השבוע נזכרתי בשיחות טלפון שקיבלתי מאנשי משטרה ופרקליטות, אחרי שעו"ד שי ניצן נבחר לפרקליט המדינה החדש. אחסוך מהקוראים מה אמרו לי באותה הזדמנות על היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, האבא של המינוי האומלל הזה.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
אחסוך את משפטי הזעם והכעס ואת התחושה שהחלה מכירת החיסול של התביעה הכללית. אגש ישר למכנה המשותף: ניצן לא מתאים. הוא לא בנוי לתפקיד הזה. אין מה לתלות בו תקוות.
היו שני פרקליטים, בפירוש לא תמימים, שחשבו אחרת. יש הפתעות בחיים, היתה רוח דבריהם, ואולי־אולי ניצן יפתיע. אולי־אולי הוא יפנים את גודל התפקיד ואת גודל האחריות. אולי־אולי הוא יגדל עכשיו ציפורניים ויסתער על השחיתות השלטונית.
ניצן יפתיע? פרצתי בצחוק. הם נעלבו. ניצן מקבל עכשיו לידיו את הפיקוד על תיק פינטו, אמרתי, ותהיה לו הזדמנות להוכיח שהוא פרקליט בעל חושים חדים ושכל ישר. שהוא לא חושש מאנשים חזקים. שיש לו שיניים והוא מסוגל לנשוך.
הם הסכימו איתי שהתיק הזה עשוי ללמד על אופיו של פרקליט המדינה החדש ועל יכולתו להיכנס לנעליו הגדולות של קודמו, משה לדור. הימרתי: הוא לא יעמוד במבחן. הוא ימרח. היועץ המשפטי לממשלה ישאיר לניצן את התענוג לקבור את חומרי הנפץ האלה. הוא רגיל לברוח מחביות של אבק שריפה. הרי בשביל לברוח מהן מינו אותו ואת ניצן, לא בשביל לפוצץ אותן.
השבוע, כשעיסקת חילוץ פינטו מהכלא כמעט הושלמה, הזכרתי לאחד משני התמימים כי מדובר במפלצת פשע לכאורה. הזכרתי לו מה מייחסת התביעה לרב פינטו:
1. גניבת 1.2 מיליון דולר מכספי עמותת "ידידי חזון ישעיה", באמצעות חשבון הבנק של אשתו.
2. מתן שוחד בסך 200 אלף דולרים לתנ"צ אפרים ברכה (שדיווח למפקדיו על ההצעה והקליט אותה בסתר) כדי שזה ידליף לו מידע על החקירה הסמויה בעמותת "חזון ישעיה".
3. איסוף מידע שיטתי על קציני משטרה לצורך שיבוש החקירה בעמותות שבשליטתו (יש חומרים והקלטות המלמדים על התנהגות של ראש ארגון פשע).
4. הדחה בחקירה.
5. הצעת שוחד לכאורה בסך 10,000 דולר לסגן ניצב יוסי פיצ'ון, לשעבר ראש מפלג איסוף ביחידה הארצית לחקירת פשעים בינלאומיים (הוא ידע במי כדאי להשקיע כסף).
מה העונש שהיה צפוי להיגזר על פינטו בתיק הזה לפני שניצן החליט לקצץ בו ולכווצו ולהוציא את קרביו, כאילו שבתמורה יקבל את ראשם של שישה ניצבים לפחות וארבעה מפכ"לים? בהערכה זהירה בין שבע לתשע שנים.
מה מציע שי ניצן בחבילת המתנות למכונת הפשע הזאת, הכוללת מחיקת רוב העבירות, לרבות שיבוש חקירה והדחה בחקירה? תשעה חודשי מאסר בלבד, במקרה הרע. במקרה הטוב, אפילו זה לא. תחי המלחמה בפשע.
השבוע טילפן אלי אחד התמימים שתלו תקווה בניצן והודה שלא האמין כי מכירת החיסול של הפרקליטות תצא לדרך כל כך מהר. לצערי צדקת, אמר לי, אני טעיתי. לא האמנתי. אני מתבייש.
התמים השני לא טילפן עדיין. הוא מתבייש כנראה. יעבור לו.
ברוח המפקד וינשטיין
"לאן נעלם יהודה וינשטיין", רציתי לקרוא לקטע הזה, ופתאום תפסתי את עצמי: נעלם? מתי הוא בכלל היה במשרד המשפטים? מתי הטביע חותם על המערכת כתובע הראשי של המדינה? מתי שאל את עצמו מה אני עושה כאן ארבע שנים, מה תהיה המורשת שלי, מה יזכרו מתקופת כהונתי, למעט מריחת תיק ליברמן?
נכון לעכשיו וינשטיין הוא כישלון. נמניתי עם העיתונאים שתמכו בבחירתו ואני מצטער על כך. בסתר ליבי האמנתי שאולי־אולי הגיע באמת הזמן להפקיד את המושכות בידי מי שהיה כל חייו סנגור. טעיתי.
יש אנשים שמסוגלים להחליף דיסק כאילו נולדו בפרקליטות המדינה. וינשטיין לא. הוא נרפה, הוא עייף, הוא לא משדר מלחמה בכלום. ודאי לא אחרי מינוי ניצן לפרקליט המדינה.
וינשטיין. נשאר סנגור. צילום: אורי לנץ
שאלתי השבוע גורם בפרקליטות איזה תיק הוא הבא בתור למריחה בידי וינשטיין וניצן, והוא ירה מהמותן: זה של הרב הראשי לשעבר, יונה מצגר, שמעשיו אינם נופלים בחומרתם מאלה של פינטו. יגיע פרקליטו דוד ליבאי ליהודה שלנו, הם ילחצו ידיים לזכר ימי הסנגוריה המשותפים, וליבאי יסביר שמרשו מוכן להגיע לעיסקת טיעון.
- גם התיק הזה בסכנה?
"אתה אמרת".
העוגה של שולה זקן
כששולה זקן אמרה לפני שבוע כי היא יכולה להושיב את אהוד אולמרט בכלא - היא ידעה על מה היא מדברת. היא מכירה היטב את האיש. היא טבלה איתו בבריכת השחיתות, היא מכירה את תעלות הביוב, היא היתה עמוק עמוק בסיפורי מעטפות הדולרים של טלנסקי והתן וקח עם אורי מסר ודומיו.
היא ראתה ושמעה ונחשפה לאין סוף סודות כמוסים של מי שהיה ראש ממשלה בישראל. היא בשר מבשרן של הפרשיות האלה. היא יכולה להוביל את המשטרה למקומות מעניינים.
למה בכל זאת הפרקליטות אינה עטה עליה ומחבקת אותה ומבטיחה לה הרים וגבעות?
ראשית, משום שלהערכתה גם בלי עדות שולה זקן היא הצליחה להניח תשתית ראייתית מוצקה להרשעת אהוד אולמרט בקבלת שוחד. היא הציגה ראיות רבות, ישירות ועקיפות, שהשכל הישר מחבר ביניהן. דכנר, יוסי אולמרט, טלנסקי (כעדות שיטה) ואחרים סוגרים על ראש הממשלה לשעבר מכל עבר.
שנית, צוות התביעה המגובש, שכבר שנים לא נראה כמותו בבתי המשפט, קיבל את הרושם ששולה כמו שולה מגיעה אליו עם עוגה גדולה, אבל מבקשת גם לאכול ממנה וגם להשאיר אותה שלמה. זה לא הולך.
זו שולה הכואבת, הכועסת, הנוקמת, הפצועה. זו שולה שמבחינה ציבורית יש חשיבות גדולה שתעיד ותשפוך הכל. אם לא תתחכם, יאמינו לה. הציבור רוצה לראות אותה שוב על דוכן העדים, אבל אני לא בטוח שיראה. נכון לעכשיו היא מוכנה ללכת, זה הרושם, רק מחצית הדרך.
הסחבת של גרוניס (ג')
כתבנו כאן כמה פעמים שמתרוצצת כבר בדיחה שהשופט דוד רוזן, היושב בדין במשפט הולילנד, מהגדולים במדינה, יכריע בו עוד לפני הכרעת הדין של חמשת שופטי הערעור בתיקי ראשונטורס וטלנסקי. כתבנו ולא האמנו שזה יקרה. רמזנו שכבודם מהעליון, אלה שנוזפים בשופטים מהערכאות הנמוכות בגין סחבת בכתיבת פסקי דין, צריכים לנזוף בתיק הזה בעצמם.
טוב, הם לא נזפו בעצמם וממשיכים בסחבת. שנה וחצי אחרי הגשת הערעור ושמונה חודשים אחרי שמיעתו, יש להם זמן.
למה בדיוק הם מתעכבים - התיק הפלילי החשוב הזה מסובך? קשה להכרעה? מורכב מבחינה משפטית? החוק והפסיקה אינם ברורים דיים בסוגיות האלה?
נו, לא צריך להגזים. ובכל זאת, ההרכב בראשות הנשיא אשר גרוניס מתמהמה והבדיחה העצובה שעליה דיברו איתי קוראים, מתממשת: השופט רוזן יפרסם את הכרעתו בפרשת הולילנד בעוד שלושה שבועות. מועד מתן פסק הדין של כבודם הוא עדיין בחזקת חידה. לא מדברים עליו.
פרשת השופט גל (א')
בראשית השבוע הציג עמיתי עוזי דיין חמש שאלות לוועדת השופט בדימוס משה גל, הדנה בהשעיית ראשי ערים הנאשמים בפלילים. שאלות פשוטות, מתבקשות, צריך לומר, במיוחד לנוכח העובדה שהוועדה החשובה הזאת (שבה חברים גם עו"ד מרים רוזנטל וראש מועצת ירוחם לשעבר מוטי אביסרור), מתנהלת במחשכים.
1. האם דיוני הוועדה פתוחים לציבור ואפשר להיות נוכח בהם?
2. מה תדירות עבודת הוועדה?
3. האם נרשם פרוטוקול ואפשר לקבל אותו?
4. מדוע לא התקבלה עדיין החלטה בעניין ראש עיריית נצרת עילית, שמעון גפסו, המואשם בשוחד?
5. האם נכון שחברי הוועדה הציעו לגפסו יציאה לחופשה (במקום השעיה), ואם כן, האם הצעה כזו כלולה בכלל במנדט שניתן להם?
גל. מעדיף לפעול במחשכים. צילום: ליאור מזרחי
התשובה לשאלות האלה, בנושא בעל היבט ציבורי ברור, אמורה היתה להיות פשוטה: הכל גלוי אצלנו. אין סיבה שאותו דיון שהיה פתוח לציבור בבג"ץ לפני הבחירות (השופטים קבעו שהאישום חמור והורו על השעיית גפסו) יהפוך פתאום לסוד מדינה. אין סיבה שבבג"ץ תהיה שקיפות וכאן, אצלנו, הכל יתנהל במחשכים.
מה התשובה שקיבלנו לשאלות הכל כך פשוטות? משה גל לא טרח להשיב עליהן. קיבלנו תשובה סתמית: "בהתאם לחוק, על הוועדה לפרסם את החלטותיה. כאשר תתקבל החלטה, היא תפורסם".
רגע, שאל עוזי דיין גורם יודע סוד במשרד הפנים, החוק אוסר על הוועדה לפרסם את הפרוטוקולים ולפתוח את הדלתות? המחוקק אסר להכניס פנימה את אור השמש?
"לא", השיב אותו גורם, "המחוקק לא התייחס לזה. הנושא פרוץ וכבודו עושה מה שבא לו. הוא פועל במחשכים".
פרשת השופט גל (ב')
מדוע אני ועמיתיי עוזי דיין ומיכל שבת נדרשים כבר פעם שנייה לוועדה המפוארת הזאת של משרד הפנים בראשות משה גל? כי היא מתנהלת כאילו שכחה לשם מה הקימו אותה; כי היא גרמה כבר נזק כבד בפרשת שלומי לחיאני; כי עד להחלטתה להשעות את לחיאני, בסחבת הנוראה שיצרה, היא איפשרה לאחרון למוטט את הבלוק החוסם של האופוזיציה נגדו ולהציב בתפקידי מפתח את אנשיו.
כלומר, אין בעצם ערך להשעיה. לחיאני ממשיך להיות ראש עיריית בת ים בפועל. הוא בעל הבית.
זה מה שקרה וקורה גם בנצרת עילית: שבועות חלפו מאז ביקש היועץ המשפטי לממשלה להשעות את ראש העירייה, שמעון גפסו, אבל הוועדה משכה ומשכה כאילו בג"ץ לא אמר את דברו וההחלטה ברורה. כאילו נאשם בשוחד, בתיק שבו חלק מהעדים קשורים אליו בעירייה, יכול לשבת רגע אחד נוסף על כיסאו.
איך ניצל גפסו את הוועדה? המשיך באדיבותה בחגיגות ובהפקרות. העביר שורה של החלטות שערורייתיות. המשיך לפגוע בשומרי הסף.
רק לפני יומיים, אחרי שהוועדה הציעה לו לצאת לחופשה במשכורת מלאה והוא דחה את המתנה, היא השעתה אותו מראשות העירייה ומתפקידים נוספים. היכן היא השאירה את החתול הזה? בוועדת הכספים, בוועדת ההנחות ובוועדת המכרזים. טעות נוראה. מה יכול ללמד יותר על חוסר התבונה של הוועדה?
אולגה גורדון ניצחה
על רקע היחס הסלחני לשמעון גפסו, שהוועדה התירה לו להישאר על כיסאו עוד 14 ימים, מזדקר פסק דין חדש מלפני שבועיים של שופט בית הדין לעבודה בנצרת, חיים ארמון. ארמון דחה תביעה של עוזר ראש העירייה, יעקב גולדברג, לקבל מהעירייה תוספת שכר בלתי חוקית תוך כדי שהוא דוחה את הסבריו מדוע "מגיע לי".
_)_)_)1.jpg)
גולדברג. השופט דחה אותו. צילום: גדעון מרקוביץ'
מי מנעו גם הפעם את הכנסת היד של יקירי גפסו לכיס של הציבור? שוב, גזבר העירייה עופר לוי והיועצת המשפטית אולגה גורדון. שוב שני שומרי הסף האמיצים. השופט ארמון היה ער לעמידה שלהם על משמר החוק ושיבח אותם בפסק הדין.
"זה אבא שלי, לא אני"
בשבוע שעבר, בכתבה על המתרחש בנמל אשדוד ("נמל מים עכורים" - המשך יבוא), הצגנו כאן קטע מהכרעת הדין של שופט בית הדין לעבודה, אילן סופר, שניתנה לפני כעשרה חודשים. השופט קבע כי הנהלת הנמל שלחה הביתה שלא כדין את מי שהיה הסמנכ"ל למחשוב, יצחק בלומנטל, והורה להחזירו לעבודה (בינתיים התפטרו גיבורי הפרשה, ובלומנטל מונה כממלא מקום מנהל הנמל).
באותה הכרעת דין מופיעה תזכורת מפסק דין אחר של השופט סופר, שבו נמתחת ביקורת על אמינות יו"ר ועד התפעול בנמל, אלון חסן. על פי הכרעת הדין, חסן היה אז חבר בוועדת מכרזים, התנגד לקבל 30 מנהלי עבודה שנבחרו באותו מכרז והעיד במשפט עדות שאינה אמינה.
בעקבות הפרסום טילפן אלי חסן וטען שהוא שומע על פסק הדין הזה לראשונה. "נעשה לי עוול", אמר, "לא הייתי חבר בוועדת המכרזים ולא העדתי במשפט. אבא שלי היה חבר בוועדה הזאת, והוא זה שהעיד. השופט התבלבל, השופט טעה, זה לא אני, זה אבא שלי".
בדקנו, חסן צודק: על פי הכרעת הדין שניתנה ב־2004, אמיל חסן, האב, שהיה מזכיר ועד מנהלי העבודה, הוא שהיה חבר בוועדה, הוא שהעיד במשפט והוא שנמצא בלתי אמין.
עם זאת, גם אלון חסן לא מצטייר טוב בפסק הדין: אף שהמכרז היה תקין ונבחרו 30 מנהלי עבודה מתאימים, הוא דרש לפסול את רשימת הזוכים. כשלא נענה, פרצה שביתת האטה בנמל.
מה אומר כבוד השופט סופר? פנינו אליו באמצעות דוברת בתי הדין לעבודה, רות שמיר, ולהלן התגובה: "פסק הדין מדבר בעד עצמו".
טלוויזיה לא חינוכית
שני אירועים מסעירים את הטלוויזיה החינוכית: אחד ידוע - פרשת יו"ר פורום הוועדים, מאיר מוטיל, שהניח ידו על יותר מ־100 אלף שקלים של העובדים, והשתמש בהם לצרכיו הפרטיים. נפתחה חקירת משטרה, היא מסתעפת ויש חשודים נוספים. מוטיל עצמו עדיין לא החזיר את הכסף.
פרשה שנייה, מסתורית: התנהגות מופרעת של אלמונים, שנשקם הוא שקיות עם צואה. לפני שבועיים מצא מנהל התחזוקה שקית ובה צואה בארון משרדה של אחת העובדות וזו הגישה תלונה במשטרה.
שבוע לאחר מכן החנתה אותה עובדת את רכבה במפלס החניה התחתון וגילתה כי אחד מצמיגי מכוניתה נחתך; כעבור שבוע חיבלו אלמונים ברכב של עובדת אחרת; באותו ערב מרחו אלמונים צואה על קירות השירותים שבקרבת חדרי המנכ"ל והשאירו טביעת אצבע. בסוף יגיעו אליהם.
תגובת הטלוויזיה: אנו רואים בחומרה את המקרים האלה. נעשתה פנייה מסודרת למשטרה כולל מתן עדויות של עובדים שליוו את התהליך. כמו כן, קוימו פגישות עם בכירים בנציבות ונבחנות דרכי פעולה.
בהשתתפות: עוזי דיין, מיכל שבת
motig@israelhayom.co.iluzid@israelhayom.co.ilmichals@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו