עיירות קטנות הן מפתח ביד תסריטאים. תסריטאים טובים שותלים בהן סודות, רומנים ויריבויות עתיקות. תסריטאים מבריקים מביאים אליהן גם את סל התכונות שבהן התברכה האנושות ומחלקים בנדיבות לכל תושב. "ברודצ'רץ'" קיבלה מתסריטאיה המצוינים תשעה קבין של חשדנות, מרירות, חטטנות, וגם חמלה ונדיבות, וקב אחד של נופים משגעים. גיבוריה הם שני בלשים וכעשרה תושבים, החיים יחד בעיירה האנגלית ומנסים לחזור לשיגרה אחרי רצח ילד בן 11, דניאל לטימר. בתום העונה הראשונה נמצא הרוצח מתחת לשמיכת הפוך של הבלשית אלי מילר, שחקרה את הפרשה. העונה השנייה מתמקדת במשפט של בעלה, ג'ו מילר, ובתיק ישן ובלתי פתור של הבלש אלק הארדי, הגיבור המעורער של הדרמה. שתי העלילות מתחברות זו לזו בטבעיות לכדי דרמת מתח אנושית ונוגעת ללב, המספרת הרבה על טבע האדם ועוד יותר על חיים בקרב קבוצת בני אדם. הבטחה: אחרי צפייה תרצו לברוח לאי בודד ולהסתתר שם לנצח.
קהילת ברודצ'רץ' מתאפיינת בחלוקת תפקידים סטריאוטיפית למדי: הכומר צעיר ומסתורי, בעלת המלון המקומי קלה להשגה, העיתונאים נודניקים והבלשים חסרי מנוחה. עד כאן הכל נשמע די שגרתי, אבל "ברודצ'רץ'" כתובה ומשוחקת בתבונה ממזרית ההופכת אותה לשונה מחברותיה לז'אנר. היא מבוססת על פנטזיות אפלות ומודחקות ולוקחת את הצופה למסע בנופים עוצרי נשימה כדי לעמעם את המתח הבלתי נסבל שהיא יוצרת. בעונה הקודמת העלתה "ברודצ'רץ'" ספקות לגבי זהות הרוצח, כשהצביעה בכל רגע על אדם אחר כמועמד אפשרי לביצוע המעשה המחריד. קו זה ממשיך גם העונה. תרחישים קרימינליים מלווים את העונה החדשה, מעמיקים את תחושת הנרדפות והסכנה המבעבעים מתחת לפני השטח. "ברודצ'רץ'" מקפידה להשאיר ספקות ולהציב סימני שאלה לאורך הפרקים, מפזרת מעט מדי סימני דרך ומאלצת את הצופים לחשוב. ואז לחשוב שוב, מההתחלה.
"ברודצ'רץ'" היא דרמה אמינה וריאליסטית שמאחוריה מסתתר טירוף מערכות אחד גדול. היא חגיגת שפיות במקום שאיבד את השפיות, והשילוב החמקמק בין השקפת עולם נורמטיבית - הבאה לידי ביטוי במשפט ובציפייה שהחוק יסדר את הכל - לבין אנשים חולניים הופך אותה ליצירה עמוקה ומהפנטת. בולטת מעל כולם אוליביה קולמן, המגלמת את הבלשית מילר בדיוק מופתי. על גבה סוחבת מילר את הכאב על המשפחה שפירקה, הנישואים הכושלים לבעל שהפך לרוצח, הבן שלא רוצה איתה קשר והניכור של תושבי העיירה, שהקיאו אותה החוצה. אשמה, חרטה וייסורים סוחפים אותה לתיק חדש, שאותו יש לה סיכוי לפענח.
לעסק נכנסות גם דמויות חדשות, ובהן תובעת בתיק הרצח (שרלוט רמפלינג החדה), המדגישות שוב את ייחודה של הדרמה: כאן אין דמויות פסיביות. כל דמות ב"ברודצ'רץ'" פועלת למען מה שהיא מגדירה כ"טוב", "נכון", "צודק". אז מה אם באמצע אחרים יצטרכו לסבול. הסבל הגדול ביותר המאפיין את תושבי העיירה הוא בדידות. כל אחד מהתושבים חי את עצמו, את כאבו ואת אובדנו. אולי בכל זאת עדיף לגור בעיר גדולה ויקרה מאשר להתמודד עם פצעים כואבים של עיירה קטנה, לא משנה כמה מרשימים נופיה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו