השרי היבש מתחיל לחזור לתפריטים בשנים האחרונות, ואם אתם שואלים אותי לגמרי בצדק. עד לא מזמן התייחסנו אל תעשיית השרי בעיקר כאל מקור לחביות משומשות שבהן מתיישן וויסקי סקוטי ודי שכחנו שמדובר במשקה ייחודי בעל עבר מפואר: קליל, מרענן וחמצמץ, ולמרות אחוזי האלכוהול הגבוהים שלו קל מאוד לשתות אותו. חוץ מזה הוא יכול לשמש בן זוג נהדר להמון מנות קיציות. מה עוד אפשר לבקש בימים חמים וטרופים אלה?
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
השרי הוא בן למשפחת היינות המחוזקים, שתהליך העשייה שלהם כולל תוספת של אלכוהול. הוא מיוצר בדרום־מערב ספרד, באזור שזכה לשם "משולש השרי" ומשתרע בין הערים פוארטו דה סנטה מריה, חרז וסנלוקר דה ברמדה. הקרקע במשולש היא בהירה מאוד. לבנה כמעט. זוהי קרקע גירית ודלה שלא תצלח לגידול ענבי יין סטנדרטיים. מצד שני, היא מספקת את התנאים הדרושים לגידול ענבי פלמינו ופדרו חימנז, הלוא הם חומרי הגלם העיקריים לייצור שרי.
הנפוצים ביותר, מבין מגוון סוגי השרי הקיימים, הם שרי פינו, הנחשב לשרי קליל ויבש יחסית ושרי אולורוסו, שמתאפיין בגוף משמעותי ובטעמים עשירים יותר. רק לאחר בציר הענבים והתסיסה של יין הבסיס מעריכים היצרנים את איכות היין ומחליטים איזה שרי לעשות ממנו. אם הוחלט שהיין מתאים לייצור פינו מוסיפים לו ברנדי ומביאים אותו לרמה של 15 אחוזי אלכוהול. אם באולורוסו עסקינן, תועלה רמת האלכוהול ל־18 אחוזים.
בשונה מהחביות שבהן מתיישנים יינות שולחניים, שצריכות להישאר מלאות כל הזמן כדי לצמצם את המגע של היין עם האוויר, החביות שבהן מתיישן השרי לא מלאות עד הסוף, ובכך מתאפשר מגע של היין עם האוויר. בחביות שבהן מתיישן שרי פינו, בעל שיעור האלכוהול הנמוך יותר, מתפתחת על פני הנוזל שכבת שמרים שנקראת "פלור", המעכבת את תהליך החמצון. שיעור האלכוהול הגבוה של האולורוסו מונע התפתחות שכבת פלור ומאפשר חמצון אינטנסיבי יותר, מה שמשפיע כמובן על אופיו של היין.
היישון עצמו מתבצע בשיטת סולרה, המבוססת על יישון בסידרה של חביות גדולות מאוד. על פי שיטת סולרה, יין חדש מתווסף בכל פעם אל החביות הראשונות בסידרה, ורק חלק מהיין שנמצא בחביות האחרונות עובר לביקבוק. מדי פעם מועברות כמויות מסוימות של יין, עד שלושים אחוזים מכל חבית, אל שורת החביות הבאה בתור וכן הלאה. בשיטה זו, יינות צעירים מתערבבים עם יינות בוגרים יותר ואפילו בוגרים מאוד, ובכך נשמרת אחידות הטעמים.
אחד ממותגי השרי הידועים בעולם הוא "טיו פפה", שמיוצר בספרד משנת 1835. בשנת 1944 הגיע השרי של טיו פפה לבריטניה והצליח בה לא רע. במהלך המאה העשרים השרי יצא מהאופנה והפך לנחלתן של נשים בריטיות מבוגרות, אבל כמו שזה נראה כרגע, טיו פפה - לצד לא מעט מותגי שרי נוספים - זוכה לפריחה מחודשת. אישית, אני מעדיף את השרי שלי נקי וקר מאוד, אבל אם אתם כבר בעניין - למה שלא תעשו מזה קובלר?
טיו פפה קובלר
קובלר היא משפחה של קוקטיילים שמבוססת על משקה חריף או יין, בתוספת קרח ומיצי פירות. הגירסה המרעננת הזו, שמשלבת יפה בין טעמו של השרי לטעמי הפירות, היא קלה להכנה ומרשימה במיוחד.
החומרים (למנה אחת):
• 70 מ"ל שרי (7 כפיות)
• 12.5 מ"ל מי סוכר (כפית ורבע)
• 3-4 פלחי תפוז
• חופן אוכמניות
כך תעשו:
כותשים את האוכמניות עם פלחי התפוז, מוסיפים קרח, מי סוכר ושרי, משקשקים, מוזגים לכוס שרי ומקשטים בפלח תפוז.
yairgath@gmail.comטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו