יעקב נאמן, קבלן הריסות

כמו ילד קטן שקנו לו מתנה בפעם הראשונה בחייו והוא מסתער עליה בשמחה, כך נראה גם השר יעקב נאמן: הוא קיבל לידיו צעצוע ששמו משרד המשפטים, חיבק אותו באושר, וחוגג עכשיו את תוכניותיו המונומנטליות להצלת הצווארון הלבן מידי התביעה הכללית. הוא הנציג האמיתי של הצווארון הזה - הדובר, השליח, בשר מבשרם של אנשי ההון המאוד מסוימים שהוציאו שם רע לאליטת הכסף. הוא החתול שהתבקש לשמור על השמנת.

עכשיו, כשנתניהו נכנע ללחצי החשוד בקבלת שוחד, אביגדור ליברמן, והפקיד בידי החתול של ליברמן את המתנה היקרה - מבטיח שר המשפטים לספק לשולחיו את הסחורה. לשים קץ ליועץ משפטי עצמאי וחזק, לקצץ בכנפי פרקליט המדינה, למנות תובע כללי עליון שאיש לא זקוק לו באמת, לדלל את כתבי האישום נגד אנשים שניהלו או מנהלים את המדינה. מבחינתו, הטיפול היסודי שמקבלים לאחרונה ראשי מדינה, חברי כנסת, אוליגרכים, בנקאים ועורכי דין, אינו במקומו.

מה הולך כאן, הוא כאילו אומר לנו, אני כל הזמן מנופף בתיקי הזיכויים מלפני עשר ו-15 שנה; אני כל הזמן מותח ביקורת על אותם כתבי אישום מיותרים; אני כל הזמן זורה חול בעיני הציבור - זה שאינו מכיר את הראיות ואינו יודע שהשערורייה האמיתית היא הזיכויים והורדת הרף לטובת המיוחסים - ופתאום באים החברים מני מזוז ומשה לדור ומושכים לי את השטיח מתחת לרגליים; הם משיגים הרשעות. הם מפיחים חיים במבחן בוזגלו המפורסם.

פתאום אני קם בבוקר ומגלה הרשעה אחרי הרשעה וכתבי אישום נגד מי שנחשבו פעם אנשים מוגנים. פתאום חברי הקרוב, ראש הממשלה לשעבר, עומד לדין פלילי; פתאום יקירי, אביגדור ליברמן - זה שתפר למעני את התיק החשוב - כבר בדרך לכתב אישום; פתאום ראשי עיריות שסרחו נתפסים בקלקלתם; פתאום בתי המשפט קובעים, לבקשת הפרקליטות, שמרמה היא בפירוש קלון.

מה קורה כאן, חברים, השתגעתם? לאן אתם חותרים? אי אפשר יותר להפקיד עירייה בידי רמאי מקצועי? התקדים של ראש עיריית ראשון לשעבר, מאיר ניצן - זה שהורשע בשעתו במעשי מרמה ובכל זאת נדחתה העתירה להדחתו - מת עכשיו? פוליטיקאים שהורשעו לא יוכלו לחזור לשלטון? שרים יחששו לקבל שלמונים ודולרים במעטפות? אנשי עסקים ואוליגרכים יקרים יחששו להשקיע כאן כי אנחנו כבר לא מדינה מושחתת? מישהו מבין את גודל הנזקים לכלכלה שלנו-

נאמן מתנהג כמי שמודאג מהנורמות החדשות, ואפשר להבין מדוע: הוא מיודד עם עבריינים, הוא נגוע בקשרים עם כמה מגיבורי דו"ח מבקר המדינה בפרשיות שונות; הוא מגיע למסיבות שבהן אסור לשר משפטים להימצא. הוא מתהדר עד היום בזיכוי המביך שלו ממעשי מרמה, אף שהוכח במשפטו שהגיש לבג"ץ תצהיר שאינו אמת. על הפרוזה הזאת הוא מדלג.

נאמן היה נטוע תמיד שם, לא כאן, ועכשיו הוא צריך לשתף פעולה עם הטובים - ולא מצליח. קשה לו, באמת. הוא בנוי אחרת, עולם מושגיו שונה, עזות המצח שלו מפחידה. כשגורם משפטי תיאר בפניי כיצד נאמן מבקש בעצם להכניס מקלות עבים לגלגלי המלחמה בשחיתות - נזכרתי בשיחה עם אדם שהכיר אותו היטב. יש לו עור של פיל, אמר, אבל גם ארס בפה. הוא כיום האיש הכי מסוכן בפוליטיקה. אם נחש יכיש אותו פעם, אפילו צפע, הנחש ימות. לו לא יקרה דבר.

כשנאמן זורה חול בעיניים

השר הזה ששמו יעקב נאמן, שביד אחת יודע לחבק ובשנייה לנעוץ סכין, מנהל את הקרב שלו לסירוס התביעה הכללית בצורה מתוחכמת. טיפש הוא לא, ולכן ירה לאוויר בשלב הראשון את סיפור תוכניתו לפיצול תפקיד היועץ המשפטי. זה קליט, זה מייצר כותרות, זה בלון הטעיה נהדר - במיוחד כשאין די עיתונאים שיבינו מה מבשל באמת כבוד השר. הנה, עיתונאים יקרים שלי, הוא בעצם אמר, אני מתחיל להניף את דגל המהפכה. דניאל פרידמן דיבר, אני מבצע.

ברגע הראשון זה נשמע טוב משום שאיש אינו שואל את עצמו מה מסתתר מאחורי בלון הניסוי הזה. הסיפור נשמע לכאורה הגיוני ומשכנע: היועץ המשפטי אינו מסוגל לייעץ לממשלה ובו בזמן להיות התובע והתליין של חלק מחבריה. זה מעמיד אותו במצב בלתי אנושי ובניגוד עניינים. צריך להפריד בין הכובעים האלה.

באותו רגע ראשון איש לא שואל את עצמו למה דווקא עכשיו, כשהמכונה עובדת היטב ויש למטאטאי התביעה הישגים גדולים, אנחנו זקוקים פתאום למהפכה? השיטה לא הוכיחה את עצמה? קרה לנו איתה משהו רע? קודמיו של מזוז, ובהם חיים כהן המנוח, מאיר שמגר, אהרן ברק, דורית ביניש, ואפילו אליקים רובינשטיין ויוסף חריש, לא הסתדרו איתה-

ועוד שאלה: מדוע להידרש שוב לנושא הזה אחרי שהוא נבחן כבר בקפידה לפני כעשר שנים בידי ועדת החמישה שבראשה עמד הנשיא בדימוס מאיר שמגר? מדוע לפתוח זאת מחדש כשאותה ועדה המליצה פה אחד לא לפצל את התפקיד הזה-

אין כמובן תשובה של ממש לשאלות האלה, ולכן ירה נאמן לאוויר שני תירוצים נוספים להצדקת הפיצול: הראשון, היועץ המשפטי קורס תחת עומס העבודה. הוא מתקשה לעמוד בלחץ התיקים וקבלת ההחלטות. השני, התפקיד הזה מאוד מורכב ואדם אחד, מוכשר ככל שיהיה, אינו מסוגל להשתלט על תחומים רבים. לשון אחרת: אני, יעקב נאמן, דואג בכלל ליועץ המשפטי. אני מבקש להקל עליו, ולא חלילה על ה"פציינטים" שלו.

נשמע יפה? יפה. נשמע הגיוני? הגיוני. עכשיו, כשנאמן "הוכיח" שיוזמתו חפה ממניעים זרים - הוא יכול היה לגשת, על פי משנתו הסדורה, לפרק הבא: דיון ציבורי. שלא יאשימו אותו חלילה במחטף או בשליפה מהמותן. הוא התחיל להזמין אליו אנשים שונים, בהם אנשי אקדמיה וחכמולוגים מהפקולטות למשפטים למעין סיעור מוחות. הצדק, הוא יודע, צריך גם להיראות.

עמיתי דן מרגלית דיווח כאן לפני שלושה ימים על מפגש כזה בלשכת נאמן, שגם הוא הוזמן אליו, ושבו השתתפו שבעה פרופסורים ומשפטנים. מי נמנה, למשל, עם המוזמנים ומכאן תבינו איך נראית קבוצת התמיכה? פרופ' יפה זילברשץ מבר-אילן, לגמרי במקרה אחת מחמשת החתומים על מודעת ההתנפלות בשעתו על מבקר המדינה שהעז לחקור את ראש הממשלה; פרופ' שלמה אבינרי שהיה חתום על מודעת תמיכה בדניאל פרידמן; ואיש אקדמיה נוסף, שבין יתר אמירותיו הסביר פעם לציבור ששוחד הוא לא דבר נורא כל כך. זו היתה רוח דבריו.

לאן חשבו חלק מהנוכחים שהם מגיעים? לדיון בשאלת הצורך לפצל את תפקידי היועץ. מה בכל זאת שכח נאמן לומר להם בפתח הישיבה? שהם בסך הכל כלי שלו על לוח השחמט ושהוא משתמש בהם לקידום רעיון לגמרי אחר: מינוי תובע כללי. זה התגלה להם במקרה במהלך הדיון. נאמן נאלץ לאשר להם כי למינוי הזה הוא באמת חותר.

השימוש הציני במשה לדור

עכשיו, כשהתפזר הערפל במהפכת נאמן, נראים כבר ממדי ההרס הצפויים שלה: ריסוק מעמד היועץ המשפטי, ריסוק תפקיד פרקליט המדינה, אנרכיה בצמרת מקבלי ההחלטות - והליבה של השערורייה: הפיכת היועץ המשפטי ופרקליט המדינה לפקידים חסרי סמכויות ושיניים, הכפופים לאדם שלישי שיקבל את התואר המפוצץ: התובע הכללי המיוחד. מותר לנחש שנאמן ינסה לתפור את החליפה הזאת למשפטן נוח שיבין לליבו, ובעיקר ללב כמה מחבריו מהמגרש הפלילי. הוא עלול להחזיר אותנו, אם חלילה תתממש תוכניתו, לימי פרשת בר-און.

למה מדובר כאן באחיזת עיניים ובניצול ציני של אותם חכמולוגים שנקראו לסיעור המוחות בלשכתו? כי גם אם שר המשפטים מאמין באמת בצורך לפצל את תפקיד היועץ - מה טבעי יותר שהחלטות האכיפה יימסרו לתובע כללי שכבר קיים, פרקליט המדינה, עו"ד משה לדור? למה לקבור עשרות מיליוני שקלים נוספים כאשר לרשות פרקליט המדינה עומדות כל הפונקציות של התובע הכללי? מה הטירוף הזה, מעבר לניסיון הנואש שלו לסייע לקרובים למלכות-

נאמן אמור להבין שלתוכנית שלו אין סיכוי ממשי לעבור - אבל מותר לו להאמין. מותר לו גם לגייס תומכים תמימים ופחות תמימים. מותר לו גם להמשיך להתל בעיתונאים מסוימים, ולמכור להם את הסיפור שהוא שוקל להציע את התפקיד החדש למשה לדור. מתקבל הרושם שהוא מנסה לזרוק להם את העצם הזאת בניסיון לכבות את האש שעומדת לפרוץ.

נעשה כאן, אם כן, סדר: התפקיד לא יוצע למשה לדור ולו מהטעם הפשוט שנאמן אינו מחבב את האיש, בלשון המעטה. אבל אפילו ינסה נאמן להתחכם ובמסגרת של הפוך על הפוך יקרא לו ויאמר לו "אני בוחן או שוקל למנותך לתפקיד החדש" - מותר לנחש שפרקליט המדינה ישליך את ההצעה לפח. הוא לא ייפול למלכודת. הסיבה: אין שום צורך בתפקיד הזה. כאן בדיוק מתחילה השערורייה.

שתיקת נתניהו בפרשת נאמן

האם בנימין נתניהו הוא שותף שקט בתוכניות ובמזימות ההרסניות של שר המשפטים שלו? האם גם הוא רוצה לפצל את תפקיד היועץ, להפוך את יורשו של מזוז לסמרטוט, להחליש את הפרקליטות, ולפגוע ביכולת התביעה הכללית להילחם בשחיתות השלטונית ובפשע המאורגן-

האם ראש הממשלה, שנכון לעכשיו לא עשה הרבה שגיאות, שכח כבר את אירועי פרשת בר-און-חברון, בהם כזכור היה קרוב מאוד אל ספסל הנאשמים? האם שכח שרק מחמת חשש הפרקליטות כי עד מרכזי בתיק יחזור בו מדבריו במשטרה, או יפרש אותם בצורה היוצרת ספק, החליטו בסוף לסגור את תיקו הפלילי-

אין לי עדיין תשובה לשאלה הזאת וגם לא לעמיתי עוזי דיין, העוקב מקרוב אחרי מגילת תרגילי ולהטוטי שר המשפטים. דיין ביקש למשל להבין מעוזרו של נאמן אם נתניהו נמצא בתמונה ושותף למהלכיו, וקיבל תשובה שלילית. נתניהו, לעומת זאת, באמצעות דובריו, לא מצא עדיין לנכון להשיב. הוא לא הכחיש ולא אישר - לא בכתב ולא בעל פה.

עוזי דיין לא הבין את פשר השתיקה הזאת וחזר אל מערכת הדוברים של נתניהו. הפנייה לא הועילה. התשובה שקיבל היתה מדהימה: על השאלה הזאת צריך להשיב שר המשפטים. תפנו בבקשה אליו.

מה אומר נאמן באמצעות יועצו על עצם תוכנית הרפורמה? היועץ כותב לנו כי השר אכן שוקל את חלוקת סמכויות היועץ המשפטי ובוחן כמה אפשרויות. "כאשר יוחלט על המתווה הסופי", כתב לדיין, "יידע על כך הציבור".

מה מזכירה לי התשובה הזאת? כדור הרדמה. רק שהכדור הזה לא ירדים איש. אפילו לא את אהוד ברק שמסרב להיות שותף לריסוק משלט שלטון החוק. בקטע הזה, על פי ניסיון העבר, הוא יילחם. הוא מסוגל לכופף גם את נתניהו, ולנצח.

היוזמה לטיפוח ג'ונגל הבנייה

שתיקת נתניהו בפרשה הזאת מביכה, בלשון המעטה, כי הוא מעורב עם יועצי אחיתופל שלו בשתילת זרע פורענות נוסף: יוזמה הזויה להעברת חלק נכבד מסמכויות הוועדות המחוזיות לתכנון ולבנייה לידי ועדות הבנייה המקומיות. שוב, החתול ישמור על השמנת ודווקא במקומות היותר חולים, היותר מופקרים, היותר פרוצים. דווקא במקומות שבהם צמחו וצומחים עשבים שוטים רבים, שמתגלגל בהם כסף רב, ושצריך לפקוח עליהם ביותר מעין אחת.

לעין המפקחת הזאת, אף שגם היא טעונה שיפורים וחידוד שיניים, קוראים הוועדות המחוזיות - והנה בא ראש הממשלה ומציע להרחיק את שומרי הסף האלה מסירי הבשר. שלא יראו, שלא יבדקו, שלא יפריעו לחגיגה הגדולה של מי שבונים ללא היתר, שחורגים מהיתרים, שיוצרים עובדות בשטח. יש כאן בסיפור הזה מעין מטריית הגנה לקבלנים נפוחים שמצפצפים על החוק לעיתים קרובות ולא אוהבים את החיטוט בקרביים של התוכניות שהם מגישים, ולעבריינים מקצועיים שג'ונגל הבנייה הוא באר הכסף שלהם.

על הרקע הזה עולות כמה שאלות פשוטות: האם נתניהו אינו יודע מה היקף השחיתות בעיריות וברשויות המקומיות, ובמיוחד בוועדות הבנייה? האם הוא שמע פעם על שלטון המתווכים והמאכערים לקידום ולטיפול באישורי בנייה? האם הוא חי בארץ או שעדיין מעופף לו מעבר לים? האם הוא אינו מבין שברגע פתיחת הפרצה הוא מזמין גם אנשים גבוליים להצטרף לנחיל עברייני הבנייה ואנשי הפשע-

עוזי דיין ביקש להבין אם ראש הממשלה ער לכך שיוזמתו, בפועל, רק תגרום להעמקת האנרכיה והסיאוב וקיבל תחילה צפירת הרגעה: הרפורמה נמצאת בשלבי תכנון ראשונים ביותר ועדיין לא נקבע המבנה והמתווה הסופי שלה. בהמשך טוען ראש הממשלה, באמצעות דובריו, כי לרפורמה המוצעת שני יעדים הסותרים את הטענות שהצגנו: הראשון ינסה לקצר את פרק הזמן לקבלת רישיון בנייה, שבארץ הוא מהארוכים בעולם (מקום 120). השני ינסה "לצמצם ולבער את תופעות השחיתות באמצעות מספר פעולות כגון שקיפות, קיצור ביורוקרטיה ופישוט הליכי בנייה".

"מן המפורסמות הוא", מוסיפה לשכת נתניהו, "שקיצור ופישוטי הליכים מסייעים למלחמה בשחיתות... הרפורמה מיועדת גם להצמחת הכלכלה, במשולב עם הרפורמה במינהל המקרקעין, ולפריסת רשת כבישים ומסילות ברזל לצפון המדינה ולדרומה".

קראתי את הדברים ביחד עם עוזי דיין ושנינו לא הבנו איך בדיוק יילחם ראש הממשלה בביורוקרטיה ובריקבון, כאשר הוא מסלק את מפקחי העל ושומרי הסף. משהו לא מסתדר בסיפור הזה. ריח רע עולה ממנו ואנחנו לא היחידים שמתחילים להריח אותו.

פרשת יואל לביא לדוגמה

כדי להבין לאיזו תעלת ביוב עלולה לשכת נתניהו להוביל אותנו בהצעתה - אני מזמין כאן את נתניהו לעיין בסיפור הבא, אחד מרבים ברשויות, שגיבוריו הם ראש עיריית רמלה יואל לביא ומי שהיה איש סודו ונאמנו, ראש ועדת המשנה לתכנון ולבנייה, שמעון לוי. המקרה הזה לקוח מהחלטה מלפני חודש של שופטת בית הדין לעבודה בתל אביב, נטע רות, המתארת כיצד התנכלו השניים לעובדת בכירה במשרד מהנדס העיר, זהבה חן, שהעזה לקום על מאכער המקורב לכהן ולנעול את הדלתות בפניו.

במקום לומר לה תודה, מצאה עצמה העובדת נתונה להתנכלות, לתלונות סרק ולשימועים חסרי שחר - והשיבה מלחמה. היא פוטרה, עתרה באמצעות עו"ד אהרון אורדן לבית הדין לעבודה ופיטוריה בוטלו. השופטת קובעת בהחלטה, בין היתר, כי ברגע שהעירייה הבינה שהליך ההדחה הוא בלתי תקין, היא ניסתה לתקן זאת באמצעות "תפירת תיק" לעובדת הבכירה.

כהן, רמאי ונוכל שקטעים ממעלליו פורסמו כאן בעבר, כבר אינו בעירייה, בין היתר משום שהוגש נגדו כתב אישום בגין הטרדה מינית. אבל יואל לביא הוא עדיין ראש העירייה, וממשיך לרדוף את חן בטענות שווא. בחקירתו הנגדית בידי עו"ד אורדן, כשזה הטיח בו כי ערב הבחירות לעירייה הוא פנה לאזרחים בחוג בית והזמין מהם תלונות נגד חן; כשזה האשים אותו כי אמר לשומעיו "בואו תעזרו לי להעיף את זהבה חן", התפתל ראש העירייה על דוכן העדים ובסוף אישר שהדברים נכונים.

מקוצר היריעה לא אחזור כאן על מה שהתגלה במשפט ועל מעשי הנבלה שלהם היה שותף ראש העירייה בפרשה הזאת. מה שכן אני מחויב לעשות - זה להזכיר לראש הממשלה שלביא אינו חריג. הוא חלקה מתופעה, אולי אפילו מכת מדינה. הרפורמה לא תמגר אותה. בדיוק להפך: היא תהרוג סופית אנשים כמו חן. לא יישאר גוף-על תכנוני שיושיט לה עזרה.

פינת דליה אציק

חלפו עוד שבועיים ודליה איציק עדיין לא החזירה את עשרות אלפי השקלים של הבלטות בדירתה הפרטית. גם לא את כספי החלפת חלק מהאמבטיה הפרטית. למה בדיוק היא מחכה - לדו"ח מבקר המדינה שאמור לעסוק לכאורה גם בפרשה הזאת? לחקירות בעניין נסיעותיה לחו"ל, שעליהן סיפר המבקר בראיון למוסף "הארץ"? לחשיפת הצניעות המופלגת שלה בעת שהותה במלונות פאר בלונדון ובפאריס-

אין לי תשובה לשאלות האלה מעבר למה שאמרה לי בשעתו איציק עצמה: אם אחזיר את הכסף זה יתפרש כהודאה באשמה.

אז לא: זה יתפרש שאת מבינה סוף סוף שטעית, שמעדת, ששלטון היחיד שלך בכנסת - בלי שיהיו סביבך שומרי סף אמיתיים - הוביל אותך להסתבכות. זה יתפרש שאת בשר ודם, מכה על חטא, מבינה שככה לא מתנהגים. זה יתפרש שלמדת, אפילו באיחור, את לקח העיניים הגדולות.

motig@israelhayom.co.il
uzid@israelhayom.co.il
michals@israelhayom.co.il

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו