23.11.2014
א' בכסלו תשע"ה
ישראל היום
ארכיון מהדורה מודפסת וידאו אזורי הפצה החזון אודות העיתון פרסום צור קשר
23.11.2014

כותרות היום

שתף ב-facebook | שלח לחבר

יעקב אחימאיר

הפוליטיקה בישראל: שבויים במעגל

קשה לאמוד את מספר הפעמים שבהן כתבים ופרשנים פוליטיים השתמשו במילים "יחזור" או "תשוב" בהקשר לזירה הפוליטית. אלפי שעות שידור השחתנו, כן - גם אני, באינספור דיונים ודיווחים, רבים מהם מבוססים על הסברה, פחות על הידיעה, אם "הוא" או "היא" ישובו לסיבוב נוסף.

כי מה שהיה בצמרת לפני 22 בינואר הוא שיהיה. כי הפוליטיקה הישראלית היא כסחרחרת הסובבת בגן שעשועים - גיבוריה של הפוליטיקה תמיד יחלפו על פני אותה תחנת זינוק, כמו מחוגי שעון. הפוליטיקאים יתקשו לקפוץ ולהמשיך הלאה, בשונה מהמדינות המקיימות בחירות והתמודדויות חופשיות על השלטון. רוב הציבור יוכל לומר מה עשה מיט רומני בחצי השנה האחרונה, אבל מישהו יודע לאן נעלמו עקבותיו של גורדון בראון, שהיה ראש ממשלת בריטניה? או מי היה ג'ון מייג'ור? (כנ"ל). לא תוכלו לשמוע שיח פרשנים בריטים בנושא "האם מיסטר מייג'ור שוקל לכבוש מחדש את מנהיגות המפלגה השמרנית? האם הוא חותר תחת קמרון?" או "האם בראון, בכל זאת ראש ממשלה לשעבר, שוקל להציל את מפלגתו, הלייבור, מספסלי האופוזיציה?"

הכלל הנוהג בדרך כלל בדמוקרטיות האחרות הוא הפסדת, אז הפסדת, ואל תבלבל לנו את המוח אם אתה מהרהר בשיבה, בהתמודדות מחודשת על השלטון. איש בארה"ב אינו משתעשע בשאלה אם רומני שוקל להתמודד שוב על הנשיאות ב-2016. לא, הוא יוסיף "לעשות לביתו", ובכך הוא מצליח, כידוע. אבל אצלנו, הפוליטיקה היא לכל החיים הפעילים: הפסד בבחירות לכנסת או בבחירות למפלגה אינו אות כי הגיע הזמן להקדיש זמן לנכדים, למשל, או לעסוק בפעילות לתועלת החברה. לא ולא, בישראל ההפסד אינו הפסד, אולי הוא טעות בלבד (של המצביעים). הוא רק אדן זינוק לריצה במסלול המוכר לכל ישראלי - התמודדות מחודשת, או להבדיל, פעילות חתרנית תחת מי שהפסידו לו, או אפילו הקמת מפלגה חדשה. מי שהיה ראש ממשלה והפסיד רק חותר לשוב ללשכה. לפעמים זה אפילו מצליח. ובכן, מיט רומני לא חולם "לרוץ" שוב בעוד ארבע שנים, וכך גם מנהיגים נוספים שהפסידו. הם פשוט מפנים את הזירה.

אבל ראוי לציין פן אחר, חורג מן הכלל, של אותו מעגל קסמים: פעמיים היה יצחק רבין ראש ממשלת ישראל. כהונתו השנייה, אשר נקטעה באורח טרגי כל כך, היתה טובה מזו הראשונה, שהיתה בבחינת טירונות. לאחר שחזר לפולטיקה כשר ביטחון בממשלת האחדות, אמרה לי לאה ז"ל, אשתו: "מה רע אם יצחק יסיים את הקריירה כשר ביטחון?". הוא הדין בבנימין נתניהו, אשר כהונתו הראשונה נשפטה בדרך כלל לחומרה, לעומת הצלחתו, לדעת רבים, בכהונתו השנייה (ואולי גם השלישית?).

אבל שניים אלה הם רק יוצאים מן הכלל. מדוע חושבים מנהיגים שהפסידו כי הפסד בבחירות דמוקרטיות, לאחר המאבק על הגה השלטון, כמוהו אך ורק כשיגור המתמודד למעין מושבת עונשין, למעין גלות, גלות במולדת. מדוע הלוך המחשבה הוא "עוד יש לי מה לתרום, לא הספקתי הכל"?

נראה כי הפוליטיקה, לפחות בישראל, היא וירוס שעדיין לא הומצא נגדו חיסון. הנחמה שלנו: עוד מעט, אם לא כבר עכשיו, תיפסק לתועלת הכלל הקשקשת במשדרי האקטואליה סביב השאלה הגורלית "האם היא תחזור?" או "האם הוא יחזור?"

חזרה לדף ראשי | לניוזלטר מתאריך: