החליף חיים לרוז, והוציאה עוד שני אלבומים: "תמימות" ב-1996 ו"אני זה לא אתה" בשנת 2000.

אך פעילותה לא היתה סדירה, וכל חבריה היו עסוקים יותר במוסיקה מחוץ ללהקה. כך גם שועלי, שהפך למוסיקאי מאוד מבוקש בקרב "דור רוקסן" והשתתף בשנות ה-90 בכמה מההפקות היותר מעניינות ומהפכניות מבחינה מוסיקלית. אם כנגן במגוון כלים (בס, גיטרה, תופים, מחשבים, סמפלרים) או כמעבד וכמפיק מוסיקלי. הוא עבד בין השאר עם ברי סחרוף באלבומים "סימנים של חולשה" ו"נגיעות" ובפסקול הסרט "לנגד עיניים מערביות", עם אסף אמדורסקי באלבום הבכורה שלו, עם דנה ברגר באלבום הבכורה שלה ועם קרני פוסטל וחיים לרוז בשני אלבומי הצמד "ביקיני".

ב-1997 הוא הפיק ליעל לוי את אלבומה "שוך הסערה" והלחין חלק משיריו, ולעדי רן הפיק את "האחרון שבעם". באותה תקופה התעמקה חזרתו בתשובה, הוא הפסיק להופיע בשבתות ואף הוסיף לעצמו שם עברי. אמור מעתה: ג'וני אסף שועלי.

ב-2002 התאחדה "רעש" חד-פעמית לחגיגת בר המצווה לתקליטי "נענע דיסק". שנה לאחר מכן הוציא שועלי את אלבומו השני, "האיש של המסיבות", שברובו עובד, הופק ונוגן על ידי ג'וני לבדו. שועלי ליווה את הוצאת האלבום בהופעות תחת השם "שוב אני מופיע". בשנת 2004 הצטרף שועלי כנגן קלידים להופעות איחוד להקת "תערובת אסקוט" והמשיך להופיע מעט, בין השאר בלהקה עם אמיר קרטס בגיטרות, בס וקלידים, יובל ליבליך בגיטרות ושלומי טוויג בתופים.

אנחנו מנגנים על אותה במה
אני לכם לליווי ואתם לי להקה
אנחנו מנגנים נפלא
משתוללים בסערה
שילמדו הצעירים שככה זה בחיים
שילמדו הצעירים ככה מצליחים בחיים (מתוך השיר "זוג יונים")