14.12.2017
כ"ו בכסלו תשע"ח
ישראל היום
ארכיון מהדורה מודפסת וידאו החזון אודות העיתון פרסום צור קשר
14.12.2017
> לניוזלטר בתאריך
"אמרתי לאבא: 'תירגע, אני חזק, לא קרה לי כלום' "
חזרה לקריאת הכתבה >
שתף ב-facebook | שלח לחבר

אביעד הכהן

אחריות בעירבון מוגבל

עקרון שלטון החוק קובע כי הכל שווים לפני החוק, והכל כפופים לו. בשונה משיטות משפט עתיקות שבהן המלך היה "מעל לחוק", רשויות השלטון כפופות לחוק ומצוות למלא אחר הוראותיו. אכן, כדבריו הידועים של ג'ורג' אורוול, "כולם שווים, אך יש כאלה ששווים יותר". החסינויות שניתנו לשלטון מוגבלות רק למקרה שבו הוא פועל במסגרת סמכויותיו, ולא כאשר הוא חורג מהן או נוהג ברשלנות.

עקרונות אלה חלים גם בתחום הנזיקין. בשנים האחרונות הוגשו מאות תביעות נזיקין נגד המדינה, על נזקים שגרמה, בעיקר על ידי פלשתינים "נפגעי אינתיפאדה" שניזוקו מפעילות צה"ל.

המבחן לקיומה של אחריות בנזיקין הוא כפול ומשולש. ברובד הבסיסי המדינה חבה ב"חובת זהירות" כלפי תושביה, ובמקרה שקיימים בשטחה אזורים ממוקשים היא חייבת לגדרם ולמנוע את הגישה אליהם. זאת, גם אם מדובר בשטחים שמוקשו על ידי הסורים, וכל שכן כאשר מדובר במיקוש של צה"ל.

לא אחת די בהצבת שלטים, ואפילו בגידור חלקי, אם בפועל מדובר בשטח פרוץ או בשלטים שצבעם דהה, קל וחומר כאשר הצבא יודע שבשטח מסתובבים מאות מטיילים. אחריות המדינה תיקבע, במידה רבה, באמצעות המבחן האובייקטיבי של "האדם הסביר", דהיינו: האם אדם ממוצע היה מסתפק באמצעי ההגנה שאותם נקטה המדינה בנסיבות הספציפיות.

אם אכן תיקבע אחריות המדינה, יידרש בית המשפט לשאלת גובה הפיצוי. במקרים מסוימים מופחת שיעור הפיצויים עקב "אשם תורם" של הנפגע או בני משפחתו, שלא נקטו את אמצעי הזהירות הנדרשים קודם שנכנסו לאזור הממוקש.

חזרה לדף ראשי | לניוזלטר מתאריך: