פעם קרן אן אמרה לי שהצעקה שלה דומה יותר לזו של צ'ט בייקר. "אפשר להגיד דברים קשים גם ככה", היא אמרה, בראיון איתה ברדיו תל אביב. וזה נכון. אותי היא הורגת ברכות עם השירה שלה.
"אני מאמינה שהכיסוח הכי חזק והכי אגרסיבי הוא בשקט", אמרה אז, "גם בחיים ככה. את הצעקה הכי גדולה שרתי בשקט הכי גדול".
והשקט שלה כובש. מלא עוצמה. שנייה אחת של האזנה וברור שזאת היא. מתוקה אבל לא מתקתקה. מעוררת התרגשות דווקא בחוסר הדרמטיות. היא ישראלית ובינלאומית, רוב הזמן בחו"ל וכל ביקור מולדת שלה הוא שמחה גדולה. שלוש שנים אחרי ההופעות המוצלחות עם שלומי שבן והחצוצרן אבישי כהן היא חוזרת מלווה ברביעיית מיתרים, נגן קונטרבס ומתופף. שנים חלמתי להביא אותה למופע השנתי לזכרו של מאיר אריאל, והשנה זה יקרה - היא תשיר גירסה צרפתית ל"אגדת דשא".
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
האלבום האחרון שלה, בינתיים, "101" שמו, יצא ב־2011 והוא כולו באנגלית, בהפקה עצמית. מהאלבום הזה יצא להיט גדול באירופה ובארה"ב (וגם קליפ מקסים) - "My Name Is Trouble". שיר נוסף מתוך האלבום, "Strange Weather", זוכה בימים אלה לתשומת לב מפתיעה: דיוויד ברן ("ראשים מדברים") והזמרת שהפיק, אנה קאלבי (אחת ההבטחות הגדולות של השנים האחרונות), נדלקו עליו והקליטו אותו לאלבום החדש של קאלבי. "אהבתי את התקליט האחרון של קרן אן וחשבתי שיש בו איכות בלתי נשכחת שיכולה להתאים לנו", נימק ברן את הבחירה.
בשיר הנושא של האלבום, "101", מתמצתת קרן אן את כל מה שממלא את עולמה, במאה ואחד משפטים בסדר מספרים יורד. השיר מתחיל ב"101 קומות", ממשיך ב"100 ימים של שפע" ומסתיים ב"אחד אלוהים". על העטיפה נראית קרן אן חמושה באקדח, בחוברת הדיסק היא עצומת עיניים ועליה נתזי דם. כמו תמיד, השירה ענוגה גם כשהתוכן קשה ובפנים מתחוללת סערה.
ביולי 2012 ילדה קרן אן את בתה הראשונה ניקו, ומאז חלה האטה מסוימת בפעילותה, אף שהיא ממשיכה לכתוב ולהקליט. לאחרונה הלחינה מוסיקה להצגה "נופל מחוץ לזמן" בתיאטרון גשר, המבוססת על ספרו של דוד גרוסמן. לעומת זאת מיעטה אן בהופעות חיות. באתר שלה ראיתי שהיא הופיעה בסין ב־2013 ועכשיו היא מתחילה את הריצה מחדש בשאר העולם, כולל במולדת הישנה.
עברית היא כלי חדש
במלחמת לבנון השנייה הופיעה אן במקלטים ביישובי הצפון והופיעה בהתנדבות באזור המרכז. היא גם הקליטה אז, לראשונה, שיר בעברית - "ברחוב הנשמות הטהורות" - לפרויקט "עבודה עברית".
באותו ראיון, לפני חמש שנים, שאלתי אותה על הישראליות שלה, ואם נשאר ממנה משהו אחרי שנים של מגורים בפאריס, בלונדון ובניו יורק.
"לגמרי", היא ענתה, "יש משהו בדנ"א שלנו שברגע שנולדים בארץ, גם אם לא מגיעים לכאן הרבה, האינסטינקט המחשבתי הוא ישראלי. בעיקר כשיש חדשות מישראל. יש משהו בלהיות ישראלי, מין תג על המצח, שעליו כתוב שאנחנו שגרירים של הארץ הזאת. בלי שבחרנו. זה בדנ"א".
על השירה בעברית, לראשונה בפרויקט "עבודה עברית", הסבירה שבשבילה "לשיר בעברית זה כמו לנגן על כלי חדש. זה היה אתגר. אני אצטרך לחיות כמה שנים טובות בארץ כדי שאוכל לכתוב בעברית. אני חושבת שכדי לכתוב בשפה צריך להכיר את כל תרבות הכתיבה שלה.
"למדתי לחיות באנגלית, דרך בוב דילן וברוס ספרינגסטין. אני יכולה להגיד את זה גם על צרפתית כי סרז' גינסבורג הוא אחד המנטורים הגדולים שלי במוסיקה. בעברית עדיין אין לי מספיק ביטחון להתבטא. אני כותבת בשפה שאני חיה בה. בשנים האחרונות זה באנגלית".
קרן אן נולדה בישראל, בקיסריה, ב־1974 לאם ממוצא הולנדי ולאב ישראלי. בגיל 9 התחילה לנגן בגיטרה (בעיקר שירים של ג'וני מיטשל וסרז' גינסבורג) ואחר כך למדה לנגן גם במפוחית ובקלרנית. משפחתה נדדה בין ישראל להולנד, וכשהיתה קרן בת 11 התיישבו בצרפת.
בשנת 1994, כשהיתה בת 20, הקימה אן להקה ושמה KAB (Keren Ann Band), שהיתה פעילה במשך שלוש שנים. בגיל 23 חיברה את השיר "Father" לסרט "K" של אלכסנדר ארקדי, שבו גם שיחקה תפקיד קטן. שנה לאחר מכן פגשה את המוסיקאי בנג'מין ביוליי (שנחשב בצרפת יורשו של גינסבורג) והשניים החלו ליצור יחד. בסוף שנות התשעים הוציאה בצרפת תקליטונים אחדים שלא זכו לתשומת לב, עד שבשנת 2000 זה קרה.
היא הקליטה, בשיתוף ביוליי, אלבום בכורה, "הביוגרפיה של לוקה פיליפסן". האלבום הציג שילוב מקורי בין פולק לטריפ הופ עם נגיעות ג'אז ומוסיקה עממית צרפתית. הוא זכה לביקורות מצוינות בצרפת ומחוצה לה, ובגראמי הצרפתי נבחרו קרן והאלבום לתגליות השנה. מתוך האלבום זכה השיר "גן חורפי" לגירסה עברית שכתבה נעמי שמר והפליאה לבצע תמר גלעדי.
ב־2002 הוציאה אלבום נוסף בצרפתית, "La Disparition", ואלבום נוסף כחברת הצמד "ליידי אנד ברד" עם מי שהיה בן זוגה אז, הזמר האיסלנדי ברדי ג'והנסון. בכל אלבומיה היא יצרה שירי כאב מופנמים ומרגשים, עצובים ללא קץ ויפים להפליא. היא שרה בקול מתוק וענוג גם כשהליווי כולל גיטרה מכסחת או רביעיית מיתרים, מכונת תופים מעודנת או הרכב רוק. שמות כמו ניק דרייק, סנדי דני, ג'ניס איאן וג'וני מיטשל עולים בכל פעם שמזכירים אותה, ומהדהדים גם שירים של הרכבי טריפ הופ ענוגים של השנים האחרונות.
ב־2003 הגיעה לארה"ב. היא הוציאה אלבום באנגלית, "Not Going Anywhere", ששיר הנושא שלו הפך לכרטיס הביקור שלה. ב־2004 עברה להתגורר בניו יורק והקליטה את האלבום "Nolita" שהיה פריצת הדרך האמיתית שלה לשוק האמריקני, ומאז הקריירה הבינלאומית שלה פורחת.
אן הוציאה עוד שני אלבומים באנגלית, הלחינה מוסיקה לסדרות טלוויזיה או נתנה להן שירים ("האנטומיה של גריי", "אהבה גדולה" ו"עמוק באדמה"), לפרסומות וגם לסרטי קולנוע (בין השאר ב־2012 לסרט "הסיפור של יוסי" של איתן פוקס). היא משתפת פעולה עם מוסיקאים ובהם איגי פופ, ג'יין בירקין, פרנסואז ארדי, עמנואל סנייה, Questlove מלהקת The Roots וכמובן, שלומי שבן שלנו. כמה טוב שהיא באה הביתה.
yoavk@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו