1 רקפת רוסק עמינח נראתה כמו שורת עמלה נאה בשעה שהתייצבה לראיון אצל אילנה דיין. כבר מהפרומו היה ברור שהראיון הבלעדי הזה לא יניב דיבידנדים. שכותרת כלכלית לא תצא מכאן. בדקות הפתיחה שטחה מנכ"לית בנק לאומי את המניע לשיחה. "הם לא מכירים אותי בכלל", הסבירה מדוע ניאותה להתראיין, נשמעת קצת כמו כוכבנית ריאליטי הצמאה לתשומת לב ופחות כמו מנהלת בכירה בשוק ההון, הגורפת 6.3 מיליון שקלים בשנה. 40 דקות מאוחר יותר ההנחה שאם דעת הקהל נגדך - דו"חות השכר חשפו לאחרונה שרוסק עמינח משתכרת, בדומה לשכירים רבים במשק, כ־500 אלף שקלים בחודש - ראיון אוהד ישפר את ההרגשה, התגלתה כרחוקה מהמציאות.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
2 בשורת הרווח, האהובה על אנשי הבנקאות, הן רוסק עמינח והן דיין יצאו מופסדות. הראשונה בשל אי יכולתה לשדר אותנטיות, השנייה בגלל ההנחות שנתנה למרואיינת. השאלה מדוע רוסק עמינח בחרה להיחשף (במירכאות כפולות המשועבדות לבנק כלשהו) דווקא אצל דיין, נענתה מייד. דיין היתה שותפה מרצון בקידום האג'נדה של רוסק עמינח (שאותה תימצתה דיין ל"לא עובדת בשביל אף אחד"), וגם כשהציבה לפתחה שאלות קשות נהגה בה כפי שמצופה מאישה־אחות בחוגים מסוימים. הנקודה הנשית פתחה את הראיון. דיין שאלה על "הבנק של הבנות" - מרימה להנחתה במקרה הטוב, מיתממת במקרה הרע - והעניקה למרואיינת אפשרות להמתיק שפתיים ולרדד את השיחה לרמת "הבנות שלא נותנות... אשראי". אני מכירה כמה פמיניסטיות שישבו בבית ותלשו שערות בבית השחי מרוב ייאוש.
3 בהמשך הגיעו השאלות המתבקשות על אצולת שוק ההון. כלומר, על רקפת והחבר'ה. ועל כסף. דיין בחרה להתמקד במה שמעניין את הציבור (והוגדר על ידי המרואיינת "צהוב", כלומר רכילותי, סנסציוני וחסר משמעות, למשל, מחיקת 150 מיליון שקלים למכר) ופחות בהארד קור כלכלי. המנכ"לית לא נשאלה על דעתה על הליך מינוי הנגידה, על עמדותיה לגבי התייעלות בבנקים ופיטורים, וגם לא על תוכניותיה לעתיד. היא נשאלה על עופר (עידן) ונוחי (דנקנר) והדפה את השאלות כמו טניסאית מצטיינת. "אסור לו שיהיה לו חברים?" הגנה על יחסיה עם עידן עופר, איש נחמד ולא מושחת לדבריה (לידיעת יוצר "שיטת השקשוקה"). היא גיחכה למול תמונתה עם נוחי והפרשנויות שהוצמדו אליה ("תמונה עם דיאט קולה, אין לה שום משמעות") ונטלה חלק בסצנת קאט פייט מוקפדת. בלב הראיון דיין תקפה, בשמם של מבקשי הצדק החברתי, ורוסק עמינח חמקה מהכדורים המעצבנים, מתקשה רק להסתיר את הלחץ בפניה. חרף שפת הגוף המתוחה, הבנות יכולות להיות מרוצות. העסק תיקתק. דיין סימנה לעצמה וי על מחיקת חובות ועל חתונות של טייקונים, ורוסק עמינח סימנה לעצמה וי על ההוראה של היועצים לפנות למראיינת תמיד בשמה הפרטי. "אבל אילנה, אני שומרת לך על הכסף", קבעה. "אילנה, בואי נתחלף", הציעה בשובבות. "אבל מה ייצא מזה, אילנה? שום דבר טוב לא ייצא". לפחות לגבי זה היא צדקה.
4 מראש, לא היה מדובר בתחקיר. דיין לא חשפה דבר שמישהו ניסה להסתיר. רוסק עמינח מעסיקה יותר מ־10,000 עובדים, מגלגלת סכומי עתק ומשפיעה על התנהלות המשק. טביעות אצבעותיה מורגשות בשוק הפיננסי. אין איש טלוויזיה שהיה מסרב לראיינה. במובן זה דיין ביצעה עיסקה סבירה מבחינתה. כשעלה נושא שכר הבכירים, רוסק עמינח הסתבכה. נקודת השפל היתה כאשר המנכ"לית הודתה שהיא אינה בודקת את יתרת החשבון שלה. זה היה הרגע שבו יועץ מסור היה אמור לנתק את המיקרופון, להציע למעסיקה שלו דיאט קולה או לשגר אותה להתאוששות בחדר איפור.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו