1. מוצע בזה שאם וכאשר תדרוך כף רגלו של ריצ'ארד גולדסטון על אדמת ישראל, הוא ייעצר בחשד להתרת דמם של יהודיה, בחתירה תחת קיום המדינה ובהכחשת השואה.

רגע, הוא אינו מכחיש שואה? ייתכן, נניח לשופט התורן העוסק במעצרים להחליט. ממש כפי שגולדסטון גרם לכך שאהוד ברק הוצג במשך כמה שעות בפני שופטת בריטית כפושע מלחמה. מומלץ גם שארגונים יהודיים ירדפו אותו בעולם. ללמדו כי חיים ומוות ביד הלשון. בעיקר לשונו המשתלחת שרודפת ישראלים על לא עוול בכפם.

2. אחד מראשי המתנחלים, אורי אליצור, שעשה בלשכת ראש הממשלה בנימין נתניהו בתקופת כהונתו הראשונה, פירסם ב"נקודה" מאמר מכונן. מומלץ לקראו במלואו. בתמצות קצרצר, על אחריותי בלבד, נאמר בו כך: הפלשתינים זכאים לריבונות כנהוג במאה ה?21. השאלה המדינית אינה לאיזה עם שייכת אדמת יהודה ושומרון, אלא לאיזו מדינה משתייכים יושביה.

הפתרון של מדינה פלשתינית בגבולות 67' הוא אסון היסטורי ושפיכות דמים נוראה. המשך המצב הקיים כפתרון קבע יהפוך את ישראל למדינת אפרטהייד מצורעת. לא במקרה אפילו יצחק שמיר הקפיד לתאר את המצב הנוכחי כזמני. גם בני בגין ומשה (בוגי) יעלון מבינים שהוא אינו יכול להימשך לנצח.

עדיף בעיני אליצור סיפוח מלא בלי התחכמות ובלי אחיזת עיניים. יהיה בארץ מיעוט ערבי גדול, כ?30 אחוזים, להערכתו. לא צריך להיבהל. הילודה הערבית אינה כה מבהילה והכסף הסעודי אינו ממהר לקנות את תל אביב. הפחד מהסיפוח הוא כחטא המרגלים ששלח משה לתור את הארץ. צריך להתגבר על הפחד מפני הערבים וגם על השנאה כלפיהם. לקראת מצב זה יש לקבוע בחוק כי ישראל היא מדינה יהודית ולכלול בחוקתה את מגילת העצמאות. גם להבטיח בחוקה את סמליה ולשונה העברית.

אחר כך להתחיל בשילוב הערבים בישראל. במקום גדר הפרדה בבילעין - תחנת משטרה מאוישת בפלשתינים. אהוד ברק ואהוד אולמרט ונתניהו נידונו לכישלון במאמצם להקים מדינה פלשתינית. בעתיד תגיע שעת המדינה האחת לשני העמים, ואם השמאל יקדים את הימין - הוא לא יכלול בחוקתה את מקדמי הביטחון היהודיים. מוטב שהימין יקדים. עד כאן אליצור.

במובנים מסוימים דומה המבנה המוצע על ידו לרעיונות שהעלה זאב ז'בוטינסקי. אך מה שנראה כחלום סביר בראשית דרכה של הציונות אינו הסדר ישים עתה. מפני שהוא מחקה את הפתרון שנוסה בלבנון מתחילת המאה ה?20 להבטיח בחוקה את הרוב הנוצרי, אבל היא קרסה כשהמציאות הדמוגרפית התהפכה ונטתה לצד המוסלמים. כך יקרה גם כאן.

אך גם אילו ניתן היה להתייחס לאפשרות כזאת בכובד ראש - חסר בה מרכיב דמוגרפי גורלי של עידוד סיטוני לתהליכי גיור בחו"ל ובארץ. אליצור אינו דן בצורך החיוני בגיור המוני. אולי מפני שהוא לא רק ציוני אלא גם דתי, והרבנים מתייצבים נגדו כחומה בצורה. חבל. טרגדיה.

3. הכבוד והיקר לשר מיכאל איתן. נכנס למכוניתו ונמלט מהמאבטחים. מיד הדליפו שהוא עבריין נמלט. אך איתן סבור שלא כל השרים זקוקים לאבטחה יקרה על חשבון משלם המיסים. כנראה הוא מצליח. אתמול ראיתיו נכנס לקריית הממשלה בתל אביב כאדם חופשי בלי בקרת המאבטחים. זה מרגיז את השב"כ. בעיקר את חברת האבטחה הפרטית המועסקת כקבלנית של השב"כ. עניין של פרנסה.

איתן צודק. במדינה שבה כל תושב בשדרות ומתנחל באריאל נוטל על עצמו סיכונים בנסיעה, מה לו לשב"כ שכופה על כל שר נחיל מאבטחים במיליוני שקלים?

השב"כ דומה לצופה הצעיר שלמד בתנועת הנוער כי מדי יום עליו לעשות מעשה טוב. משלא נמצא לו - התנפל על זקנה ואילץ אותה לחצות בעזרתו את הכביש הסואן. בשם המעשה הטוב.

4. בעוד הכנסת מנמנמת, עשתה הקואליציה מחטף ובחרה ביריב לוין לנציגה בוועדה לאיתור היועץ המשפטי הבא. אפילו קדימה, שהציגה מועמדים יריבים, נעדרה בעצלותה מהישיבה. לוין ח"כ סביר. אך לפני כמה שנים היה עושה דברו ורצונו של הקבלן דוד אפל הזכור מפעילותו בפרשת בר?און?חברון. מה שאפל רצה - הסכים לוין לממש. ממש יד ימינו.

יש על כך מידע אמין. עדויות ניצחות. בנימין נתניהו יודע. גם יעקב נאמן. תמוה שהמתמודדים האחרים שהרימו ידיים כמאיר שטרית שותקים. לפחות, לפי שעה. נחוצה זעקה ציבורית, ומיד.

5. עקיבא אריה ויס הגריל את המגרשים הראשונים עם ייסוד תל אביב ב?1909. נטש חיים נוחים בגולה והלך שבי אחרי הציונות. עתה הוציאה נכדתו עדנה יקותיאלי?כהן ספר מרהיב בשם "עיר מראשיתה" במלאות 100 שנים לתל אביב. קצת מגלומני בגודש תצלומי בני משפחת ויס, אבל לא נורא.

לא הייתי נדרש לספר לולא כתב שלוש שנים לפני ייסוד תל אביב: "וכמו שניו יורק היא המסמנת את השער הראשי לכניסה לאמריקה - כך עלינו לשכלל את עירנו והיא תהיה בזמן מן הזמנים לניו יורק הארץ?ישראלית". ועוד איך.