בשעה שהתקשורת האמריקנית התרכזה השבוע בנאומו של ראש הממשלה בנימין נתניהו בקונגרס, התרחשה בחוגים האקדמיים בארה"ב, העוסקים בחקר האיסלאם, סערה זוטא. גיבוריה הם האיראנים, הקוראן וישראלי אחד, חוקר האיסלאם הוותיק פרופ' נסים דנה, שכתב את הספר המטלטל, שתורגם עתה לאנגלית, "למי שייכת הארץ הזאת?"
השפעותיו ארוכות הטווח של הספר עשויות להיות משמעותיות לא פחות מאשר ההסכם המתגבש בין איראן לארה"ב, אך בתחום התיאולוגי.
אם נתניהו, בנאומו, נגע בסכנות המיידיות, דנה (75), ראש המחלקה הרב־תחומית באוניברסיטת אריאל, נוגע בספרו בשורשים הדתיים שמחוללים סכנות אלה. מול קללות האלוקים שממטירים חכמי הדת המוסלמים על ראשינו וההבטחה להשמידנו, דנה, הבקיא בקוראן יותר מהרבה מוסלמים, בוחן אותו בדרך בלתי צפויה ובהצלחה רבה.
במרכז הספר ניצבים ציטוטים מהקוראן, הקובעים כי "אללה הוריש דווקא לעם ישראל את הארץ". כמעט בכל הציטוטים מודגשות הזכות והחובה המוטלות על בני ישראל לרשת את הארץ. "לעומת זאת", הוא קובע, "אין שום אזכור בקוראן המוריש את הארץ למוסלמים, לערבים, לפלשתינים או לכל אומה אחרת שאינה עם ישראל. הטענה הנוכחית, שהעמים שמהם נכבשה הארץ על ידי עם ישראל - הכנענים, היבוסים, הענקים - היו ערביים, אינה מתיישבת עם העובדה שעל פי האיסלאם עצמו, בני ישראל נצטוו על ידי אללה לכבוש את הארץ מידיהם של אותם עמים, שטימאו אותה".
הספר סוקר חיבורים של עשרות מפרשי הקוראן. רובם תומכים במסקנה שמחזקת את זיקת עם ישראל לארץ ישראל. "אפילו מוחמד טברי, שבמושגים יהודיים נחשב לרש"י של המוסלמים ומגדולי מפרשי הקוראן, נקט גישה זאת ואף הגדיר את גבולות ארץ ישראל 'מהפרת עד הגדה המזרחית של הנילוס'", מציין דנה.
המחקר של דנה, שמתורגם בימים אלה לערבית, מעורר הדים בעולם חוקרי הדת המוסלמית. הוא אף מחלחל לתוך העולם הדתי־מוסלמי. לשיעה האיראנית הוא יוצר בעיה קשה: ירושלים, שתשוחרר במהרה, היא על פי השקפת העולם האפוקליפטית של האיסלאם הקיצוני, המקום שבו יכריז המהדי (גואל העולם, משיח; נ"ש) על תחילת כיבוש העולם.
לעומת זאת, ירושלים המוזכרת בקוראן, מציין דנה, מובטחת דווקא ליהודים. אין פלא לכן כי לאחרונה הפציר אחד מאנשי הדת האיראנית במנהיגיו, באמצעות אתר אינטרנט סעודי, להמציא בהקדם תשובה שתתמודד "עניינית" עם הטענות שדנה מעלה. הוא הפציר בהם שלא לבטלן כלאחר יד.
הפירוש האמיתי
את הרומן עם האיסלאם החל דנה לפני שנים רבות, כשהיה ממונה על העדות הדתיות בישראל במשרד הדתות. בהדרגה, תוך שיחות עם חכמי הלכה מוסלמים, הוא נשאב אל סוגיות העוסקות ביחסי איסלאם ויהדות. הוא אף תפס אימאם מצטט במסגד פסוק מהקוראן, שלא היה ולא נברא. האימאם הובך ודנה הבין מייד - לא לכל אמירה שמצוטטת כביכול בשם האיסלאם יש בסיס.
לפני שנים נשלח על ידי המדינה בעניין ממלכתי, כדי להיפגש עם השייח' טנטאווי, האימאם הגדול של מסגד אל־אזהר והשייח' הגדול של אוניברסיטת אל־אזהר בקהיר. טנטאווי, שמת לפני כחמש שנים, היה מוכר כסמכות הסונית הבכירה ביותר ליותר ממיליארד מוסלמים. הפגישה בין השניים גלשה עד מהרה לשיחה תיאולוגית נעימה. השייח' המצרי, שלא פעם הביע עמדות קיצוניות ביחס ליהודים ולמדינת ישראל, התבטא בשיחה ההיא במתינות רבה פי כמה. דנה הציע לטנטאווי לארגן עבורו הזמנה לארץ. בכיר הדת המוסלמית השיב בחיוב, אבל היתנה זאת בהסכמה של עמר מוסא, לשעבר שר החוץ המצרי. אחרי יומיים דנה פגש גם את מוסא. מוסא הבטיח תשובה, שמעולם לא הגיעה.
דנה מאמין שברגע שספרו יתורגם לערבית - "כבר עובדים על זה" - ויהיה זמין גם למוסלמים הדבר יתרום להרגעת מתחים מיותרים. "הבסיס לכל הבנה הוא ידע ועובדות. הקוראן הוא משהו אחר לגמרי ממה שמדומיין על ידי רבים, הן בצד היהודי והן בצד הערבי", אומר דנה.
בעניין ירושלים, למשל, מצביע דנה על כך ש"הקוראן קובע בפרק 2 מפסוק 142 ואילך, שהיא נקבעה בשעתו ככיוון התפילה למוסלמים, רק כדי לפתות ולמשוך את היהודים לאיסלאם, אך כיוון התפילה הנכון הוא לעבר הכעבה שבמכה. אפילו בנוגע לסיפור המכונן של עליית נביא האיסלאם מוחמד השמימה מאל אקצא יש לקוראן מה לומר: "הקוראן מביא את עדותה של עיישה, אשתו האהובה של מוחמד, שלפיה הוא שהה איתה כל אותו הלילה, שבו נטען שעלה לשמיים, כך שעל פי עיישה, אין מדובר אלא בחלום ובחזון לילי בלבד. לא במסע ממשי".
דנה מביא גם מדבריו של הפרשן אבן תימיה, שמת בשנת 1328 ומסביר: "אבן תימייה מגדיר כשקרית את הטענה הרווחת היום, בדבר סימנים שנותרו כביכול מביקורו של מוחמד בהר הבית. וגם אורוות שלמה, שהמוסלמים הפכו בדורנו למסגד, מזוהות במפורש על ידי אחד מגדולי האיסלאם, אבן חלדון, כחלק מבית המקדש".
העיון המחודש בקוראן הביא את דנה למסקנה כי אין כל יסוד לזיהוי העצמי של הפלשתינים ככנענים: "מקורם של המוסלמים שחיים כאן היום, ושאבותיהם הפכו בשנת 622 למוסלמים, הוא בחצי האי ערב. הטענה הזו היא גול עצמי, שהרי את הכנענים, כפי שכתוב בקוראן, אללה ציווה לסלק מהארץ, לאחר שטימאו אותה".
זהו ספרו התשיעי של דנה, שנולד בדמשק לפני 75 שנה. סבו היה אב בית דין בעיר. אביו היה סוחר עשיר. בליל פרעות אחד (ליל שבת) נזרקו רימונים על בית הכנסת בדמשק. 11 ילדים נרצחו. בין ההרוגים היה אחיו של נסים, דוד בן ה־6. משפחת דנה האמידה נטשה את כל רכושה וברחה לארץ. ספרו החדש של דנה שיצא לאור בהוצאת מוסד ביאליק ואוניברסיטת אריאל, מוקדש לזכרו של האח הקטן דוד, שנרצח באותו ליל פרעות.
בספרו מציב דנה את פסקי ההלכה, המאמרים והפרסומים המוסלמים הרבים מתקופתנו אנו, שעוסקים במעמד הארץ ושוללים כל זיקה בין העם היהודי לבין ארץ ישראל, מול מובאות מהקוראן עצמו, מפרשני איסלאם קדומים וממקורות איסלאמיים נוספים.
הקוראן כותב למשל שאללה ינחיל את ארצו "לאשר יחפוץ מבין עבדיו" וכן: "עבדי הישרים יירשו את הארץ". הפרשן אלפדל טברסי, איש המאה ה־12 טוען שמדובר גם בבני ישראל. פסוק אחר בקוראן, שבו מבטיח אללה למאמינים "כי ייצב אותם בארץ תחת קודמיהם", כפי שייצב את אלה שהיו לפניהם, זוכה אף הוא לפרשנויות דומות. מחמד טברי, שחי במאה התשיעית מסביר שהכוונה לכך שאללה העניק את הארץ לבני ישראל לאחר אובדן העמלקים.
במקרא, מציין דנה, מופיע כעשר פעמים הביטוי "שלח את עמי", שנאמר על ידי משה ואהרון לפרעה, כאשר המטרה המוצהרת ליציאה ממצרים היא פולחנית: כדי ש"יעבדוני". גם בקוראן, מספר דנה, מופיע כמה פעמים הביטוי "שלח את עמי", ואולם בשונה מהניסוח המקראי, מציינים מפרשי הקוראן במפורש שהמטרה היא להגיע לארץ ישראל. "אחד מהם הוא טברסי השיעי שמסביר: '...על כן שלח את עמי, את בני ישראל; תן להם ללכת עמי ולשוב אל הארץ המקודשת, שהיא מולדתם".
האיסלאמיזציה של הסכסוך
אלא שאת עיקר העניין מספקים הפסוקים מהקוראן עצמו, הקובעים כי "ארץ הקודש שייכת לעם ישראל". באחד מהם נכתב: "מבקשים אנו (מאללה) להעניק חסד לאלה אשר נרדפו בארץ ישראל (בני ישראל) ולעשותם מנהיגים ויורשים ולהושיבם בארץ, ולהראות לפרעה ולהמן ולצבאותיהם את כל אשר חששו מפניו".
פסוק אחר, שגם בו אללה מעלה לכאורה על נס את מעמדו של עם ישראל ומורה לו להיכנס לארץ, אומר: "אמר משה לבני עמו, בני עמי, זיכרו את הטוב שהעניק לכם אללה בהקימו בכם נביאים ובעשותו אתכם מלכים ובנותנו לכם את אשר לא נתן לאיש משוכני העולמים. בני עמי, היכנסו אל הארץ הקדושה אשר כתב אללה לכם, ואל תיסוגו אחור פן תאבדו".
מרתקים אף יותר הם הפסוקים העוסקים בשינוי כיוון התפילה של המוסלמים - מירושלים למכה: "אומרים אנשים פתאים, מה הסיט אותם מכיוון התפילה שפנו אליו עד כה?... לא קבענו את כיוון התפילה הקודם (ירושלים) אלא למען נבחין בין מי שהולך אחרי הנביא לבין מי שנסוג על עקביו... הפנה אפוא את פניך לכיוון המסגד הקדוש (הכעבה, מכה) באשר תהיו... זו האמת מאת ריבונך".
ההיסטוריון מאיר ליטבק, ראש המרכז ללימודים איראניים באוניברסיטת ת"א, הסביר פעם כי "שליטתה של ישראל על אדמות הקדושות לאיסלאם - פלשתין בכלל וירושלים בפרט - היתה מרכיב חשוב בעוינות האידיאולוגית של איראן כלפיה. הוקעתה בעניין זה השתלבה במגמה שהפכה נפוצה מאוד בקרב התנועות האיסלאמית הסוניות, שעיקרה איסלאמיזציה של הסכסוך עם ישראל ושל פלשתין עצמה. המסקנה המשותפת לאיראן ולתנועות איסלאמיות אחרות", מוסיף ליטבק, "היא שהסכסוך במזרח התיכון הוא סכסוך קיומי שלא תיתכן בו כל פשרה בין הטוב המוחלט (האיסלאם) לבין הרע המוחלט (המדינה היהודית)".
ואכן, מאז ימי חומייני אין מסתירים באיראן את ההשקפה באשר לגורל הראוי לישראל וליהודים. התקדים לקוח מההיסטוריה של הנביא מוחמד. מדובר בשבט היהודי בעיר מדינה, בני קריט'ה, שעל פי הטענה הפיץ שחיתות בקרב המוסלמים וחוסל על ידי הנביא. בספרו של דנה יש תיאור היסטורי מצמרר, שקשה מאוד לא להשוותו עם פועלו של ארגון דאעש היום, שמתאר את התנהלותו של "הנביא" בעת שחיסל את השבט היהודי בני קריט'ה.
התיאור שמביא דנה לקוח מאחד הטקסטים של ההיסטוריון ואקדי: "במשך כל אותו הלילה, ליל שבת, הם (היהודים) למדו תורה וחיזקו עצמם באמונה שיש לדבוק בה... לעת בוקר ירד מוחמד לשוק וציווה לחפור חפירה... לאחר שהתיישב בין חבריו, הובאו הגברים, גלים גלים, כשידיהם קשורות והתיזו את ראשיהם... בהמשך הובא חיי בן אח'טב כשידיו קשורות מאחורי עורפו, שהכריז: אין בי חרטה על האיבה שאני רוחש כלפיך... גזירה היא מן השמיים, ניסיון שאלוקים מעמיד בו את בני ישראל... מוחמד ציווה להתיז את ראשו". אשתו של מוחמד, עיישה, מספר דנה, מתארת כיצד נמשכה מלאכת הרצח גם בלילה לאור לפידים. הנרצחים הושלכו אל הבורות וערמו עליהם עפר.
גיבוי ועימות
הסימוכין מהקוראן על אודות הזכות הדתית של עם ישראל על ארץ ישראל וירושלים לא יחוללו קרוב לוודאי מהפך בגישתם של כהני הדת בטהרן או של הפלשתינים השוללים כל זיקה יהודית לארץ ישראל. עם זאת, יש סמליות בכך שבשעה שראש ממשלת ישראל נואם על הסכנות הצפויות מהנשק האיראני, מופץ בארה"ב ספר תיאולוגי המלמד לכאורה עד כמה שגוי הפירוש שמעניקים כהני הדת המוסלמים לקוראן. המהדורה הערבית של הספר שצפויה אף היא לראות אור, עתידה לעמת את המוסלמים ישירות עם תוכני הקוראן המלאים ותעצים כנראה עוד את הפולמוס.
לפחות איש דת מוסלמי ידוע אחד מגבה את הטענות שמשמיע דנה, אך הוא עשה זאת שנים לפני שהספר יצא לאור. מדובר בשייח' עבדול פלאצ'י, ראש המכון ללימודי האיסלאם ברומא, שהכריז לא פעם כי "הקוראן מבסס את זכותה של ישראל על ירושלים וארץ ישראל".
פלאצ'י ביקר בארץ ואמר כי "כשם שלא יעלה על הדעת להכחיש את זכותם של המוסלמים על מכה, לא יעלה על הדעת להכחיש את זכותם של היהודים על ירושלים". הוא ודנה ניזונים מאותו הקוראן, אך אל פלאצ'י התייחסו רבים מעמיתיו כאזוטריה. העובדה שדנה, איש אקדמיה ידוע ובעל מוניטין, הנחשב למומחה בתחומו, הוא בן לדת היהודית, תביא אולי לתגובה שונה. אחרי הכל, עם היהודים תמיד היה קל יותר למוסלמים להתפלמס.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו