21.09.2014
כ"ו באלול תשע"ד
ישראל היום
ארכיון מהדורה מודפסת וידאו אזורי הפצה החזון אודות העיתון פרסום צור קשר
21.09.2014
> לניוזלטר בתאריך
שתף ב-facebook | שלח לחבר
על המסלול

כשיאיר שמיר הודיע לאביו, ראש הממשלה לשעבר יצחק שמיר, שהוא עוזב את חיל האוויר ועובר למגזר העסקי, סירב אביו לדבר עימו במשך כמה חודשים • מאז הספיק יו"ר התעשייה האווירית לעשות חיל בעסקיו • בראיון מיוחד הוא מספר על האידיאלים שעליהם חונך, על שדה הקרב העתידי ועל תחושת השליחות המפעמת בעורקיו • לא נופתע אם היא תביא אותו לזירה הפוליטית

חמי שלו ואהרון לפידות (צילומים: זיו קורן)

יאיר שמיר. "לא שילמו לי ולא לקחתי כל מיני חארטות"
במשרדו
עם אביו. "מבחינתי הוא מודל"
הלביא. סגירת הפרויקט היא בכייה לדורות
המל"ט איתן
המל"ט סרצ'ר

יושב ראש התעשייה האווירית יאיר שמיר מזכיר, ללא צל של ספק, את אביו: אותן עיניים, אותן גבות, אותו שפם, אותו חיתוך דיבור - וגם אותן עמדות מדיניות תקיפות ועקשניות, שהפכו לסמל המסחרי של ראש הממשלה לשעבר יצחק שמיר.

אבל בעיסוק המרכזי בחייו של יאיר בשני העשורים האחרונים - התפוח נפל קילומטרים רבים מהעץ. משום שלאחר שירות ארוך ומוצלח כקצין בכיר בחיל האוויר פנה יאיר שמיר לתעשייה ולעסקים - שני נושאים שאביו היה רחוק מהם כמרחק מזרח ממערב - ועשה בהם חיל: קודם בסאיטקס - מחברות ההיי?טק הישראליות הראשונות שרשמו הצלחה בינלאומית, אחר כך באל על, היום בתעשייה האווירית ותוך כדי כך בהקמת חברות היי?טק מצליחות ובניהול קרנות הון סיכון משגשגות. שמיר הפך לאדם אמיד מאוד, וגם בכך נבדל מאביו.

הוא מקפיד לפרט באוזנינו את הרשימה הארוכה של עסקיו ועיסוקיו - בגאווה שאף היא לא היתה אופיינית לאביו - אבל הפירוט אכן מעורר השתאות כנה. עיסוקיו של שמיר היו יכולים להספיק לשלושה?ארבעה אנשים רגילים מן היישוב. בנוסף לתפקידו כיו"ר, ללא שכר, של התעשייה האווירית, הוא מכהן בדירקטוריון של עוד ארבע חברות הנסחרות בנאסד"ק, שותף בקרן ההשקעות "קטליסט", שותף או בעלים בעוד שבע חברות היי?טק, חבר או דירקטור באוניברסיטת תל?אביב, באוניברסיטת בן גוריון, במרכז הבינתחומי הרצליה, בטכניון, במקווה ישראל, בעמותת "גבהים" - הקולטת בוגרי אוניברסיטאות מצטיינים מהמערב ומוצאת להם עבודה בישראל - והוא גם מכהן כיושב ראש מרכז "שלם" בירושלים, שמתעתד להקים קולג' ראשון מסוגו בישראל.

אבל שמיר איננו מתכחש ל"פלירט" שלו עם הפוליטיקה, ודומה שבגיל 64, פרק זה בחייו עדיין נותר פתוח. שהרי שמיר הגיע מבית שבו לא מתייאשים, לא כשהבולשת הבריטית מחפשת אותך כ"טרוריסט" בפרדסי השרון, לא כשכולם סביבך דורשים להגיב להתקפות טילים עיראקיות ולא כשהנשיא בוש מציב לך אולטימטום של התנחלויות או עולים. הרי יאיר נקרא על שמו של מי שחיבר את המילים: "משורה משחרר רק המוות", אברהם ("יאיר") שטרן. וכך כתב לו אביו, יצחק, כאשר סיים את הבגרויות ב?1963: "אוי למתחמק ולמחפש הדרכים הקלות והחלקות, שאין דרכים כאלה, גם אם נדמה שהן ישנן, הקלות הופכות נקלות והחלקות - חלקלקות. משחק מילים? לא - זהו משחק החיים".

על בית אבא

אביו, יצחק שמיר, ראש הממשלה השביעי ושר בממשלות ישראל חלה באלצהיימר לפני שנים אחדות ומאושפז כיום במוסד סיעודי. "הוא היום בן 95, ומבחינה פיזית הוא בריא", מספר יאיר, "הוא גם במצב רוח סביר בדרך כלל. הוא שזוף, מצוחצח, לבוש - הוא תמיד היה פדנט. לא גנדרן - אבל פדנט. לא היית מוצא אצלו רבב. אבל לצערי - אין איתו תקשורת".

אתה מאוד דומה לאביך, אבל בדבר אחד התפוח נפל רחוק מהעץ: בעסקים. אביך לא לא היה איש עסקים, ויש סיפור ידוע על כישלונו בבית חרושת לגומי.

"יש הרבה דברים לא מדויקים שאומרים על אבי. הנושא של כסף באמת לא עניין אותו. אל תשכח שפעילי לח"י ואצ"ל התקשו מאוד למצוא עבודה. חלקם נשארו בצבא אבל הגיעו רק לדרגות מוגבלות יחסית, בגלל שהיה בתיק שלהם משהו. האחרים הלכו לעסקים קטנים: הם פתחו חנויות צעצועים, חנויות ספרים וכדומה. למזלו של אבי, איסר הראל מצא את החבורה הזאת והגיע למסקנה שהם פטריוטים וציונים וגייס אותם למוסד.

"כשאבא עזב את המוסד הוא היה צריך להתפרנס, ואז הוא התחבר עם קבוצה של משקיעים, ביניהם הראל, והם השקיעו גם באותו בית חרושת לגומי, שאבי ניהל די בהצלחה - זה היה רווחי לגמרי, אבל מבחינתו זה היה כורח.

"זה נכון שכשהודעתי שאני עוזב את חיל האוויר ועובר לסאיטקס, אבא לא דיבר איתי כמה חודשים. הוא חשב שזה בשביל הכסף. לקח לי זמן עד שהסברתי לו: תשמע, זו בדיוק אותה שליחות. הצלת תעשייה מובילה בישראל היא אותה שליחות כמו להציל טייסת".

בבית דיברתם על כסף?

"בבית שלנו לא היתה אינדוקטרינציה. אני ואחותי הלכנו לצופים. היינו בית פתוח, גם לביקורת. היו הרבה ויכוחים בבית. אבל תמיד ידענו שיש לנו תפקיד בחיים, יש לנו יעד בחיים. הבית שלנו מלא בספרים. אבא היה קורא הרבה, ואני קורא לא פחות ממנו. אז זה היה בית אינטלקטואלי, שהצד העסקי והצד הכספי בכלל לא שיחק בו תפקיד. לא דיברנו על כסף".

תמיד סיפרו עליו שנהנה לאכול שרצים כשהיה בפאריס.

"אבי היה איש דתי, אבל במובן הפנימי של המילה. עכשיו, להגיד לך שהוא אכל רק במסעדות כשרות? התשובה היא לא. אבל לחפש שרצים דווקא? גם זה לא. הוא גם יכול היה להגיד לך: 'מה אתה חושב, שאלוהים מתעניין במה שאני אוכל?'".

יש לך תחושה שעשו לאביך עוול?

"מנסים להצניע את דמותו, מנסים לגמד אותה, אבל אין יום, אני אומר לך, שלא עוצרים אותי 'עמך' ומספרים כמה מתגעגעים אליו. אני חושב שאנשים חזקים וצנועים, כמוהו, שונים מאוד מאנשים חזקים וארוגנטים. הארוגנטי היה 'ביג טייקון' - הלך לו הכסף, נהיה סמרטוט. העוצמה הזאת והיושרה הזאת של אבא כלפי עצמו, איפשרה לו גם לעשות מהלכים קשים, כמו ההחלטה לא לירות נגד הטילים במלחמת עיראק הראשונה. כמה אנשים יכלו לעשות את זה? מול הצבא, מול שר ביטחון, מול כולם. ולהגיד: נייט. ולא עזר לאף אחד כלום. מבחינתי הוא מודל".

על התעשייה האווירית

באחרונה דווח על נסיגה משמעותית בשוק מטוסי המנהלים, שפגעה במידה כזאת או אחרת בתעשייה האווירית. לעומת זאת, הנתח הצבאי בפעילות החברה פורח. שמיר מאשר שהיקף פעילותה של התעשייה האווירית בתחום מטוסי המנהלים ירד בכ?50 אחוזים לעומת השנה שעברה. ובכל זאת הוא מצהיר: "סיימנו את 2009 ברווח. בפרמטרים מסוימים, כמו כמות המזומנים שייצרנו - אפילו עלינו על התוצאות ב?2008. השנה ייצרנו כ?209 מיליון דולר, והרווח הנקי, לאחר שהוצאנו 270 עובדים לפנסיה מוקדמת, עומד על 46 מיליון דולר".

"מאז שהתמניתי לתפקיד, הוצאנו כ?1,200 עובדים לפנסיה מוקדמת, וזה עלה לנו כ?150 מיליון דולר. אנחנו משלמים עד שהם מגיעים לגיל הפנסיה וזה טוב לעובדים וטוב גם לנו. ועשינו עוד כמה תהליכים, בשילוב עם ארגון העובדים: למשל, העברנו עובדים ממקומות שאין בהם עבודה למקומות שיש עבודה, ובין היתר מהתחום האזרחי לצבאי. בסך הכל אני יכול לומר, שיש פה יחסי עבודה לדוגמה. גם עם מנכ"ל התעשייה האווירית, יצחק ניסן, שאיתו יש לי שיתוף פעולה מצוין בכל התחומים, וגם עם ועד העובדים ועם חיים כ"ץ שבראשו. יש פה ויכוחים ויש צעקות ויש מריטת שערות ויש הכל, אבל זה נשאר בבית, זה לא יוצא החוצה. זה גם לא עובר לפסים אישיים. יש אמון הדדי. עובדה: אנחנו פיטרנו 1,200 איש - ולא נשרף טייר אחד.

"בנוסף, קיבלנו עבודות שבעבר לא היינו מקבלים; עבודות פחות רווחיות, אבל שיתרמו לכיסוי ההוצאות השוטפות. לפני שנתיים?שלוש, אסרתי על כניסת עבודה מסוג כזה לחצר: עבודת תחזוקה פשוטה לחברת תעופה, עבודות מתכת פשוטות וכדומה. אבל הפעם לקחנו את זה - וזה עזר להחזיק אותנו על הרגליים ולשמר את כוח האדם המקצועי".

כלומר, בתחום האזרחי הסתדרתם.

"בסך הכל הייתי אומר, שבתעופה האזרחית הסתדרנו. הפסדנו קצת, או כמעט ולא. אבל בתחום מטוסי המנהלים, שם היתה מכה קשה - לא רק אצלנו, אלא בכל העולם - אבל ברור שבסוף זה יתאושש. אנחנו אמרנו שנחרוק שיניים ונספוג הפסדים כדי להחזיק את הגרעין הקשה של האנשים; ובאמת ספגנו השנה הפסד של יותר מ?30 מיליון דולר. אבל לא ויתרנו על תרבות ארגונית איכותית סבירה. אני רק מזכיר שבשנה הקשה הזאת קלטנו 500 מהנדסים צעירים. לא רק מהנדסים, אלא גם אנשי מדעי המחשב, תוכניתנים ואקדמאים".

וזה לא פוגע ברווחיות? זה נראה כהחלטה מנוגדת להיגיון הכלכלי.

"אני חושב שבתעשייה האווירית הרווח הוא אחד הפרמטרים, אבל לא הפרמטר היחיד. תפקיד התעשייה האווירית, בין היתר, הוא במפורש לתת למדינת ישראל עצמאות בתחומים מסוימים, באותם תחומים שאתה לא יכול לקנות בשום מקום אחר, ולא ימכרו לך. אני כבר התבטאתי בעבר, שסגירת פרויקט הלביא היא בכייה לדורות. כי פתאום יש נושא אחד שבו אנחנו לא עצמאיים, וזה מטוסי הקרב. עם הלביא יכולנו להיות. התוצאה היא שכאשר ביטלו את פרויקט הלביא וקיבלנו אף?16 אמרו לנו - תכניסו בו איזה מערכות שאתם רוצים מתוצרת ישראל. בסיבוב הרכש הבא היתה נכונות קטנה יותר להכניס מערכות משלנו, ועכשיו עם האף?35 אומרים לך לא להכניס שום דבר - טייק איט אור ליב איט. במל"טים ומזל"טים יש לנו עצמאות מלאה, ובחלל אנחנו עצמאים לגמרי.

"לכן אנחנו משקיעים 120 מיליון דולר בשנה במחקר של ממש, ויש את הפיתוח שתורם גם הוא כמה מאות מיליוני דולרים בשנה, בעיקר מתקציבי הלקוחות שעבורם מפתחים את הפרויקטים. יחד עם המחקר מגיעים למספרים של 700-600 מיליון דולר לשנה. אין לזה אח ורע".

וזה בגלל שעיקר הפעילות שלכם היא ליצוא?

"אנחנו מסוגלים לעשות את זה בגלל היקף המכירות הגדול שלנו בחוץ. היקף היצוא שלנו הוא כ?80 אחוזים מהפעילות. הכסף הזה מאפשר לנו למלא, לפחות לעניות דעתי, די טוב את התפקיד שלנו לספק למדינת ישראל כלים לביטחונה, שהיא לא יכולה לקבל בחוץ. וביטחון זה גם כלכלה. כלכלה זה מקומות עבודה. אנחנו היום מספקים עבודה, בהערכה גסה לכ?50-40 אלף בתי אב. בשנה שעברה קנינו בשוק הישראלי ביותר ממיליארד דולר".

האם העובדה שמדובר בכזאת חברה ענקית לא נותנת לכם איזושהי השפעה על החלטות משרד הביטחון, חיל האוויר או צה"ל בכלל?

"בכלל לא. אין לנו תקציבים משוריינים לעבודות עבור צה"ל. חיל האוויר יכול לבוא אלי, כמו לכל אחד אחר. כשאנחנו הולכים, אנחנו הולכים למכרז. חוץ מזה אנחנו מוכרים היום למערכת הביטחון רק כ?12 אחוזים מהמכירות שלנו. הרבה פעמים אנחנו מפתחים מערכות, מוכרים אותן קודם לגויים ואחר כך הצבא מצטער".

פעם זה היה הפוך.

"פעם זה היה הפוך, בגלל קשיי תקציב של מערכת הביטחון. יש מערכות לא מעטות, חלקן מהותיות, שקודם כל מכרנו אותן בחוץ. ואתה יודע למה זה? כי לאורך שנים התעשייה הזאת היתה תעשייה צולעת וארוגנטית. בזמן פרויקט הלביא קראו לה 'המעשייה האווירית'. בחיל האוויר היה כעס גדול עליה. בחיל אמרו: 'הם יכתיבו לנו איזה לביא הם רוצים? מה פתאום'. ואז בא המשבר הגדול, של ביטול הפרויקט. והתעשייה לא האמינה שהוא בוטל. אחר כך, בסוף שנות ה?90, התעשייה האווירית הפסידה בפרויקט הגדול למל"טים".

שמיר מתייחס בדבריו לפרויקט שזכה לכינוי "הפרויקט המרכזי" ועסק בפיתוחו של מל"ט. בתקופה ההיא היה זה הפרויקט החשוב ביותר של מערכת הביטחון. על השינוי שעבר על התעשייה האווירית לאחר ההפסד במכרז לחברת "חץ הכסף" אומר שמיר: "ואז ירד האסימון. התעשייה האווירית התעשתה מבחינה טכנולוגית, וגם הפכה יותר צנועה. היא החליטה לנקות את השטח ובנתה תעשיית מל"טים חדשה, לפי דעתי מפוארת".

אגב מל"טים, עולה כאן סוגיה רגישה משהו, העניין של המכרזים. לאחרונה דווח בהרחבה על התחרות שלכם מול אלביט, ועל כך שהכשלתם אותם במכרז בקולומביה. תאר את ההתייחסות שלכם לחברות ישראליות אחרות במכרזים בינלאומיים.

"אתה מכיר את הישראלים, נכון? הם לא אוהבים להפסיד. ואני יכול להגיד שלפעמים גם נעשים דברים מכוערים. גם בצד שלנו, גם במקומות אחרים, אני לא הולך להצדיק את מעשינו, ואנחנו לא מלאכים. אבל מה שמפריע לי זה איבוד הפרופורציה. ההערכה שלנו, ואני חושב שהיא נתמכת על ידי רבים, שכל היקף התחרות והחיכוך, נניח בינינו לבין אלביט, הוא פחות מחמישה אחוזים מהעסקים שלנו ופחות מחמישה אחוזים מהעסקים שלהם. כלומר, זה בשולי השוליים מבחינת היקף. אבל מנפחים את זה לממדים אינסופיים".

איפה אתם מתחרים עם אלביט? בתחום המל"טים?

"לא בכל התחום. אלביט לא השקיעו את הסכומים שאנחנו השקענו בפיתוח, שמסתכמים בכמה מיליארדי דולרים בעשור האחרון, ולכן הם נשארו עם מל"ט אחד, ה'הרמס 450', בגודל אחד, עם ביצועים מוגדרים. לנו יש היום מל"טים מחצי קילו עד 5 טון. בנישה של ה'הרמס 450' יש לנו אפילו כמה אלטרנטיבות. יש לנו את ה'סרצ'ר' ואת ה'איי?וויו', למשל. הם מתחרה, אבל מתחרה שולי. הכספים הגדולים באמת באים מהפרויקטים הענקיים, אם זה ה'איתן', או ה'מחץ 1', או ה'הרון', ששם הם לא מתחרים. המל"ט שלהם מעולה, שלא תבין אותי לא נכון, אבל הם לא השקיעו את הסכומים שאנחנו השקענו.

"בדרך כלל אנחנו לא מתחרים במכרזים. במקומות המעטים שיש מכרזים, זו מלחמת עולם. ובקולומביה רצה הגורל, והיה מכרז בדיוק בנישה הזאת, שבה אנו מתחרים. העיסקה בקולומביה היא בהיקף של עשרות מיליונים, בין 30 ל?50 מיליון דולר. חיל האוויר הקולומביאני ביקש מאיתנו ומאלביט להציג את המערכות שלנו, ולהוכיח את הביצועים של כל מערכת. ואנחנו זכינו. ה'סרצ'ר' שלנו זכה. וזהו, חיכינו להזמנה - אך היא בוששה לבוא. בדיוק אז נוצר מצב פוליטי מורכב בקולומביה, של החלפת כיסאות בממשלה, ובתקופת הביניים נחתם בראשי תיבות הסכם לקניית מטוסי 'הרמס' (של אלביט - ח"ש, א"ל). כמובן שחיל האוויר הקולומביאני לא קיבל את זה וגם אנחנו לא קיבלנו את זה. השקענו מיליונים של דולרים בלהביא לשם חצי טייסת, להריץ אותה במשך חודשים, לעמוד בביצועים, לזכות, ובסוף אומרים לך במחי יד: 'השני זכה'. פה מתחיל הוויכוח. אנחנו לא איימנו על אף אחד, לא כתבנו מכתבים. עכשיו מוטלת על משרד הביטחון משימת הבדיקה".

על שדה הקרב העתידי

בקרב רבים נחשב האף?35 מטוס הקרב המאויש האחרון. הלחימה, לפי התחזיות, תהיה בעתיד נחלתם של רובוטים ושל חיילים הנמצאים בריחוק גיאוגרפי מזירת הקרב. כששמיר נשאל על דעתו בנושא הוא אומר שאת עמדתו גיבש עוד לפני הפצעתו של מטוס הקרב של העתיד. "לי יש דעה עוד לפני ה'אף?35'", הוא מספר, "שאומרת כבר הרבה שנים שאנחנו עם קטן ושאנחנו חייבים למצוא יותר ויותר פתרונות רובוטיים, שמכונות יעשו לנו חלק מהעבודה. אין שום סיבה בעולם שייסעו ארבעה חיילים בג'יפ ושהחיזבאללה ישימו להם מארב, יהרגו אותם ויובילו אותנו למלחמה. המל"ט הוכיח את עצמו היטב בפעילות מבצעית. האמריקנים היום יורים באפגניסטן מקולורדו. אז ללא ספק, חלק ממטלות המלחמה העתידית ייעשו על ידי מכונות. עם זאת, אני אישית חושב שהפלטפורמה המאוישת תישאר.

"קח לדוגמה כתסריט, שיוצאת פלטפורמה מאוישת וסביבה משועבדים לה, כ?Slaves, מל"טים שעושים משימות שונות. אחד מתאבד, השני עושה לוחמה אלקטרונית, השלישי עושה דבר אחד, הרביעי משהו אחר - אבל מישהו מכוון את כל המלחמה הזאת. יוצאת לה טייסת שלמה עם מטוס אחד, או כמה מטוסים. אפשר לבצע מטלות מאוד מסובכות. יכול להיות טנק אחד מאויש וחמישה לא מאוישים. מה, כדי לגלגל את השרשראות לנקודת ציון מסוימת, להזקיף את התותח לזווית מסוימת ולירות צריך אנשים בפנים? אבל אתה לא יכול לשלוח רק את הדבר הזה, כי בסופו של דבר, במצבים משתנים, אתה צריך מישהו שיקבל החלטות. אני חושב שבסוף תהיה איזושהי נוסחת פלא בין כמות הפלטפורמות המאוישות במיקס עם הלא מאוישות".

על מצב האומה

כשהוא נשאל אם הוא מרוצה מהכיוון שהמדינה הולכת אליו עונה שמיר "אני אף פעם לא מרוצה. אבל הטחת האשמות או טרוניות כלפי ראש הממשלה, או כלפי שר זה או אחר, לא מקובלת עלי. צריך לעשות בדיוק ההפך. כלומר, יש פה ראש ממשלה, שנבחר באופן דמוקרטי, הוא עדיין ראש הממשלה שלנו. אם משפילים אותו, זה משפיל אותנו. הוא לא צריך להתכופף. עומדים מאחוריו, יש לו רוב מוצק, הממשלה הזאת יש לה רוב, אין מה לעשות, היא ממשלה יציבה.

"אם מדברים על היחסים עם ארה"ב - הנשיא אובאמה הוא לא כזה חזק, ובקונגרס יש לנו אהדה, ולהגיד שהיום מצבנו יותר גרוע מאשר היה פעם זו שטות גמורה. מצבנו פי אלף טוב ממה שהיה כשאבי היה ראש ממשלה. הרי מה שמו לאבי על השולחן? לא תקבל ערבויות אם אתה לא נכנע. ולא לקבל ערבויות משמעותו שאי אפשר להביא את העולים החדשים מרוסיה. והוא שילם מחיר מאוד מאוד יקר. צריך להסתכל ביושר אחורה, את הערבויות אפילו לא ניצלנו. ושילמנו מחיר בדמים. הבאנו את ערפאת הנה. תמורת מה? תמורת כלום".

אז מה בדיוק ההצעה שלך? לעמוד איתן?

"תראה, כבר הציעו להם הכל. לדעתי אובאמה הגיע למסקנה שהפלשתינים בחיים לא יקבלו אישור מהעולם הערבי סביבם להסכמה למדינה יהודית. הוא רוצה לכפות עליהם את הרעיון. אז בוא נגיד, עד לרגע שיהיה לנו פתרון, או פרטנר, או מישהו לשבת איתו לדיון, בוודאי שאל תיתן כלום".

ומה עם השד הדמוגרפי, דעת הקהל העולמית, החשש שנהפוך למדינת אפרטהייד, כפי שאמר אהוד ברק?

"כבר איימו עלינו שנים, והדמוגרפיה אומרת אחרת, אנחנו מתרבים יותר מערביי ישראל. אם לא נאמין בכוחנו, אם לא נאמין בעתידנו, אז רחוק לא נגיע. קח את הקטע של ירושלים. אין, אי אפשר לוותר על ירושלים, נקודה. וצריך להגיד את זה בריש גלי. ירושלים היתה בירתנו 2,800 שנה לפני שאובאמה נכנס לבית הלבן".

ומה לגבי רמת הגולן? מה אם תהיה הצעה לעיסקה של שלום תמורת הגולן?

"הרי סוריה לא ויתרה על שאיפותיה לסוריה הגדולה, הוא לא שינתה את תוכנית הלימודים שלה, היא לא שינתה את ההצהרות שלה, היא לא שינתה את הנאומים שלה. אנחנו פשוט לא מקשיבים לזה. אנחנו שומעים מה שאנחנו רוצים לשמוע. לכן התשובה שלי היא פשוטה, אם יהיה משא ומתן אמיתי ולא חארטה.

אז יכול להיות?

"יכול להיות. אבל אני לא רואה את זה בדור שלנו. הפלשתינים חלשים מדי מול העולם המקיף אותם. מה, האיראנים יתנו להם לסגור איתנו עסקה? בחיים לא".

האיום האיראני הוא איום קיומי לדעתך?

"זה עלול להיות גם קיומי. למרות שאני חושב שמנסים לצייר אותם כבלתי שפויים, אבל אם אתה מסתכל על ההיסטוריה של איראן, היא של עם די שפוי. אבל איראן קוראת תיגר על ההרתעה שלנו. ואם תוסיף לזה את החולשה הנוכחית שלנו מול אמריקה, כלומר שגם אין לנו ידידים, אז ברגע שאין לך הרתעה, זה פתאום הופך להיות קיומי".

ואיך אנחנו יכולים לענות?

"צריך לתת מענה. כרגע יש מדינה, יש מקצוענים, ואני יודע שעוסקים בזה. אם יהיה לי רעיון טוב, אני אלחש על אוזנם. אנחנו בתעשייה האווירית נכין כל מה שירצו. אבל אני חושב שדווקא מבחינה זו הממשלה הזאת עובדת בנושא".

פעם אמרנו: "באויר אין לנו מתחרים. הם יכולים לשלוח מה שיש להם, אנחנו תמיד נוכל לעצור אותם". אבל היום יש טילים שאי אפשר לעצור אותם - או שכן?

"אני חושב שקודם כל מענה טכני יהיה לכל מה שירצו שיהיה לו מענה טכני. השאלה היא האם המענה הוא הגנתי בלבד או גם התקפי. אם החמאס מנסה כרגע להרגיע את האחרים, אני חושב שחלק מזה זה זיכרונות עופרת יצוקה. ואם החיזבאללה יושב בשקט, אז הם זוכרים כמה קטעים קשים. כלומר, הקטע ההגנתי חייב להיות קיים, כי זו חובה בסיסית לאזרחינו, ומצד שני, היכולת ההתקפית והנחישות שלנו, שכל מי שיקום עלינו, נקום לפניו, חייבת להישמר. זו ההרתעה היחידה שיש לנו".

על יאיר שמיר

לפני הבחירות האחרונות קיים שמיר מגעים עם יו"ר הליכוד בנימין נתניהו על הצטרפותו לרשימת הליכוד לכנסת. שמיר מודה בחצי פה שהיה נענה אילו היה מובטח לו "תפקיד ביצועי" - שאפשר לתרגם זאת למשרת שר - אבל נתניהו לא התנדב, והשידוך לא עלה יפה. לפחות לעת עתה.

"קודם כל, זה שאני עוד לא בפוליטיקה, זה לא אומר שלא אהיה", הוא אומר כשהוא נשאל על הנושא. "לא פסלתי אף פעם את האפשרות הזאת. אני תמיד שואל את עצמי אם אני רק לוקח חמצן והופך אותו ל?CO2, במקום הזה. כך אני גם מנחיל לבנים שלי או לבת שלי. יש שליחו?ת שאתה צריך לעשות, התעשייה האווירית היא חלק מזה. הרי אני לא מקבל פה שכר ואני לא עושה על זה קילומטראז'. אני עושה את זה לטובת התעשייה. הייתי באל על, ואילולא אני, לא היתה נגמרת ההפרטה. יש לי שמונה גופים פילנטרופיים שאני פעיל בהם. ויש לי גם את החברות שלי, אני הרי צריך גם לחיות.

"בסך הכל הצלחתי בחיים. לא לקחתי משכורת שהמנהלים לוקחים היום. את כל מה שעשיתי עשיתי מהשקעות נכונות וניהול נכון של עסקיי הפרטיים. לא שילמו לי ולא נתנו לי ולא לקחתי קופונים, וכל מיני חארטות, שאני רואה כל מיני אנשים שהתעשרו ואתה יודע איך הם התעשרו. אני עשיתי את זה במו ידי. אז בכל אופן יש לי כנראה איזה כישרון.

"אבל אני לא שולל הליכה לפוליטיקה. צריכה להיות הקונסטלציה שיכולה להביא אותי למקום שאני יכול להשפיע - לא סתם להיגרר לאיזשהו מקום".

אפשר להניח שאם תלך לפוליטיקה, זה יהיה לליכוד?

"אני חושב שכן. רק לליכוד, וגם לא לניואנסים של הליכוד. זה הבית".

אז נסיים בשאלה הישראלית המסורתית - מה יהיה?

"אני אופטימי. עכשיו בדיוק ישבתי עם הנכד שלי בן ה?10, הם היו צריכים להכין משהו לקראת יום העצמאות, אז הסתכלנו על כל ימי העצמאות האחרונים - וכל יום עצמאות נראה קשה יותר מזה שבא אחריו. ואתה מסתכל אחורה, איזה קשיים המדינה הזאת עברה ולאן היא הולכת, אנחנו, מצבנו היום פנומנלי".

shishabat@israelhayom.co.il


גילוי נאות: שלדון אדלסון הוא מן התורמים למרכז שלם והבעלים של החברה המחזיקה במניות "ישראל היום"

חזרה לדף ראשי | לניוזלטר מתאריך: