24.01.2018
ח' בשבט תשע"ח
ישראל היום
ארכיון מהדורה מודפסת וידאו החזון אודות העיתון פרסום צור קשר
24.01.2018
> לניוזלטר בתאריך
שתף ב-facebook | שלח לחבר

זלמן שובל

ארה"ב: חוזרים לזירה המדינית

לא סערות של שלג (אלה כבר חלפו), אלא סערות מדיניות וביטחוניות מתרגשות על הבירה האמריקנית. דחיית אישורו של צ'אק הייגל בסנאט היתה סטירת לחי לא נעימה, אך זה עדיין לא הכל. במערכת הבחירות האחרונה הצליחו מנהלי הקמפיין של הנשיא ברק אובאמה לדחוק נושאים של מדיניות חוץ וביטחון למדף האחורי - רק כדי לגלות שאלה נוחתים עכשיו בצרורות.

לא אחר ממזכיר ההגנה היוצא ליאון פאנטה עשה כותרות, כשתקף בפומבי את כוונתם של אובאמה ושל שר ההגנה המיועד שלו צ'אק הייגל לקצץ בתקציב ההגנה האמריקני. כמו כן, בעדותו בסנאט סיפר שהוא, עם מזכירת המדינה היוצאת הילארי קלינטון וראש ה?CIA לשעבר הגנרל פטריאוס, הציעו בזמנו לחמש, לממן ולאמן את המורדים הסורים - אך נתקלו בסירובו המוחלט של הנשיא, חרף הצהרותיו שיש לסלק במהירות את הנשיא אסד.

מבחינה ישראלית, ייתכן אמנם שלגופו של עניין הנשיא צדק משום שאין כל ודאות שהנשק והכסף שהיו מועברים למורדים לא היו נופלים דווקא בידי הגורמים הג'יהאדיסטיים מבית אל?קאעידה, אולם את מה שארה"ב לא סיפקה מספקות היום ממילא סעודיה וקטאר ביד רחבה - ודווקא לקיצונים.

*   *   *

אך בתוך הסוגיות האלה נשאלת בוושינגטון שאלה נוספת: גם אם אובאמה לא רצה להסתבך באספקת נשק, מדוע לא נקט צעדים אחרים, ישירים ועקיפים, כדי לזרז את התמוטטות המשטר הבעת'י וכדי לחסום את השתלטותם הצפויה של הגורמים הג'יהאדיסטיים שחותרים להחליפו?

בינתיים, גם מאפגניסטן לא צפויות לממשל בשורות טובות במיוחד, ועם צמצום הנוכחות הצבאית האמריקנית ב?2014 באזור זה, רבים הסיכויים שאת מקומה יתפוס הטליבאן - אם לא מייד, אז בהדרגה. גם פרשת המחדל בבנגאזי, שבמסגרתה ארבעה אמריקנים, כולל השגריר בלוב, מצאו את מותם בידי טרוריסטים, מסרבת למות. אדרבה, היא מציבה מכשולים חדשים בפני אישורם בסנאט של שני המינויים הביטחוניים הבכירים של הנשיא - זה של הייגל למזכיר ההגנה וזה של גוהן ברנן, המיועד לעמוד בראש ה?CIA. גם אם יאושרו השניים לתפקידים המיועדים, כבר ברור שכל מה שיחליטו או יאמרו יהיה באופן תמידי תחת זכוכית מגדלת.

ברם, בראש דאגותיה של וושינגטון בנוגע למזרח התיכון עומדת, כמובן, איראן, ובעלי השקפות שונות מושכים אותה בעניין הזה לכיוונים שונים ולעיתים סותרים. למשל, האם לנסות ליזום מהלכים דיפלומטיים חרף הסרבנות המופגנת של חמינאי, או שמא להחריף את הסנקציות? האם להבהיר לאייתוללות באופן חד?משמעי שהאקדח האמריקני המופנה לראשיהם טעון - או להסיר לחלוטין את האיום הצבאי ובלית ברירה (לא ממש בלית ברירה, אלא מפני שקובעי המדיניות יעדיפו לומר שזה כך) בכל זאת לאמץ מדיניות של "הכלה"?

*   *   *

במכלול הנושאים האלה, כשהדגש הוא על איראן ועל סוריה, ידון הנשיא אובאמה עם ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו בעת ביקורו הקרוב בארץ, והצורך בתיאום עמדות ברור לשני הצדדים. כמו כן, יעלו בוודאי גם נושאים אחרים, לרבות הסוגיה הפלשתינית. אם בעבר טענו חוגים וושינגטוניים רבים ומומחים מזרח?תיכונים מטעם עצמם שהסכסוך הישראלי?פלשתיני הוא אם כל הבעיות באזור, ובעיקר אלה שאמריקה נתקלת בהן - הרי התוהו ובוהו במרחב שבין אלג'יריה לאפגניסטן (ובעצם גם פקיסטן) טופח היום על פניהם בחוזקה (מה שאמנם לא מונע מכמה מהם להחזיק בדעותיהם).

הנושא הפלשתיני אמנם לא נעלם, אך מדיניות מפוקחת תחייב את אמריקה לראות את הדברים בפרופורציה הנכונה, ולכן גם הקדים הבית הלבן את נושאי איראן וסוריה בסדר העדיפויות שלו. ייתכן אמנם שיימצא מישהו שילחש לאוזנו של הנשיא אובאמה כי יש לנצל את הביקור כדי "ללחוץ על ישראל" כדי שיוכל לחזור לוושינגטון עם הישג כלשהו בתחום מדיניות החוץ - ולו למראית עין, אך יש להניח שהנשיא ויועציו יודעים להבדיל בין טפל לעיקר: כשהם יסתכלו על מפת האזור, לא תיעלם מעיניהם העובדה שנמצאים בו רק בעל ברית אמיתי אחד וגם רק אי אחד של שפיות ויציבות - מדינת ישראל.

חזרה לדף ראשי | לניוזלטר מתאריך: