מותו של מיתוס: נלסון מנדלה, נשיאה המיתולוגי של דרום אפריקה, הלך הלילה לעולמו. מנדלה היה סמל המאבק במדיניות ההפרדה (אפרטהייד) שהייתה נהוגה בדרום אפריקה והיה הנשיא השחור הראשון במדינה.
נשיא דרום אפריקה ג'ייקוב זומה הודיע על מותו ואמר, כי מנדלה פורץ הדרך "הלך לעולמו בשיבה טובה". הוא הוסיף כי בבוקר יורדו הדגלים לחצי התורן ברחבי המדינה.
ראש הממשלה בנימין נתניהו אמר: "נלסון מנדלה היה מדמויות המופת של תקופתנו. הוא היה אבי עמו, איש חזון, לוחם חירות ששלל אלימות. הוא נתן דוגמה אישית לבני עמו בשנים הארוכות בהן ישב בכלא. מעולם לא גבה ליבו. הוא פעל לאיחוי הקרעים בתוך החברה הדרום אפריקנית והצליח באישיותו למנוע התפרצויות של שנאה על רקע גזעני. הוא ייזכר כאבי דרום אפריקה החדשה וכמנהיג מוסרי ראשון במעלה".
נלסון רוליהלאלה מנדלה נולד ב-18 ביולי 1918. אביו נקוסי מפאקאניסווה גדלה מנדלה, היה יועצו הראשי של מלך שבט טמבו. לאחר מות אביו ב-1927 המלך לקח את מנדלה הצעיר תחת חסותו.
במהלך לימודיו בבית הספר היסודי מורתו, הגברת מדינגנה, העניקה לו את השם נלסון בהתאם למסור בה כל תלמידי בית הספר קיבלו שמות נוצריים.
הוא החל את פעילותו הפוליטית כסטודנט ללימודי תואר ראשון במכללת "פורט הרה". לאחר שהצטרף למחאת הסטודנטים הוא גורש ממוסד הלימודים האקדמי ולא סיים אל לימודיו. מנדלה השלים את התואר באוניברסיטת דרום אפריקה.
ב-1941 מנדלה עבר להתגורר ביוהנסבורג יחד עם בן דודו, לאחר שמלך שבט טמבו איים כי לא ישדך להם נשים אם לא ישוב ללמוד ב"פורט הרה". מנדלה החל לעבוד כקצין בטיחות במכרה. שנה לאחר מכן הוא החל להיות בפעילותו בפוליטית וב-1994 הצטרף קונגרס האפריקני הלאומי.
באותה שנה הוא התחתן עם אוולין מאסה, אחות רפואית במקצועה ונולדו להם שני בנים ושתי בנות, אחת מהם מתה זמן קצר אחר לידתה. במקביל לכך הוא החל ללמוד משפטים באוניברסיטת וויטווטרסרנד. מנדלה לא היה תלמיד טוב ועזב את הלימודים ב-1948 לפני סיום התואר. מנדלה התגרש מאשתו הראשונה ב-1958.
נאבק באפרטהייד - ונכלא
כפעיל פוליטי בקונגרס האפריקני הלאומי מנדלה הוביל בתחילת שנות ה-50 מספר פעילויות מחאה שכללו גם מרי אזרחי נגד חוקים מפלים והואשם יחד עם 19 פעילים נוספים באמצעות "החוק לדיכוי הקומוניזם" על חלקם בפעילות זאת. מנדלה ושותפיו נידונו למאסר על תנאי.
למרות שלא סיים אל לימודי המשפט שלו התואר הראשון שלו יחד עם שנתיים לימודי משפט העניקו לו את האפשרות לעבוד בעורך דין. ב-1952 יחד עם שותפו אוליבר טמבו הם הקימו את משרד עורכי הדין השחור הראשון בדרום אפריקה שנקרא "מנדלה וטמבו". באותו שנה הוצאו נגדו צווי ההגבלה הראשונים.
ב-5 בדצמבר 1955 מנדלה היה אחד מ-156 פעילים שנעצרו בגל מעצרים גדול. מספר חודשים לאחר מכן הם הועמדו למשפט באשמת בגידה. ההליך המשפטי הארוך הסתיים עם זיכויו של מנדלה ומואשמים אחרים ב-29 במץ 1961. ב-14 ביוני 1958 מנדלה התחתן עם העובדת הסוציאלית וויני מאדיקיזלה לזוג נולדו שתי בנות.
ב-1960 הופעלו לראשונה חוקי החירום במסגרתם הקונגרס הלאומי האפריקני והקונגרס הפאן אפריקני הוצאו מחוץ לחוק ב-8 באפריל. מנדלה ושותפיו לאישומי הבגידה נעצרו שוב עם אלפי פעילים נוספים. במהלך משפטו, ב-14 ביוני 1958 הוא התחתן עם וויני מאדיקילזה, עובדת סוציאלית להם נולדו שתי בנות. הזוג התגרש ב-1996.
מייד עם זיכוי במשפט בו הואשם בבגידה מנדלה ירד למחתרת, יחד עם עמיתיו, ויחד הם החלו לתכנן שביתה לאומית. ביוני 1961 מנדלה התבקש להוביל את המאבק הצבאי באפרטהייד והיה ממקימי ארגון (חנית האומה).
ב-11 בינואר 1962 מנדלה עזב את דרום אפריקה בזהות בדויה כדי לגייס תמיכה במאבק החמוש בשלטון האפרטהייד. מנדלה עבר אימונים צבאיים במרוקו ואתיופיה וחזר לדרום אפריקה ביולי 1962. חודש לאחר מכן הוא נעצר. מנדלה נשפט והורשע ונידון לחמש שנים בכלא. באוקטובר 1963 מנדלה נפשט יחד עם תשעה מעמיתיו באשמה של ביצוע חבלה. במהלך משפטו הוא אמר "לחמתי נגד שליטת הלבנים ונגד שליטת השחורים. אני נוצר בליבי את רעיון של חברה דמוקרטית וחופשית בה כל בני האדם חיים ביחד בהרמוניה ועם שיוויון הזדמנויות. זהו רעיון עבורו אני חי בשביל להשיג. אך במקרה הצורך זהו רעיון שאני מוכן למות עבורו".
ב-11 ביוני 1964 מנדלה ושבעה נאשמים אחרים הורשעו ויום למחרת נידונות למאסר עולם. אחד הנאשמים, דניס גולדברג, נשלח לכלא פרטוריה בגלל שהיה לבן בעוד ששאר המורשעים נשלחו לאי רובן. למרות שאימו של מנדלה הלכה לעולמה ב-1968 ובנו הבכור טמבי ב-1969 הוא לא הורשה להשתתף בהלוויותיהם.
לטענת גורדון ווינטר ששירת במודיעין הדרום אפריקני, משטר האפרטהייד זמם לאפשר את בריחתו של מנדלה מהכלא מתוך כוונה לרצוח אותו במהלך לכידתו. המזימה, על פי הנטען, סוכלה על ידי המודיעין הבריטי. בהמשך הקהילה הבינלאומית החלה לפעול לשחרורו מהכלא. ב-1982 לאחר 18 שנים באי רובן מנדלה הועבר יחד עם חלק מעמיתיו לכלא פולסמור כדי לאפשר פתיחת דיאלוג עם המשטר הדרום אפריקני.
ב-1985 הנשיא אף.וו. בות'ה הציע למנדלה שחרור תמורת ויתור על המאבק במזוין. מנדלה סירב להצעה זאת. ככל הידוע מנדלה דחה לפחות שלוש הצעות לשיחרור מוקדם תמורת תנאים מסומים. לחץ בינלאומי חייב את משטר האפרטהייד לנהל דיאלוג עם מנדלה אך רק לאחר שהנשיא בות'ה סבל משבץ והוחלף על ידי פרדריק דה קלרק מנדלה שוחרר ממאסרו הממושך ב-11 בפברואר 1990. דה קלארק גם אפשר ל"קונגרס הלאומי האפריקני ((ANC" לפעול כתנועה פוליטי חוקית בהנהגתו של מנדלה.
מהכלא - ללשכת הנשיא
כשנתיים לפני שחרורו, ב-1988, מנדלה חלה בשחפת מאז הוא סובל מבעיות כרוניות בראות ואשפוזיו האחרונים נבעו מבעיה זאת.
מייד עם שחרורו מנדלה פעל להמשיך את הלחץ הבינלאומי על ממשלת דרום אפריקה תוך התחייבות מצדו כי יקדם מדיניות של שלום ופיוס. עם זאת מנדלה ציין כי הזרוע הצבאית של ה-ANC תמשיך לפעול עד שתוענק לשחורים הזכות להצביע. ב-1991 מנדלה נבחר להיות מנהיג ה-ANC. כשנתיים לאחר מכן הוא זכה בפרס נובל לשלום יחד עם דה קלארק.
ב-27 באפריל 1994 מנדלה בן ה-77 הצביע לראשונה בבחירות בדרום אפריקה. שבועיים לאחר מכן הוא הושבע לתפקיד נשיא דרום אפריקה. דה קלארק מונה להיות סגנו הבכיר. באותה שנה מנדלה פרסם את האוטוביוגרפיה שלו "הצעידה הארוכה לחופש" שחלקים גדולים ממנה נכתבו בסתר במהלך שהותו בכלא. ארבע שנים לאחר מכן, ביום הולדתו ה-80 מנדלה נשא לאישה את אשתו השלישית, גרקה מאשל.
מנדלה עמד במילתו כאשר בחר בנתיב של של פיוס ואחרות בין הרוב השחור למיעוט הלבן. כפי שהבטיח הוא כיהן בתפקידו רק במשך קדנציה אחת ולא התמודד בתפקיד בבחירות של 1999. עם פרישתו מנדלה המשיך להיות פעיל בזירה הציבורית והחל לגייס כספים לפרויקטים הומניטאריים באמצעות "קרן מנדלה". ב-2001 הוא עבר טיולים עקב סרטן בפרוסטטה. שלוש שנים לאחר מכן בגיל 85 מנדלה הכריז על פרישתו מהחיים הציבוריים.
הופעתו הציבורית האחרונה של מנדלה היתה ב-2010 בגמר המונדיאל שהתקיים בדרום אפריקה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו