23.11.2017
ה' בכסלו תשע"ח
ישראל היום
ארכיון מהדורה מודפסת וידאו החזון אודות העיתון פרסום צור קשר
23.11.2017
> לניוזלטר בתאריך
שתף ב-facebook | שלח לחבר
שר אמיץ, החלטה אמיצה

מי לא נבהל מבעלי ההון וממכבש הלחצים שלהם? השר משה כחלון • האם ח"כ אורון יחזיר למרצ את כבודה האבוד • המעילה בירושלים: השמדת הראיות, העלילה, הייעוץ לעמותה ע"י עו"ד עמירם בוגט • הבכיר במס הכנסה שהטריד מינית והתנכל לכפופה לו - עדיין בתפקיד • וגם: יותר ממילה על תיקי צבי בר ושלומי לחיאני

מרדכי גילת (צילומים: גיל הדני/אוליפקס, אתר ביה"מ, יוסי זליגר, ליאור מזרחי)

כחלון. ללא מורא וללא משוא פנים
השופט צור. דחה את טענות המטריד
השופט אדלר. שיעור לנציבות במכרזים
לחיאני. כמה עוד ייסחב הטיפול בתיקו?
לחיאני. כמה עוד ייסחב הטיפול בתיקו?

פתאום קם שר בבוקר, משה כחלון שמו, מקבל החלטה חשובה על פי צו מצפונו ומגלה שזה לא נורא. שזה לא כואב. שזה ממש לא קשה.

פתאום הוא נוטל לידיו סכין חדה, נועץ אותה בשומן של כמה בעלי הון, חותך עמוק ברווחי חברות הסלולר, ומגלה ששום דבר לא קורה לו. הוא נשאר בריא ושלם וכך גם הבכיינים העשירים.

המשחק נגמר, מבינים כולם, הפור נפל והחברים היקרים אינם ממהרים להיפרד מבארות הכסף בארץ. הזמירות שאנחנו מכירים ברוח "תחזיקו אותנו, אנחנו או?טו?טו בורחים מכאן, נמאס לנו מיפי הנפש וממגלגלי העיניים, אנחנו הולכים לעשות כסף בחו"ל" - כבר לא נשמעות יותר. איש במדינה לא מתרגש מהאיומים האלה.

האם מדובר בשר נחוש ואמיץ הראוי למחיאות כפיים? בישראל התשובה חיובית. במדינה נורמלית, לעומת זאת, שלילית. שם לא יבינו בכלל את השאלה. שם המהלך הזה ברור מאליו. שם יושב שר במשרדו, לומד נושא שנוי במחלוקת, שומע את הצדדים ומקבל החלטה על פי מה שטוב למדינה ולאזרחיה. זה מה שמנחה אותו. לא האינטרסים של חלק מבעלי ההון שהתרגלו לשלוט באנשי השלטון.

שם, במחוזות השפיות, אין לאיש סיבה להתרגש מהחלטת השר ולומר לו כל הכבוד. שם משה כחלון לא היה בחזקת גיבור, אמיץ, שר עם ביצים מברזל. שם איש לא היה קושר לראשו כתרים.

בישראל כאמור זה אחרת. במדינה הנשלטת שנים בידי בעלי ממון, קשרים, ואנשים שהדגל שלהם הוא כסף, כסף, כסף תוך רמיסת הנזקקים לשירותיהם - מגיע יותר מזר פרחים לשר התקשורת. מגיעה לו יותר מסתם מילה טובה.

השר הצעיר למד את נושא רווחי חברות הסלולר ואחרי שהשלים את שיעורי הבית - לרבות את החריש שעשה בנושא הזה קודמו, השר אריאל אטיאס - התייצב מול כל הגבירים בחליפות שלושה חלקים והוכיח להם שהוא לא תמים כמו שמישהו אולי חשב. הוא הסביר להם בדרכו המחוספסת, היובשנית משהו, שהוא איש חושב, עקשן, שרואה חובה לעצמו לדאוג לפני הכל לציבור הרחב. שהוא לא מונח בכיסם.

במילים אחרות: משה כחלון לא נבהל מענקי התקשורת הללו והחליט כי רווחיהן מהקישוריות יקטנו בקרוב ב?70 אחוזים: במקום שהמשתמש בטלפון סלולרי ישלם 25 אגורות לקישורית לדקת שיחה, הוא ישלם 7.2 אגורות לאותו שירות.

זו לא זריקת עצם קטנה לציבור, כי אם בפירוש פרוסת עוגה טובה, גדולה ויקרה. מעכשיו ייאלצו החברים מהסלולר להיפרד מדי רבעון מעשרות מיליונים מהרווח הנקי שלהם ולהסתדר עם כמה מאות מיליוני שקלים בלבד. אני מאמין שהם יחזיקו מעמד, כמו שהמיליארדר תשובה וחבריו יחזיקו מעמד, אם וכאשר השר יובל שטייניץ ייקח דוגמא מכחלון וינגוס בתמלוגי הגז המדהימים שלהם.

זיכרונות מתקופת אולמרט

רק כדי להבין את גודל ההישג וגודל המהפכה של השר משה כחלון, נחזור לרגע אל המחצית הראשונה של העשור הנוכחי, כאשר אהוד אולמרט כיהן כשר התקשורת וכמ"מ ראש הממשלה.

החבר של מי שהיו להם הכנסות אדירות ורצו עוד ועוד, ישב במקום הנכון בזמן הנכון וטירפד כל מהפכה אפשרית. לא במקרה עד היום ראש הממשלה לשעבר הוא יקיר אנשי הכסף, הסיגרים והחיים הטובים. לא במקרה קשה להם להיפרד ממנו.

הלחץ אז להורדת מחיר הקישוריות היה גדול, במקביל עלתה הצעה להפוך את משרד התקשורת לרשות עצמאית, אולמרט בחן את הנושא חודשים רבים, והתוצאה לא הפתיעה איש: כבוד השר קבר פשוט את התוכנית. במקביל פגע קשות גם במעמד המועצה לצרכנות. לא היה בנמצא גוף ציבורי רציני שיקים קול צעקה וידפוק על השולחנות לטובת האזרח מהשורה.

נכון, על הנייר נשארה אמנם רפורמת הפחתת דמי הקישוריות שעליה בישר לנו משרד התקשורת כבר ב?2005. אבל אותו אהוד אולמרט שוב נחלץ לעזרת יקיריו מחברות הסלולר: הוא לא הסכים לממש החלטה שכבר התקבלה על הורדת דמי הקישוריות ב?67 אחוזים בתוך כשנה וחצי. למעשה הוא חזר בו מההחלטה, הפחית את ההורדה ב?50 אחוזים ופרס את מה שנשאר לטובת ה"מסכנים" לשלוש שנים. הוא העניק להם מתנה יקרה כאילו סבלו החברות המצליחות האלה ממצוקת מזומנים נוראה.

על רקע מעללי אולמרט, מזדקר עכשיו כאמור הסיפור של מי שראוי לדעתי לתואר איש השנה. כחלון עשה זאת ואם לא יחזור בו פתאום - כי אז צריך להסיר בפניו את הכובע. צריך לברך את הנציג החברתי היחיד כמעט של ממשלת נתניהו. מגיע לו.

מבחן חיים (ג'ומס) אורון

פעם היתה בשמאל מפלגה ששמה מרצ שאותה הובילו שולמית אלוני, יוסי שריד, רן כהן, זהבה גלאון וחיים (ג'ומס) אורון, והציבור שמע את קולה.

היו אז ויכוחים ציבוריים, היו מאבקים חברתיים, היתה מלחמה על ערכים מקודשים של שלטון חוק ושוויון בפני החוק - היתה מפלגה חיה, חושבת, קובעת סדר יום ציבורי, בועטת. תנועה פוליטית שגם יריביה המרים מהימין מאוד כיבדו אותה.

מה נשאר מכל הסיפור הזה של מרצ החדשה אחרי הבחירות האחרונות? מה קרה לה אחרי שעיתונאי מסוים מיקירי חיים אורון ועוד כמה חכמולוגים הציגו את אורון כהבטחה הגדולה של השמאל הנאור והובילו לבחירתו? כלום. מרצ מתה. לא שומעים את קולה. היא לא קיימת בשטח. אורון הוא אדם סימפתי, הגון וישר, אבל לא מנהיג עם כריזמה. התפקיד הזה גדול עליו בכמה מספרים.

מה בכל זאת מעורר תקווה שח"כ אורון לא נרדם לגמרי בשמירה? המאבק שהוא הכריז נגד הריכוזיות והשליטה במשק של כמה עשרות משפחות נפוחות אגו ובעלות קשרים. הוא סימן מטרה נכונה, מצא שבמשק יש כ?20 קבוצות עסקיות החולשות על נתח עצום מהפעילות העסקית בישראל, והתחיל לדבר על הצורך להגביר את הרגולציה. הוא הכריז למעשה מלחמה על מי שאסור היה תמיד לגעת בהם.

או אז, כפי שדיווח לפני שבוע מוסף "דה מרקר" של "הארץ", הגיעו אליו אילי הון מהמשפחות המאוד מסוימות השולטות במשק וניסו להשפיע עליו, ישירות ובעקיפין, לא לפגוע בהן. ליתר דיוק: לפעול נגד הריכוזיות, אבל לא בטריטוריה שלהן.

בהרצאה שנשא אורון לפני סטודנטים בהרצליה, אמר בין היתר: "כבר לפני שנה אמרתי שצריך לדבר על בעיית האחזקות של החברות הגדולות, אבל אמרו לי 'עזוב, אין בעיה כזו'. עכשיו, כשבנק ישראל כתב על כך, מתחילים ללחוש מאחורי הקלעים שסטנלי פישר, נגיד הבנק, לא קרא את המסמך ושהנייר הזה לא משקף את דעתו... אלה האנשים שבדיון אחר מתייחסים למחלקת המחקר של הבנק כאורים ותומים".

אורון עוסק בחומר נפץ חברתי, בחיבורים שבין הון עם שלטון, בפצע עמוק שכדי להפסיק את הדימום בו חייבים לבצע ניתוח חד וכואב. יו"ר מרצ דורש לעשות זאת באמצעות ועדת בדיקה ציבורית, אבל נתניהו, כמה לא מפתיע, דחה נכון לעכשיו את הרעיון. הוא הציע להקים ועדת בדיקה ממשלתית וגם אותה לא ממהר להקים.

לאורון אסור לסגת מהמאבק העקרוני הזה. אם הוא שוב ייעלם וייאלם; אם שוב ישכח שהסיכוי של מרצ להישרד הוא הפיכתה לשמאל חברתי - כי אז יוכל לסגור את הבאסטה. לא יהיה לו מה לחפש יותר במגרש הפוליטי. הוא יוכל לחתום על תעודת הפטירה של המפלגה.

באדיבות עו"ד בוגט

אין רגע משעמם בחקירת מעילת הענק בעמותת יוצאי צפון אפריקה בירושלים שעמיתיי עוזי דיין ומיכל שבת מלווים כבר כמה שבועות. שמח בעיירה, כולם יורים בכולם, בני אור נלחמים בבני חושך ויש קצות חוט של פרשיות חדשות.

ראש מחלק המרמה במחוז, רפ"ק גלעד בהט, ביחד עם רפ"ק איציק אור, פקד חיים מלכה ורס"ב איציק יכין, כבר נכנסו לתוך התעלות, הריחו את הצחנה הגדולה, וגילו כמה קל היה למזכ"ל לשעבר, משה (מוריס) אזולאי, לגנוב שנים ארוכות מיליוני שקלים בלי להיתפס. כמה עלובה גרסת חלק מאנשי ההנהלה בעניין מחדלי הפיקוח והבקרה הפנימיים, ואיך התגייסו רוב החברים, בעזרת ובגיבוי רשם העמותות, להסתיר את גניבות הענק הללו מהמשטרה.

עכשיו, אחרי שהתגלה שגזבר העמותה, אלי מויאל, עסק בהשמדת מסמכים הקשורים עם עבודת המזכ"ל; אחרי שהתגלה שחבר הנהלה אחר החזיק אצלו מסמכים הקשורים לאי סדרים כספיים ונחקר תחת אזהרה; אחרי שמזכירה הסתבכה במעשים המחשידים אותה במרמה - נחשפת כאן עובדה נוספת: האיש שנקרא לסייע להנהלה בהשתקת הפרשה ובמגעים עם אנשי רשם העמותות, עו"ד עמירם בוגט, היה במקרה רשם העמותות לשעבר בעצמו. במקרה הוא מכיר שם כמה עובדים. במקרה רשם העמותות לא הורה על פנייה למשטרה.

יו"ר ההנהלה, חיים כהן, אישר זאת בשיחה איתי ועם מיכל שבת וסיפר כי העסקת בוגט נעשתה בתשלום וכי הפרקליט הוותיק, שמשרדו נמצא בבנין שבו ממוקמים במקרה משרדי רשם העמותות, לא הגיש להנהלה דו"ח כתוב.

כהן אישר עובדה נוספת: גורם אלמוני ניסה להחשיד את יו"ר העמותה, אברהם טובול - הנחשב לרוח החיה במיצוי הדין עם גונב הכסף ועם שומרי הסף שהתרשלו - בקבלת חלקות קבר לעצמו ללא תשלום. רקחו נגדו עלילה.

מי עשה זאת? חיים כהן לא ידע לנקוב בשם האיש. אבל הוא ידע לומר לנו שהיתה תלונה כזאת ושהיא נמצאה חסרת בסיס.

איך ייתכן שחיים כהן, האיש החזק בעמותה, אינו יודע זאת? אנשים שמכירים אותו אומרים לי בקריצת עין: אם הוא לא יודע, אז אף אחד לא יודע. אבל, הם מוסיפים, אין מה לדאוג: טובול לא מתרגש מהניסיונות להכפישו. הוא ילך עד הסוף. איש לא יצליח להפחידו. העמותה הזאת יותר מדי יקרה לליבו.

בלושטיין: "זה לא אני"

לפני שבועיים פירסמתי כאן קטע המספר שגורמים פוליטיים בפ"ת קמים על היו"ר החדש של המועצה הדתית בעיר, הרב שמעון ביטון, אחרי שזה גילה מיד עם כניסתו לתפקיד, חשדות למעשי שחיתות והחל לנקות את המקום. הירושה שהוא קיבל מאוד מטרידה, בלשון המעטה, ועוד ידובר בה רבות.

באותו הקטע שפורסם הובא מקרה לדוגמה של חנות למכירת רהיטים בעיר, שאחד מבעליה כיום הוא אבי בלושטיין, חבר מועצת העירייה בשנים האחרונות מטעם המפד"ל. החנות הזאת סיפקה שנים רהיטים לעירייה ולמועצה הדתית, ולדברי בלושטיין זכתה בדין בעבודות האלה.

בכל זאת, במקרה אחד התגלה כי לפני יותר משנה, כשהמועצה הדתית נזקקה לרהיטים למקווה וביקשה הצעות מחיר מהחנות של בלושטיין ומגורם מסחרי מתחרה לכאורה - נשלחו אליה שתי ההצעות מהפקס של חנות בלושטיין. זה קרה באותו היום ובאותה השעה ומהמסמכים שהגיעו למיכל שבת עולה חשד כבד לתפירת מכרז.

בעקבות פרסום הקטע הזה פנה אלי אבי בלושטיין וטען כי נגרם לו עוול. הוא אמנם שותף בחנות עם אחיו, אמר, אבל עובד כיו"ר הוועדה הקרואה של המועצה הדתית בהוד השרון וממעט להימצא בחנות. "בכל מקרה, מי שמופקד בשנים האחרונות על אספקת ציוד וריהוט מוסדי", אמר, "זה בכלל אחי יורם, לא אני. לא הייתי מעורב באותו מכרז ואני מוכן להיבדק במכונת אמת".

לדבריו, הוא לא היה חבר במועצה הדתית כפי שפורסם (צודק, נפלה טעות) ולא ניצל את מעמדו בעירייה לקבלת מכרזים. מאז הפך לנבחר ציבור ב?2007, אמר, לא ניגשה חנותו למכרזי העירייה.

שאלתי אותו מה הוא אומר על לב הבעיה - שתי הצעות המחיר שיצאו מהפקס של חנותו בעת קיום המכרז למועצה הדתית - והוא השיב: "אנחנו לומדים את זה ומחפשים עכשיו את הניירת. זה בבדיקה פנימית. אני בודק בשבילי, לא בשבילך".

ביקשתי לקבל את תוצאות הבדיקה הזאת, אם וכאשר, אבל זאת לא הובטח לי.

עוד סטירת לחי להולנדר

נציב שירות המדינה, שמואל הולנדר, סופג לקראת פרישתו עוד ועוד סטירות בבתי המשפט המסבירות את עומק הנזקים שגרם לשירות הציבורי.

הסטירה הלפני האחרונה: ביטול מכרז מסוים של המכס שהנציבות אישרה אותו אף שתנאיו השתנו במהלך קיומו. בית הדין הארצי לעבודה, בראשות הנשיא סטיב אדלר, הסביר לנציבות כמה כללי יסוד שהיא אמורה היתה להבין וליישם בעצמה.

הסטירה האחרונה, הכואבת באמת, על פי בדיקת עוזי דיין, ניתנה להולנדר ולרשות המסים לפני כשבוע - הפעם בפרשת סגן נציב פקיד שומה 3 בירושלים, יהושע ג'אנה, שהיה מעורב בהטרדה מינית. הוא הטריד עובדת בכירה והתנכל לה בעבודה.

העובדת המוטרדת, תרצה גורטלר, גוללה את הפרשה בפני הממונים עליה ואגף המשמעת בנציבות ותיארה כיצד התנכל לה הבוס לשעבר. היא גילתה שגם אחרי שבית הדין לעבודה אימץ את עיקר טענותיה וחייב את המתנכל לשלם לה 15 אלף שקלים פיצויים - בנוסף ל?30 אלף שקלים שהיא קיבלה מהמדינה - לא קרה למנהל הבכיר הזה דבר.

גרוע מזאת: האיש שאמר לה על פי הכרעת הדין כי "את מעוררת בי חשק", "בא לי עלייך", "בואי נפסיק לעבוד כי יש דברים יותר טובים לעשות" - קיבל עם הזמן שדרוג והפך לסגן פקיד שומה שתחתיו קרוב ל?100 עובדים.

אלא שהכרעת הדין בערכאה הראשונה לא סיפקה את תרצה גורטלר: אמנם נקבע בה שג'אנה התנכל לה ולכן עליו לפצותה, אבל האמירות שאמר ושהיו בעלות תוכן מיני, לא הגיעו לכלל הטרדה מינית. בנסיבות האלה הגישה המתלוננת, באמצעות עו"ד דב גורטלר, ערעור על כמה מקביעות בית הדין האזורי ועל סכום הפיצויים וזכתה.

השורה התחתונה: השופט שמואל צור מבית הדין הארצי לעבודה קובע במפורש שג'אנה הטריד אותה מינית באירוע אחד ושהתנכל לה בעבודה, כפי שטענה, פעם אחר פעם. מחיר המעשים הללו: הכפלת סכום הפיצויים לנפגעת.

והיכן היום ג'אנה? ממשיך בתפקידו כאילו לא אירע דבר. הוא לא נשרט אפילו שריטה קלה בעבודה.

מילה על תיק צבי בר

ראש עירית רמת גן הוא יותר מסתם אורח בחדרי החקירות של המשטרה. אלא שהאורח הזה ידע בעזרת פרקליטים אלה ואחרים להיחלץ שוב ושוב מתיקיו, הסתבכויותיו ומעלליו השונים. עכשיו יש שחקנים חדשים בשטח, כללי המשחק השתנו, נאספו ראיות מוצקות לכאורה נגדו לקבלת שוחד במיליוני שקלים מקבלנים. הרושם הוא שהפעם החבר בר נמצא בצרות גדולות. שהגיע זמן פרידה ממנו.

השאלה הגדולה עכשיו היא מתי יסתיימו כל ההליכים והשימוע והגשת כתב האישום ושמיעת הבקשות השונות שיוצרות סחבת נוראה? מתי המלחמה בשחיתות השלטונית ברשויות המקומיות תקבל שדרוג בדומה למלחמה בשרים ובחברי כנסת שסרחו? מתי הנס הזה יקרה?

אין לי תשובה על כך. גם לא בתיק ראש עיריית בת ים, שלומי לחיאני, שבו הושלמה חקירת החשדות לקבלת שוחד ולמעשי מרמה, ולמרות זאת התיק ממשיך להיות תקוע. שום דבר לא זז מעבר לאיומים של אלמונים על עד מרכזי בפרשה.

למה בדיוק מחכים במשטרה ובפרקליטות מיסוי וכלכלה בראשות עו"ד אלה רובנק? שעד יירצח חלילה? שעד ייעלם? שרק אז יתחילו הפרקליטות והמשטרה להאשים אחת את השנייה במחדל?

חזרה לדף ראשי | לניוזלטר מתאריך: