22.12.2014
ל' בכסלו תשע"ה
ישראל היום
ארכיון מהדורה מודפסת וידאו אזורי הפצה החזון אודות העיתון פרסום צור קשר
22.12.2014
> לניוזלטר בתאריך
שתף ב-facebook | שלח לחבר

יוסי ביילין

כולם מרוצים מהמצב, שרק ימשיך ככה

בן שיחי הוא בעל ניסיון מדיני רב • בסיור שעשה במזרח התיכון הוא מצא שביעות רצון מהמצב • "קשה לי להשתחרר מן התחושה ששביעות רצון מאי עשיית כלום עלולה לבשר על אלימות מעבר לפינה", הוא אומר

מי שמזדמן לו בימים אלה להיפגש עם מנהיגי האזור צריך לשפשף את עיניו. כבר מזמן לא היו כאן אנשים מרוצים כל כך. לא קל כל כך להבין מדוע. "האביב הערבי" הטיל את האזור לחוסר יציבות, והוא ממליך את התנועות האיסלאמיות על צעירי המהפכה שרצו דמוקרטיה; אין שום סימן לתהליך מדיני של ממש בין ישראל לפלשתינים; בשאר אסד טובח בעמו, ואפילו בלוב יש טעם חמצמץ של משהו בלתי גמור. עם זאת, בן שיחי אומר כי כבר מזמן לא פגש שביעות רצון עצמית שכזו.

בנימין נתניהו נשמע מאושר. הוא ניצח בבחירות המוקדמות בליכוד בלי שעמד מולו מתמודד של ממש, והוא עכשיו לא רק מנהיג יחיד במפלגתו אלא - לכאורה - בזירה הפוליטית כולה. "קדימה" שבורה, ל"עבודה" אין אפילו יומרה להנהגה, ולפיד מסתבך עם ההשכלה האקדמית שלו. נתניהו יחליט מתי יתקיימו הבחירות, וההחלטה תיפול, קרוב לוודאי, לפי סיכוייו של ברק אובאמה להיבחר מחדש, ואולי בקשר למערכה מול איראן.

תהליך השלום? למה לא? הוא מוכן בכל עת לנסוע לכל מקום כדי להיפגש עם המנהיגות הפלשתינית ללא תנאים מוקדמים. הנה, אפילו על בקעת הירדן אין הוא תובע ריבונות. ראיתם מנהיג מתון ממנו? אבל על שחרור האסירים שדינם נגזר לפני אוסלו אין על מה לדבר. לחזק את מחמוד עבאס? למה? כדי שיתחבק עם מחבלות ויחזור למועצת הביטחון לבקש הכרה?

נתניהו מחכה לנשיא הרפובליקני שייבחר בנובמבר השנה. הוא מקווה שאלה לא יבקרו אותו יותר מדי על המשך בניית ההתנחלויות ועל אי ההתקדמות בתהליך השלום. הוא מביא בחשבון שאובאמה עשוי להיבחר לתקופת כהונה שנייה, אבל נוטה לחשוב שגם בכהונה השנייה הוא יהיה זהיר, וכי הפער בין דיבוריו למעשיו ימשיך להיות גדול, גם בתחום הסכסוך במזרח התיכון.

*   *   *

גם עבאס שמח מאוד. בגיל 76, ולאחר תהפוכות פוליטיות רבות, הוא היום המנהיג הפלשתיני הפופולרי ביותר. כאשר הוא עומד מול מתנגדים או מתמודדים, הוא מטפל בהם בנחישות.

האביב הערבי פסח עליו לחלוטין. המהלך שעשה באו"ם לא העניק לפלשתינים מדינה אך הוסיף לו כבוד, והוא הצליח לשרוד גם את חילופי האסירים תמורת גלעד שליט. נכון, היו לחמאס כמה רגעי שביעות רצון, אך הארגון נאלץ להסתלק לסוריה, לאבד את התמיכה האיראנית ולחשוף את חילוקי הדעות בתוכו.

המהלך לקראת פיוס עם חמאס ייקח זמן רב. עבאס אינו ממהר לשום מקום. מצידו - גם אם לא יהיה פיוס שכזה, הוא לא יזיל דמעה. בינתיים יש תחושה ברחוב הפלשתיני שהפלגים היריבים מסוגלים להידבר, וזה טוב. הוא ייזהר מלהכניס את חמאס לאש"ף, תוך כדי איבוד הרוב שיש לו היום במוסדות הארגון. הוא נערך לבחירות במאי, ולא יצטער אם הן יתקיימו ביוני. כנראה לא ירוץ לנשיאות פעם נוספת. כנראה.

במקום לדאוג ליום?יום הפלשתיני הוא מעדיף להישאר יו"ר אש"ף ולהריץ מישהו מטעמו לנשיאות. בינתיים אין לו מועמד מועדף, אבל הוא אינו ממהר לשום מקום. איש אינו נושף בעורפו.

גם הוא מחכה לבחירות בארה"ב, ותקוותו היא שאובאמה ינצח. נכון שאובאמה איכזב אותו מאוד. נכון שאובאמה היה זה שהעלה אותו על עץ הקפאת ההתנחלויות, בלי להציב לו סולם לרדת משם, ואף על פי כן הוא מטפח תקווה כי בכהונתו השנייה ייכנס הנשיא האמריקני בעובי הקורה וינסה לפתור את הסכסוך. הוא גם מעדיף אותו על פני כל אחד מן המועמדים הרפובליקנים ושמח לראות את הסקרים האחרונים המראים כי לנוכח התאוששות הכלכלה באמריקה, עולה מחדש קרנו של אובאמה.

בינתיים אין עבאס מזדרז לפשרות. כמו נתניהו, גם הוא משוכנע כי הזמן עובד לטובתו, וכמוהו הוא ממתין לנובמבר. אחרי הכל, הבחירות החשובות באמת לא מתקיימות באזורנו.

*   *   *

עבדאללה השני, מלך ירדן, מביע שביעות רצון ממהלכיו האחרונים. הוא אירח את סיבוב הסרק האחרון בין ישראל לפלשתינים, ולרגע היה העולם מוכן להתייחס לכך ברצינות. ירדן אמנם אינה שקטה לחלוטין, אבל אין היא עוברת אביב ערבי של ממש. דווקא הפלשתינים בממלכתו שקטים ותומכים, ועיקר הביקורת כלפיו עולה מן השבטים הבדואיים, בשר מבשרו, הסבורים שהוא ויתר לכל האחרים, ורק אותם הוא מקבל כמובנים מאליהם.

מצד שני, הוא מקבל סיוע סעודי נדיב, ואף הצעה להצטרף לאיחוד נסיכויות המפרץ ולזכות במטרייה מונרכיסטית. יש לו יחסים טובים עם ארה"ב ועם הנשיא אובאמה, והוא מאמין כי יחסים כאלה יוכל לרקום גם עם מישהו כמו מיט רומני. אם הוא משווה את מצבו למצב שהיה בו לפני שנה, הוא יכול לברך "הגומל".

כמו מלך מרוקו הוא עוסק ברפורמות, שבשיאן ייבחר ראש הממשלה על ידי הפרלמנט ולא על ידי המלך. אבל זה ייקח זמן. קודם כל הוא רוצה לראות בהקמתן של שלוש מפלגות: ימין, שמאל ומרכז, ורק אז יהיה אפשר לעשות, לדעתו, שינוי פוליטי של ממש. בינתיים הוא מחליף את ממשלותיו כל שנה או אפילו פחות מכך, והממשלה הופכת כתובת עיקרית לביקורת הציבורית. המלך נשאר מעל המחלוקת. או כך, לפחות, הוא רוצה להאמין.

גם עבדאללה מלך סעודיה מרוצה. הוא מנע התמוטטות בבחריין, הוביל מהלכים בלוב, מוביל מהלכים בסוריה ומונע התקוממות בארצו שלו על ידי הזרמת משאבים לאזרחיו.

הוא היה שמח לממש את היוזמה הערבית מ?2002, שהתבססה על היוזמה הסעודית, אבל כאשר אין אלימות, אין סיבה למהר. הוא כועס על אובאמה ועל כך שלא נחלץ לעזרתו של חוסני מובארק, ואין הוא מאמין כי יבוא לעזרתו, אם יהיה בכך צורך. אך הוא סבור כי יש לו כלים סבירים לעמוד מול אי נחת בקרב ציבורו, וכי יוכל להמשיך ולסייע גם למשטרים אחרים. אין הוא חושש מניצחון רפובליקני בבחירות הקרובות בארה"ב, והוא עורך בסעודיה פנימה רפורמות הנראות בעיני העולם כחצי בדיחה, אך בעיני שומרי החומות - מהפכה של ממש.

*   *   *

לבן שיחי ניסיון מדיני רב שנים. בסוף מסעו האינטנסיבי במזרח התיכון הוא אומר ששביעות הרצון הכללית הזו מפחידה אותו. "קשה לי להשתחרר מן התחושה ששביעות רצון רבה כל כך מאי עשיית כלום עלולה לבשר על אלימות מעבר לפינה", הוא אומר, גם אם לא ברור מעבר לאיזו פינה.

חזרה לדף ראשי | לניוזלטר מתאריך: