המאבק החרדי

יש צדק רב בהחלטתו של השופט אדמונד לוי לגבי בית הספר בעמנואל. קשה לא להזדהות עם ההחלטה. הרי נקעה נפשנו מההתנהגות החרדית, מהנפת היד על שלטון החוק, מההתרסה הבוטה נגד בית המשפט, מההתנהגות המחפירה בבית המשפט, מהגיבוי של הרבנים והפוליטיקאים החרדים למעשים האלו, ויותר מכל, מהאפליה העדתית.

ובכל זאת, איננו יכולים לפטור עצמנו מן השאלה: ומה הלאה? מה תיתן היד הקשה כלפי החרדים? האם היא תגרום לשינוי ביחסם למדינת ישראל? האם היא תועיל במשהו? האם היא תשרת ותקדם את החברה הישראלית-

אפליית הבנות המזרחיות בעמנואל אינה המעשה החרדי המקומם היחיד. ביזיון בית המשפט בנושא זה אינו ההתרסה היחידה כלפי מדינת ישראל, מוסדותיה, החלטותיה וחוקיה. המקומם טמון בעצם העובדה שהחינוך החרדי אינו מלמד את מקצועות הליבה, כפי שמורה החוק. האם התלמידים החרדים לומדים אזרחות? האם הם מתחנכים ברוח הציונות, ברוח הערכים של מדינת ישראל היהודית והדמוקרטית? כולנו יודעים שהתשובה לכל השאלות הללו שלילית.

ובכן, מה הפתרון? לכפות עליהם באמצעות בתי המשפט, המשטרה ובתי הסוהר? לכלוא את כל ההורים החרדים בבתי כלא? למלא את בתי הכלא בחרדים שרוצים לחנך את ילדיהם בדרכם-

יש כאן מלחמת תרבות, שאין ולא יכול להיות לה פתרון כוחני בלבד. כניסת הורים לכלא לא תפתור דבר אלא רק תחריף את השסע, את הקרע, את השנאה. יש לחפש פתרונות אחרים לבעיה.

עלינו להבין שאין מקום לכפות על החרדים בכוח לחנך את ילדיהם ברוח מדינת ישראל. לצערי, גם באמצעות דיאלוג סובלני הדבר אינו אפשרי כיוון שכרגע אין פרטנר לדיאלוג הזה - החרדים אינם מוכנים להתערבות בדרך חינוך ילדיהם.

לכן יש לוותר על הניסיון לשנות את החרדים, ובמקום זאת יש להתמקד בשימת קץ לאנומליה, כלומר למצב שבו הציבור החרדי מצפצף על המדינה, על דרכה ועל חוקיה, והמדינה מממנת זאת. יש להפסיק זאת באמצעות הפרדה מוחלטת בין חינוך ממלכתי לחינוך פרטי.

חינוך ממלכתי הוא חינוך של הממלכה, של המדינה, על פי ערכיה, על פי חוקיה, על פי תוכניות הלימודים שלה, ובמימונה המלא. מערכת החינוך הממלכתית נמצאת בפיקוח מלא של משרד החינוך, ועל פי מדיניותו והנחיותיו. החינוך הממלכתי אינו אחיד. אפשר ואף רצוי להקים מערכת חינוך ממלכתית חרדית שתשלב בין ערכי החינוך החרדי לבין חינוך לערכי המדינה והשכלה כללית, לפחות בלימודי הליבה שהמדינה תקבע.

אבל אם יש חרדים שאינם רוצים להיות חלק מהחינוך הממלכתי-חרדי, על כל המתחייב ממנו, הם צריכים להקים רשת חינוך פרטית, ללא פיקוח משרד החינוך, ללא התערבות של המדינה בתכניו, וללא אגורה מהמדינה. לא עוד מוסדות חינוך עצמאי במימון משלם המסים הישראלי וללא כל התחשבות בצורכי המדינה. להפקרות הזאת יש לשים קץ.

רוצים חסידי סלונים בבית ספר משלהם, על פי דרכם? בבקשה - אבל על חשבונם. אני מאמין שאם תוצבנה לפניהם שתי האופציות האלה רבים מהחרדים יבחרו במערכת הממלכתית. ומי שלא - לפחות לא יעשה זאת במימון ממלכתי.