נוני, ראש הממשלה בחדר האחורי

חשבתם שהבחירות הן בין ימין לשמאל, בין נתניהו לבוז'י וציפי? קצת טעיתם. הבחירות הן בעצם סביב שאיפתו חסרת המעצורים של נוני מוזס, מו"ל "ידיעות אחרונות", לחזור לשלטון; ראש ממשלה מהחדר האחורי.

כתמיד הוא מושך בחוטים, מפעיל את המערכת הפוליטית כמריונטות. זה לא חדש; אבל בימים האחרונים, נדמה שהוסרו כל הבלמים, ונפלו כל המסיכות. נוני מוזס רוצה לנצח בבחירות, ויהי מה. וזו מפת הדרכים שלו: במפת הדרכים של "ידיעות אחרונות" מקפידים לדווח "באובייקטיביות" על כל מה שמרפד את הדרכים למשרדי ראש הממשלה והאוצר לאנשים "הנכונים". אלה שאיש רוח השמאל, יאיר גרבוז, היה גאה בהם. לא כי ל"ידיעות" יש אינטרסים. מה פתאום?! הרי האינטרס היחיד שמנחה את "ידיעות" הוא האמת!  - שלו. התקופה האחרונה מציבה כמה תמרורים בדרך המלך, שלכאורה שורטטה בידי אדריכלי "ידיעות" ושותפיו. 

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

תמרור שיטת המקל והגזר

טיפוח מואץ של מי שעשויים לשרת את האינטרסים של "ידיעות" (או כפי שמגדירה זאת היטב מועמדת המחנה הציוני, ציפי לבני: "ולמי אין?"), באמצעות כתבות מפנקות, ידיעות חיוביות, תמונות ששוות אלף מלים ומחמאות גם בעמודי הרכילות, הן בעיתון והן באתרו החינמי ynet (עיין ערך ציפי, איתן כבל, יאיר לפיד, אהוד אולמרט, גבי אשכנזי, נפתלי בנט עד שהוכרז זמנית כאויב). למי שפחות מתאים, עדיין לא מתאים או שכבר לא מתאים, עושים "פייד אאוט" (עיין ערך אולמרט ואשכנזי, למשל), או שמתעלמים ממנו ו/או הולמים בו (עיין ערך איתן כבל, בימים שבהם התמודד לתפקיד יו"ר ההסתדרות).

תמרור המשולש הקדוש של האינטרסים

"ידיעות", ציפי ובוז'י הביאו לעולם גם את הצעת החוק נגד "ישראל היום": על פי ההצעה, יורשה לתושבי המדינה לקרוא רק את החדשות כפי שהן משתקפות בעיניים של "ידיעות", שכן האמת שלו היא האמת שראוי שתושבי המדינה יחיו לאורה. נכון שיש כאן אינטרסים כלכליים כבירים של גוף כלכלי־מסחרי, נכון ששרת המשפטים שיתפה פעולה עם אותו גוף מסחרי־כלכלי והעדיפה את חוות הדעת המשפטית שהוא זימן ומימן - על פני חוות הדעת של היועץ המשפטי לממשלה (שלא תאמה את השקפתה־הנכונה־וצודקת־תמיד). נכון שהיא חילקה לחברי ועדת חוק חוקה ומשפט את חוות הדעת "האובייקטיבית" ש"ידיעות" הזמין ומימן כאשר דנו בעניין, לכאורה מבלי לציין מהיכן הגיעה. נכון גם שלדעת השרה אין בכך פסול, שכן היא הרי מודעת לאינטרס הכלכלי ("ולמי אין?" הגיבה באדנותיות כאשר הודתה בפרשה). ובאמת, למי אין? לציפי אין! כי לציפי יש רק אינטרס אחד: טובת המדינה. שהרי טובת המדינה היא מה שטוב לציפי וגם ההפך הוא נכון.

תמרור הוויתורים המופלגים של ביבי

בטיימינג מקרי לחלוטין הודלפו ל"ידיעות" טיוטות ראשוניות של רעיונות שנוסחו במסגרת הניסיונות הסיזיפיים להגיע להסכם, להסכמות או להבנות הוגנות עם הצד הפלשתיני, שכידוע ל"ידיעות", כה כמה לשלום. אף על פי שמדובר בטיוטות שהן בגדר "משחק מנהלים" תיאורטי, מדווחים ב"ידיעות" בשמחה לאיד שביבי התכוון לוותר (!). בתגובה שלה קיוו ושאותה תיכננו אדריכלי ה"חשיפה", התקבלו צקצוקי ציפי ש"אפילו היא לא היתה מוותרת כך", והסתערות מימין על "בגידתו" של ביבי. המהלך כמעט הצליח ל"ידיעות": ציפי יכלה להיות מסומנת כ"קול השפוי והאמיתי" והימין היה מסתכסך בינו לבין עצמו, מפלגות ימין־מרכז היו נוגסות במנדטים אפשריים של תומכי ליכוד מבולבלים והופה! מהפך! שיטת ה"הפרד ומשול" הצליחה פעמים כה רבות, מדוע שלא תצליח גם הפעם?

רק שאיזה אחד, דניס רוס שמו, שניסח את "מסמך הוויתורים", הבהיר שנתניהו לא הסכים לקווי 67', לחלוקת ירושלים או לזכות השיבה. הוא אף ציין שבמהלך שנות הדיונים הציעו האמריקנים כמה טיוטות לפני ואחרי אוגוסט 2013, אך מה לעשות, כך אמר, שבאוגוסט 2013 לא היתה כלל טיוטה... מפליא שב"ידיעות" לא טרחו לפנות לרוס כדי לקבל את התייחסותו למסמכים שהוא עצמו כתב וניסח. או שלא מפליא. אותו רוס גם ציין, במאמר דעה פרי עטו שפורסם ב"ניו יורק טיימס", ש"מאז 2000 היו שלושה סבבי מו"מ רציניים שהניבו הצעות ליישוב הסכסוך הישראלי־פלשתיני: הפרמטרים של ביל קלינטון ב־2000; הצעת רה"מ לשעבר אהוד אולמרט ב־2008; ומאמציו של שר החוץ האמריקני, ג'ון קרי, לשים קץ לסכסוך ב־2014. בכל פעם, הצעה עם התייחסויות לכל נושאי הליבה הוגשה למנהיגים הפלשתינים ובכל פעם הם השיבו בשלילה או לא השיבו כלל. הם הגיעו למסקנה שהעלות של אמירת 'כן', או אפילו של הצעת נגד שמחייבת ויתורים פלשתיניים, היא פשוט גבוהה מדי". ובמילים אחרות, במקום להטיל את האחריות לכישלון המו"מ על ישראל, כמקובל בקרב העיתונות האובייקטיבית, רוס ייחס אותה דווקא לפלשתינים... הערה מעניינת ל"מקריות" החשיפה הדרמטית סיפק גם דני דיין, יו"ר מועצת יש"ע לשעבר, בדף הפייסבוק שלו: "במוצאי שבת שעברה השתתפתי בתוכנית 'המטה המרכזי' בערוץ 10. לידי ישב שמעון שיפר מ'ידיעות אחרונות' ויחד עם המנחה נדב פרי שוחחנו עם ציפי לבני. הופתעתי משאלתו של שיפר - פתאום, כאילו לא קשורה לכלום - על ויתוריו של נתניהו במו"מ עם הפלשתינים. לבני סירבה לענות אבל העירה: 'זה אולי יתפרסם, אולי אפילו לפני הבחירות'. הבנתי. זה היה כנראה הפרומו להפקה המשותפת".

תמרור שלטון החוק, כשנוח 

זוכרים את פרשת הוצאות המעון? ב"ידיעות" טיפחו את הנושא, קיבלו בצהלה את דו"ח המבקר, וניסו ללחוץ על היועמ"ש לפתוח בחקירה. לרוע המזל, וינשטיין קבע כי אין חשדות לפלילים נגד נתניהו, ודחה את ה"בדיקה" עד אחרי הבחירות. והתגובה: ירידת־מחץ על היועמ"ש.

תמרור סוד הסיקור הנעלם 

לאן התכווץ־עד־נעלם ב"ידיעות" סיקור משמעותי של נאום ביבי בוועידת איפא"ק? האם בעיתון האובייקטיבי לא חשבו שיש מה לסקר בו? ואם, נניח, היו נואמים בו מאיר דגן או אפילו ציפי - האם היו מוצאים שם את הוועידה במפת הדרכים החדשה? 

ואפרופו מאיר דגן וההפגנה במוצ"ש: הייתכן שב"ידיעות" סתם פיספסו את נהמת נאומו של איש הרוח יאיר גרבוז? האם העיתון האובייקטיבי לא מצא לנכון לחשוף מה באמת חושבת האליטה על אספסוף בוחרי הליכוד והימין? 

והקהל הריע. באמת, בושה להיות איש ימין. שהרי כל ה"ימנים" הם אנסים, גנבים, שקרנים, הזויים, שוליים, שוטרים סורחים, לוקחי שוחד ובקיצור, מסכנים שזקוקים להדרכה. של השמאל. לכן יש להצביע רק למחנה הציוני. ליפי הבלורית והנפש. הלא גזענים. הלא חשוכים. אלה שלא מדביקים תוויות על קבוצה שלמה. אלה שהעיתונות "האובייקטיבית" מרוממת אך לא רואה ולא שומעת אותם בקלונם. אבל גם כשהם יגיעו ליעד הנכסף - השליטה בממשלה - גם אז, הם יישארו כיסוי, מסך בלבד. מי שישלוט במדינה, כמו פעם, יהיה נוני מוזס.

•   •   •

דרכו של נוני

1. טיפוח פוליטיקאים

טיפוח של מי שעשוי לשרת את האינטרסים של "ידיעות" באמצעות כתבות מפנקות ומחמאות בכל העמודים, בכל מצב

2. החוק נגד "ישראל היום"

"ידיעות אחרונות", ציפי ובוז'י הביאו לעולם את הצעת החוק נגד "ישראל היום". ב"ידיעות" יודעים לפרגן לחברים, ולהעניש את מי שסרח

3. הכיסוי שלא היה

לאן התכווץ־עד־נעלם ב"ידיעות" סיקור משמעותי של נאום נתניהו בוועידת איפא"ק? 16,000 יהודים הריעו לרה"מ - לא ב"ידיעות"

4. ההתקפה על היועמ"ש

הריצו את סיפורי מעון רה"מ, לחצו על המבקר והיועמ"ש - ואחרי הכל, כשווינשטיין קבע שאין חשדות לפלילים נגד נתניהו - ירדו עליו

5. פיצול הימין

ב"ידיעות" דיווחו בשמחה לאיד שנתניהו התכוון לוותר לפלשתינים. המטרה: לפצל את הימין, ולעודד את ראשיו להסתער על נתניהו

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו