20.10.2017
ל' בתשרי תשע"ח
ישראל היום
ארכיון מהדורה מודפסת וידאו החזון אודות העיתון פרסום צור קשר
20.10.2017
> לניוזלטר בתאריך
שתף ב-facebook | שלח לחבר

יוסי ביילין

היהודים בחברון: כך נוצר ההסכם הבלתי אפשרי

חברון היא הוכחה לצורך בהחלטה: אם אתה חושב שממערב לירדן תהיה מסגרת מדינית אחת - פעל למען זאת • אם אתה מאמין שצריך לחלק את הארץ - פעל למען זאת • רק אל תחליט על חלוקה נוסח חברון

להסכם חברון מלאו 15 שנה. ההסכם נחתם על ידי רה"מ בנימין נתניהו בעת כהונתו הראשונה והנשיא הפלשתיני יאסר ערפאת, תשעה חדשים אחרי שהיה צריך להיחתם בין רה"מ הקודם, שמעון פרס, לבין ערפאת. הוא לא נחתם במועד המתוכנן בגלל גל אירועי הטרור נגד ישראלים בתחילת 1996 (בעקבות הרג "המהנדס" יחיא עיאש), וגם מחשש פוליטי פן חתימתו תגביר את הביקורת על ותרנותה, כביכול, של מפלגת העבודה.

הימין, כצפוי, הרים קול צעקה על ראש הממשלה שהיפנה עורף לתומכיו, והגדיל לעשות שר המדע החדש, בני בגין, שראה בכך סיבה מספקת להתפטרות מן הממשלה.

שאלת חברון עלתה לסדר היום הלאומי מייד לאחר ששת הימים. כשם שמתיישבי גוש עציון, שפונו במלחמת השחרור ביקשו לשוב לגוש, כך גם אנשי היישוב היהודי בחברון העלו דרישה לשוב אליה. הרב יחזקאל סרנא, ראש ישיבת חברון, ביקש מהממשלה להחזיר את ישיבתו לחברון, והממשלה סירבה. הרב סרנא, שהיה גם חבר במועצת גדולי התורה, היה זה שהעביר לחברון ב?1925, את הישיבה הליטאית הראשונה בארץ ישראל, לאחר שהוחלט בבריה"מ, שנה קודם לכן, על גיוס יהודים.

בעקבות הטבח שערכו ערבים תושבי חברון ביהודי היישוב, שבו נרצחו 67 יהודים, העביר את הישיבה לשכונת גאולה בירושלים. כיהודי חרדי, קיבל את "דינא דמלכותא" והשלים עם הסירוב.

ב?1968 ניסתה קבוצה של ישראלים, בהנהגת משה לוינגר, דתיים וכמה חילונים, לרכוש בתים בחברון כדי לשוב לעיר. תושבי העיר סירבו למכור להם בתים, ועל רקע זה החליטו לשכור את מלון "פארק" בערב חג הפסח, ואף לערוך בו את ליל הסדר.

הימים היו ימי ממשלת הליכוד הלאומי בראשות לוי אשכול (בחודשי חייו האחרונים), ובהשתתפות המערך החדש בין חירות הניצית לליברלים המתונים הרבה יותר. האופוריה שלטה בכל. מעט אנשים ידעו באמת איך הם רוצים לראות את עתיד השטחים שנכבשו זה מקרוב. במפלגת העבודה (שאך זה הוקמה כתוצאה ממיזוג של מפא"י, רפ"י ואחדות העבודה) התקיים - לא פחות ולא יותר מאשר - החוג לשלמות הארץ. ואילו שר החינוך, יגאל אלון, שהמציא את התוכנית לשמור על העוגה שלמה וגם לאכול אותה ("תוכנית אלון"), ראה עצמו כמוביל מהלך ההתיישבות, לאחר שכשל בניסיונו לשוב לצבא או להתמנות לשר הביטחון, והקדיש את מאמציו למלחמת חורמה בגיבור המלחמה, משה דיין.

וכך, בימים החשובים ביותר בהיסטוריה של מדינת ישראל, כאשר ממשלת ישראל היתה צריכה לקבל הכרעות באשר לעתיד השטחים שכבשה במלחמה המוצלחת ב?1967, היא פשוט לא היתה שם, ולא היה לה מושג מה באמת היא רוצה בגדה המערבית.

100 אנשים השתתפו בסדר הפסח ההזוי של לוינגר בחברון, וגם חיילי צה"ל לקחו בו חלק, וציידו את המשתתפים בנשק. לאחר הסדר הודיעה החבורה שהיא נשארת בחברון, וממשלת אשכול נכנסה להיסטריה. יגאל אלון הפך למתווך מטעם עצמו והילך בין הלוינגרים לממשלה, ובסופו של דבר הושגה פשרה: הקבוצה תעזוב את חברון, יהודים לא ישובו לגור בעיר, אבל יוקם יישוב בשם קריית ארבע, ושם יוכלו ישראלים לגור, בצמוד לחברון.

המתנחלים קיבלו את הפשרה, אבל מעולם לא הסתפקו בקריית ארבע. היתה זו חזרה מזדחלת: בתחילה הוקם קיוסק ליד מערת המכפלה, אחר כך שוקם בית הכנסת "אברהם אבינו", וב?1979, בימי ממשלת בגין, נכנסו נשים וילדים לבית הדסה, בניגוד לעמדת צה"ל. לאחר שהפלשתינים רצחו שישה מתפללים יהודים ליד בית הדסה במאי 1980, קיבלה הממשלה החלטה, שלפיה אין מניעה להתיישבות יהודית בחברון. ב?1983 הוקמה בתל רומיידה שכונה יהודית, ומאז חיים בעיר כמה מאות יהודים.

לאחר הטבח שעשה ברוך גולדשטיין ב?1994, בדם קר, במתפללים מוסלמים במערת המכפלה, שבו נהרגו 29 ערבים, נטתה ממשלת רבין להוציא את היהודים מחברון כדי להקטין את החיכוך ואת העימות המתמיד. אלא שבסופו של דבר, חזר בו ראש הממשלה דאז, יצחק רבין, מן הרעיון.

כשנחתם הסכם הביניים עם הפלשתינים בספטמבר 1995, דובר על יציאת צה"ל מכל הערים הפלשתיניות הגדולות, ועל העברת סמכויות אליהן, אך באשר לחברון הומצא פתרון שהיה צריך לענות לעובדה שכמה מאות משפחות ישראליות חיות בעיר.

כך, במקום להעביר את יהודי המקום ליישוב אחר, נוצר מצב מעוות של H1 ו?H2. הראשונה היא חברון הערבית, על כל סמכויותיה, והשנייה היא אזור ששטחו שלושה אחוזים מהעיר, שחיים בו כ?500 יהודים ו?40 אלף פלשתינים, ושסמכויות הביטחון בו בידי צה"ל. כמה מהמתנחלים ממררים את חיי התושבים הערבים. קבוצת המשקיפים הבינלאומית שהוקמה בעקבות טבח גולדשטיין (TIPH) הפכה ללעג ולקלס, הרחוב הראשי של האזור היהודי לא לגמרי פתוח לערבים, ו?H2 הפכה להיות מקום פורה רוש ולענה, שבו מדי פעם מבעירים תבערות ומרחיקים סיורים של אנשי מחנה השלום (בעיקר לאחר שאנשי "די לשתיקה" חשפו התנהגות בלתי אנושית של מתנחלים).

נתניהו מאוד לא אהב את הסכם חברון ואת העובדה שעליו לחתום עליו ולממשו. הוא, כמובן, לא העלה בדעתו להוציא את היישוב היהודי מחברון, והעדיף לדחות את רוע הגזירה ככל שהיה יכול עד שהממשל האמריקני רמז לו שאין ברירה אחרת, ובחוסר רצון ובחוסר התלהבות חתם על ההסכם, שמומש רק בחלקו.

מטבע הדברים הוא נתקל בביקורת מהימין. ממש כמו שהימין ביקר את בגין על הנסיגה מסיני ואת שמיר על ועידת מדריד, ולאחר שחתם קיבלה הממשלה בראשותו החלטה שלפיה "מדיניות הממשלה היא לחזק ולפתח את היישוב היהודי בחברון".

שום ממשלה לא מימשה את ההחלטה, כולל שתי ממשלות נתניהו, אבל די ביישוב הקיים כדי לקיים את חבית חומר הנפץ, ולרתק מאות חיילי צה"ל בערך בהיקף של חייל על כל תושב.

חברון היא הוכחה לצורך בהחלטה: אתה חושב שבישראל שממערב לירדן רצוי שיהודים וערבים יחיו זה לצד זה במסגרת מדינית אחת, גם אם בעתיד הקרוב ייווצר בה רוב ערבי? פעל למען זאת, ושלם את מחיר החלטתך (שעלול להיות סוף המדינה היהודית). אתה מאמין שצריך לחלק את הארץ ולהפריד בין יהודים לערבים? פעל למען זאת, ושלם את המחיר (שעלול להיות עימות קשה בין יהודים). רק אל תחליט על H1 ו?H2. זה פתרון שנולד מחטא וממשיך אותו.

חזרה לדף ראשי | לניוזלטר מתאריך: