לא עובדת בשביל אף אחד

16 שעות טיסה לברזיל היתה צריכה מרגלית צנעני לעבור רק כדי להבין שבעצם אין כמו בבית. ש"החופים המרהיבים" ו"הרקדניות הצוהלות" מזכירים לה שהיא בעצם רוצה להיות בבית.

את הטיול האחרון שלה לחו"ל ("אני נסענית גרועה") היא עשתה במסגרת האודישנים של "כוכב נולד", שיוצאת בקרוב לדרכה בפעם השמינית. כבר חמש שנים שהיא יושבת בין גל אוחובסקי לצדי צרפתי, מתעצבנת, מתרגשת ובעיקר מנסה למצוא את הזמיר שיעשה לה שליכטה בלב. "האמת? הייתי די מהוססת לגבי התפקיד של השופטת. תהיתי אם יש לי מספיק מטען בבגאז' על מנת להעיר למישהו אחר. מתברר שבתוך הלב מצאתי את המקום הזה שיכול להעיר אבל גם להאיר". את הטענות שהתוכנית מיצתה את עצמה ובעיקר לא מייצרת כוכבים כבעבר היא הודפת. "תנו להם זמן לצמוח. זה לגיטימי שהם יהיו בטופ רגע אחרי התוכנית ואז ייעלמו לתהום הנשייה. בסופו של דבר, רובם חוזרים לעשייה ומצליחים".

לאורך 30 שנות קריירה היא היתה למעלה וגם למטה. בשנים האחרונות, הודות למדורת הרייטינג של כוכב נולד, הזמרת עם הפה הגדול הפכה לקונצנזוס. בדרך היא התעדנה. גם המוסיקה שלה התבגרה. "עץ ירוק מפלסטיק", השיר האחרון ששיחררה לרדיו, הפך עם צאתו ללהיט שכבש את מצעדי ההשמעות ואת ערוץ המוסיקה, וגם זכה לתואר "השיר המושמע ביותר בשנת 2009". בשבועות הקרובים צפויה מרגול להוציא סינגל חדש בשם "מלך" (מילים ולחן: גיל זכאי) וכבר מאיימת להדליק את המדורה הבאה: "בשיר החדש אני הולכת להשתלח בקריצת עין בכל הזמרים שמככבים עכשיו בז'אנר הים-תיכוני. זה מעין גג על עצמי ועל המוסיקה. אני כבר יודעת מה יכתבו עלי המבקרים המתפלצנים. שהתהפכתי ושאני צריכה לעשות עוד שיר כמו 'עץ ירוק'. אבל זה מה שבא לי לעשות עכשיו. היום, יותר מתמיד, אני עושה ואומרת מה שבאמת בא לי".

רגע לפני מטח הזיקוקים שישיק את חגיגות יום העצמאות ואת העונה השמינית של "כוכב נולד", איפשרנו למרגול להסיר את הכפפות ולהגיד כל מה שהיא חושבת על מדינת ישראל, המוסיקה המזרחית, פוליטיקה, תרבות והחיים בגיל 57.

מדינת ישראל >>

"ישראל בשבילי היא פסיפס של מיליון דברים - מהמכוער ביותר, כמו המרדף של החברה אחרי מי שחלש, שונה, זר, בעל צבע עור שונה, ועד היפה ביותר שזה עצם קיומה של המדינה שהגיעה כל כך רחוק בשנות קיומה. אני אמנם ילידת הארץ, אבל אני סוחבת איתי מהבית מסורת שכוללת מטבח אחר, מבטא ואטיטיוד, ואני עדיין, למרות כל השנים, מסתכלת על הכל בעיניים של בת מהגרים. כשאני מסתכלת אחורה בזמן אני אומרת לעצמי 'בוא'נה, התמזל מזלך לפגוש כל כך הרבה גוונים של אנשים ומזלך לחיות פה".

יום העצמאות >>

"המושג יום העצמאות מתחלק אצלי לשתי חוויות. יש את יום העצמאות של ילדותי, שהיה היום המרתק והמרגש ביותר של השנה עבורי. זה היה היום שבו היינו הולכים לכיכר העצמאות בנתניה ורוקדים הורה עד מותנו. זה גם היה היום היחיד בשנה שבו יכולתי לרקוד עם בנים שנגעו לי בעדינות במותן. אני זוכרת את זה כחוויה מרגשת מאוד. החוויה השנייה היא כבר בבגרותי, כשהפכתי לזמרת. מאז בעצם כל מה שאני מכירה זה ואן, נגנים והיסטריה להגיע מבמה לבמה. השנה אני עומדת להופיע בארבע במות שונות. מנגלים אף פעם לא היו כוס התה שלי, כך שאני לא יכולה להגיד שזה חלק משגרת יום העצמאות שלי".

דגל המדינה >>

"אני חייבת להודות שאני לא כל כך אוהבת דגלים. זה כנראה קשור לעובדה שמשחר ילדותי הייתי הזמרת של בית הספר בכל טקסי יום הזיכרון והשואה. החוויה של הדגל המורם שיורד לחצי התורן, המתופף שמתופף והצמרמורת שנלווית לזה מלווה אותי עד היום כשאני רואה את הדגל. המורה שלי לזמרה, ניצול שואה ואיש בודד שלא היה לו איש בעולם הזה, בחר משום מה בילדה צפופת הפיגמנטים ושחומת העור להיות זאת שתשיר מדי שנה את שירי הפרטיזנים ואת 'באב אל-וואד'. הייתי אהובת ליבו. מעולם לא שאלתי אותו 'למה דווקא אני-' אבל אני מניחה שבאיזשהו אופן דווקא אני, ששורשיי הם מהצד השני, ייצגו עבורו את כור ההיתוך של מדינת ישראל. אני זוכרת את המבט הדומע שלו בכל פעם שהייתי שרה. זה היה נראה כאילו הלב מתנפץ לרסיסים. בכל פעם שאני רואה דגל יורד לחצי התורן זה מחזיר אותי לחוויה ההיא בבית הספר היסודי".

נתניה >>

"עיר הולדתי. עיר של מהגרים. כילדה לא כל כך הבנתי למה המילה 'גרמנים' מהלכת אימים בשכונה שבה גדלתי ואני זוכרת שתמיד המילים 'זה בגלל הגרמנים' ריחפו להם באוויר. אני זוכרת שבבתים של החברות האשכנזיות שלי תמיד שררו דממה, עצבות ומועקה, ולכן הן אהבו להסתופף בבית שלי, שהיה מלא ילדים, ווליום, אוכל ומשפחה חמה. אמנם אני לא באה ממשפחה שהיתה בשואה, אבל אפשר לומר שחוויתי את השואה דרך הבתים של החברות שלי. זאת היתה חוויה מאוד עמוקה שליוותה אותי שנים רבות".

אבא ואמא >>

"אמא שלי היא אהובת ליבי ואבא שלי הוא הכוכב שלי. אבא שלי גידל אותנו על סילוק הבארות. תמיד הוא היה אומר לנו שהידע זה ניצחון האדם בעת החדשה. הוא מעולם לא קנה לעצמו חפץ אישי וכל לירה שהיתה לו הלכה על החינוך של שבעת ילדיו. בתור ילדה הוא קנה לי את כתבי ז'בוטינסקי וספריו של ברל כצנלסון ואמר לי 'את תקראי אצל האדון הזה והאדון הזה'. אני חייבת לו את הידע התרבותי שלי".

הסכסוך הישראלי-ערבי >>

"השנאה מפעפעת באזור על ידי הדת, שמחריבה כל פיסה טובה של היגיון. פיזית ומנטלית אני מרגישה מאוד קרובה לערבים, אבל בהקשר של היחסים עם ישראל אני באמת לא מבינה מה הם רוצים ולאן זה הולך. לפעמים אני חושבת שכל המשבר הוא בכלל בגלל ההנהגות שלנו. הרי כבר היינו בדרך לשלום חם עם מצרים וזה התפספס. אני מרגישה כאילו שהמנהיגים שלנו עושים בכל כוחם מאמץ להחמיץ את ההזדמנות להושיט יד לשלום".

גלעד שליט >>

"בהמשך לאי ההבנה שלי את ההנהגה, יש לי תחושה שמי שיושב בכס השלטון מנסה לרצות איזה פלג בעם ובינתיים הילד הזה לא בבית שלו. עדיין לא נמצא מנהיג עם מספיק ביצים בשביל לקבל החלטה אמיצה ויהיו ההשלכות אשר יהיו. נראה לי שהמנהיגים לא עושים כלום, כי הם יודעים שלא כולם יאהבו את זה ולמחרת לא תהיה להם קואליציה. הפוליטיקה מנחה פה יותר מדי את המהלכים. אנשים פה דואגים לכיסא שלהם יותר מדי".

אזור >>

"אני גרה בבית שלי כבר 20 שנה. יום אחד הגעתי לשם במקרה, לקחתי שמאלה ברחוב קפלן, פניתי ימינה בכצנלסון והגעתי לבית שהפך להיות שלי. יש משהו בכפריות של האזור ובחוסר השוויצריות שמדבר אלי. יש לי בית גדול ורחב ידיים, אבל לא פלצני ומנקר עיניים, עם גינה נחמדה ובעיקר הרבה חניה. תבוא אלי, וגם עוד שבעה רכבים, ותמיד יהיה אצלי מקום".

גל אוחובסקי >>

"פלצן שמייצג את ההפוך ממני. אני קוראת לו 'אחד העם פינת מלצ'ט'. אנחנו אוכלים אחד את השני ולמרות כל זאת, איכשהו הפכנו לחברים טובים. יש בנו משהו שמשלים אחד את השני. הוא נסען נפלא ואיזי-גואינג שמכיר כל דרך בעולם, ואני לעומתו לא יודעת לאן ללכת, הוא איש מחשב ולי אין מושג ירוק מה זה. מצד שני שנינו אנשי משפחה ותרבות. הוא אוהב מאוד את אמא שלו, אחיו ואחייניו וזה מוריד ממני דמעה. הוא במקור מחדרה ואני מנתניה, ואולי שם הבסיס לחיבור בינינו. במקור הוא לא כזה פלצן עירוני".

הומואים >>

"אני שוות נפש לזה. זו לא תופעה ולא חצי תופעה בעיניי. בילדותי ראיתי את אמא שלי מתנהגת בחיבה לאנשים שהם אחרים וספגתי את זה ממנה".

עדתיות >>

"הרבה פעמים מאשימים אותי בכך שאני מתריסה ומדברת על מזרחים וקיפוח, כשלא מבינים שהבסיס שלי לזה הוא חוש צדק. אני נעמדת מול מי שחושב שהוא יותר טוב ממזרחים, נשים, הומואים או כל מגזר אחר. אני אלרגית לרדיפות".

מוסיקה מזרחית >>

"נמאס לי שבכל ראיון עיתונאי שיש לאחרונה המרואיין האשכנזי התורן מתלונן על מספר הזמרים המזרחים שמושמעים ברדיו. חאלס! מספיק עם הבכיינות הזאת. אני מתפלאת, לדוגמה, על מתי כספי, מוסיקאי נחשב ביותר שיש לו תלונות על דור המזרחים ששרים. איפה בדיוק הרב-תרבותיות שלנו? איפה הקבלה של יצירות אחרות? תיפתחו קצת. אדוני, גם תת-תרבות היא תרבות.

"כמו שיש פופ ים-תיכוני נמוך, יש באותה המידה פופ רוק דלוח. יש מגעיל ויש פנטסטי וצריך ללמוד לחיות עם זה. תהיה סובלני כלפי כולם. למה אני יכולה להיות סובלנית כלפי מוסיקת פופ ורוק בינונית ואתה לא? די עם כל המיליון דפים על המוסיקה המזרחית! 'מה דעתך על המוסיקה של פרץ-' ו'מה דעתך על המוסיקה של גולן-' את מי זה מעניין? אולי תתעסקו עם מה דעתך על כך שהמדינה הולכת פייפן? שכל ראשי המדינה גנבים ונאשמים בדברים מזעזעים? שאי אפשר לבנות חדר מיון לבית חולים כי מהדת שממנה באתי משמיעים קולות שרוצים להזיז אותו? מפריעה לכם המוסיקה המזרחית? לי מפריע שניצולי השואה לא מקבלים לירה. זה מה שמפריע לי!".

"כוכב נולד" >>

"אני שומעת את הביקורת שיש על כך שהתוכנית פחות מעניינת או שהיא לא מייצרת כוכבים, והזמן יגיד את שלו. אני מסתכלת על הטלוויזיה שלנו ועל כל תוכניות הריאליטי האחרות, ואין לי מה לומר חוץ מזה ש'כוכב נולד' זאת סוגה עילית לעומתן. מה לכם שתלינו? תסתכלו על ים הרפש שמסביב".

עברית >>

"אני לא כזו קליברית בעברית כמו שעושים אותי. יש הבדל בין הוורבליות שבה אני חזקה לבין בקיאות לשונית. אני רחוקה מלהוות איום על ירון לונדון, שהוא בעיניי קיסר השפה העברית המודרנית. אני בסך הכל אוהבת לתבל את השפה שלי בסלנג רחובי, שפת החיילים ואפילו קצת שגיאות. זה עסיסי בעיניי".

שמעון פרס >>

"מלחמותיה, התשותיה, שמחתה, אבלה, יופייה וכיעורה של הארץ הזו רשומים על פניו. איש מבוגר ומקסים. אני רוחשת לו כבוד רב".

"ארץ נהדרת" >>

"אני מזריקה את התוכנית הזאת לוורידים שלי. זאת תוכנית מרהיבה שכתובה על ידי ממזרים בני ממזרים. אין תוכנית שתשווה לה. מאוד אהבתי את החיקוי שלי. הייתי בשוק איך הם יודעים את תוכן שיחות הטלפון שלי. כאילו שמישהו צותת לי".

קובי פרץ, משה פרץ ושיראל >>

"מזה אני מאושרת הרבה פחות. זה לא מעלף אותי. זה מאוד לא נכון".

ג'ו עמר >>

"ההשראה העיקרית לזוהר ארגוב. זמר שידע להשתמש במשורה בסלסול. היה מלא חן וכישרון. מתגעגעת".

שושנה דמארי >>

"קלאסיקה. אני יכולה להבין למה אושיות התרבות כמו וילנסקי, אלתרמן ושאר חברים כתבו לה. היא היתה שרה גרזני והנחיתה את קולה על הכלניות שלהם".

אריק איינשטיין >>

"יש ארבעה זמרים שאהובים על עדות המזרח - אריק איינשטיין, שלום חנוך, שלמה ארצי ויהודה פוליקר. אתה יודע למה? מפני שהם סולידיים. יש משהו שפשוט כובש בצניעות ובהיעדר הפלצנות של איינשטיין. הלוואי שבצד השני של האשכנזים היתה כזאת פתיחות לקבל את הזמרים המזרחים".

אפרים קישון >>

"איש חד לשון, למרות שאני חייבת להודות שממש לא אהבתי את 'סאלח שבתי', שהנציח סטריאוטיפ מעליב כלפי עדות המזרח. זה סרט פוגעני. סוציאלי, מוציאלי. נו, באמת. אבא שלא זוכר את שמות הילדים שלו? אני רואה את זה לפעמים בימי עצמאות והגוף שלי מתכווץ ממבוכה".

דת >>

"יש כאלו שצריכים שרינק ויש כאלו שצריכים להשתטח על קברי צדיקים. זה בסדר וזה בסדר. מתחיל להרגיז אותי שמתחילות להתקבל החלטות על פי הדת. לפעמים אני שומעת כל מיני חוקים וכללים של רבנים ואני המומה. אין קשר בין מה שהדתיים האלה אומרים לבין ההלכה. ההלכה האמיתית הרבה יותר סובלנית מאשר חלק מאנשי הדת של היום. אני אמנם באה מבית דתי אבל מצד שני הוא היה מאוד ליברלי. אני לא אוהבת קיצוניות. קיצוניות דתית מביאה לזוועה".

זאב רווח >>

"שחקן מדהים. חבר שלי. תזרוק רפליקה לבן שלי אסף והוא ימשיך את כל הסצנה. כל הביקורות והלעג שהוא ספג כל השנים הם מתוך קנאה וצרות עין. האיש הזה לא צריך להוכיח יותר כלום לאף אחד. העשייה שלו נותרה בזמן שאלו שכתבו כבר נעלמו".

התחנה המרכזית הישנה >>

"המקום שבנה אותי. אני מצדיעה לה. יום אחד זוהר ארגוב אסף אותי במונית ואמר לי 'בואי, תראי מה עשית לי, יא מנוולת'. הגענו לתחנה המרכזית וראיתי דוכנים שלמים מרוחים בקסטות שלי ובווליום אימים עם 'אבק דרכים בתלתליי'. אני חייבת תודה לאנשים שפעלו שם באותן השנים".

יצחק רבין >>

"פצע מדמם בלב ההוויה הישראלית. אולי הוא הגליד אבל נותרה צלקת אדומה, בולטת ומגרדת. כל המילים כבר כובסו בעניין הזה. אני חושבת שהסיבה לאהבה שהוא קיבל נבעה מזה שהוא היה ג'ינג'י אמיתי. היו לו דם ורגשות, הוא עישן עד מוות, שתה והיה אכבר גבר. אנשים התחברו לזה".

זוגיות >>

"לא חוויתי הרבה מערכות זוגיות, וכנראה שאני לא טובה בזה. אולי זה המזל שלי ואולי הקארמה שלי. בכל מקרה, אני לא אבלה או חפוית ראש. אני לא מחפשת ולא חותרת לזה. אוחובסקי אומר לי כל הזמן 'את לא רוצה מישהו? מה זה כל הזמן לבד-' לא יודעת. אני יודעת שיכולת ההענקה שלי ענקית, אבל כנראה ששמתי סוגר על הלב שלי. במערכת היחסים האחרונה שהיתה לי, לפני כמה שנים, אני חייבת להודות, שרווח לי כשזה נגמר. היתה לי חגיגה בלב. כנראה שאני אישה אחרת".

נשיות >>

"אני שמחה שאני חיה בימים האלו ויכולה להיות מי שאני ולהגיד את מה שאני חושבת".

נכדים >>

"הגברים של היום לא ממהרים להתחתן. אני מחכה לזה ובינתיים אני משתעשעת עם נכדים של חברות".

"מרגול שופטת" >>

"אני לא רוצה להאשים אף אחד. צילמתי עונה אחת וזהו. כל מה שאני עושה אני נשאבת לתוכו מכל הלב. זאת היתה חוויה פחות מוצלחת. לכל אמן יש יציאות יותר מוצלחות ופחות מוצלחות. ניסיתי".

אינטרנט >>

"בשבילי זה ג'יבריש. אני נעצרתי בעידן הסטופ, ריוויינד ופורוורד. אוחובסקי מזדעזע ממני וטוען שאני פרהיסטורית. אני אומרת לו שישלח לי איזה נער שיכניס אותי לעניינים כי אני מתביישת בעצמי".

שוק הפשפשים >>

לפני 23 שנים עבדתי בשוק הפשפשים בתור מוכרת של חפצים משומשים, ובלילות הייתי שרה בחתונות. עבדתי קשה וגידלתי את הבן שלי לבד. אלו היו ימים קשים, אבל מאוד מחשלים. לדאוג לעצמי זאת נורה שמהבהבת לי כל חיי. החלטתי בגיל צעיר שאף אחד לא ייתן לי כסף. לא אמא, לא אבא ולא גבר. זאת משוואה עם נעלם אחד מוחלט והיא אני".

אייל גולן >>

"זמר עם קול שהוא מתנת אל. מלא חן וסקס-אפיל וכמו שאני אוהבת את בני אסף, אני אוהבת אותו. אני קוראת לו בן שני והוא קורא לי אמא שנייה. הוא איש נדיב ברמות חריגות. פעם שמעתי איזה חן וחסד יש בו ובכיתי שעה רצופה. מאחורי החזות של האליל מסתתרת נשמה אדירה".

חאפלות >>

"שנים כתבו שאני זמרת של חאפלות, ואני לא מבינה ממה אני צריכה להתבייש. רק לפני חודש הופעתי באונייה מג'יק 1 והכל היה סולד אאוט. הספינה היתה מפוצצת. איפה אני צריכה להתבייש בדיוק? הלוואי עלי ככה כל הזמן. שיהיה לי מג'יק 1, 'כוכב נולד', חתונות, חאפלות. לאורך כל השנים חיבקתי את הקהל ועכשיו הוא מחזיר לי חיבוק".

נינט טייב >>

"אני מכבדת ומעריכה את החיפוש שלה. התקשורת והעם רצו מאמי, אבל היא לא רוצה להיות מאמי ולא רוצה לשיר במיינסטרים. היא הביאה פייט מרשים. בוחרת בעקשנות לעשות מה שבא לה ויופייה ניכר למרחקים. היא הסמן מעל 'כוכב נולד' וללא נינט לא היינו מגיעים לעונה השמינית".

ביקורות >>

"יכולות לדקור ולהכאיב מאוד. אני שונאת ביקורות מגעילות שמתייחסות לאיך שאני נראית ולא לתוכן. הביקורת שהכי פגעה בי היתה זו שטענה בפשטות שאני יכולה להביא יותר. לא ישנתי בגללה שלושה ימים. אני כל הזמן מנסה להשתפר ולשפר ובשנים האחרונות אני זאת שקובעת ומחליטה. לא נותנת יותר לאנשים להוביל אותי".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו