24.02.2018
ט' באדר תשע"ח
ישראל היום
ארכיון מהדורה מודפסת וידאו החזון אודות העיתון פרסום צור קשר
24.02.2018
> לניוזלטר בתאריך
שתף ב-facebook | שלח לחבר
הכי קרוב לשמיים

כל מה שקוראים על המגדל הגבוה בעולם לא מכין אותך להלם כשאתה פוגש בו • טיסה בת דקה לקומה ה?124, גורדי שחקים שכנים שנראים כמו צעצוע ונוף שנראה עד למרחק של 95 ק"מ • בועז ביסמוט ביקר ב"בורג' דובאי", לב הנסיכות שבה אין מה לדבר על פחות מגרנדיוזי

בועז ביסמוט, דובאי

המגדל הגבוה בתבל
|
צילום: GettyImages
הנוף הנשקף מהקומה ה?124. מגיעים כמעט לשמיים בתוך 60 שניות בלבד
פרויקט תיירות בדובאי. הכל על גבול הטירוף
בועז ביסמוט. יש מעין קשר שבשתיקה בין הנסיכות לבין אזרחי ישראל עם אזרחות כפולה
בועז ביסמוט במקום הכי קרוב לשמיים

"ויאמרו, הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים, ונעשה לנו שם פן נפוץ על פני כל הארץ".

בראשית, י"א, ד'

בחודש פברואר 2003 הצהירה חברת יזמות הבנייה הענקית של נסיכות דובאי, "אמאר", על כוונתה לבנות בנסיכות הנוצצת את המגדל הגבוה בעולם, "בורג' דובאי". אחרי התוכנית לבנות את שדה התעופה הכי גדול ואת המלון עם הכי הרבה כוכבים, לא מפתיע שבדובאי רצו גם את המגדל הכי גבוה. כי בדובאי מה שלא הכי - כלל לא נחשב.

העובדה ש?12 אלף איש, שעמלו על בנייתו של המגדל, לא דיברו באותה שפה במהלך 22 מיליון שעות העבודה לא טירפדה את הבנייה. מאז ניסיון בניית מגדל בבל, למד כנראה האדם את הלקח, או שמא יש לאל היום עיסוקים אחרים, גם אם ב?2006, לא היינו רחוקים בדובאי מ"מגדל בבל 2".

ב?4 בינואר 2010 עצר העולם את נשמתו לאחר שדובאי, אותה נסיכות שכמעט פשטה את הרגל כמה חודשים קודם לכן, חנכה את המגדל והתקרבה לשמיים. מאחר שהעולם הפך בעשור האחרון למקום מסוכן למגדלים, הזדרזתי לבקר.

מאז שובי אני חייב להודות שאני נזהר שלא לדרוך על כל בו שלום כשאני צועד במרכז תל אביב. נאמר זאת כך: פרויקט המגדלים שלנו בתל אביב יכול היה להשתלב לא רע בפרויקט הקוטג'ים החדש שנבנה לא הרחק מחוף הים בדובאי.

כבוד לעבר, אבל עם אלכוהול

טיסת אייר פראנס השבוע לדובאי היתה מפוצצת. המשבר הכלכלי שעליו מדברים כולם לא השאיר רושם על 12 הטיסות השבועיות של החברה הצרפתית. גם הטיסות של חברת אמיריטס המקומית לא סובלות ממחסור בנוסעים.

דובאי היתה ונשארה אטרקציה. מה הפלא? באמצע המדבר, במקום שבו שבעה חודשים בשנה החיים הם גיהנום בגלל החום הכבד, הקימו המקומיים על שטח של 3,885 ק"מ רבועים פאטה מורגנה ובה יותר מ?600 גורדי שחקים.

במקום שבו באמצע הקיץ הלוהט, כשהטמפרטורות יכולות להגיע ל?56 מעלות, לוקחים את המשפחה ל"אמיריטס מול" וגולשים באתר הסקי המרשים שנבנה שם כאילו היינו בססטריאר או קורשבל שבאלפים. את חשבון החשמל לא דרשתי לראות במהלך הביקור באתר מול עשרות הגולשים. בגיל שלי כבר שומרים על הלב.

פעם, לא כל כך מזמן, הביקורים בעולם הערבי היו עבורי דבר שכיח. מדינות כמו סוריה, לבנון, עיראק, לוב, תימן או קטאר היו יעדים כמעט שגרתיים בחיי המקצועיים. דווקא על דובאי פסחתי. אבל מי אינו חולם לבקר בנווה המדבר של העולם הערבי, ביעד הנוצץ ביותר שהמזרח התיכון יכול להציע (לפחות מבחינת עושר)? חנוכת המגדל היתה סיבה מספיק טובה לביקור.

כמו שאר מדינות המפרץ, גם דובאי היא מקום שקט ומתון. גם לה, כמו לשש אחיותיה באיחוד האמירויות, יש אג'נדה כלכלית בדגש על מודרניזציה תוך כיבוד העבר. הדבר מתבטא למשל בלבוש או בחוק ההלכתי?מוסלמי (שריעה). השריעה, אגב, לא מונעת מבקבוקי האלכוהול להגר לנסיכות. וכי אפשר אחרת כששואפים להיות היעד התיירותי מספר אחת בעולם?

"לישראלי אין בעיה לבקר בדובאי בתנאי שיש לו דרכון זר. יש מעין קשר שבשתיקה בין הנסיכות לבין אזרחי ישראל הנהנים מאזרחות כפולה. מאחר שבדובאי שם המשחק הוא כסף, אין להם בעיה להעלים עין כשישראלי עם דרכון זר נכנס למדינה. אנשי עסקים ישראלים רבים וגדולים סחרו וסוחרים איתם. הלוא כסף הוא מטבע אחיד", מספר ישראלי המכיר היטב המקום.

ובכל זאת, הפתעה גדולה ציפתה לי במטוס. לאחר שהתמקמתי לי במושב נוח, הודות לדיילת נעימה וחייכנית, פנה אלי אדם מחויט בחליפה כהה במילים: "אקסלנס, איך אתה מרגיש?".

הרמתי את ראשי. לפני ניצב לא אחר מאשר ראש הפרוטוקול של משרד החוץ המאוריטני. די מהר התברר לי כי הוא חבר בפמליה המלווה את שרת החוץ שלו, היושבת כמה שורות לפניי.

תזכורת: ב?31 ביולי 2008 סיימתי ארבע שנות שירות במאוריטניה, חברה בליגה הערבית שהשעתה בינתיים היחסים עימנו בעקבות מבצע "עופרת יצוקה". לאחר כהונתי כשגריר ישראל חזרתי אל המקלדת ואל העיתונות. ועתה, כשאני שב כמו בימים הטובים לשליחות עיתונאית במדינה ערבית, חבריי המאוריטנים, המדינה הערבית הראשונה שבה נחתתי במרץ 1989, מלווים אותי לדובאי. צחוק הגורל.

עוד לפני שיורדים מהמטוס לאחר הנחיתה בדובאי ורק מתבוננים בטרמינל ובאזור המטען, כבר מבינים על איזה ממדים מדובר. אפילו בשדה התעופה הכל בגדול. האוטובוס שהמתין לנוסעים עם רדתם מהמטוס בקושי מלא עד החצי - וכבר נוסע. העיקר הנוחיות. לחסוך בדלק? הצחקתם אותם. אנחנו במפרץ.

כל הכרטיסים נמכרו

כמו כל אורח שמגיע היום לנסיכות, גם כותב שורות אלה הזדרז לשכונה החדשה "דאון טאון בורג' דובאי", כדי לבקר במגדל הגבוה ביותר.

נכנסים לקניון ענק ומרשים, צועדים דקות ארוכות, עד שמגיעים לנקודות מכירת הכרטיסים. שם מגלים כי כל הכרטיסים לאותו יום פשוט "Sold Out", כפי שנכתב על המסכים. מחיר הכניסה, אגב, 100 דירהם (זהה בשקלים). תמורת 400 דירהם ניתן לעלות מיד מבלי להמתין - והפלא ופלא, כרטיסים שכאלה יש תמיד בנמצא.

צריך להמתין מעט. יחד עם מדריך אנחנו מובלים למעלית. בדרך, תלויים על הקירות, נתונים על הבניין. הנה תקציר: שטחו זהה ל?15 מגרשי כדורגל, וכמות האלומיניום, שבה נעשה שימוש כדי לבנות אותו, שקולה לזו של חמישה מטוסי אירבוס 380?A, שהוא הגדול ביותר היום בעולם.

בתוך המעלית אכזבה קלה: אנחנו הולכים לטפס עד לקומה ה?124 ב?60 שניות. למבנה 160 קומות, אולם המצפה למבקרים נעצר בקומה ה?124. לאחר האכזבה הראשונית באה ההקלה בהמשך. ראשית, לא צריך לעלות כל כך גבוה ולהסתכן בחרון אפו של היושב במרומים. וחוץ מזה גם קיבלנו כל כך הרבה הרצאות על התזוזות בקצה המגדל בגבהים שכאלה. אז נסתפק בקומה ה?124.

כשיוצאים מהמעלית - ההלם עצום. גורדי שחקים שנראו לנו עד לפני שעה קלה מרשימים ומאיימים, נראים לפתע כמו גמדים מבוהלים. אתה באמת מרגיש פתאום על גג העולם.

בלי קושי משקיפים עד למרחק של 95 ק"מ מהנקודה שבה אתה עומד. מרפסת המצפה בנויה בצורת 360 מעלות כך שאתה מוקף בנתיני המבנה הענק. זה נראה כמו "בורג' בארץ גורדי השחקים".

ב?21 בספטמבר 2004 החלה מלאכת הבנייה. קשה להאמין, אבל שנתיים מאוחר יותר כמעט היינו עדים ל"מגדל בבל 2". הפועלים, שרובם מהגרים מדרום?מזרח אסיה, התמרדו בגלל השכר הנמוך שקיבלו עבור עבודה קשה תחת שמש יוקדת.

על פי הפרסומים, הפועלים קיבלו שכר של ארבעה דולרים ליום ונגרי הבניין קיבלו 7.60 דולרים ביום. הפועלים נאלצו להתמרד, כיוון שלא יכלו להתאגד, מאחר שהדבר נוגד את חוקי המדינה. המרד החל ב?21 במרץ. במהלך המהומות הם פגעו במכוניות, משרדים, ציוד בנייה - אך למזלם הם לא פגעו במסגדים. אומדן הנזקים עמד על מיליון דולר. כסף קטן מאוד בקנה מידה מקומי.

ועדיין אין זה אומר שגם דובאי לא סבלה וסובלת מבעיות נזילות. בנובמבר נדהם העולם לגלות שהנסיכות הזעירה אך הנוצצת מאוד נקלעה לחובות כבדים של כ?60 מיליארד דולר, וכי חברת האחזקות שלה "דובאי וורלד" על סף קריסה. בורסות העולם החלו לצנוח, והעולם שב לכוננות משבר , שאליה נכנס מ?16 בספטמבר 2008 עם קריסת "ליהמן ברדרס". הכיצד כפר הדייגים הקטן מהמאה ה?18, שהתמחה בשליית פנינים והפך למרכז פיננסי ועיסקי עולמי, הולך לקרוס?

למזלה של דובאי יש לצידה (שעה וחצי נסיעה במכונית) אחות גדולה שנקראת אבו דאבי, עם רזרבות נפט גדולות וכסף בשפע. האמיר של אבו דאבי מכהן על פי החוקה כנשיא איחוד האמירויות. השייח' חליפה בן זאיד אל?נהיאן נרתם לעזרתו של האמיר של דובאי מאז 2006, השייח' מוחמד בן רשיד אל?מקטום, והזרים לו בלון חמצן בדמות עשרה מיליארד דולר.

האמיר של דובאי, שייח מוחמד בן רשיד, לא נותר אדיש מול רוחב ליבו של השכן?האח העשיר, וביום חנוכת המגדל שינה מול קהל האורחים, שכלל את שליט איחוד האמירויות, את שמו של המגדל מבורג' דובאי - לבורג' חליפה, על שם האמיר.

ובכן, אם ניקח בחשבון שבניית המגדל עלתה באופן רשמי מיליארד דולר וחצי ושייח' חליפה בן זאייד הזרים 10 מיליארד (רשמית מדובר רק בהלוואה) כדי לזכות בשם, נראה ששוב דובאי הצדיקה את התדמית שלה כסוחרת ממולחת.

מחזירים את הכבוד

כמו במגדל אייפל, גם בבורג' חליפה מוכרים מזכרות. התיירים לא רק קונים פנקסים, חולצות, ומחזיקי מפתחות, הם ממלאים שקיות - העיקר שישובו עם מזכרת שעליה מודפס "At the Top".

אחר כך, למטה, אתה ניצב כמו נמלה ומשקיף למעלה, מתקשה להאמין שהיית שם - כל כך גבוה בכל כך מעט זמן וחושב על כל הייעודים של המבנה הזה: 900 דירות מגורים, מלון יוקרה שתוכנן על ידי מעצב האופנה ג'ורג'יו ארמני, 30 קומות משרדים שאליהם מטפסים ב?57 מעליות. וזה עוד מבלי לדבר על המול ב"דאון?טאון" שכולל מאות חנויות יוקרה, כשמזרקה ברוחב 275 מטרים ניצבת בסמוך ומשפריצה סילוני מים לגובה של 150 מטרים. 150 מטרים? מה זה לעומת 828 מטרים?

בדובאי מאמינים כי המגדל הגבוה בעולם משיב לנסיכות את הכבוד שנרמס בעקבות המשבר. "רבות מהקומות לא נמכרו או הושכרו עדיין", מספר דיפלומט מערבי. "המשבר של נובמבר פגע בביטחון העצמי של המקומיים. פתאום הם מרגישים שהם לא בלתי פגיעים כפי שהם חשבו במשך שנים".

בראד פיט ודייוויד בקהאם

עצרתי מונית ונסעתי בנסיכות. אף אחד לא הולך כאן ברגל. הניקיון מזכיר את סינגפור. תענוג.

הכל גרנדיוזי על גבול הטירוף. חברת הבנייה שבבעלות "דובאי וורלד" בונה פרויקט תיירות של איים מלאכותיים דמויי עץ דקל, המכילים אלפי דירות, וילות ומלונות יוקרה. עשירים, יפים וידועים, כמו בראד פיט ודייוויד בקהאם, השקיעו בפרויקט. מחיר הנכסים דומה למחירים במנהטן.

באחד האיים האלה נבנה המלון הטוען לשבעה כוכבים, "בורג' אל?ערב". איש הביטחון עצר אותי לפני שנכנסתי למתחם המלון הבנוי באופן ייחודי ביותר. "אי אפשר ככה סתם להיכנס", הסביר לי איש הביטחון ההודי (לא ראיתי מקומיים עובדים).

הוא הסביר לי שצריך להזמין מקום במסעדה כדי להיכנס. ואני מזמין. אתה נכנס להיכל ומבין מה זה דובאי: המלון מ?ד?ה?י?ם. בדלת מקדמים את פניך עם תמרים מתוקים. הכל גדול ומרשים. האוכל המוגש במסעדה תואם את מחירי החדרים: בין 1,000 ל?28 אלף דולר, תלוי בסוויטה.

הטלה שהוגש לי על משטח אורז מתובל בזעפרן הוכיח לי שאפשר להגיע לגן עדן מבלי למות. רחוק מאוד ממה שהיה נהוג במקום לפני גילוי הנפט.

ולחשוב שקבוצה של אמירויות התאחדה לה בדצמבר 1971 כדי להקים מדינה אחת ריבונית - איחוד האמירויות - בחצי אי מדברי והררי. דובאי יחד עם שש אחיותיה לאיחוד: אבו דאבי, שארג'ה, אג'מן, אום אל?קאייאן, ראס אל?חיימה ופוג'יירה - שינו את הכלכלה הערבית. לעובדים המצרים במפרץ הפרסי, ובעיקר בדובאי, יש השפעה ישירה על התל"ג של מצרים.

האמת היא שאי אפשר להתייחס למדינות המפרץ כמקשה אחת. לכל אחת יש את הסיפור שלה, הייחוד שלה, השבט שלה. לכל אחת מהן גם הקסם שלה.

כבר אחר הצהריים. רציתי לראות איך נראית החצר האחורית של הנסיכות. ביקשתי מהנהג שיביא אותי לשכונה עממית, נניח כזאת שנוסעים בה בטויוטה. הביאו אותי לשוק המקומי, סמוך לנמל, לא הרחק מה"קריק", השדרה הגדולה והמפוארת. בין מאות פקיסטנים, הודים ועובדים מסרי לנקה, הסתובבתי כשברקע שמעתי את המואזין.

לרגע יכולתי לדמיין איך המקום הזה היה פעם. אבל כשהרמתי את הראש - ראיתי שוב את אותו המגדל שהחזיר אותי למציאות הגרנדיוזית.

חזרה לדף ראשי | לניוזלטר מתאריך: